אני מודאג. מאוד מודאג. הדרך בה דחה ראש-הממשלה בהתנשאות ובברוטאליות כל "סולם" שהגישו לו, כדי להחזיר את הדיון סביב שאלת ההתנתקות אל העם, בין דרך משאל-עם ובין דרך בחירות, הביאה לאובדן היכולת לנווט את הוויכוח החריף בסוגיית ההתנתקות ולמקדו רק בשדה הפוליטי.
אריאל שרון מתכוון להמשיך בתוכנית ההתנתקות שלו במסגרת ממשלת מיעוט, תוך כדי הישענות על קולות האופוזיציה מזה ובהתעלם ממחצית העם ויותר מזה, ובכך הוא גורם, ביודעין, להיווצרותו של תא לחץ אטום, רועש וגועש.
עד רגע פרישת המפד"ל מהקואליציה, עוד הייתה לי תחושת ביטחון ותקווה, שאנו מנהיגי הציבור אוהב ארץ ישראל והנאמן לה - נדע לנתב את אי הוודאות, הכעס והחרדה לאפיקים פוליטיים לגיטימיים. עתה אני חש ומעריך, שאם ראש הממשלה ינוע קדימה עם תוכניתו, בהישענו על שמעון פרס וחבריו, תאבד הממשלה (ולשיטתי כבר איבדה) את הלגיטימיות שלה ביחס לתוכנית ההתנתקות, ואזי ניקלע ללחץ בלתי מבוקר מהשטח, לחץ בלתי ניתן לשליטה. שרון באטימותו ובהתנשאותו, הביא במו ידיו לכך.
המפד"ל בפרישתה מהקואליציה, נטלה את קמצוץ הלגיטימיות האחרון מהממשלה הזאת. לכן אני כה מודאג.
אבל באותה המידה אני גם מאוד נחרץ. הסיטואציה הפוליטית-מדינית-ביטחונית אליה נקלענו, מחייבת אותנו למחשבה ובעיקר לפעולות שלא הורגלנו להן. איננו נרתעים מקשיים ומאתגרים. נעמוד מולם ואי"ה נוכל להם.
המציאות הנוכחית יכולה להוות הזדמנות בלתי-חוזרת ליצור הסכמה נדירה של כל עולם התורה לגווניו, זה של הציונות הדתית עם החרדים, יחד עם הציבור המסורתי והלאומי - במטרה אחת: להפיל את הממשלה הרעה הזו ולהביא לביטול מוחלט של תוכנית ההתנתקות.
למפד"ל צריך להיות תפקיד מרכזי בריכוז הכח הגדול והאיכותי הזה. אני שמח על כך שהמפד"ל סוף סוף מאוחדת בהבנה שאין לה מה לחפש בקואליציה. אינני עוסק עתה בחשבונאות פנימית. יש לנו לכולנו דבר חשוב יותר לעשותו. להביא להפלת הממשלה הזו. כמה שיותר מהר. זו צריכה להיות המטרה ואת כל מאמצינו עלינו לכוון להשגתה. והאמינו לי, לא בשמים היא. בפינו ובלבבנו לעשותו. שיתוף הפעולה הזה יבוא לידי ביטוי במישורים השונים: הפרלמנטרי, הציבורי והתקשורתי.
ציבור דתי, חרדי ולאומי עצום, בהיקפו ובאיכותו, מבין היום כי ההתנתקות, אינה רק בעיה נקודתית של גוש קטיף. ואפילו לא רק תוכנית מדינית או ביטחונית. תוכנית ההתנתקות מבית היוצר של אריאל שרון היא תפיסת עולם. לא פחות מכך. היא רוח רעה המנשבת כאן בארץ. ההתנתקות היא לא רק מהארץ, היא גם התנתקות מהזהות היהודית, היא גם התנתקות ממדיניות הרווחה שחייבת להיות מאבני היסוד של ממשלה יהודית, היא גם התנתקות ממסורת ישראל ומלימוד התורה. והיא בעיקר התנתקות איש מאחיו, עם ממורשתו.
נוכח הצטברות האיומים על עתידה היהודי של מדינת ישראל, נוכח הקריסה הערכית והמוסרית של מפלגת השלטון הליכוד שהיו ש"ראו" בו חותם השמירה של כל הקשור לא"י ולמסורת ישראל ועתה התנפצה להם אשלייה זו מול העיניים, נוכח כל אלה, על ראשי הציבור הדתי-לאומי לגווניו, הציבור החרדי והציבור המסורתי-לאומי בליכוד, לשים הצידה את כל החשבונאות והפנקסנות מהעבר, ולפעול יחדיו, בכל הכוחות ובכל האמצעים החוקיים, כדי לשלוח את אריאל שרון למקום לו הוא ראוי הביתה.
אם חפצי חיים אנחנו, חייבים להביא לקריסתה של תוכנית ההתנתקות לאלתר. רק גיוס כל הכוחות, כפי שצינתי, יוכל להביא לכך. ולמפד"ל בראשותי יהיה תפקיד מרכזי במהלך הכרחי זה.
אריאל שרון מתכוון להמשיך בתוכנית ההתנתקות שלו במסגרת ממשלת מיעוט, תוך כדי הישענות על קולות האופוזיציה מזה ובהתעלם ממחצית העם ויותר מזה, ובכך הוא גורם, ביודעין, להיווצרותו של תא לחץ אטום, רועש וגועש.
עד רגע פרישת המפד"ל מהקואליציה, עוד הייתה לי תחושת ביטחון ותקווה, שאנו מנהיגי הציבור אוהב ארץ ישראל והנאמן לה - נדע לנתב את אי הוודאות, הכעס והחרדה לאפיקים פוליטיים לגיטימיים. עתה אני חש ומעריך, שאם ראש הממשלה ינוע קדימה עם תוכניתו, בהישענו על שמעון פרס וחבריו, תאבד הממשלה (ולשיטתי כבר איבדה) את הלגיטימיות שלה ביחס לתוכנית ההתנתקות, ואזי ניקלע ללחץ בלתי מבוקר מהשטח, לחץ בלתי ניתן לשליטה. שרון באטימותו ובהתנשאותו, הביא במו ידיו לכך.
המפד"ל בפרישתה מהקואליציה, נטלה את קמצוץ הלגיטימיות האחרון מהממשלה הזאת. לכן אני כה מודאג.
אבל באותה המידה אני גם מאוד נחרץ. הסיטואציה הפוליטית-מדינית-ביטחונית אליה נקלענו, מחייבת אותנו למחשבה ובעיקר לפעולות שלא הורגלנו להן. איננו נרתעים מקשיים ומאתגרים. נעמוד מולם ואי"ה נוכל להם.
המציאות הנוכחית יכולה להוות הזדמנות בלתי-חוזרת ליצור הסכמה נדירה של כל עולם התורה לגווניו, זה של הציונות הדתית עם החרדים, יחד עם הציבור המסורתי והלאומי - במטרה אחת: להפיל את הממשלה הרעה הזו ולהביא לביטול מוחלט של תוכנית ההתנתקות.
למפד"ל צריך להיות תפקיד מרכזי בריכוז הכח הגדול והאיכותי הזה. אני שמח על כך שהמפד"ל סוף סוף מאוחדת בהבנה שאין לה מה לחפש בקואליציה. אינני עוסק עתה בחשבונאות פנימית. יש לנו לכולנו דבר חשוב יותר לעשותו. להביא להפלת הממשלה הזו. כמה שיותר מהר. זו צריכה להיות המטרה ואת כל מאמצינו עלינו לכוון להשגתה. והאמינו לי, לא בשמים היא. בפינו ובלבבנו לעשותו. שיתוף הפעולה הזה יבוא לידי ביטוי במישורים השונים: הפרלמנטרי, הציבורי והתקשורתי.
ציבור דתי, חרדי ולאומי עצום, בהיקפו ובאיכותו, מבין היום כי ההתנתקות, אינה רק בעיה נקודתית של גוש קטיף. ואפילו לא רק תוכנית מדינית או ביטחונית. תוכנית ההתנתקות מבית היוצר של אריאל שרון היא תפיסת עולם. לא פחות מכך. היא רוח רעה המנשבת כאן בארץ. ההתנתקות היא לא רק מהארץ, היא גם התנתקות מהזהות היהודית, היא גם התנתקות ממדיניות הרווחה שחייבת להיות מאבני היסוד של ממשלה יהודית, היא גם התנתקות ממסורת ישראל ומלימוד התורה. והיא בעיקר התנתקות איש מאחיו, עם ממורשתו.
נוכח הצטברות האיומים על עתידה היהודי של מדינת ישראל, נוכח הקריסה הערכית והמוסרית של מפלגת השלטון הליכוד שהיו ש"ראו" בו חותם השמירה של כל הקשור לא"י ולמסורת ישראל ועתה התנפצה להם אשלייה זו מול העיניים, נוכח כל אלה, על ראשי הציבור הדתי-לאומי לגווניו, הציבור החרדי והציבור המסורתי-לאומי בליכוד, לשים הצידה את כל החשבונאות והפנקסנות מהעבר, ולפעול יחדיו, בכל הכוחות ובכל האמצעים החוקיים, כדי לשלוח את אריאל שרון למקום לו הוא ראוי הביתה.
אם חפצי חיים אנחנו, חייבים להביא לקריסתה של תוכנית ההתנתקות לאלתר. רק גיוס כל הכוחות, כפי שצינתי, יוכל להביא לכך. ולמפד"ל בראשותי יהיה תפקיד מרכזי במהלך הכרחי זה.