כל הזמן
באמת אין סיבה להתרגש מהידיעה על איחוד שידורי גל"ץ בשבוע הבא עם רדיו קול פלשתין לצורך שידורו של שיר שלום חדש. שתי התחנות משדרות כבר הרבה שנים על אותו תדר.
התברבר ונפגע
וכך הכתיר השבוע אתר YNET ידיעה נרחבת על הפיגוע במחנה אל עומרי: "חייל נפצע קשה ליד רמאללה לאחר שטעה בניווט". אלמלא שמענו חדשות, עוד היינו עלולים לחשוב שהמסכן נפל לבור.
מלי פולישוק-סטיקר
דוקטור בלהה נוי, מנהלת השרות הפסיכולוגי במשרד החינוך, עשתה השבוע טעות קשה. בישיבת ועדת החינוך של הכנסת, שעסקה בהשלכות ההתנתקות על מערכת החינוך בגוש קטיף, היא דיברה לתומה על "הצער והאבל" שעלול להיות מנת חלקם של ילדי המתנחלים העקורים. חבר הוועדה, יוסי שריד, הסתער עליה מיד: "אבל זה רק כשמתים", אמר לה, "ופה אף אחד לא מת. אסור לגרום לזילות המושגים".
נוי, אשה נעימת סבר ומתונת ביטוי, כבר היתה מוכנה לחזור בה, אבל שריד המשיך להלום. בתקופת האינתיפאדה הראשונה הוא ביכה ב'הארץ' את התוצאות ההרסניות של הריסת בתי מחבלים על נפש דייריהם הצעירים, אך בהרס הבתים עכשיו בגוש קטיף הוא לא מאבחן אסון גדול לילדים. "כבר היו דברים מעולם", הטיף שריד מוסר לנוי, "אנשי ימית פונו מבתיהם ואחר-כך החיים האירו להם פנים. מותר לדבר על חרדת נטישה, אך לא על אבל".
יו"ר הוועדה, מלי פולישוק בלוך (שינוי), סברה אף היא שהמונח "אבל" גדול על ממדי אסונם הקטן של המתנחלים. לרגע היא שכחה שעל חולצתה שלה היה מודבק באותה ישיבה סטיקר טרי ענק, בעל סגנון מקאברי אף הוא, מתוצרת התאחדות הסטודנטים בתל-אביב: "רוצחים לנו את האוניברסיטה". בנימה דידקטית ממלכתית העירה פולישוק בלוך לנוי: "אני מסכימה עם חבר הכנסת שריד. עם כל הצער, צריך לשמור על פרופורציה, לשמור על דירוג מסוים של רמת הכינויים".
נוי, אשה מנומסת כאמור, לא הצביעה בתגובה על הסטיקר של בלוך, שבוודאי לא נעלם גם מעיניו הבוחנות של יוסי שריד. כפסיכולוגית היא בטח מבינה משהו גם בסכיזופרניה מוסרית, אך מטעמי נימוס היא העדיפה להבליג.
אפוקליפסה לעניים
מהדורת ערוץ 2 ביום ד' שעבר הוכתרה באחד הפתיחים המתלהמים ביותר בתולדות הערוץ. "הנה התמונות שכל אחד צריך לראות ולהזדעזע", זעק גדי סוקניק, "הרבנים מתכננים להבעיר את המזרח התיכון". הצופים המבועתים התכוננו לגרוע מכל, אבל אז באה כתבה אנמית למדי על מפגש רבנים לקראת הפגנה רבתי בשערי הר הבית, כביכול במטרה לעצור את הנסיגה. ואולם, גם צופים שגיחכו, תהו כיצד הצליח הערוץ להניח יד על צילומים אותנטיים של מפגש רבני סגור, ולמי היה אינטרס להעביר לה אותם.
לעומתם, משתתפי הפגישה עצמה ניחשו מיד את פתרון התעלומה: כתב ערוץ 2, סיון רהב-מאיר, קיבלה את הקלטת מהצלם הלא מקצועי של הארוע, דוד אלבום, בנו של הרב יוסף אלבום, אחד הפעילים הוותיקים ביותר למען חידוש הנכוחות היהודית במקום המקדש. מיד כשאני מתקשר אליו הוא מודה באשמה. "רציתי להראות להם שכל תנועות המקדש מתאחדות, לא ידענו שזה יצא ככה. סיפקנו להם אוכל חלבי והם הכינו ממנו משהו בשרי. הרי אין שום קשר בין העצרת שאנחנו מתכננים בראש חודש ניסן לבין ההתנתקות".
החברים כעסו על מה שעשית?
"גם אני כעסתי על עצמי".
אתה בטח מבין שכעת קיימת סכנה שהר הבית שוב ייסגר בפני יהודים, בגלל החשש מכם.
"אם השב"כ פועל לפי תוכניות טלוויזיה, אז אנחנו באמת בבעיה".
ולמרות הדברים הללו, אלבום לא פוסל את האפשרות שבעתיד יקיים שוב קשרים עם התקשורת, הכל לפי צורכי השעה ונסיבות העניין. ובאשר לסיון רהב-מאיר, היא אומרת בתגובה: "יש מקרים שבהם גם הכתב עצמו קצת מופתע מהאופן שבו המערכת מציגה את המידע שהביא".
קניידלעך תורכי
עלוני הפרסומות בבתי הכנסת, אשר בשוליהם מודפסים כמה אנקדוטות מפרשת השבוע, מוצפים לקראת האביב הבעל"ט בפיתויי נופש בחו"ל. במקום לעלות ירושלים בחג, זכר למקדש, אתם מוזמנים לרדת לאיזמיר ולערוך במלון 5 כוכבים דה לוקס "סדר פסח כהלכתו".
האמנם כהלכתו? גם מי שנוקטים גישה מודרנית מקילה כלפי גיחות נופש מחוץ לגבולות המדינה, אמורים להתכסות זעה קרה למקרא מודעות שכאלה. מילא לנסוע לחו"ל ביולי-אוגוסט, אבל בפסח? ליל סדר בתורכיה משול לתפילת כל נדרי במועדון לילה, לטקס יום העצמאות באום אל פאחם ולמדורת ל"ג בעומר מתחת למים. אבל אם כבר נוסעים לחוג את הפסח בארצות הגויים, מוזר להתעקש שם על "גלאט כשר לא שרויה" ("היחידה באירופה"!), ועוד לעמוד על כך שזה יהיה בהשגחת הבד"ץ דווקא. הפה שהתיר נסיעה לתורכיה במועדי ישראל, בטח יתיר שם גם אכילת קניידלעך בהשגחת סתם רב מקומי.
פירוק והרכבה
גירסת שרון 2005 לערכי הציונות מחלחלת לענף הפרסום. אתר האינטרנט של חברה אמריקנית ישראלית לבתי עץ משתבח: "מבני העץ מורכבים מקורות עץ ארז מלא, בעלי בידוד אקוסטי ותרמי, וחזקים מכל מבנה אחר. הבתים שלנו ניתנים לפירוק ולהעתקה למקום מגורים אחר". וכאן באה הערה: "מתאים למתיישבים באזורים העלולים להיות מפונים".
כפיות טובה
סוחר הסמים גונן שגב התאונן השבוע במשפטו, שלא הצליח לגייס אף אח"מ להעיד לטובתו עדות אופי. האם גם אלכס גולדפרב סירב?
באמת אין סיבה להתרגש מהידיעה על איחוד שידורי גל"ץ בשבוע הבא עם רדיו קול פלשתין לצורך שידורו של שיר שלום חדש. שתי התחנות משדרות כבר הרבה שנים על אותו תדר.
התברבר ונפגע
וכך הכתיר השבוע אתר YNET ידיעה נרחבת על הפיגוע במחנה אל עומרי: "חייל נפצע קשה ליד רמאללה לאחר שטעה בניווט". אלמלא שמענו חדשות, עוד היינו עלולים לחשוב שהמסכן נפל לבור.
מלי פולישוק-סטיקר
דוקטור בלהה נוי, מנהלת השרות הפסיכולוגי במשרד החינוך, עשתה השבוע טעות קשה. בישיבת ועדת החינוך של הכנסת, שעסקה בהשלכות ההתנתקות על מערכת החינוך בגוש קטיף, היא דיברה לתומה על "הצער והאבל" שעלול להיות מנת חלקם של ילדי המתנחלים העקורים. חבר הוועדה, יוסי שריד, הסתער עליה מיד: "אבל זה רק כשמתים", אמר לה, "ופה אף אחד לא מת. אסור לגרום לזילות המושגים".
נוי, אשה נעימת סבר ומתונת ביטוי, כבר היתה מוכנה לחזור בה, אבל שריד המשיך להלום. בתקופת האינתיפאדה הראשונה הוא ביכה ב'הארץ' את התוצאות ההרסניות של הריסת בתי מחבלים על נפש דייריהם הצעירים, אך בהרס הבתים עכשיו בגוש קטיף הוא לא מאבחן אסון גדול לילדים. "כבר היו דברים מעולם", הטיף שריד מוסר לנוי, "אנשי ימית פונו מבתיהם ואחר-כך החיים האירו להם פנים. מותר לדבר על חרדת נטישה, אך לא על אבל".
יו"ר הוועדה, מלי פולישוק בלוך (שינוי), סברה אף היא שהמונח "אבל" גדול על ממדי אסונם הקטן של המתנחלים. לרגע היא שכחה שעל חולצתה שלה היה מודבק באותה ישיבה סטיקר טרי ענק, בעל סגנון מקאברי אף הוא, מתוצרת התאחדות הסטודנטים בתל-אביב: "רוצחים לנו את האוניברסיטה". בנימה דידקטית ממלכתית העירה פולישוק בלוך לנוי: "אני מסכימה עם חבר הכנסת שריד. עם כל הצער, צריך לשמור על פרופורציה, לשמור על דירוג מסוים של רמת הכינויים".
נוי, אשה מנומסת כאמור, לא הצביעה בתגובה על הסטיקר של בלוך, שבוודאי לא נעלם גם מעיניו הבוחנות של יוסי שריד. כפסיכולוגית היא בטח מבינה משהו גם בסכיזופרניה מוסרית, אך מטעמי נימוס היא העדיפה להבליג.
אפוקליפסה לעניים
מהדורת ערוץ 2 ביום ד' שעבר הוכתרה באחד הפתיחים המתלהמים ביותר בתולדות הערוץ. "הנה התמונות שכל אחד צריך לראות ולהזדעזע", זעק גדי סוקניק, "הרבנים מתכננים להבעיר את המזרח התיכון". הצופים המבועתים התכוננו לגרוע מכל, אבל אז באה כתבה אנמית למדי על מפגש רבנים לקראת הפגנה רבתי בשערי הר הבית, כביכול במטרה לעצור את הנסיגה. ואולם, גם צופים שגיחכו, תהו כיצד הצליח הערוץ להניח יד על צילומים אותנטיים של מפגש רבני סגור, ולמי היה אינטרס להעביר לה אותם.
לעומתם, משתתפי הפגישה עצמה ניחשו מיד את פתרון התעלומה: כתב ערוץ 2, סיון רהב-מאיר, קיבלה את הקלטת מהצלם הלא מקצועי של הארוע, דוד אלבום, בנו של הרב יוסף אלבום, אחד הפעילים הוותיקים ביותר למען חידוש הנכוחות היהודית במקום המקדש. מיד כשאני מתקשר אליו הוא מודה באשמה. "רציתי להראות להם שכל תנועות המקדש מתאחדות, לא ידענו שזה יצא ככה. סיפקנו להם אוכל חלבי והם הכינו ממנו משהו בשרי. הרי אין שום קשר בין העצרת שאנחנו מתכננים בראש חודש ניסן לבין ההתנתקות".
החברים כעסו על מה שעשית?
"גם אני כעסתי על עצמי".
אתה בטח מבין שכעת קיימת סכנה שהר הבית שוב ייסגר בפני יהודים, בגלל החשש מכם.
"אם השב"כ פועל לפי תוכניות טלוויזיה, אז אנחנו באמת בבעיה".
ולמרות הדברים הללו, אלבום לא פוסל את האפשרות שבעתיד יקיים שוב קשרים עם התקשורת, הכל לפי צורכי השעה ונסיבות העניין. ובאשר לסיון רהב-מאיר, היא אומרת בתגובה: "יש מקרים שבהם גם הכתב עצמו קצת מופתע מהאופן שבו המערכת מציגה את המידע שהביא".
קניידלעך תורכי
עלוני הפרסומות בבתי הכנסת, אשר בשוליהם מודפסים כמה אנקדוטות מפרשת השבוע, מוצפים לקראת האביב הבעל"ט בפיתויי נופש בחו"ל. במקום לעלות ירושלים בחג, זכר למקדש, אתם מוזמנים לרדת לאיזמיר ולערוך במלון 5 כוכבים דה לוקס "סדר פסח כהלכתו".
האמנם כהלכתו? גם מי שנוקטים גישה מודרנית מקילה כלפי גיחות נופש מחוץ לגבולות המדינה, אמורים להתכסות זעה קרה למקרא מודעות שכאלה. מילא לנסוע לחו"ל ביולי-אוגוסט, אבל בפסח? ליל סדר בתורכיה משול לתפילת כל נדרי במועדון לילה, לטקס יום העצמאות באום אל פאחם ולמדורת ל"ג בעומר מתחת למים. אבל אם כבר נוסעים לחוג את הפסח בארצות הגויים, מוזר להתעקש שם על "גלאט כשר לא שרויה" ("היחידה באירופה"!), ועוד לעמוד על כך שזה יהיה בהשגחת הבד"ץ דווקא. הפה שהתיר נסיעה לתורכיה במועדי ישראל, בטח יתיר שם גם אכילת קניידלעך בהשגחת סתם רב מקומי.
פירוק והרכבה
גירסת שרון 2005 לערכי הציונות מחלחלת לענף הפרסום. אתר האינטרנט של חברה אמריקנית ישראלית לבתי עץ משתבח: "מבני העץ מורכבים מקורות עץ ארז מלא, בעלי בידוד אקוסטי ותרמי, וחזקים מכל מבנה אחר. הבתים שלנו ניתנים לפירוק ולהעתקה למקום מגורים אחר". וכאן באה הערה: "מתאים למתיישבים באזורים העלולים להיות מפונים".
כפיות טובה
סוחר הסמים גונן שגב התאונן השבוע במשפטו, שלא הצליח לגייס אף אח"מ להעיד לטובתו עדות אופי. האם גם אלכס גולדפרב סירב?