למצוקה מהסוג הזה לא ציפו במועצת יש"ע. עומס פעילות ורצף מכשלות שלטוניות דרדרו את המועצה כמעט לבנקרופט. לפני חודש פוטרו מרבית העובדים. לאחר שבועיים הוחזרו, אף שאין מקור ברור לתשלום משכורותיהם. בעייתי בהרבה הוא מימון הפעילות הציבורית. הכסף פשוט נגמר. "בעבר היינו עושים בממוצע הפגנה גדולה בכל שנה ועוד מספר הפגנות קטנות או בינוניות", מספרת איטה דילר הגזברית. "מאז ההתנתקות אנחנו מוציאים הפגנה גדולה בחודש ובמהלכו עוד מספר אירועים. היקף הפעילות גדל פי עשרה". לא כך מקורות המימון.
לקשיי הנזילות השוטפים הצטרפה הסנוקרת המשפטית מכיוונם של 'שלום עכשיו' ובג"ץ. בעת המאבק על הגולן קבע בג"ץ כי רשויות מקומיות, שסכנת פינוי מרחפת מעליהן, יכולות לממן מאבק ציבורי מקופתן. עתירה מחודשת של 'שלום עכשיו' הביאה את נשיא ביהמ"ש העליון לפתוח את הנושא. הוא הורה למשרד הפנים לבדוק לעומק את הקשרים בין מועצת יש"ע לבין הרשויות המקומיות שהיא מייצגת.
משרד הפנים, בהוראה ספק פוליטית ספק עניינית, עצר את כל הזרמות הכספים מהרשויות ביש"ע למועצה שפועלת למענן. בד בבד נשלח רשם העמותות לנבור במסמכי המועצה. במקביל, עורך מס הכנסה את הבדיקות שלו. גם אם לא מדובר בהתנכלות יזומה, ברור שחופש העבודה אינו כשהיה. "במפורש הפעילות נפגעת", אומרת דילר. "הגענו למצב שבו אנחנו חושבים פעמיים לפני כל הוצאה, ולעתים נמנעים מפעולות חיוניות בשל מחסור תקציבי. למשל, האם לפרסם מודעה רק במעריב או גם בידיעות - היקר יותר אך בעל התפוצה הרחבה?"
הסכומים שבהם מדובר גדולים מאוד. תקציב חודשי שגרתי מסתכם במאות אלפים. הפגנת ענק מזניקה את רף ההוצאות ליותר ממיליון. אם ייערך משאל או יתקיימו בחירות תזדקק המועצה לעשרות מיליונים, ולאיש אין מושג מאין יבוא הכסף. לפני חודש יצאה המועצה במבצע שק"ל לגיוס תרומות. הציבור מתחיל להיענות, אך השגת היעד של שלשה מיליון שקלים עודנה רחוקה. אגב תרומות, מס הכנסה שלל מהמועצה מעמד של סמכות להעניק טופס 46. המשמעות היא כי תרומה למועצה אינה מוכרת לצורכי מס. מקור הכנסות נוסף חטף מכה.
"דווקא בתקופה הכי קריטית אנחנו מוצאים את עצמנו עם בעיות כלכליות", אומרת הדוברת החדשה אמילי עמרוסי. "נכון שיש המון מתנדבים וכוחות אבל מוכרחים להבין שאם אין כסף אין מאבק. היו לנו שבועיים של הקפאת פעילות בגלל שנגמר הכסף והתוצאה היתה ישירה. לא היו שלטי חוצות. לא היו סטיקרים. פשוט נעלמנו מהשטח. המלחמה היא על הבית. חייבים להכניס את היד לכיס. רק השקעה של הציבור, שקל בשקל, תאפשר לנו לצבוע את הארץ בכתום".
משאלת הלב של המשאל
"תצעקו. תצעקו. למה אתם לא צועקים?" נזף השבוע הרב עובדיה יוסף באחד מנציגי המתנחלים. רבים מהם מבקשים ממנו בקשה אחת בימים האחרונים: הורה לשליחיך בכנסת להצביע בעד חוק משאל העם. בסיבוב הראשון הרב עובדיה לא נענה והנחה את ניסים זאב להתנגד לחוק בוועדה. חרף ההתנגדות תעלה בשבוע הבא סוגיית המשאל למליאת הכנסת. הסיכויים שהרב ישנה את דעתו נמוכים אך קיימים. הנימוק שעשוי להביא לשינוי דעתו הוא פיקוח נפש. ידיעות הימים האחרונים על כוונת מתיישבים להתאבד הגבירו את החשש הזה.
גם אם תהיה הפתעה וש"ס תתמוך, יוסיף משאל העם להיות בגדר משאלת לב. כדי שייצא לפועל צריכה להתרחש שורת מהלכים שכרגע נראית סבירה כמו שהיה נראה ביטול גזירת המן. ראשית, תתמוך אגודת ישראל במשאל. בשלב השני תחליט סיעת הליכוד על משמעת סיעתית בעד משאל. השלב השלישי והמכריע הוא תנאי שיציגו 'הנאמנים' בליכוד לתמוך בתקציב רק אם הליכוד יצביע כאיש אחד בעד המשאל. אם יועמד שרון בפני התניה כזו הוא בוודאי יתנגד למשאל ויעדיף בחירות.
הסיכוי שאלו יהיו ההתפתחויות קלוש. הכוחות הפוליטיים התומכים בהתנתקות ומתנגדים למשאל עדיין גדולים מכוחות תובעי המשאל ומתנגדי ההתנתקות. ובכל זאת צריך לזכור: הסיטואציה הפוליטית מתוחה עד הקצה. גם שרון מתוח. ביום שני הממשלה כמעט ונפלה ולכן לא מן הנמנע שדינמיקה פנימית של האירועים תוביל להתפרקות, כלומר לבחירות. לא סביר כבר אמרנו?
מסכת גיטין
משהו נסדק השבוע במסע הציבורי למען מסורבות הגט. הוויכוח בוועדת הכנסת לקידום מעמד האישה התמקד בשאלה כמה מסורבות גט יש בישראל? התשובה, אם להתבטא בעדינות, מעורפלת משהו. מסקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה עבור המרכז לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן, מסיקה הד"ר רות הלפרין קדרי כי בישראל לא פחות ממאה אלף נשים חוו סרבנות גט. על פי הסקר, 40 אחוז מהנשים שעברו הליכי גירושין היו נתונות במצב של סרבנות. 16 אחוז מתוכן היו נתונות לסחיטה. שבעה אחוזים, שהם כשתים-עשרה אלף נשים, דיווחו שלא התגרשו בשל סרבנות הבעל. מנגד, כמחצית מהנשאלות השיבו שהתהליך היה הוגן ועל פי החוק.
"מחישוב סטטיסטי של בסיס הנתונים עולה כי קרוב למאה אלף נשים היו נתונות במצב של סרבנות גט", אומרת הלפרין-קדרי. "על פי תפישתנו, כל אישה שנתקלת בסירוב מתמשך לגט מבן זוגה או בניסיון לסחוט ממנה ויתורים בנוגע להחזקת ילדים ורכוש היא מסורבת גט". היא גם יוצאת נגד התופעה שבתי הדין הרבניים והאזרחיים וכן הנשים עצמן משלימים עם ויתור על זכויות שמעניק החוק למתגרשות כדי להשלים את הליך הגירושין.
אלא שאל מול ממצאי הסקר הציג היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, העו"ד שמעון יעקבי, נתונים אחרים לגמרי. במחשב בתי הדין, דיווח יעקבי, נרשמים כ-9,500 מקרי גירושין מדי שנה. 96 אחוז מתביעות הגירושין מסתיימות תוך 300 יום והסכמי הגירושין עצמם תוך 30 יום. ארבעת האחוזים הנותרים מורכבים באופן כמעט שווה מגברים ומנשים. במצטבר רשומים בבתי הדין הרבניים 963 תיקי גירושין שאינם מסתיימים ומרביתם הם דווקא של גברים. "לגברים קשה יותר להתגרש", אמר יעקבי. הוא נענה בצחוק רועם של משתתפות הדיון אך לא ויתר: "איפה הן המאה אלף הללו"? הקשה. "מדוע לא רואים אותן? מדוע לא שומעים אותן?"
הלפרין-קדרי מסכימה ש"הנתונים לא נוחים לנו". לדבריה, לא מדובר בתמונה המלאה משום שהנתונים של בתי הדין לא עובדו עד הסוף. "יש תיקים רבים מאוד שיש בהם סחבת ובתי הדין מונים אותם כתיקים פעילים, כשלמעשה מדובר במקרים של סרבנות".
לקשיי הנזילות השוטפים הצטרפה הסנוקרת המשפטית מכיוונם של 'שלום עכשיו' ובג"ץ. בעת המאבק על הגולן קבע בג"ץ כי רשויות מקומיות, שסכנת פינוי מרחפת מעליהן, יכולות לממן מאבק ציבורי מקופתן. עתירה מחודשת של 'שלום עכשיו' הביאה את נשיא ביהמ"ש העליון לפתוח את הנושא. הוא הורה למשרד הפנים לבדוק לעומק את הקשרים בין מועצת יש"ע לבין הרשויות המקומיות שהיא מייצגת.
משרד הפנים, בהוראה ספק פוליטית ספק עניינית, עצר את כל הזרמות הכספים מהרשויות ביש"ע למועצה שפועלת למענן. בד בבד נשלח רשם העמותות לנבור במסמכי המועצה. במקביל, עורך מס הכנסה את הבדיקות שלו. גם אם לא מדובר בהתנכלות יזומה, ברור שחופש העבודה אינו כשהיה. "במפורש הפעילות נפגעת", אומרת דילר. "הגענו למצב שבו אנחנו חושבים פעמיים לפני כל הוצאה, ולעתים נמנעים מפעולות חיוניות בשל מחסור תקציבי. למשל, האם לפרסם מודעה רק במעריב או גם בידיעות - היקר יותר אך בעל התפוצה הרחבה?"
הסכומים שבהם מדובר גדולים מאוד. תקציב חודשי שגרתי מסתכם במאות אלפים. הפגנת ענק מזניקה את רף ההוצאות ליותר ממיליון. אם ייערך משאל או יתקיימו בחירות תזדקק המועצה לעשרות מיליונים, ולאיש אין מושג מאין יבוא הכסף. לפני חודש יצאה המועצה במבצע שק"ל לגיוס תרומות. הציבור מתחיל להיענות, אך השגת היעד של שלשה מיליון שקלים עודנה רחוקה. אגב תרומות, מס הכנסה שלל מהמועצה מעמד של סמכות להעניק טופס 46. המשמעות היא כי תרומה למועצה אינה מוכרת לצורכי מס. מקור הכנסות נוסף חטף מכה.
"דווקא בתקופה הכי קריטית אנחנו מוצאים את עצמנו עם בעיות כלכליות", אומרת הדוברת החדשה אמילי עמרוסי. "נכון שיש המון מתנדבים וכוחות אבל מוכרחים להבין שאם אין כסף אין מאבק. היו לנו שבועיים של הקפאת פעילות בגלל שנגמר הכסף והתוצאה היתה ישירה. לא היו שלטי חוצות. לא היו סטיקרים. פשוט נעלמנו מהשטח. המלחמה היא על הבית. חייבים להכניס את היד לכיס. רק השקעה של הציבור, שקל בשקל, תאפשר לנו לצבוע את הארץ בכתום".
משאלת הלב של המשאל
"תצעקו. תצעקו. למה אתם לא צועקים?" נזף השבוע הרב עובדיה יוסף באחד מנציגי המתנחלים. רבים מהם מבקשים ממנו בקשה אחת בימים האחרונים: הורה לשליחיך בכנסת להצביע בעד חוק משאל העם. בסיבוב הראשון הרב עובדיה לא נענה והנחה את ניסים זאב להתנגד לחוק בוועדה. חרף ההתנגדות תעלה בשבוע הבא סוגיית המשאל למליאת הכנסת. הסיכויים שהרב ישנה את דעתו נמוכים אך קיימים. הנימוק שעשוי להביא לשינוי דעתו הוא פיקוח נפש. ידיעות הימים האחרונים על כוונת מתיישבים להתאבד הגבירו את החשש הזה.
גם אם תהיה הפתעה וש"ס תתמוך, יוסיף משאל העם להיות בגדר משאלת לב. כדי שייצא לפועל צריכה להתרחש שורת מהלכים שכרגע נראית סבירה כמו שהיה נראה ביטול גזירת המן. ראשית, תתמוך אגודת ישראל במשאל. בשלב השני תחליט סיעת הליכוד על משמעת סיעתית בעד משאל. השלב השלישי והמכריע הוא תנאי שיציגו 'הנאמנים' בליכוד לתמוך בתקציב רק אם הליכוד יצביע כאיש אחד בעד המשאל. אם יועמד שרון בפני התניה כזו הוא בוודאי יתנגד למשאל ויעדיף בחירות.
הסיכוי שאלו יהיו ההתפתחויות קלוש. הכוחות הפוליטיים התומכים בהתנתקות ומתנגדים למשאל עדיין גדולים מכוחות תובעי המשאל ומתנגדי ההתנתקות. ובכל זאת צריך לזכור: הסיטואציה הפוליטית מתוחה עד הקצה. גם שרון מתוח. ביום שני הממשלה כמעט ונפלה ולכן לא מן הנמנע שדינמיקה פנימית של האירועים תוביל להתפרקות, כלומר לבחירות. לא סביר כבר אמרנו?
מסכת גיטין
משהו נסדק השבוע במסע הציבורי למען מסורבות הגט. הוויכוח בוועדת הכנסת לקידום מעמד האישה התמקד בשאלה כמה מסורבות גט יש בישראל? התשובה, אם להתבטא בעדינות, מעורפלת משהו. מסקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה עבור המרכז לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן, מסיקה הד"ר רות הלפרין קדרי כי בישראל לא פחות ממאה אלף נשים חוו סרבנות גט. על פי הסקר, 40 אחוז מהנשים שעברו הליכי גירושין היו נתונות במצב של סרבנות. 16 אחוז מתוכן היו נתונות לסחיטה. שבעה אחוזים, שהם כשתים-עשרה אלף נשים, דיווחו שלא התגרשו בשל סרבנות הבעל. מנגד, כמחצית מהנשאלות השיבו שהתהליך היה הוגן ועל פי החוק.
"מחישוב סטטיסטי של בסיס הנתונים עולה כי קרוב למאה אלף נשים היו נתונות במצב של סרבנות גט", אומרת הלפרין-קדרי. "על פי תפישתנו, כל אישה שנתקלת בסירוב מתמשך לגט מבן זוגה או בניסיון לסחוט ממנה ויתורים בנוגע להחזקת ילדים ורכוש היא מסורבת גט". היא גם יוצאת נגד התופעה שבתי הדין הרבניים והאזרחיים וכן הנשים עצמן משלימים עם ויתור על זכויות שמעניק החוק למתגרשות כדי להשלים את הליך הגירושין.
אלא שאל מול ממצאי הסקר הציג היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, העו"ד שמעון יעקבי, נתונים אחרים לגמרי. במחשב בתי הדין, דיווח יעקבי, נרשמים כ-9,500 מקרי גירושין מדי שנה. 96 אחוז מתביעות הגירושין מסתיימות תוך 300 יום והסכמי הגירושין עצמם תוך 30 יום. ארבעת האחוזים הנותרים מורכבים באופן כמעט שווה מגברים ומנשים. במצטבר רשומים בבתי הדין הרבניים 963 תיקי גירושין שאינם מסתיימים ומרביתם הם דווקא של גברים. "לגברים קשה יותר להתגרש", אמר יעקבי. הוא נענה בצחוק רועם של משתתפות הדיון אך לא ויתר: "איפה הן המאה אלף הללו"? הקשה. "מדוע לא רואים אותן? מדוע לא שומעים אותן?"
הלפרין-קדרי מסכימה ש"הנתונים לא נוחים לנו". לדבריה, לא מדובר בתמונה המלאה משום שהנתונים של בתי הדין לא עובדו עד הסוף. "יש תיקים רבים מאוד שיש בהם סחבת ובתי הדין מונים אותם כתיקים פעילים, כשלמעשה מדובר במקרים של סרבנות".