עוד לא היה כפורים הזה. המן מתחפש למרדכי, המכשפה קונדוליסה מתחזה לאסתרליסה, אחשוורוש בדמות אחשוובוש, ומאחורי המסכה של טליה או ציפי נועצת זרש את מבטיה המרושעים. עלילה מממלכת פרס מתרחשת בארץ ישראל, אסון המאיים על היהודים מחופש כ'התנתקות', צוררי יהודים מעמידים פנים של אוהבים והיהודים בעצמם, עד-דלא-ידעו בין המן להמן נבוכים ומחפשים: היכן הם מרדכי ואסתר האמיתיים?
בפורים זה משתיקים היהודים ברעשניהם את מרדכי, ואת משלוחי המנות הם עושים לאויביהם. פורים של פעמיים "ונהפוך הוא", הפוך על הפוך: אשר ישליטו היהודים על עצמם את שונאיהם!
וגם נס הפורים יהיה ב"הפוך על הפוך": יהודים יתפכחו משיכרונם ויסירו את יין אשליותיהם מאליהם, יסירו ויקרעו לגזרים את המסכות השקריות, ישובו וילמדו להבדיל בין המן למרדכי. הם יכירו אותו כשייזכרו שהוא האיש "שלא יכרע ולא ישתחווה"!
פורים אמריקני בקייב ובביירות
מועצת יש"ע מפיקה עוד הפגנה נוסח אוקראינה, ויש אומרים נוסח ביירות. הפגנות המכונות 'ספונטניות', ובעברית הפגנות שהתעוררו מעצמן. האומנם? בעוד כמה שנים ייכתבו הזיכרונות ויופקו הסרטים, ויתברר שהארגון, הבימוי, התזמור והמימון היו מעשה ידי ידידתנו הגדולה 'מייד אין אמריקה'!
לא לחינם פוטין כועס שחטפו לו את אוקראינה מתחת לאף, ולא במקרה המוני ביירות אזרו לפתע אומץ, בדיוק כאשר אמריקה החליטה 'לעשות סדר' בסוריה. עשרות שנים לא הפריעו לה הדיקטטורה הסורית והכיבוש הסורי בלבנון, עד שסוריה דרכה על יבלותיה של ארה"ב במלחמת עיראק. רק אז גילה מישהו שבעצם, בסוריה אין דמוקרטיה וצבאה רומס את לבנון. ומיד הוקוס פוקוס! יצאו ההמונים לרחובות, 'באופן ספונטני'.
השוטים הישראליים במשרד החוץ ובתקשורת, שהצטרפו לרוקדים בחגיגות ביירות, שכחו שדמוקרטיה בלבנון לא תהיה, כפי שלא תהיה בעיראק, וכפי שאין אצל ידידותיה של ארה"ב: סעודיה, מצרים, ירדן. סופה של הדיקטטורה הפרו-סורית בלבנון שתוחלף בדיקטטורה פרו-אמריקנית, ולזאת יקראו דמוקרטיה.
עוד שוכחים השוטים שלנו, שהאמריקנים עתידים להציג לנו את השטר הסורי לפירעון: סיום ה'כיבוש' הישראלי בגולן תמורת הפינוי הסורי מלבנון. לתושבי הגולן ונאמניו נספר מעשה ממזרח אירופה: בעקבות הפוגרומים ברוסיה נסע הבעל לאמריקה והבטיח להביא אחריו את אשתו. יום אחד קיבלה ממנו האישה, שלא בטחה בו יותר מדי, מברק בזה הלשון: "התחילי לדאוג מכתב בדרך!" התחילו לדאוג, תושבי הגולן, מהרו ובואו לגוש קטיף ולצפון השומרון! רק שם תוכלו לעצור את המגפה, בטרם תתפשט ותגיע גם אליהם.
החתירה האמריקנית באמצעות ה-CIA, מימון 'ארגוני חזית' ותמיכה בתקשורת עוינת מקומית הם מוסד ותיק במרכז אמריקה ובדרומה (עיין ערך הפלת שלטון איינדה בצ'ילה ומינוי דיקטטור צבאי במקומו), וגם באירופה. את השלטון הקומוניסטי בפולין, למשל, הפילה תנועת 'סולידריות', שמאחוריה עמדו ארגון ומימון אמריקני, באמצעות האפיפיור.
לשיטה הזאת קוראים דה-סטביליזציה הוצאה מן האיזון, ערעור היציבות של משטרים שארה"ב אינה חפצה ביקרם.
מי שחושב שארה"ב אינה בוחשת בקדרת ישראל בדיוק בשיטות האלה, עיניו טחות מראות את טביעות אצבעותיה ב'תנועות השלום' למיניהן, בתקשורת ובפוליטיקה. אך לאחרונה התערבו האמריקנים אצל טומי לפיד, לשכנעו להצביע בעד התקציב; התערבות גסה וחצופה בענייניה הפנימיים של ישראל. השגריר דן קרצר, איש 'שלום עכשיו' בעצמו, לומד כל קרוואן ביש"ע מתצלומי לוויינים ודו"חות של מלשיניו היהודים, ואינו מרפה מלחץ ברוטאלי על שלטונות ישראל, כיאה לרפובליקת בננות.
מועצת יש"ע תקיים הפגנה "נוסח אוקראינה וביירות"? יחי ההבדל הקטן: שם נהנים המפגינים מרוח גבית אמריקנית, עתירת דולרים ולחץ מדיני, וכאן ההפגנה, והמאבק כולו, מתנהלים במסלול התנגשות עם ארה"ב האדירה, שהממשל שלה (לא הקונגרס, לא מיליוני תומכים ואוהדים שישראל מזניחה אותם!) חותר להוריד את ישראל למעמד של שטח-חסות בפיקוח הקוורטט, באותו גובה כמו שטח-החסות המקביל, הפלשתיני, שאותו היא חותרת להקים כאן לצידנו. שנינו נהיה מדינות רק בשם.
מי שיבוא לגוש קטיף ולצפון השומרון לעמוד בדרכו של צבא הגירוש והעקירה, יילחם לא רק להצלת ארץ ישראל ולשמירה על הדמוקרטיה שלה מפני רומסי זכויות האדם והאזרח, כי אם גם למען עצמאות ישראל וחירותה מול הבולדוזר האמריקני, המאיים לדרוס אותנו כשהוא נהוג בידי אחד משלנו, אריאל שרון.
שבחי כלא
"לשהות במעצר בגלל דעות פוליטיות, ועוד בכלא של המולדת, זה כבוד. על האידיאלים הפוליטיים שלך צריך להילחם. ידעתי בוודאות שיעצרו אותי ולא רציתי לברוח, אז פשוט ארזתי לי תיק בשביל הכלא, עם מברשת שינים, נעלי בית וכאלה, ופשוט סחבתי אותו אתי בתא המטען של האוטו" (ראיסה טימושנקו, ראש ממשלת אוקראינה "7 ימים", 13.3.2005).
מתנחלת הורשעה בעבירה על רקע לאומי. בדיון על העונש ביקש פרקליטה עבודות שירות במקום מאסר. חבל. כל העמל והסבל שלה בוזבזו לריק. לו העדיפה מאסר, וכמוה עשרות ומאות, לו גילתה בהתנהגותה שהכלא אינו מפחיד אותה, לא היה היועץ המשפטי מזוז מאיים ב-20 שנות מאסר על מי שחוסם כביש מתוך מניעים לאומיים. היכן ישים 1000 איש (אם לא 10,000!), שפוטי חסימות כבישים?
קבוצת נערות נעצרה במהלך פינוי של מאחז. במשטרה דרשו מהן להזדהות, לתת טביעת אצבעות, לחתום ערבות עצמית ולהתייצב כל אימת שתידרשנה. כאשר הבנות סירבו לכל הדרישות, איימו השוטרים במעצר, אולם תגובתן השאירה אותם פעורי פה: "יופי", השיבו בעליצות, "נשב בכלא כמה שאתם רק רוצים!"
אבל בכלא לא היה מקום, והבנות שוחררו. וגם כאן לא תם הסיפור. "אתם תסיעו אותנו הביתה", אמרו, "ולא נישאר כאן בכיף!" הסוף הטוב: המעצר היה בשומרון, ואחת מן הבנות הוסעה ע"י המשטרה עד קרית ארבע. לרבים מאיתנו נתנו הבנות הצעירות האלה שיעור לדוגמה.
לפני כמה שנים ערכו צעירים ממאה שערים הפגנה סוערת נגד חילול עצמות: שרפו עגלות זבל, חסמו כבישים וכיוצא באלו, ולא היה בכל אלה כל דבר חדש. אולם לפני שיצאו להפגנה עשו עוד דבר: הודיעו למשפחותיהם, וגם הבטיחו זה לזה, שמההפגנה הזאת הם לא חוזרים הביתה, אלא הולכים לכלא. בתום ההפגנה שפשפו השוטרים את עיניהם בתימהון: לפני הניידות הזדנבו תורים של מפגינים, שהתעקשו להיעצר! באותה שעה הבינו השלטונות שהמאבק אבוד.
באחת ההפגנות שלנו, שכרגיל דמתה יותר להפנינג נינוח מאשר לתיבת תהודה של זעם עמוק, פנה אלי אברך חרדי ותרם לי את הלקח הזה.
אסירי ציון בבית
במכתב מתוך הכלא העירוני של בירמינגהם מתייחס ד"ר מרטין לותר קינג לשאלת הפרת החוק (בנדון דנן, למשל, חוק המאחזים הבלתי חוקיים):
"אין כל רע בתקנה המחייבת קבלת רישיון לתהלוכה, אבל כאשר מנצלים את התקנה כדי לשמר את ההפרדה הגזעית, הריהי נעשית בלתי צודקת. אני מבקש לומר שאדם המפר חוק שמצפונו אומר לו שאינו צודק, והוא מקבל עליו ברצון את העונש ונשאר בכלא כדי להעיר ולעורר את מצפונו של הציבור על אי-הצדק שבו, מבטא למעשה את מירב הכבוד לחוק".
עידן התמרונים הפוליטיים והשתדלנות במסדרונות השלטון הולך ונגמר. העימות שאריאל שרון מחפש הוא מוחלט, אך זו אינה התנגשות בין המדינה למתנחלים, אלא בין המדינה לציונות. המדינה מתנתקת מן הציונות, שאת מתרסיה מאיישים המתנחלים ובעלי בריתם. יום אחד, כשמדינת ישראל תמצא את עצמה מחדש, היא עתידה להכיר במעמדם של אסירי-ציון-בציון ולהעניק להם את הוקרתה.
בפורים זה משתיקים היהודים ברעשניהם את מרדכי, ואת משלוחי המנות הם עושים לאויביהם. פורים של פעמיים "ונהפוך הוא", הפוך על הפוך: אשר ישליטו היהודים על עצמם את שונאיהם!
וגם נס הפורים יהיה ב"הפוך על הפוך": יהודים יתפכחו משיכרונם ויסירו את יין אשליותיהם מאליהם, יסירו ויקרעו לגזרים את המסכות השקריות, ישובו וילמדו להבדיל בין המן למרדכי. הם יכירו אותו כשייזכרו שהוא האיש "שלא יכרע ולא ישתחווה"!
פורים אמריקני בקייב ובביירות
מועצת יש"ע מפיקה עוד הפגנה נוסח אוקראינה, ויש אומרים נוסח ביירות. הפגנות המכונות 'ספונטניות', ובעברית הפגנות שהתעוררו מעצמן. האומנם? בעוד כמה שנים ייכתבו הזיכרונות ויופקו הסרטים, ויתברר שהארגון, הבימוי, התזמור והמימון היו מעשה ידי ידידתנו הגדולה 'מייד אין אמריקה'!
לא לחינם פוטין כועס שחטפו לו את אוקראינה מתחת לאף, ולא במקרה המוני ביירות אזרו לפתע אומץ, בדיוק כאשר אמריקה החליטה 'לעשות סדר' בסוריה. עשרות שנים לא הפריעו לה הדיקטטורה הסורית והכיבוש הסורי בלבנון, עד שסוריה דרכה על יבלותיה של ארה"ב במלחמת עיראק. רק אז גילה מישהו שבעצם, בסוריה אין דמוקרטיה וצבאה רומס את לבנון. ומיד הוקוס פוקוס! יצאו ההמונים לרחובות, 'באופן ספונטני'.
השוטים הישראליים במשרד החוץ ובתקשורת, שהצטרפו לרוקדים בחגיגות ביירות, שכחו שדמוקרטיה בלבנון לא תהיה, כפי שלא תהיה בעיראק, וכפי שאין אצל ידידותיה של ארה"ב: סעודיה, מצרים, ירדן. סופה של הדיקטטורה הפרו-סורית בלבנון שתוחלף בדיקטטורה פרו-אמריקנית, ולזאת יקראו דמוקרטיה.
עוד שוכחים השוטים שלנו, שהאמריקנים עתידים להציג לנו את השטר הסורי לפירעון: סיום ה'כיבוש' הישראלי בגולן תמורת הפינוי הסורי מלבנון. לתושבי הגולן ונאמניו נספר מעשה ממזרח אירופה: בעקבות הפוגרומים ברוסיה נסע הבעל לאמריקה והבטיח להביא אחריו את אשתו. יום אחד קיבלה ממנו האישה, שלא בטחה בו יותר מדי, מברק בזה הלשון: "התחילי לדאוג מכתב בדרך!" התחילו לדאוג, תושבי הגולן, מהרו ובואו לגוש קטיף ולצפון השומרון! רק שם תוכלו לעצור את המגפה, בטרם תתפשט ותגיע גם אליהם.
החתירה האמריקנית באמצעות ה-CIA, מימון 'ארגוני חזית' ותמיכה בתקשורת עוינת מקומית הם מוסד ותיק במרכז אמריקה ובדרומה (עיין ערך הפלת שלטון איינדה בצ'ילה ומינוי דיקטטור צבאי במקומו), וגם באירופה. את השלטון הקומוניסטי בפולין, למשל, הפילה תנועת 'סולידריות', שמאחוריה עמדו ארגון ומימון אמריקני, באמצעות האפיפיור.
לשיטה הזאת קוראים דה-סטביליזציה הוצאה מן האיזון, ערעור היציבות של משטרים שארה"ב אינה חפצה ביקרם.
מי שחושב שארה"ב אינה בוחשת בקדרת ישראל בדיוק בשיטות האלה, עיניו טחות מראות את טביעות אצבעותיה ב'תנועות השלום' למיניהן, בתקשורת ובפוליטיקה. אך לאחרונה התערבו האמריקנים אצל טומי לפיד, לשכנעו להצביע בעד התקציב; התערבות גסה וחצופה בענייניה הפנימיים של ישראל. השגריר דן קרצר, איש 'שלום עכשיו' בעצמו, לומד כל קרוואן ביש"ע מתצלומי לוויינים ודו"חות של מלשיניו היהודים, ואינו מרפה מלחץ ברוטאלי על שלטונות ישראל, כיאה לרפובליקת בננות.
מועצת יש"ע תקיים הפגנה "נוסח אוקראינה וביירות"? יחי ההבדל הקטן: שם נהנים המפגינים מרוח גבית אמריקנית, עתירת דולרים ולחץ מדיני, וכאן ההפגנה, והמאבק כולו, מתנהלים במסלול התנגשות עם ארה"ב האדירה, שהממשל שלה (לא הקונגרס, לא מיליוני תומכים ואוהדים שישראל מזניחה אותם!) חותר להוריד את ישראל למעמד של שטח-חסות בפיקוח הקוורטט, באותו גובה כמו שטח-החסות המקביל, הפלשתיני, שאותו היא חותרת להקים כאן לצידנו. שנינו נהיה מדינות רק בשם.
מי שיבוא לגוש קטיף ולצפון השומרון לעמוד בדרכו של צבא הגירוש והעקירה, יילחם לא רק להצלת ארץ ישראל ולשמירה על הדמוקרטיה שלה מפני רומסי זכויות האדם והאזרח, כי אם גם למען עצמאות ישראל וחירותה מול הבולדוזר האמריקני, המאיים לדרוס אותנו כשהוא נהוג בידי אחד משלנו, אריאל שרון.
שבחי כלא
"לשהות במעצר בגלל דעות פוליטיות, ועוד בכלא של המולדת, זה כבוד. על האידיאלים הפוליטיים שלך צריך להילחם. ידעתי בוודאות שיעצרו אותי ולא רציתי לברוח, אז פשוט ארזתי לי תיק בשביל הכלא, עם מברשת שינים, נעלי בית וכאלה, ופשוט סחבתי אותו אתי בתא המטען של האוטו" (ראיסה טימושנקו, ראש ממשלת אוקראינה "7 ימים", 13.3.2005).
מתנחלת הורשעה בעבירה על רקע לאומי. בדיון על העונש ביקש פרקליטה עבודות שירות במקום מאסר. חבל. כל העמל והסבל שלה בוזבזו לריק. לו העדיפה מאסר, וכמוה עשרות ומאות, לו גילתה בהתנהגותה שהכלא אינו מפחיד אותה, לא היה היועץ המשפטי מזוז מאיים ב-20 שנות מאסר על מי שחוסם כביש מתוך מניעים לאומיים. היכן ישים 1000 איש (אם לא 10,000!), שפוטי חסימות כבישים?
קבוצת נערות נעצרה במהלך פינוי של מאחז. במשטרה דרשו מהן להזדהות, לתת טביעת אצבעות, לחתום ערבות עצמית ולהתייצב כל אימת שתידרשנה. כאשר הבנות סירבו לכל הדרישות, איימו השוטרים במעצר, אולם תגובתן השאירה אותם פעורי פה: "יופי", השיבו בעליצות, "נשב בכלא כמה שאתם רק רוצים!"
אבל בכלא לא היה מקום, והבנות שוחררו. וגם כאן לא תם הסיפור. "אתם תסיעו אותנו הביתה", אמרו, "ולא נישאר כאן בכיף!" הסוף הטוב: המעצר היה בשומרון, ואחת מן הבנות הוסעה ע"י המשטרה עד קרית ארבע. לרבים מאיתנו נתנו הבנות הצעירות האלה שיעור לדוגמה.
לפני כמה שנים ערכו צעירים ממאה שערים הפגנה סוערת נגד חילול עצמות: שרפו עגלות זבל, חסמו כבישים וכיוצא באלו, ולא היה בכל אלה כל דבר חדש. אולם לפני שיצאו להפגנה עשו עוד דבר: הודיעו למשפחותיהם, וגם הבטיחו זה לזה, שמההפגנה הזאת הם לא חוזרים הביתה, אלא הולכים לכלא. בתום ההפגנה שפשפו השוטרים את עיניהם בתימהון: לפני הניידות הזדנבו תורים של מפגינים, שהתעקשו להיעצר! באותה שעה הבינו השלטונות שהמאבק אבוד.
באחת ההפגנות שלנו, שכרגיל דמתה יותר להפנינג נינוח מאשר לתיבת תהודה של זעם עמוק, פנה אלי אברך חרדי ותרם לי את הלקח הזה.
אסירי ציון בבית
במכתב מתוך הכלא העירוני של בירמינגהם מתייחס ד"ר מרטין לותר קינג לשאלת הפרת החוק (בנדון דנן, למשל, חוק המאחזים הבלתי חוקיים):
"אין כל רע בתקנה המחייבת קבלת רישיון לתהלוכה, אבל כאשר מנצלים את התקנה כדי לשמר את ההפרדה הגזעית, הריהי נעשית בלתי צודקת. אני מבקש לומר שאדם המפר חוק שמצפונו אומר לו שאינו צודק, והוא מקבל עליו ברצון את העונש ונשאר בכלא כדי להעיר ולעורר את מצפונו של הציבור על אי-הצדק שבו, מבטא למעשה את מירב הכבוד לחוק".
עידן התמרונים הפוליטיים והשתדלנות במסדרונות השלטון הולך ונגמר. העימות שאריאל שרון מחפש הוא מוחלט, אך זו אינה התנגשות בין המדינה למתנחלים, אלא בין המדינה לציונות. המדינה מתנתקת מן הציונות, שאת מתרסיה מאיישים המתנחלים ובעלי בריתם. יום אחד, כשמדינת ישראל תמצא את עצמה מחדש, היא עתידה להכיר במעמדם של אסירי-ציון-בציון ולהעניק להם את הוקרתה.