המלחמה נגד ההתנתקות כובשת לאחרונה חלקות שעד כה הושארו לרוב בידי הרוב ההזוי: ארגוני נשים וההתיישבות העובדת. השבוע הושקו שני הארגונים בכנסי יסוד, האחד מול אלטלנה והשני בנהלל. בין המייסדים של הארגונים נמצאים יעל שרז-פולקובסקי, שלחמה נגד האלטלנה, ואהוביה טבנקין, נכדו של אחד ממקימי התנועה הקיבוצית
"תסתובב בבקשה לאחור", פקדו האדונים לונדון וקירשנבאום בתכנית הטלוויזיה שלהם על הכתב שסיקר את ההפגנה בגוש קטיף השבוע. אחרי שינון מגל עשה כמצווה עליו, ביקשו ממנו צמד המנחים לספור כמה מבין כ-25 אלף המפגינים הם גלויי ראש. "חוץ ממני", הודה הכתב, "אני מתקשה למצוא כאלה".
שתי התארגנויות חדשות שקמו בשבועות האחרונים קוראות תיגר על התדמית המשובסת-קו נטוי-מזוקנת של מתנגדי תכנית העקירה: 'קולה של אמא' ואנשי 'כנס נהלל'.
נשים למען אחים
הגידו לאיש ימין את הביטוי 'תנועת נשים', ורוב הסיכויים שהוא יעווה את פניו בסלידה. במוחו יחלפו תמונות של 'ארבע אמהות', 'שובי' ו'מחסום וואטש', כולם ארגונים שהמכנה המשותף שלהם הוא נסיגה וויתורים רק כדי 'לחזור הביתה'. מולן ניצבה כמעט בודדה תנועת 'נשים בירוק' של נדיה מטר.
מהשבועות האחרונים, מטר וחברותיה כבר לא לבד: התארגנות חדשה, 'קולה של אמא', מהווה משב רוח מרענן בים של תנועות נשים הומוגניות. המסר שלה פשוט, הגיוני וא-פוליטי: הוציאו את צה"ל מהמשחק הפוליטי.
בקומוניקט שהפיצו מארגנות כנס היסוד של התנועה נכתב בין השאר: "אנחנו אמהות וסבתות, נשים, בנות ואחיות של חיילים ואנשי כוחות הביטחון, מכל גוני הקשת הפוליטית... ובינינו למודות מלחמה על הקמת המדינה והגנתה בהגנה, בפלמ"ח, באצ"ל, בלח"י, בצה"ל ובמשטרה קוראות: נתקו את צה"ל וכוחות הביטחון מאסון 'ההתנתקות'! תנו לצה"ל למלא את ייעודו להילחם באויב כדי להגן על המדינה ועל אזרחיה. תנו למשטרה להילחם בפושעים, ולא באזרחים הגונים.
"צה"ל מהווה כור היתוך לכל חלקי החברה בישראל. אל תפעילו את צה"ל נגד חלק מהעם. שמרו על צה"ל כצבא העם כולו... חדלו מליבוי אש השנאה, חדלו ממסע הסתה נגד אחים, חדלו ממסע ה'סזון' המחודש, גנזו את 'התותח הקדוש' שירה על אלטלנה. חדלו מלזרוע ייאוש ואל תפריחו אשליות...
"אנו קוראות לכל אישה בעלת גאווה לאומית הדוגלת באחדות העם, בהקשבה ובהידברות: הצטרפי אלינו! אין: 'הם' ו'אנחנו' רק: 'כולנו'.
שהק-ג-ב יפנה
כששלי רוז'נסקיה ראתה את המודעה של 'קולה של אמא', היה לה ברור מיד שהיא מצטרפת לתנועה. רוז'נסקיה, אם לשני בנים, עלתה ארצה מרוסיה בשנת 71' לאחר מאבק בשלטונות בריה"מ. "אני יודעת מה זה להיות תחת שלטון שלא מתחשב בתושבים. אסור להיות אדישים כל אחד מוכרח לעשות מה שאפשר".
רוז'נסקיה, ששימשה כתבת בקול ישראל בצפון ברוסית, היתה בין מקימי מצפה טל-אל, החוגג בימים אלה 25 שנה להיווסדו. לשאלה אם יש בקולה של אמא גם חברות התומכות בהתנתקות היא משיבה: "אנחנו מנסות לא להכניס פוליטיקה בתנועה: אנחנו אמהות וסבתות, ולכולנו יש ילדים בצבא. אנחנו דואגות להם. אנחנו לא רוצות שישתמשו בילדים-החיילים שלנו כדי לפנות יישובים".
מי יוכל לבצע את המשימה אם לא הצבא?
"זו בעיה של הפוליטיקאים שהחליטו על המהלך הזה. רק במדינות טוטליטריות משתמשים בצבא נגד התושבים. אפילו ברוסיה הסובייטית נרתעו מכך, כי הבינו עד כמה זה מסוכן. סטלין השתדל לקחת אנשי משטרה וק-ג-ב כדי 'לטפל' באזרחים. היה אפילו מקרה שבו ניסו להשתמש בצבא כדי להשקיט מהומות בכפרים, והחיילים הצטרפו לכפריים והחלו להילחם במשטר. השלטונות חששו מדברים כאלה. אצלנו חושבים שכולם בובות של השלטון ואפשר לעשות איתם מה שרוצים. אסור לשלוח ילדים שיילחמו נגד ילדים".
רוז'נסקיה הזדעזעה מדבריו של ראש הממשלה לפני כמה ימים: "שמעתי את שרון נותן הסבר לחיילים איך להתמודד עם המתיישבים. הוא אמר: אם מולכם עומדת אישה, אפילו אם היא מבוגרת ומכובדת, ונותנת לכם סטירה, אל תפנו לה את הלחי השנייה. מה הוא מציע? לתת מכות לאישה מבוגרת? איך אפשר לתת שיעור כזה לילדים צעירים? ברוסיה היתה תקופה שילדים התבקשו להלשין על האבות שלהם, ומי ש'הצליח' להכניס את אבא שלו לבית סוהר נחשב גיבור. אבל שם לפחות לא חינכו נגד האמהות".
שלא נירה עוד על אחינו
יעל שרז-פולקובסקי, ממקימות הקבוצה והדוברת שלה, החליטה שהיא לא יכולה לשבת בשקט כשראתה עימות בין חיילים לאזרחים בטלוויזיה, בעת פינוי אחד המאחזים. פולקובסקי, תושבת רמת השרון, בת 74 וסבתא לארבעה: "זו היתה הפעם השנייה שראיתי מחזות כאלה. הפעם הראשונה היתה בגיל 16 וחצי, כשהוצבתי כחברת פלמ"ח על גג בניין האופרה בתל אביב ויריתי על 'אלטלנה'".
אלטלנה היתה אוניית נשק של האצ"ל, שהגיעה לארץ בעיצומה של מלחמת העצמאות. אנשי האצ"ל, בראשותו של מנחם בגין, סירבו למסור את הנשק לממשלה הזמנית שבראשות בן גוריון. האונייה עלתה על שרטון סמוך לחוף תל אביב, ובן גוריון, שטען שמדובר בניסיון לפוטש, הורה על הפגזת הספינה, שעל סיפונה היו כמאה מאנשי האצ"ל. למקום הובא תותח, שזכה לכינוי 'התותח הקדוש' שפגע בספינה והבעיר אותה. עם תום הקרב נמנו 19 הרוגים, מתוכם 16 מאנשי האצ"ל. במשך עשרות שנים כמעט לא הוזכרה הפרשה הכואבת, ורק עם עליית הליכוד לשלטון, בשנת 1977, הוחל לעסוק בה מחדש.
הסבירו לך למה את צריכה לירות על בני עמך?
"לא שאלתי ולא הסבירו. כפלמ"חניקית, האצ"ל היו שונאים שלנו, נקודה. אז לא שאלו שאלות. היינו חדורי אמונה וצעירים. רק אחרי שראיתי את האלונקות מתחילות להגיע עם הפצועים וההרוגים מהאונייה נתקפתי בהלם. זה לא עזב אותי עד היום.
"בשבילי, יהודי שמכה יהודי זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. הרי אנחנו נלחמנו בשביל להקים מדינה עם גאווה יהודית, שבה לא יפגעו ביהודים בגלל שהם יהודים. מלחמת אחים תביא להרס המדינה. כבר לא יהיה ממה להתנתק".
פולקובסקי, שבעברה קריירת משחק והסברה, נרתמה לנושא, ויחד עם פעילות נוספות הקימו את 'קולה של אמא'. פולקובסקי: "אני כבר בשליש האחרון של חיי. הרגשתי צורך לעשות זאת כדי שאוכל למות עם חיוך על השפתיים".
רומסים את הדמוקרטיה
תנה להבי היא אם לשלושה לוחמים מהמושבה כנרת, פעילה ב'קולה של אמא' וקשורה גם לאוהל המחאה בצומת גולני ולכנס נהלל. להבי: "אני מרגישה שיש תזוזה בשטח. אנשים שלכאורה נמצאים בצפון הרחוק, וכל העניין לא נוגע להם, מתגייסים כדי לאייש את אוהל המחאה 24 שעות ביממה.
"בתקופת ימית היו רבים שלא האמינו שזה יקרה. עכשיו אנשים מתחילים להפנים שזה רציני, שאם לא נפעל הפינוי יתרחש. כבר לא מדובר 'רק' על מסירת שטחים, אלא על מהות הדמוקרטיה. יש כאן רמיסה ברגל גסה של הדמוקרטיה, ממש דיקטטורה: בתקשורת מדברים על 'ההסתה של הימין', בזמן שבפועל השמאל הוא שמסית נגד ההתיישבות".
איך מקבלים אתכם במושבה?
"רוב הציבור עדיין אדיש וטרם התעורר, כמו בכל עם ישראל. אני מקווה שנצליח לעורר אותם. אסור שצבא הגנה לישראל יהפוך לצבא שעובד נגד עם ישראל. יכול להיות שהרבה אנשים צעירים לא יחתמו על הצהרה שהם יסרבו פקודה, כיוון שהם חוששים שיתנכלו להם אבל בפועל הם לא יבצעו אותה".
שמוישי לא יפנה את יוסי
אחת הפעילות הבולטות ב'קולה של אמא' היא ציפי דגן, אם לשני בנים שאחד מהם, משה (מוישי), היה צריך כחייל לפנות את אחיו ממאחז מצפה יצהר.
"למקום הגיעו כמה פרובוקטורים, וממש נאבקו בחיילים", סיפרה דגן לפני כשנה וחצי בראיון על האירוע הטראומתי: "יוסי ומוישי התחבקו וחיילים בכו. לא היה קל לראות שגוררים חברים שלך על הרצפה. מוישי לא חשב לסרב פקודה, כי זה מנוגד לערכים שלנו".
רק כעבור כמה ימים, כששב הביתה, נאות מוישי לדבר על הנושא עם אמו. הוא סיפר לה שזה היה הרגע הכי קשה שהיה לו בצבא, "והוא חווה דברים לא קלים בצבא", סיפרה אמו, "כולל איבוד חבר. מוישי היה מאוד מדוכא ממה שראה, וחוויית הפינוי ומה שהביאה עמה פגעו בו מאוד. לי הכי כואב שזה מצב שלא צריך להיות, שהמדינה לוקחת חיילים במקום שוטרים ושמה אותם מול אזרחים".
בעקבות האירוע הקשה הקימה דגן תנועת נשים בשם 'אמהות של חיילים'. מטרת התנועה היתה למנוע מלערב את צה"ל במשימות פינוי. התנועה ניסתה לפעול בדרכים פרלמנטריות, ואף הצליחה להביא להגשת הצעת חוק ברוח זו בידי ח"כ איוב קרא, אך היוזמה טורפדה בסופו של דבר.
דגן הביאה איתה ל'קולה של אמא' עוד עשרות נשים שהיו פעילות ב'אמהות של חיילים'. "משימות כאלה מעמידות את החיילים בסדיר או בקבע בסיטואציה בלתי אפשרית. בניגוד לשוטרים, למשל, הם לא יכולים להתפטר. יש להם רק שתי ברירות: לבצע את הפקודה או להיכנס לבית הסוהר. חינכתי את הילדים לתת את הכל בשירות הצבאי, ואני חושבת שזה לא הוגן להכניס אותם לדילמה הנוראה הזו".
גם גברים יכולים להתקבל?
"לכנס שלנו יגיעו גם אבות לחיילים, ואם הם ירצו להירשם לא נגיד להם 'לא'. אבל הם יצטרכו לסלוח לנו לא נשנה את השם ונשאר 'קולה של אמא'".
הטקס הרשמי של תחילת פעילות הארגון נערך ביום ראשון השבוע בטיילת בתל אביב, מול המקום שבו הוטבעה אלטלנה.
בטקס נאם יוסף נחמיאס, איש אצ"ל שעלה בכפר ויתקין על האונייה כדי לסייע בהורדת הנשק ממנה. נחמיאס נותר על האונייה כשהפליגה לעבר חוף הים בתל אביב, שם המתין על החוף אחיו, פלמ"חניק שקיבל הוראה לירות על האונייה. הוא ידע שאחיו על האונייה וסירב לפקודה לירות עליה, ואף נשפט על סירוב פקודה.
בין הדוברים היו גם יעקב אלעזר, מפקד האצ"ל על החוף, וסא"ל חיים מורד, מחותמי מכתב הקצינים של חטיבת בנימין, שאף הצטרף ל'קולה של אמא'.
הטקס הסתיים כששני אנשי האצ"ל שנכחו באירוע באלטלנה ירדו יחד עם שרז פולקובסקי לכיוון אנדרטת אלטלנה, הניחו עליה זר פרחים והצהירו: "לא עוד".
דעה שונה בתוך הקיבוץ
נשות 'קולה של אמא', כאמור, כבר לא לבד. מאות חברים ממה שכונה פעם ביראת כבוד 'ההתיישבות העובדת' הקיבוצים והמושבים, גדשו את האולם במושב נהלל ביום שני השבוע, בכנס נהלל. בין הנואמים היה ח"כ עוזי לנדאו, שדיבר על חשיבות שיתוף הפעולה בין דתיים וחילונים במאבק על שלמות הארץ.
בהזמנה לכנס, שפורסמה בלא פחות מאשר עיתון 'הקיבוץ', נכתב בין השאר: "אנו, אנשי ההתיישבות העובדת, נתכנס במושב נהלל, ערש תנועת המושבים וסמל להיאחזות בארץ, ונרים קולנו נגד המעשה הנפשע, הבלתי מוסרי של חורבן ההתיישבות בארץ ישראל... לא נשאיר את חברינו חלוצי גוש קטיף לבד במערכה הזדונית המתרגשת עליהם. נהיה איתם בשעה הקשה, באשר מאבקם הוא מאבקנו".
על המודעה חתומים חברי קיבוצים ומושבים מרחבי הארץ, ביניהם שמות מוכרים כמו מאיר הר ציון, משה פלד (איש צומת לשעבר), אהוביה טבנקין (בנו של יצחק טבנקין, ממקימי התנועה הקיבוצית) ורעייתו חוה. "גם אלינו התייחסו בעבר הרחוק כאל מיעוט פנאטי ואלים", אמרה חוה טבנקין, "רק במדינה כמו שלנו עשיית טרנספר ליהודים יכולה לעבור לסדר היום".
אחד הפעילים, שלמה חביב, חבר קיבוץ נחשונים של השומר הצעיר הסמוך לראש העין אומר: "אנחנו יושבים במקום שפעם היה נחשב התנחלות. לצערי, יש כאלה בתנועה שלנו ששכחו שכל הקיבוצים שיושבים לאורך גבולות המדינה היו התנחלויות בסביבה ערבית עוינת. אם היו קמים אז ראשי ממשלות כמו אלה שמכהנים כעת, היינו נשארים היום רק עם פתח תקווה, תל אביב ואולי עוד יישוב".
אתה מצליח לשכנע אנשים בקיבוץ?
"מי שראשו פתוח מוכן להקשיב לי. הייתי בתפקידים בכירים בקיבוץ, כמו גזבר ומנהל המפעלים, ולכן אינני חושש מנידוי ביישוב. היום כבר אין פחד להביע דעות שונות מהקו הרשמי. להערכתי, בקיבוץ שלי יש לפחות 15 איש, מתוך 130, שחושבים כמוני. אפילו יעקב חזן, מנהיג השומר הצעיר, לא התבייש לומר שהיום לצערו ממשיכי הדרך של השומר הצעיר הם המתנחלים ואנשי גוש אמונים".
חביב אף נסע לאוהל המחאה בירושלים כדי לחזק את המפגינים.
מה עמדתך לגבי סוגיית הסרבנות?
"הייתי בקורס קצינים כמה שנים אחרי פרשת כפר קאסם (בשנת 56' ירו חיילי מג"ב בפועלים תושבי הכפר שחזרו משדותיהם ולא ידעו שהוכרז עוצר. יותר מ-40 איש נהרגו. כתריסר קצינים וחיילים הועמדו למשפט וקרובם נידונו לכמה שנות מאסר. במסגרת המשפט נקבע שאסור לחייל לציית לפקודה שדגל שחור מתנוסס עליה).
"משה דיין היה רמטכ"ל, והגיע להרצות לנו על פקודה וסמכות. הוא הסביר שאסור לתת פקודות בלתי חוקיות. קמתי וביקשתי דוגמה. דיין הביא את כפר קאסם. השבתי לו די בחוצפה, אני מודה שזו דוגמה קיצונית שבוודאי לא תחזור על עצמה. דיין השיב כך: 'פקודה בלתי חוקית היא פקודה שיכולה לגרום למותו של אדם, אלא אם כן מדובר בהגנה על המדינה; וכן כל פקודה שמזיקה למדינה'. כדוגמה הוא הביא את הפקודה להרוג אישה בהריון.
"עניתי לו: 'אתה לא תגיד לי דבר כזה'. הוא התעקש: 'ואם אהיה מנוול ובכל זאת אומר?' השבתי לו: 'אז אני אסרב ואלך לבית סוהר'. 'יפה מאוד', אמר לי דיין, 'אני רואה שאתה מבין לבד מהי פקודה בלתי חוקית. חייל הוא בן אדם, והוא צריך לקחת אחריות'. זה בדיוק מה שאני אומר לאלה שמשרתים היום בצבא".
מושבניקים באוהל המחאה
צפריר רונן ממושב מולדת, איש סיירת מטכ"ל וממארגני הכנס: "אנחנו מרגישים הרבה תסיסה בשטח, למרות שהיישובים שלנו הם לכאורה בשר מבשרה של מפלגת העבודה. הרבה מהאנשים חשים שהעבודה כבר אינה מפלגה ציונית ואומרים לעצמם: רגע, הולכים לפנות את אחינו, אנשי התיישבות. זה מין זרם מעמקים, וכשהבנו שמדובר במסה של אנשים החלטנו לא לשבת יותר מנגד. אנחנו נהיה עם המתיישבים, כי אנחנו מבינים שהבקעה והגולן הן הבאות בתור. קיבלנו תגובות רבות על המודעות שפרסמנו בעיתון הקיבוץ.
תתמוך בסרבנות?
"אם יגידו לי לפנות את ביתו של הרמטכ"ל בוגי יעלון ולהכות את אשתו וילדיו, אסרב. באותה מידה אסרב לפנות את שרון מהחווה וגם את אנשי גוש קטיף". רונן מבטיח שכנס נהלל הוא רק הראשון בסדרה של כנסים "שיביעו קול ברור, צלול ושפוי כנגד מעשה הטירוף".
"תסתובב בבקשה לאחור", פקדו האדונים לונדון וקירשנבאום בתכנית הטלוויזיה שלהם על הכתב שסיקר את ההפגנה בגוש קטיף השבוע. אחרי שינון מגל עשה כמצווה עליו, ביקשו ממנו צמד המנחים לספור כמה מבין כ-25 אלף המפגינים הם גלויי ראש. "חוץ ממני", הודה הכתב, "אני מתקשה למצוא כאלה".
שתי התארגנויות חדשות שקמו בשבועות האחרונים קוראות תיגר על התדמית המשובסת-קו נטוי-מזוקנת של מתנגדי תכנית העקירה: 'קולה של אמא' ואנשי 'כנס נהלל'.
נשים למען אחים
הגידו לאיש ימין את הביטוי 'תנועת נשים', ורוב הסיכויים שהוא יעווה את פניו בסלידה. במוחו יחלפו תמונות של 'ארבע אמהות', 'שובי' ו'מחסום וואטש', כולם ארגונים שהמכנה המשותף שלהם הוא נסיגה וויתורים רק כדי 'לחזור הביתה'. מולן ניצבה כמעט בודדה תנועת 'נשים בירוק' של נדיה מטר.
מהשבועות האחרונים, מטר וחברותיה כבר לא לבד: התארגנות חדשה, 'קולה של אמא', מהווה משב רוח מרענן בים של תנועות נשים הומוגניות. המסר שלה פשוט, הגיוני וא-פוליטי: הוציאו את צה"ל מהמשחק הפוליטי.
בקומוניקט שהפיצו מארגנות כנס היסוד של התנועה נכתב בין השאר: "אנחנו אמהות וסבתות, נשים, בנות ואחיות של חיילים ואנשי כוחות הביטחון, מכל גוני הקשת הפוליטית... ובינינו למודות מלחמה על הקמת המדינה והגנתה בהגנה, בפלמ"ח, באצ"ל, בלח"י, בצה"ל ובמשטרה קוראות: נתקו את צה"ל וכוחות הביטחון מאסון 'ההתנתקות'! תנו לצה"ל למלא את ייעודו להילחם באויב כדי להגן על המדינה ועל אזרחיה. תנו למשטרה להילחם בפושעים, ולא באזרחים הגונים.
"צה"ל מהווה כור היתוך לכל חלקי החברה בישראל. אל תפעילו את צה"ל נגד חלק מהעם. שמרו על צה"ל כצבא העם כולו... חדלו מליבוי אש השנאה, חדלו ממסע הסתה נגד אחים, חדלו ממסע ה'סזון' המחודש, גנזו את 'התותח הקדוש' שירה על אלטלנה. חדלו מלזרוע ייאוש ואל תפריחו אשליות...
"אנו קוראות לכל אישה בעלת גאווה לאומית הדוגלת באחדות העם, בהקשבה ובהידברות: הצטרפי אלינו! אין: 'הם' ו'אנחנו' רק: 'כולנו'.
שהק-ג-ב יפנה
כששלי רוז'נסקיה ראתה את המודעה של 'קולה של אמא', היה לה ברור מיד שהיא מצטרפת לתנועה. רוז'נסקיה, אם לשני בנים, עלתה ארצה מרוסיה בשנת 71' לאחר מאבק בשלטונות בריה"מ. "אני יודעת מה זה להיות תחת שלטון שלא מתחשב בתושבים. אסור להיות אדישים כל אחד מוכרח לעשות מה שאפשר".
רוז'נסקיה, ששימשה כתבת בקול ישראל בצפון ברוסית, היתה בין מקימי מצפה טל-אל, החוגג בימים אלה 25 שנה להיווסדו. לשאלה אם יש בקולה של אמא גם חברות התומכות בהתנתקות היא משיבה: "אנחנו מנסות לא להכניס פוליטיקה בתנועה: אנחנו אמהות וסבתות, ולכולנו יש ילדים בצבא. אנחנו דואגות להם. אנחנו לא רוצות שישתמשו בילדים-החיילים שלנו כדי לפנות יישובים".
מי יוכל לבצע את המשימה אם לא הצבא?
"זו בעיה של הפוליטיקאים שהחליטו על המהלך הזה. רק במדינות טוטליטריות משתמשים בצבא נגד התושבים. אפילו ברוסיה הסובייטית נרתעו מכך, כי הבינו עד כמה זה מסוכן. סטלין השתדל לקחת אנשי משטרה וק-ג-ב כדי 'לטפל' באזרחים. היה אפילו מקרה שבו ניסו להשתמש בצבא כדי להשקיט מהומות בכפרים, והחיילים הצטרפו לכפריים והחלו להילחם במשטר. השלטונות חששו מדברים כאלה. אצלנו חושבים שכולם בובות של השלטון ואפשר לעשות איתם מה שרוצים. אסור לשלוח ילדים שיילחמו נגד ילדים".
רוז'נסקיה הזדעזעה מדבריו של ראש הממשלה לפני כמה ימים: "שמעתי את שרון נותן הסבר לחיילים איך להתמודד עם המתיישבים. הוא אמר: אם מולכם עומדת אישה, אפילו אם היא מבוגרת ומכובדת, ונותנת לכם סטירה, אל תפנו לה את הלחי השנייה. מה הוא מציע? לתת מכות לאישה מבוגרת? איך אפשר לתת שיעור כזה לילדים צעירים? ברוסיה היתה תקופה שילדים התבקשו להלשין על האבות שלהם, ומי ש'הצליח' להכניס את אבא שלו לבית סוהר נחשב גיבור. אבל שם לפחות לא חינכו נגד האמהות".
שלא נירה עוד על אחינו
יעל שרז-פולקובסקי, ממקימות הקבוצה והדוברת שלה, החליטה שהיא לא יכולה לשבת בשקט כשראתה עימות בין חיילים לאזרחים בטלוויזיה, בעת פינוי אחד המאחזים. פולקובסקי, תושבת רמת השרון, בת 74 וסבתא לארבעה: "זו היתה הפעם השנייה שראיתי מחזות כאלה. הפעם הראשונה היתה בגיל 16 וחצי, כשהוצבתי כחברת פלמ"ח על גג בניין האופרה בתל אביב ויריתי על 'אלטלנה'".
אלטלנה היתה אוניית נשק של האצ"ל, שהגיעה לארץ בעיצומה של מלחמת העצמאות. אנשי האצ"ל, בראשותו של מנחם בגין, סירבו למסור את הנשק לממשלה הזמנית שבראשות בן גוריון. האונייה עלתה על שרטון סמוך לחוף תל אביב, ובן גוריון, שטען שמדובר בניסיון לפוטש, הורה על הפגזת הספינה, שעל סיפונה היו כמאה מאנשי האצ"ל. למקום הובא תותח, שזכה לכינוי 'התותח הקדוש' שפגע בספינה והבעיר אותה. עם תום הקרב נמנו 19 הרוגים, מתוכם 16 מאנשי האצ"ל. במשך עשרות שנים כמעט לא הוזכרה הפרשה הכואבת, ורק עם עליית הליכוד לשלטון, בשנת 1977, הוחל לעסוק בה מחדש.
הסבירו לך למה את צריכה לירות על בני עמך?
"לא שאלתי ולא הסבירו. כפלמ"חניקית, האצ"ל היו שונאים שלנו, נקודה. אז לא שאלו שאלות. היינו חדורי אמונה וצעירים. רק אחרי שראיתי את האלונקות מתחילות להגיע עם הפצועים וההרוגים מהאונייה נתקפתי בהלם. זה לא עזב אותי עד היום.
"בשבילי, יהודי שמכה יהודי זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. הרי אנחנו נלחמנו בשביל להקים מדינה עם גאווה יהודית, שבה לא יפגעו ביהודים בגלל שהם יהודים. מלחמת אחים תביא להרס המדינה. כבר לא יהיה ממה להתנתק".
פולקובסקי, שבעברה קריירת משחק והסברה, נרתמה לנושא, ויחד עם פעילות נוספות הקימו את 'קולה של אמא'. פולקובסקי: "אני כבר בשליש האחרון של חיי. הרגשתי צורך לעשות זאת כדי שאוכל למות עם חיוך על השפתיים".
רומסים את הדמוקרטיה
תנה להבי היא אם לשלושה לוחמים מהמושבה כנרת, פעילה ב'קולה של אמא' וקשורה גם לאוהל המחאה בצומת גולני ולכנס נהלל. להבי: "אני מרגישה שיש תזוזה בשטח. אנשים שלכאורה נמצאים בצפון הרחוק, וכל העניין לא נוגע להם, מתגייסים כדי לאייש את אוהל המחאה 24 שעות ביממה.
"בתקופת ימית היו רבים שלא האמינו שזה יקרה. עכשיו אנשים מתחילים להפנים שזה רציני, שאם לא נפעל הפינוי יתרחש. כבר לא מדובר 'רק' על מסירת שטחים, אלא על מהות הדמוקרטיה. יש כאן רמיסה ברגל גסה של הדמוקרטיה, ממש דיקטטורה: בתקשורת מדברים על 'ההסתה של הימין', בזמן שבפועל השמאל הוא שמסית נגד ההתיישבות".
איך מקבלים אתכם במושבה?
"רוב הציבור עדיין אדיש וטרם התעורר, כמו בכל עם ישראל. אני מקווה שנצליח לעורר אותם. אסור שצבא הגנה לישראל יהפוך לצבא שעובד נגד עם ישראל. יכול להיות שהרבה אנשים צעירים לא יחתמו על הצהרה שהם יסרבו פקודה, כיוון שהם חוששים שיתנכלו להם אבל בפועל הם לא יבצעו אותה".
שמוישי לא יפנה את יוסי
אחת הפעילות הבולטות ב'קולה של אמא' היא ציפי דגן, אם לשני בנים שאחד מהם, משה (מוישי), היה צריך כחייל לפנות את אחיו ממאחז מצפה יצהר.
"למקום הגיעו כמה פרובוקטורים, וממש נאבקו בחיילים", סיפרה דגן לפני כשנה וחצי בראיון על האירוע הטראומתי: "יוסי ומוישי התחבקו וחיילים בכו. לא היה קל לראות שגוררים חברים שלך על הרצפה. מוישי לא חשב לסרב פקודה, כי זה מנוגד לערכים שלנו".
רק כעבור כמה ימים, כששב הביתה, נאות מוישי לדבר על הנושא עם אמו. הוא סיפר לה שזה היה הרגע הכי קשה שהיה לו בצבא, "והוא חווה דברים לא קלים בצבא", סיפרה אמו, "כולל איבוד חבר. מוישי היה מאוד מדוכא ממה שראה, וחוויית הפינוי ומה שהביאה עמה פגעו בו מאוד. לי הכי כואב שזה מצב שלא צריך להיות, שהמדינה לוקחת חיילים במקום שוטרים ושמה אותם מול אזרחים".
בעקבות האירוע הקשה הקימה דגן תנועת נשים בשם 'אמהות של חיילים'. מטרת התנועה היתה למנוע מלערב את צה"ל במשימות פינוי. התנועה ניסתה לפעול בדרכים פרלמנטריות, ואף הצליחה להביא להגשת הצעת חוק ברוח זו בידי ח"כ איוב קרא, אך היוזמה טורפדה בסופו של דבר.
דגן הביאה איתה ל'קולה של אמא' עוד עשרות נשים שהיו פעילות ב'אמהות של חיילים'. "משימות כאלה מעמידות את החיילים בסדיר או בקבע בסיטואציה בלתי אפשרית. בניגוד לשוטרים, למשל, הם לא יכולים להתפטר. יש להם רק שתי ברירות: לבצע את הפקודה או להיכנס לבית הסוהר. חינכתי את הילדים לתת את הכל בשירות הצבאי, ואני חושבת שזה לא הוגן להכניס אותם לדילמה הנוראה הזו".
גם גברים יכולים להתקבל?
"לכנס שלנו יגיעו גם אבות לחיילים, ואם הם ירצו להירשם לא נגיד להם 'לא'. אבל הם יצטרכו לסלוח לנו לא נשנה את השם ונשאר 'קולה של אמא'".
הטקס הרשמי של תחילת פעילות הארגון נערך ביום ראשון השבוע בטיילת בתל אביב, מול המקום שבו הוטבעה אלטלנה.
בטקס נאם יוסף נחמיאס, איש אצ"ל שעלה בכפר ויתקין על האונייה כדי לסייע בהורדת הנשק ממנה. נחמיאס נותר על האונייה כשהפליגה לעבר חוף הים בתל אביב, שם המתין על החוף אחיו, פלמ"חניק שקיבל הוראה לירות על האונייה. הוא ידע שאחיו על האונייה וסירב לפקודה לירות עליה, ואף נשפט על סירוב פקודה.
בין הדוברים היו גם יעקב אלעזר, מפקד האצ"ל על החוף, וסא"ל חיים מורד, מחותמי מכתב הקצינים של חטיבת בנימין, שאף הצטרף ל'קולה של אמא'.
הטקס הסתיים כששני אנשי האצ"ל שנכחו באירוע באלטלנה ירדו יחד עם שרז פולקובסקי לכיוון אנדרטת אלטלנה, הניחו עליה זר פרחים והצהירו: "לא עוד".
דעה שונה בתוך הקיבוץ
נשות 'קולה של אמא', כאמור, כבר לא לבד. מאות חברים ממה שכונה פעם ביראת כבוד 'ההתיישבות העובדת' הקיבוצים והמושבים, גדשו את האולם במושב נהלל ביום שני השבוע, בכנס נהלל. בין הנואמים היה ח"כ עוזי לנדאו, שדיבר על חשיבות שיתוף הפעולה בין דתיים וחילונים במאבק על שלמות הארץ.
בהזמנה לכנס, שפורסמה בלא פחות מאשר עיתון 'הקיבוץ', נכתב בין השאר: "אנו, אנשי ההתיישבות העובדת, נתכנס במושב נהלל, ערש תנועת המושבים וסמל להיאחזות בארץ, ונרים קולנו נגד המעשה הנפשע, הבלתי מוסרי של חורבן ההתיישבות בארץ ישראל... לא נשאיר את חברינו חלוצי גוש קטיף לבד במערכה הזדונית המתרגשת עליהם. נהיה איתם בשעה הקשה, באשר מאבקם הוא מאבקנו".
על המודעה חתומים חברי קיבוצים ומושבים מרחבי הארץ, ביניהם שמות מוכרים כמו מאיר הר ציון, משה פלד (איש צומת לשעבר), אהוביה טבנקין (בנו של יצחק טבנקין, ממקימי התנועה הקיבוצית) ורעייתו חוה. "גם אלינו התייחסו בעבר הרחוק כאל מיעוט פנאטי ואלים", אמרה חוה טבנקין, "רק במדינה כמו שלנו עשיית טרנספר ליהודים יכולה לעבור לסדר היום".
אחד הפעילים, שלמה חביב, חבר קיבוץ נחשונים של השומר הצעיר הסמוך לראש העין אומר: "אנחנו יושבים במקום שפעם היה נחשב התנחלות. לצערי, יש כאלה בתנועה שלנו ששכחו שכל הקיבוצים שיושבים לאורך גבולות המדינה היו התנחלויות בסביבה ערבית עוינת. אם היו קמים אז ראשי ממשלות כמו אלה שמכהנים כעת, היינו נשארים היום רק עם פתח תקווה, תל אביב ואולי עוד יישוב".
אתה מצליח לשכנע אנשים בקיבוץ?
"מי שראשו פתוח מוכן להקשיב לי. הייתי בתפקידים בכירים בקיבוץ, כמו גזבר ומנהל המפעלים, ולכן אינני חושש מנידוי ביישוב. היום כבר אין פחד להביע דעות שונות מהקו הרשמי. להערכתי, בקיבוץ שלי יש לפחות 15 איש, מתוך 130, שחושבים כמוני. אפילו יעקב חזן, מנהיג השומר הצעיר, לא התבייש לומר שהיום לצערו ממשיכי הדרך של השומר הצעיר הם המתנחלים ואנשי גוש אמונים".
חביב אף נסע לאוהל המחאה בירושלים כדי לחזק את המפגינים.
מה עמדתך לגבי סוגיית הסרבנות?
"הייתי בקורס קצינים כמה שנים אחרי פרשת כפר קאסם (בשנת 56' ירו חיילי מג"ב בפועלים תושבי הכפר שחזרו משדותיהם ולא ידעו שהוכרז עוצר. יותר מ-40 איש נהרגו. כתריסר קצינים וחיילים הועמדו למשפט וקרובם נידונו לכמה שנות מאסר. במסגרת המשפט נקבע שאסור לחייל לציית לפקודה שדגל שחור מתנוסס עליה).
"משה דיין היה רמטכ"ל, והגיע להרצות לנו על פקודה וסמכות. הוא הסביר שאסור לתת פקודות בלתי חוקיות. קמתי וביקשתי דוגמה. דיין הביא את כפר קאסם. השבתי לו די בחוצפה, אני מודה שזו דוגמה קיצונית שבוודאי לא תחזור על עצמה. דיין השיב כך: 'פקודה בלתי חוקית היא פקודה שיכולה לגרום למותו של אדם, אלא אם כן מדובר בהגנה על המדינה; וכן כל פקודה שמזיקה למדינה'. כדוגמה הוא הביא את הפקודה להרוג אישה בהריון.
"עניתי לו: 'אתה לא תגיד לי דבר כזה'. הוא התעקש: 'ואם אהיה מנוול ובכל זאת אומר?' השבתי לו: 'אז אני אסרב ואלך לבית סוהר'. 'יפה מאוד', אמר לי דיין, 'אני רואה שאתה מבין לבד מהי פקודה בלתי חוקית. חייל הוא בן אדם, והוא צריך לקחת אחריות'. זה בדיוק מה שאני אומר לאלה שמשרתים היום בצבא".
מושבניקים באוהל המחאה
צפריר רונן ממושב מולדת, איש סיירת מטכ"ל וממארגני הכנס: "אנחנו מרגישים הרבה תסיסה בשטח, למרות שהיישובים שלנו הם לכאורה בשר מבשרה של מפלגת העבודה. הרבה מהאנשים חשים שהעבודה כבר אינה מפלגה ציונית ואומרים לעצמם: רגע, הולכים לפנות את אחינו, אנשי התיישבות. זה מין זרם מעמקים, וכשהבנו שמדובר במסה של אנשים החלטנו לא לשבת יותר מנגד. אנחנו נהיה עם המתיישבים, כי אנחנו מבינים שהבקעה והגולן הן הבאות בתור. קיבלנו תגובות רבות על המודעות שפרסמנו בעיתון הקיבוץ.
תתמוך בסרבנות?
"אם יגידו לי לפנות את ביתו של הרמטכ"ל בוגי יעלון ולהכות את אשתו וילדיו, אסרב. באותה מידה אסרב לפנות את שרון מהחווה וגם את אנשי גוש קטיף". רונן מבטיח שכנס נהלל הוא רק הראשון בסדרה של כנסים "שיביעו קול ברור, צלול ושפוי כנגד מעשה הטירוף".