לוח הזמנים, המוכתב על-ידי צרכים פוליטיים אישיים של שרון, אינו מאפשר שום יחס של כבוד למפונים. אנשי צבא, מנהיגים רבנים: כדי לחזק את הצבא שלעתיד, חייבים לעזוב את הצבא עכשיו
הוויכוח הציבורי סביב סוגיית אי הציות לפקודה בלתי חוקית בעליל סוער מטבעו, ונשמעות בו דעות לכאן ולכאן. אולם לתושב הממוצע בגוש קטיף, זה שהולך לסבול אישית מן העקירה, נדמה כי העיקר חסר מן הספר.
ברשות הקורא אקדים סיפור ששמעתי בילדותי: פעם ישנו שני חברים בחדר אחד, כשבאופן קבוע לאחד היה קר מדי ולשני היה חם מדי. קם האחד משנתו וסגר את החלון. לאחר כרבע שעה קם חברו ופתח את החלון. טרם חזר לשנתו ושמע שוב את החלון נסגר, קם הלה ופתח שוב... וחוזר חלילה. לאחר זמן מה נפגשו השניים ליד החלון, ועד מהרה החלה תגרת ידיים. כשעלתה השמש, כבר היו החברים לשעבר מוכים וחבולים. או אז הם שמו לב שבעצם החלון היה בסך הכל מסגרת ריקה, ללא זכוכית...
הוויכוח הציבורי המתקיים כיום בחברה הישראלית מזכיר את הדיון באי הציות בנסיבות ימי אוסלו, כשעל הפרק עמדה שאלת הלגיטימציה להפקרת שטחי מולדת ריקים מהתיישבות לאויב הערבי. שאלת עקירת היישובים כלל לא עלתה אז לדיון. כיום, בעידן שרון, סבורים רבים כי הידרדרנו שלב אחד, וכעת הדיון נסוב על עקירת יישובים.
ובכן, רבותי, הרשו לי לחדש לכם: הידרדרנו שני צעדים בבת אחת. כבר לא מדובר בעקירה, אלא בנקודה נוספת, קריטית, המשנה לחלוטין את הדיון, והיא החלטת ממשלת ישראל להוסיף חטא על פשע העקירה, להפוך כ-10,000 איש בגוש קטיף ובשומרון לפליטים חסרי כל ולשדוד באכזריות את רכושם.
לשם הבהרה, אקדים ואומר כי גם לו היתה הממשלה מבטיחה לתושבי גוש קטיף וצפון השומרון מלוא חוות השקמים כסף, זהב, ז'יטונים ואיים יווניים, עדיין הרוב המוחלט של תושבי גוש קטיף ואנוכי בתוכם היה מנהל מאבק אידיאולוגי חסר פשרות בתכנית זו. אני אישית חושב שבמצב תיאורטי זה עדיין מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, למרות הפיצוי הגבוה שהיה המוצע, כיוון שעצם העקירה מתבצעת על רקע אתני.
בפועל, כוונת הממשלה גרועה עשרת מונים ומחמירה את אחריותם הפלילית של שרון ועושי דברו. הם מתכננים בעצם פשע כפול, עקירה וגם שוד וגזל, העלולים להוביל אף לגרימת מוות. פרמטרים אלו אמורים להפוך פקודה זו לבלתי חוקית בעליל לכולי עלמא, ולקבע את העובדה הזאת כקונצנזוס נרחב בקרב חוגים שאולי לא היו מוכנים להגדיר כך את העקירה עצמה. נקודה זו אינה מודגשת דיה בימים אלו, וחבל.
שוד לאור היום
אפרט: לאחרונה הופך צה"ל למכונת גירוש אכזרית ומשומנת המתאמנת בזריעת חורבן, חילול קברים, גרירת מבוגרים, נשים, ילדים ופצועי טרור ב'יעילות' לאוהלים, חדרי מלון וקרוואנים. מפלצת צבאית זו אמורה להפוך את חוד החנית היצרני של הציבור בארץ למובטלים בני 50-60 חסרי יכולת קיום, ולהוביל למציאות מידית של אירועי לב, גירושין, התאבדויות ומי יודע מה עוד, וזאת לאור לקחי עקורי ימית.
במילים אחרות, חיילי צה"ל הופכים לאמסטפים, שלא זו בלבד שאמורים הם לעקור אדם מביתו, הם גורמים לו לחורבן כלכלי ושבר חברתי שייווצר כתוצאה מפירוק קהילתו המהווה את מכלול המערכת החברתית הסובבת אותו.
קהילות גוש קטיף כיום, שחושלו בחמש שנות לחימה, הן יותר מסתם מקום מגורים. הן מספקות משענת נפשית נפלאה לחבריהן בצורה שאין לה אח ורע בארץ, ופירוקן, כאמור, הוא הרה-אסון בהתאם. הלו"ז הרצחני שקצב שרון לגירוש, שנובע אך ורק משיקולי תזמון הקשורים לבחירות 2006 ולפריימריז המקדימים בליכוד, יוצר מציאות בלתי אפשרית ל'העתקת' (איזו מילה נפלאה...) הקהילות בשלמותן, וכל המילים המתפזרות באוויר על קרוואנים ובתי מלון הן פטפוטי סרק שמשמעותם המעשית היחידה היא פיזור תושבי גוש קטיף לכל עבר.
העמדת הסוגיה הנ"ל באופן המאיר עובדתית את אכזריות הממשלה כלפי העקורים עשויה ליצור קונצנזוס נרחב להפיכת פקודת העקירה לאיסור תורה ו/או לפקודה בלתי חוקית בעליל, גם בקרב רבנים מתונים שבאופן עקרוני מוכנים לבלוע איכשהו את הציות לעצם העקירה כמעשה לגיטימי, וגם בקרב אנשי שמאל הגונים.
בלי תדמית נקייה
כדאי שנדע כולנו שהוויכוח בנוגע לעצם העקירה משול לסגירה ופתיחה של מסגרת ללא זכוכית באישון ליל. הגורם ההומניטרי, המכיל פגיעה אכזרית באוכלוסיה חפה מפשע, שומרת חוק שלא עשתה רע לאיש מימיה, אמור לחתוך את הוויכוח הזה באופן מידי. כל אדם, מימין או משמאל, יודה למען השם שגם אם יוחלט ברוב של 120 חכי"ם שמותר בחוק לגנוב ולשדוד, הוא לא יגנוב ולא ישדוד. למה? ככה! יש דברים שלא צריך להסביר.
מישהו יכול לדמיין הלכה הקובעת שחייבים להישאר בצבא המבצע שוד וגזל בפקודה? האם יהין מאן דהוא המודע לתוצאות האיומות של מעשי תלמידיו להתיר להם להתחמק ממעגל העוקרים הראשון ולעמוד במעגל השני? האם ייתכן כי לתלמידים יומלץ 'להתעלף', תוך כדי אמירה כי "99 אחוזים מצבאנו עסוק במשימות קודש"???
נוכח העובדה כי התכנונים והאימונים בשטח כמוהם כאימון לביצוע שוד וגזל כפשוטו, בלתי נתפסת העובדה כי חלק מראשי הציבור ממלאים פיהם מים בכל הקשור לאי הציות. אני מנסה ללמד זכות שהם פשוט לא מכירים את המציאות.
חסד גמל עמנו ריבונו של עולם ששלח לנו מנהיג מושחת, המספק לנו סופרמרקט של סיבות מוצדקות לאי ציות לפקודותיו. אחד ימרה את פיו כי בעיניו אין בשום מצב לגיטימציה לעקור יהודים מביתם, כפי שהדבר תקף כיום משפטית לגבי ערבים; השני יתחבר יותר לעניין הדמוקרטי, ויאמר ששרון גנב את קולות בוחריו במסכת של מניפולציות שרוקנו את הדמוקרטיה מתוכן (לדעתי, כל אחת משתי הסיבות שהוזכרו מספיקה בנפרד); ולמי שעדיין לא השתכנע וחושב שזה לגיטימי ואפילו דמוקרטי, באים משמים ומזכירים שבכל מקרה שוד, גזל ואף חשש ליותר מכך נמצאים אליבא דכל הדעות מעבר לקו האדום של כל אדם באשר הוא.
לטעמי, יש פה שיעור חשוב באמונה, כיוון שבניגוד לעבר, אז בלבל אותנו מנחם בגין ועקר יהודים מביתם תחת מעטה של הדר בית"ריות כיום נחשפת האמת במלוא מערומיה, כאומרת שלא יכול להיות שמהלך גירוש של יהודים מארצם תהיה תדמית 'נקייה' אפילו באופן קלוש. בחסדי ה' נחסכה לנו התלבטות קשה הנובעת מהתנגשות ערכים והודות לשרון הקרב על ארץ ישראל הפך לקרב על היהדות, הדמוקרטיה, הציונות, הערכים, הביטחון ובעצם לקרב על הקיום הפיזי של כל אחד מאיתנו במובן הפשוט של המילה. זהו קרב על כל הקופה, להיות או לא להיות.
קריאה לקריאה
הנהגת הציבור הדתי-לאומי חייבת לקחת אחריות רגע לפני הנפילה לתהום, ובמיוחד לאור העובדה שהרב שפירא שליט"א כבר פרץ את הדרך בהוראתו שלא לציית לפקודה זו. חובה לצאת בקריאה מרוכזת לתלמידים, שיבהירו כבר עכשיו למפקדיהם שברגע האמת אין בכוונתם ללבוש מדים כלל ולשמש כגלגלים במכונת הזוועה, אלא להיות עם אחיהם בגוש קטיף והשומרון.
קריאה של הנהגה מאוחדת בעניין תיצור דינמיקה שתביא לפרישה מסיבית של חיילים, עד כדי אי יכולת לבצע את הפקודה ממש כפי שאמר שר הפנים בנוגע לחוק החמץ...
אין לחשוש מהכפשותיו של ח"כ כזה או אחר בדבר סכנה להפיכה צבאית מצד חיילים דתיים. הרי אין קשקוש גדול מזה. המסר הוא בדיוק הפוך; הכוונה היא דווקא להימנע מלקחת חלק בהפיכה השלטונית שבוצעה פה על ידי רודן-שקרן מושחת המקבל גיבוי אינסופי לפשעיו, וזאת על-ידי מחאה פסיבית בלבד, ללא שימוש בכוח ובאלימות. מחאה זו תוכל להציל את החברה הישראלית מביצוע פשע נתעב ולשמור על דמותה היהודית של המדינה, ומי יודע אם לעת כזאת הגיע הציבור הדתי לאומי למלכות, כלומר, למצב שבו אחוזים ניכרים מחילות השדה מאוישים על-ידי בניו.
לאור זאת פשוט הדבר שאת יישום הכלל החשוב כל-כך, שאין לשבור את הכלים ואין לפרק את צה"ל מערכיו, נשיג דווקא על-ידי הפנמת העובדה הפרדוקסלית כי כמות החיילים הנדרשת כעת לפרישה מסיבית, כזו שתגרום למחשבה שנייה אצל מקבלי ההחלטות, קטנה בהרבה מכמות בני הנוער שלא יראו טעם להתגייס מאוחר יותר לצבא שגירש, שדד והשפיל את הטובים שבבני עמו.
אם יימשכו השיתוק והגמגום האוחזים בחלק מההנהגה הציבורית והרוחנית, אם לא נשמע קול בהיר וצלול אלא רק שמועות על תלמידים ששאלו וקיבלו תשובות בשקט, אם הפשע האכזרי הזה יוכשר על-ידי שתיקה פחדנית או סוגדת לממלכתיות (בנוסח הפאשיזם) נדע סופית כי כל אלו ש"לא הסכימו לנופף בסירוב פקודה כדגל", כלשונם, הפכו מהר מאוד לסמרטוטים שבהם מנופף שרון כל הדרך לעקירה ולגזילה.
או אז יעמוד החייל הפשוט אל מול תלמודו, לבו ומצפונו, ויצטרך לקבל את הכרעותיו הקשות כמעט לבד. למה כמעט? כי כסיוע יוכל החייל להיעזר בקולות הבהירים והצלולים שכן נשמעים בעולם התורני, קולות שקנו להם גם אחיזה אצל אנשים אמיצים בעולם הרוח הכללי, שהרי כידוע דרך ארץ קדמה לתורה.
הוויכוח הציבורי סביב סוגיית אי הציות לפקודה בלתי חוקית בעליל סוער מטבעו, ונשמעות בו דעות לכאן ולכאן. אולם לתושב הממוצע בגוש קטיף, זה שהולך לסבול אישית מן העקירה, נדמה כי העיקר חסר מן הספר.
ברשות הקורא אקדים סיפור ששמעתי בילדותי: פעם ישנו שני חברים בחדר אחד, כשבאופן קבוע לאחד היה קר מדי ולשני היה חם מדי. קם האחד משנתו וסגר את החלון. לאחר כרבע שעה קם חברו ופתח את החלון. טרם חזר לשנתו ושמע שוב את החלון נסגר, קם הלה ופתח שוב... וחוזר חלילה. לאחר זמן מה נפגשו השניים ליד החלון, ועד מהרה החלה תגרת ידיים. כשעלתה השמש, כבר היו החברים לשעבר מוכים וחבולים. או אז הם שמו לב שבעצם החלון היה בסך הכל מסגרת ריקה, ללא זכוכית...
הוויכוח הציבורי המתקיים כיום בחברה הישראלית מזכיר את הדיון באי הציות בנסיבות ימי אוסלו, כשעל הפרק עמדה שאלת הלגיטימציה להפקרת שטחי מולדת ריקים מהתיישבות לאויב הערבי. שאלת עקירת היישובים כלל לא עלתה אז לדיון. כיום, בעידן שרון, סבורים רבים כי הידרדרנו שלב אחד, וכעת הדיון נסוב על עקירת יישובים.
ובכן, רבותי, הרשו לי לחדש לכם: הידרדרנו שני צעדים בבת אחת. כבר לא מדובר בעקירה, אלא בנקודה נוספת, קריטית, המשנה לחלוטין את הדיון, והיא החלטת ממשלת ישראל להוסיף חטא על פשע העקירה, להפוך כ-10,000 איש בגוש קטיף ובשומרון לפליטים חסרי כל ולשדוד באכזריות את רכושם.
לשם הבהרה, אקדים ואומר כי גם לו היתה הממשלה מבטיחה לתושבי גוש קטיף וצפון השומרון מלוא חוות השקמים כסף, זהב, ז'יטונים ואיים יווניים, עדיין הרוב המוחלט של תושבי גוש קטיף ואנוכי בתוכם היה מנהל מאבק אידיאולוגי חסר פשרות בתכנית זו. אני אישית חושב שבמצב תיאורטי זה עדיין מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, למרות הפיצוי הגבוה שהיה המוצע, כיוון שעצם העקירה מתבצעת על רקע אתני.
בפועל, כוונת הממשלה גרועה עשרת מונים ומחמירה את אחריותם הפלילית של שרון ועושי דברו. הם מתכננים בעצם פשע כפול, עקירה וגם שוד וגזל, העלולים להוביל אף לגרימת מוות. פרמטרים אלו אמורים להפוך פקודה זו לבלתי חוקית בעליל לכולי עלמא, ולקבע את העובדה הזאת כקונצנזוס נרחב בקרב חוגים שאולי לא היו מוכנים להגדיר כך את העקירה עצמה. נקודה זו אינה מודגשת דיה בימים אלו, וחבל.
שוד לאור היום
אפרט: לאחרונה הופך צה"ל למכונת גירוש אכזרית ומשומנת המתאמנת בזריעת חורבן, חילול קברים, גרירת מבוגרים, נשים, ילדים ופצועי טרור ב'יעילות' לאוהלים, חדרי מלון וקרוואנים. מפלצת צבאית זו אמורה להפוך את חוד החנית היצרני של הציבור בארץ למובטלים בני 50-60 חסרי יכולת קיום, ולהוביל למציאות מידית של אירועי לב, גירושין, התאבדויות ומי יודע מה עוד, וזאת לאור לקחי עקורי ימית.
במילים אחרות, חיילי צה"ל הופכים לאמסטפים, שלא זו בלבד שאמורים הם לעקור אדם מביתו, הם גורמים לו לחורבן כלכלי ושבר חברתי שייווצר כתוצאה מפירוק קהילתו המהווה את מכלול המערכת החברתית הסובבת אותו.
קהילות גוש קטיף כיום, שחושלו בחמש שנות לחימה, הן יותר מסתם מקום מגורים. הן מספקות משענת נפשית נפלאה לחבריהן בצורה שאין לה אח ורע בארץ, ופירוקן, כאמור, הוא הרה-אסון בהתאם. הלו"ז הרצחני שקצב שרון לגירוש, שנובע אך ורק משיקולי תזמון הקשורים לבחירות 2006 ולפריימריז המקדימים בליכוד, יוצר מציאות בלתי אפשרית ל'העתקת' (איזו מילה נפלאה...) הקהילות בשלמותן, וכל המילים המתפזרות באוויר על קרוואנים ובתי מלון הן פטפוטי סרק שמשמעותם המעשית היחידה היא פיזור תושבי גוש קטיף לכל עבר.
העמדת הסוגיה הנ"ל באופן המאיר עובדתית את אכזריות הממשלה כלפי העקורים עשויה ליצור קונצנזוס נרחב להפיכת פקודת העקירה לאיסור תורה ו/או לפקודה בלתי חוקית בעליל, גם בקרב רבנים מתונים שבאופן עקרוני מוכנים לבלוע איכשהו את הציות לעצם העקירה כמעשה לגיטימי, וגם בקרב אנשי שמאל הגונים.
בלי תדמית נקייה
כדאי שנדע כולנו שהוויכוח בנוגע לעצם העקירה משול לסגירה ופתיחה של מסגרת ללא זכוכית באישון ליל. הגורם ההומניטרי, המכיל פגיעה אכזרית באוכלוסיה חפה מפשע, שומרת חוק שלא עשתה רע לאיש מימיה, אמור לחתוך את הוויכוח הזה באופן מידי. כל אדם, מימין או משמאל, יודה למען השם שגם אם יוחלט ברוב של 120 חכי"ם שמותר בחוק לגנוב ולשדוד, הוא לא יגנוב ולא ישדוד. למה? ככה! יש דברים שלא צריך להסביר.
מישהו יכול לדמיין הלכה הקובעת שחייבים להישאר בצבא המבצע שוד וגזל בפקודה? האם יהין מאן דהוא המודע לתוצאות האיומות של מעשי תלמידיו להתיר להם להתחמק ממעגל העוקרים הראשון ולעמוד במעגל השני? האם ייתכן כי לתלמידים יומלץ 'להתעלף', תוך כדי אמירה כי "99 אחוזים מצבאנו עסוק במשימות קודש"???
נוכח העובדה כי התכנונים והאימונים בשטח כמוהם כאימון לביצוע שוד וגזל כפשוטו, בלתי נתפסת העובדה כי חלק מראשי הציבור ממלאים פיהם מים בכל הקשור לאי הציות. אני מנסה ללמד זכות שהם פשוט לא מכירים את המציאות.
חסד גמל עמנו ריבונו של עולם ששלח לנו מנהיג מושחת, המספק לנו סופרמרקט של סיבות מוצדקות לאי ציות לפקודותיו. אחד ימרה את פיו כי בעיניו אין בשום מצב לגיטימציה לעקור יהודים מביתם, כפי שהדבר תקף כיום משפטית לגבי ערבים; השני יתחבר יותר לעניין הדמוקרטי, ויאמר ששרון גנב את קולות בוחריו במסכת של מניפולציות שרוקנו את הדמוקרטיה מתוכן (לדעתי, כל אחת משתי הסיבות שהוזכרו מספיקה בנפרד); ולמי שעדיין לא השתכנע וחושב שזה לגיטימי ואפילו דמוקרטי, באים משמים ומזכירים שבכל מקרה שוד, גזל ואף חשש ליותר מכך נמצאים אליבא דכל הדעות מעבר לקו האדום של כל אדם באשר הוא.
לטעמי, יש פה שיעור חשוב באמונה, כיוון שבניגוד לעבר, אז בלבל אותנו מנחם בגין ועקר יהודים מביתם תחת מעטה של הדר בית"ריות כיום נחשפת האמת במלוא מערומיה, כאומרת שלא יכול להיות שמהלך גירוש של יהודים מארצם תהיה תדמית 'נקייה' אפילו באופן קלוש. בחסדי ה' נחסכה לנו התלבטות קשה הנובעת מהתנגשות ערכים והודות לשרון הקרב על ארץ ישראל הפך לקרב על היהדות, הדמוקרטיה, הציונות, הערכים, הביטחון ובעצם לקרב על הקיום הפיזי של כל אחד מאיתנו במובן הפשוט של המילה. זהו קרב על כל הקופה, להיות או לא להיות.
קריאה לקריאה
הנהגת הציבור הדתי-לאומי חייבת לקחת אחריות רגע לפני הנפילה לתהום, ובמיוחד לאור העובדה שהרב שפירא שליט"א כבר פרץ את הדרך בהוראתו שלא לציית לפקודה זו. חובה לצאת בקריאה מרוכזת לתלמידים, שיבהירו כבר עכשיו למפקדיהם שברגע האמת אין בכוונתם ללבוש מדים כלל ולשמש כגלגלים במכונת הזוועה, אלא להיות עם אחיהם בגוש קטיף והשומרון.
קריאה של הנהגה מאוחדת בעניין תיצור דינמיקה שתביא לפרישה מסיבית של חיילים, עד כדי אי יכולת לבצע את הפקודה ממש כפי שאמר שר הפנים בנוגע לחוק החמץ...
אין לחשוש מהכפשותיו של ח"כ כזה או אחר בדבר סכנה להפיכה צבאית מצד חיילים דתיים. הרי אין קשקוש גדול מזה. המסר הוא בדיוק הפוך; הכוונה היא דווקא להימנע מלקחת חלק בהפיכה השלטונית שבוצעה פה על ידי רודן-שקרן מושחת המקבל גיבוי אינסופי לפשעיו, וזאת על-ידי מחאה פסיבית בלבד, ללא שימוש בכוח ובאלימות. מחאה זו תוכל להציל את החברה הישראלית מביצוע פשע נתעב ולשמור על דמותה היהודית של המדינה, ומי יודע אם לעת כזאת הגיע הציבור הדתי לאומי למלכות, כלומר, למצב שבו אחוזים ניכרים מחילות השדה מאוישים על-ידי בניו.
לאור זאת פשוט הדבר שאת יישום הכלל החשוב כל-כך, שאין לשבור את הכלים ואין לפרק את צה"ל מערכיו, נשיג דווקא על-ידי הפנמת העובדה הפרדוקסלית כי כמות החיילים הנדרשת כעת לפרישה מסיבית, כזו שתגרום למחשבה שנייה אצל מקבלי ההחלטות, קטנה בהרבה מכמות בני הנוער שלא יראו טעם להתגייס מאוחר יותר לצבא שגירש, שדד והשפיל את הטובים שבבני עמו.
אם יימשכו השיתוק והגמגום האוחזים בחלק מההנהגה הציבורית והרוחנית, אם לא נשמע קול בהיר וצלול אלא רק שמועות על תלמידים ששאלו וקיבלו תשובות בשקט, אם הפשע האכזרי הזה יוכשר על-ידי שתיקה פחדנית או סוגדת לממלכתיות (בנוסח הפאשיזם) נדע סופית כי כל אלו ש"לא הסכימו לנופף בסירוב פקודה כדגל", כלשונם, הפכו מהר מאוד לסמרטוטים שבהם מנופף שרון כל הדרך לעקירה ולגזילה.
או אז יעמוד החייל הפשוט אל מול תלמודו, לבו ומצפונו, ויצטרך לקבל את הכרעותיו הקשות כמעט לבד. למה כמעט? כי כסיוע יוכל החייל להיעזר בקולות הבהירים והצלולים שכן נשמעים בעולם התורני, קולות שקנו להם גם אחיזה אצל אנשים אמיצים בעולם הרוח הכללי, שהרי כידוע דרך ארץ קדמה לתורה.