כצפוי, סגולותיו של ראש הממשלה בעברו הצבאי משמשות אותו גם בסוגיה הרת הגורל כפי שהוא בעצמו יצר, יש מאין. כמו תנועת מלקחיים אופיינית, איגוף והפתעת היריב, כך שרון צלח את תשעת החודשים האחרונים מאז יוזמתו ל'שינוי המציאות'. הוא ניער מעליו את תומכיו המושבעים מזה שנים, מתיישבי יש"ע, דחק את החרדים מעריציו משכבר הימים אל מחוזות השנאה. עכשיו הוא מקווה להשלים את מלאכתו האחרונה, ביקוע תנועת הליכוד.
ובין אלה לאלה, דאג לייצר תשתית הרסנית של פקודות והנחיות אשר חלקן על גבול 'בלתי חוקי בעליל', הוא מספק דלק לתבערה בין רבנים לתלמידיהם, הוא מפטר שרים ומתעלם מהבטחותיו שלו עצמו לקיים את מצוות המפקד, ובעיקר מעלה את האוב אווירה היסטרית מהתקופה שלפני רצח רבין.
חוקי ההיסטוריה כנראה הם מעל הפוליטיקה והאיש אשר נבנה ועלה על כס ראש הממשלה על התנגדות עיקשת למשנתו של יצחק רבין ז"ל וממשיכיו, מנסה 'לסגור מעגל' עקירה וגירוש מאז נסיגת סיני. כדאי לול ראש הממשלה, ולו מטעמי נימוס לבקש את סליחתו של רבין ז"ל וגם של מצנע וברק יבל"א.
מה יש עוד להיסטוריה לספר לנו? מתוך מבול המקורות המסבירים לנו מדוע יש לציית לכל פקודה באשר היא, אבקש להביא מספר אירועים מעניינים בהיסטוריה היהודית בהתייחסה אל מתן הוראות קשות לביצוע. ההקבלה המתבקשת אל אירועי היום דורשת משנה זהירות.
מקרה ראשון מתרחש בערוב ימיו השפויים של שאול המלך. הלה נחרד מהשמועה כי אחימלך בן אחיטוב הכהן משת"פ של דוד שנוא נפשו. שאול פוקד על ראשי מטה הצבא אבנר בן נר ועמשא לשלוח יד בכוהני נוב. הללו מסרבים באופן גלוי ונחרת ואף עונשים את עצמם, הם מסירים את דרגותיהם ומניחים על שולחנו של שאול (תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין). ברגע של התעשתות, שאול לא פוגע וממית את זרי צבאו, הוא מבין שעבר את הגבול. שאול מבקש מדואג האדומי וזה הורג 85 מכהני נוב בהתלהבות יתרה.
עוד מדברים בתומכי דוד המלך, בא שבע בן בכרי משבט בנימין וקורא למלחמה על דוד. המלך מצווה על עמשא שר הצבא להזעיק את הצבא באופן מיידי. שליחי עמשא מוצאים את בני יהודה לומדים באוהל סוגיות בנושאי כוחו של המלך. עמשא מבין מייד שלא כל מה שהמלך אומר יש לקיים והוא מאחר מלגייס את הצבא. יואב אשר חשקה נפשו בתפקיד מוצא 'הזדמנות' לחסל את עמשא בתואנה שהלה הפר פקודה והורג אותו בדרכו חשרה. ברם, צוואתו העיקרית של דוד המלך לבנו שלמה הייתה למרבה הפלא לא להשאיר זכר ליואב ולהמיתו מייד.
ייתכן גם שהאיגרת חתומה ששלח דוד המלך ביד אוריה החיתי ובה הפקודה להעביר את אוריה אל חזית המלחמה שימות כדי שבת שבע תתפנה לדוד, מציקה לו בערוב ימיו, שהרי יואב ידע בדיוק מה כתוב באיגרת ויכול היה לסרב או לעכב את המהלך. אלא שכוח השלטון עולה ליואב רודף השררה וגיבור החיל אל הראש וכך הוא הורג גם את עמשא וגם את אבנר בן נר על לא עוול בכפם.
אם העיון המחודש בסוגיית הפקודות הבלתי חוקיות בעליל שהיו בתנ"ך יגרום למחשבה נוספת בקרב ראש הממשלה ותומכיו הנלהבים משמאל, דייני. אם מחזות הטרוף בו ייראו, חלילה, דחפורים המעלים את המתים מקברותיהם בגוש קטיף אל משאיות בשעה שמחבלי ערב ימרקו מחלצותיהם, ואם תחת בתי הכנסיות והמדרשיות יעמדו עמדות האויב בתחפושת של מסגדי תפילה, או שניהם גם יחד, ואם שדות החסה והירק ייחרשו מחדש בידי ערב וייזרעו מלח על פצעי האומה הישראלית, על הרבנים התומכים בהתלהבות יתרה בתכנית החרפה לבוא חשבון עם עצמם. אין צורך לסרב פקודה, פשוט אפשר לבטל אותה.
-----
ד"ר גבי אביטל, חבר ליכוד וחבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
ובין אלה לאלה, דאג לייצר תשתית הרסנית של פקודות והנחיות אשר חלקן על גבול 'בלתי חוקי בעליל', הוא מספק דלק לתבערה בין רבנים לתלמידיהם, הוא מפטר שרים ומתעלם מהבטחותיו שלו עצמו לקיים את מצוות המפקד, ובעיקר מעלה את האוב אווירה היסטרית מהתקופה שלפני רצח רבין.
חוקי ההיסטוריה כנראה הם מעל הפוליטיקה והאיש אשר נבנה ועלה על כס ראש הממשלה על התנגדות עיקשת למשנתו של יצחק רבין ז"ל וממשיכיו, מנסה 'לסגור מעגל' עקירה וגירוש מאז נסיגת סיני. כדאי לול ראש הממשלה, ולו מטעמי נימוס לבקש את סליחתו של רבין ז"ל וגם של מצנע וברק יבל"א.
מה יש עוד להיסטוריה לספר לנו? מתוך מבול המקורות המסבירים לנו מדוע יש לציית לכל פקודה באשר היא, אבקש להביא מספר אירועים מעניינים בהיסטוריה היהודית בהתייחסה אל מתן הוראות קשות לביצוע. ההקבלה המתבקשת אל אירועי היום דורשת משנה זהירות.
מקרה ראשון מתרחש בערוב ימיו השפויים של שאול המלך. הלה נחרד מהשמועה כי אחימלך בן אחיטוב הכהן משת"פ של דוד שנוא נפשו. שאול פוקד על ראשי מטה הצבא אבנר בן נר ועמשא לשלוח יד בכוהני נוב. הללו מסרבים באופן גלוי ונחרת ואף עונשים את עצמם, הם מסירים את דרגותיהם ומניחים על שולחנו של שאול (תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין). ברגע של התעשתות, שאול לא פוגע וממית את זרי צבאו, הוא מבין שעבר את הגבול. שאול מבקש מדואג האדומי וזה הורג 85 מכהני נוב בהתלהבות יתרה.
עוד מדברים בתומכי דוד המלך, בא שבע בן בכרי משבט בנימין וקורא למלחמה על דוד. המלך מצווה על עמשא שר הצבא להזעיק את הצבא באופן מיידי. שליחי עמשא מוצאים את בני יהודה לומדים באוהל סוגיות בנושאי כוחו של המלך. עמשא מבין מייד שלא כל מה שהמלך אומר יש לקיים והוא מאחר מלגייס את הצבא. יואב אשר חשקה נפשו בתפקיד מוצא 'הזדמנות' לחסל את עמשא בתואנה שהלה הפר פקודה והורג אותו בדרכו חשרה. ברם, צוואתו העיקרית של דוד המלך לבנו שלמה הייתה למרבה הפלא לא להשאיר זכר ליואב ולהמיתו מייד.
ייתכן גם שהאיגרת חתומה ששלח דוד המלך ביד אוריה החיתי ובה הפקודה להעביר את אוריה אל חזית המלחמה שימות כדי שבת שבע תתפנה לדוד, מציקה לו בערוב ימיו, שהרי יואב ידע בדיוק מה כתוב באיגרת ויכול היה לסרב או לעכב את המהלך. אלא שכוח השלטון עולה ליואב רודף השררה וגיבור החיל אל הראש וכך הוא הורג גם את עמשא וגם את אבנר בן נר על לא עוול בכפם.
אם העיון המחודש בסוגיית הפקודות הבלתי חוקיות בעליל שהיו בתנ"ך יגרום למחשבה נוספת בקרב ראש הממשלה ותומכיו הנלהבים משמאל, דייני. אם מחזות הטרוף בו ייראו, חלילה, דחפורים המעלים את המתים מקברותיהם בגוש קטיף אל משאיות בשעה שמחבלי ערב ימרקו מחלצותיהם, ואם תחת בתי הכנסיות והמדרשיות יעמדו עמדות האויב בתחפושת של מסגדי תפילה, או שניהם גם יחד, ואם שדות החסה והירק ייחרשו מחדש בידי ערב וייזרעו מלח על פצעי האומה הישראלית, על הרבנים התומכים בהתלהבות יתרה בתכנית החרפה לבוא חשבון עם עצמם. אין צורך לסרב פקודה, פשוט אפשר לבטל אותה.
-----
ד"ר גבי אביטל, חבר ליכוד וחבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי