השילוב שמתקיים כאן בין ליוד לעשייה יכול להביא את עולם התורה לחתך יותר רחב של בנות, אומרת עירית הלוי, שלמדה כמעט בכל סוג של מדרשה לפני שפתחה אחת משלה, עם דגש על קשר לחיי המעשה.
עירית הלוי ידעה שיום יבוא והיא תקים מדרשה לבנות. לאחר שנים שבהן למדה במדרשת ברוריה, מדרשת הרובע, מדרשת שורשים, אור חיה, מדרשת חב"ד בצפת, ובין לבין השלימה תואר במשפטים באוניברסיטה העברית, היא כבר ידעה מה יהיה אופי המדרשה שתקום. לנגוהות הגיעה כרווקה, מיד לאחר פרוץ המאורעות בראש השנה לפני חמש שנים. כעבור חודשים אחדים התחתנה, ובעלה, עמית הלוי, הצטרף אליה לנגוהות.
רבות נכתב על נגוהות, היישוב הצעיר שספג לפני שנתיים מכה קשה כאשר מחבל חדר לבית ורצח איש ותינוקת. האווירה ביישוב היתה קשה, ורבים ייגעו את מוחם כיצד ניתן לעזור ליישוב הצעיר להתאושש מהמכה. כאשר עירית ועמית פנו לרב חיים פוגל, יו"ר עמותת מכללת מורשת יעקב, בבקשה לסייע להם בהקמת מדרשה לבנות בנגוהות שתשלב שירות לאומי, חש הרב כי זוהי הזדמנות נפלאה לחזק את היישוב בנגוהות.
הכדור החל להתגלגל. עירית ועמית פנו לאגודות השירות הלאומי השונות, אך אלה הזדעזעו מהרעיון: "אי אפשר לדרוש מהבנות ללמוד אחרי שעות השירות, זה יפגע להן בשירות", רווחה הטענה.
הרב צבי במברגר, ראש תנועת השירות הלאומי 'עמינדב', הסכים לבסוף להרים את הכפפה ולקחת חלק בפרוייקט. "זוהי מעין מעטפת לשירות הלאומי", מסביר הרב במברגר. "פנו אלינו עם רעיון לשילוב שהיה קיים במקומות אחרים, ויחד מצאנו את השילוב המתאים לנגוהות. רוב הבנות משרתות במסגרת 'עמינדב' בקרית גת, ומתגוררות ולומדות בנגוהות. חלק מהפיקוח שלנו הוא לוודא שהלימודים במדרשה והשירות הלאומי מזינים זה את זה. מאז הקמנו עוד מדרשה, יש דרישה של בנות לסוג כזה של שירות".
עובדות ולומדות
בבית ספר הממלכתי 'הרצל' בקרית גת התכונה רבה. נוגה, בת השירות של בית הספר, יחד עם מיכל ומוריה, בנות שירות במדרשת 'דרומה', מעבירות פעילות בנושא חזרה בתשובה לילדי בית הספר החילוני.
כשהן מתבקשות לספר על המדרשה, הן עושות זאת בחפץ לב: "המדרשה זה משהו שחבל על הזמן. מדהים", אומרת אחת מהן. "הקטע של השילוב לדעתי יהפוך להיות מאוד נפוץ. זה נראה לי אידיאלי".
בפעילות התבקשו הילדים לקנות מעשים טובים בתקציב מוגבל. את הפעילות הזו ועוד רבות אחרות מכינות בנות מדרשת 'דרומה', אחת ממסגרות השירות הלאומי של מדרשת נגוהות. זוהי מדרשה ניידת להעברת פעילויות חינוכיות. רוב הבנות משרתות בתחומים שונים בקרית גת: בבתי ספר, מועדוניות, הוסטלים לחולי נפש ועוד.
לאחר שמונה שעות עבודה בעיר הן חוזרות לנגוהות, המרוחקת כ-20 דקות נסיעה משם, ובשעה 18:00, לאחר ארוחה ומנוחה, הן מתחילות את לימודי המדרשה, הכוללים שיעורים עד לשעה 22:00 ולאחר מכן לימוד עצמי. זו השנה השנייה לפעילות המדרשה, ומשרתות בה השנה 23 בנות.
"השילוב הזה הוא לכתחילה. אין לי ספק שלימוד התורה מעשיר את התרומה של הבנות", מסביר עמית הלוי. "אנחנו צריכים להפוך ממובלים למובילים. היום בנות עושות שירות לאומי כחלק מהאינרציה של החיים. הן נפתחות לעולם, לחברה הישראלית, אבל בגלל שהשנה הזו היא חלק מהאינרציה, היא נעלמת, מתבזבזת. המדרשה, נוסף ללימוד התורה, גם מלווה את הבנות בעבודתן באופן צמוד, ומקיימת סדנאות רלוונטיות לשירות עצמו".
בבית ספר 'הרצל' פוגש עמית את סגנית המנהל, ומתעניין בעבודתה של בת השירות. "אם היא לא תקדם כלום בעבודה שלה, אין טעם שתהיה כאן", הוא מבהיר לסגנית. פעם בחודשיים נפגשת אחראית השירות לאומי מנגוהות עם צוות בית הספר, כדי לעקוב אחר עבודתן של בנות השירות.
"הרכזת באה איתנו לבית הספר בפעם הראשונה, כמו שבאים עם אבא ואמא", צוחקת נוגה, ששמה כשם המדרשה. "ישבנו איתה ועם הצוות של בית הספר כדי לקבוע את העבודה שלי".
איפה התורה?
בארץ פועלות מסגרות אחדות המשלבות לימודי יהדות עם שירות לאומי, אך בנגוהות הפרוייקט אינו רק השילוב, אלא גם ליווי צמוד לבנות השירות בעבודתן, כדי להפוך את השירות ליעיל יותר. פעמים רבות חשות בנות בסיום השירות כי הן יכלו לעשות זאת טוב יותר. בנגוהות מבקשים למנוע מצב כזה, באמצעות מתן כלים לבנות במהלך השנה, ועיבוד התהליכים שהן עוברות. הרכזת היא עובדת סוציאלית במקצועה, ונוסף לשיחות אישיות רבות שהיא מקיימת היא מעבירה סדנאות שונות, המסייעות לבנות בתפקידן.
"שיעורי התורה הם הכנה ענקית לשירות. זה חינוך, זה הכל. את מתקנת דברים בתוכך, ואז את ממילא טובה יותר לילדים", מעידה אחת הבנות.
הרב חיים פוגל, שכאמור סייע למדרשה בראשית דרכה, מסביר: "זוהי פריצת דרך. כשבת מקבלת יותר כלים של תורה, גם התרומה שלה יותר גדולה. הרי לא יכול להיות שבבית הספר היסודי ובתיכון ישקיעו כל-כך הרבה זמן בתורה, באולפנות יש כל-כך הרבה לימודי קודש, וכשזה מגיע לחיים, התורה כמעט מתבטלת.
"העבודה צריכה להיות מתוך תורה. היום בשירות לאומי יש שיעור אחד בשבוע. זה לא מוביל לשום מקום, מביאים רבנים שכוחם ביכולת הדיבור, כדי שיוכלו לאחד כמה שיותר בנות. תמיד כאב לי לראות איך הבנות עובדות עד לשעות הקטנות של הלילה עם הבריסטול והמכחול, והתורה כמעט נעלמת".
להביא את נגוהות לקרית גת
"אחת המטרות שלנו", מסביר עמית, "היא להביא את נגוהות לקרית גת ואת קרית גת לנגוהות. היום אין כמעט מישהו בקרית גת שלא שמע על נגוהות. יש ילדים מקרית גת שהתארחו שבתות ביישוב". מיכל, בת השירות, מחזקת את דבריו: "בכל טרמפ שאני נוסעת, אני מספרת שאני מנגוהות".
מוריה, חברתה, מספרת למה בחרה דווקא בנגוהות כמקום לשירות לאומי: "סיפרו לנו על מקום שמשלב גם יש"ע, גם עיירות פיתוח, גם מדרשה. זה קטע מעולה". לא, הן לא חשות שהן מתפזרות מדי. "זה נשמע כמו אלה שרוצים גם זה וגם זה, אבל אני באמת מרגישה שזה לא ככה. זה לא בא ממקום שרוצים להספיק את הכל, אלא ככה החיים שלנו: שילוב של תורה, עבודה וגמילות חסדים. לא כל דבר בנפרד".
לאחר שהוחלט על הדגם, שלפיו הבנות ילמדו ויגורו בנגוהות וישרתו בקרית גת, היה צורך להשיג מימון לתקני השירות הלאומי. עמית פנה לוועדת החינוך של העירייה, והסביר להם על התרומה שעשויות הבנות לתרום בעיר. בעירייה השתכנעו, והחליטו להשתתף במימון התקנים.
תכנית הלימודים של המדרשה היא בשיתוף עם מכללת 'מורשת יעקב' ברחובות. הרב חיים פוגל: "מזה שנים רבות אני קשור ללימוד תורה של נשים, ומצאתי לנכון להיכנס למעורבות בנגוהות, שיש בה חיבור מיוחד בין תורה, מדרשה וחסד". פעם בשבוע נוסעות בנות המדרשה לרחובות, ומשתתפות בקורסים השונים לפי בחירתן. "באקדמיה יש קונפליקט בין המסרים של התורה לפתיחות האקדמית. הלימודים במסגרת המדרשה מסייעים ליצור חיבור בין השניים", מסביר הרב פוגל.
הלימודים ברחובות, אגב, ייחשבו כקורסים לכל דבר במידה שבת תחליט להמשיך ללמוד במכללה דתית כלשהי. הרב חיים פוגל פועל גם להגדלת החיבור בין רחובות לנגוהות. מדרשת הנשים ברחובות נקראת אף היא 'נוגה', ובאמצעות הלימוד המשותף מבקש הרב פוגל ליצור קשרים של ממש. בשנה שעברה התקיים יום עיון לנשות רחובות בנגוהות, והשאיפה היא לעשות זאת לעתים קרובות יותר.
מבט מעמיק יותר בזוג שהקים את המדרשה בנגוהות מגלה כי המדרשה היא לא הרעיון היחיד שהם עמלים להגשימו, אלא חלק מתפיסת עולם רחבה, שהמדרשה היא ביטוי אחד שלו. עירית הגיעה מקרית אונו, "ממשפחה גוש דנית טיפוסית", כהגדרתה. אביה בנקאי בכיר, אמה מנתחת מערכות מחשבים. שלושת אחיה מתגוררים באזור גוש דן. עמית הגיע מחיפה, ולאחר שנות לימודים בישיבת מרכז הרב, לימודים ועבודה בתחום המחשבים, הצטרף לפעילות של 'זו ארצנו' ולאחר מכן ל'מנהיגות יהודית'.
שניהם בוחנים את עולם הציונות הדתית ומסרבים לקבל אותו כמו שהוא. עירית פועלת במדרשה להנחלת תפיסת העולם שהיא מאמינה בה. עמית פועל בחטיבת 'מנהיגות יהודית' בליכוד בניסיון להעמיד את הזהות היהודית בראש סדר העדיפויות. שניהם שותפים בפעילות חינוכית בקרית גת יחד עם בנות השירות, והם מתגוררים ב'גבעת הבוסטר' הסמוכה לנגוהות, עם ארבע משפחות נוספות. "ההתנחלות היא בשטח ממש. אני לא מוכן להקיף אותנו בגדר ולהגביל את מרחב המחיה שלנו".
רוב הבנות משרתות בבתי ספר חילוניים. "זה המאבק שלנו", מסביר עמית. "אם תהיה כאן מדינה יהודית או מדינה חילונית, מתבוללת. כשהגעתי לאגף החינוך בעירייה להציע את התכנית החינוכית של מדרשת דרומה, ראיתי מונחת על השולחן תכנית פעילות לגני הילדים של המכון לדמוקרטיה ושלום. יש היום וואקום ערכי. יש שמאל אידיאולוגי ויש ימין אידיאולוגי, והשאר, שזה רוב העם, זה בעצם וואקום. הם רוצים מדינה יהודית אבל אוכלים מה שנותנים להם.
"כשאתה רואה ספרדים חמים מדברים כמו שמאלנים, אתה מבין שלוואקום הערכי הזה נכנס יוסי ביילין. ולכן הם הציעו לעירייה את התכנית הזו של המכון לדמוקרטיה ושלום; תכנית שלוותה מן הסתם בתוספת תקציב משמעותית".
מדרשת נוגה הציעה לעירייה תכנית יהודית. היום בנות המדרשה כבר מוכרות בעיר, והעירייה מבקשת מהן לקחת חלק בפרוייקטים עירוניים, כמו פעילויות בנושא היובל לקרית גת, החל השנה.
לבטל את ועדות הקליטה
לאחר ביקור בבתי ספר בקרית גת אני מצטרפת לעמית ולשלוש בנות שירות נוספות, לנסיעה לנגוהות. הדרך מקרית גת לנגוהות עוברת בחבל לכיש ? חבל ארץ ענק, שברובו אינו מיושב. אנו נכנסים למושב שקף, שדרכו עוברת הדרך לנגוהות. בפאתי המושב עוברת גדר ההפרדה, חותכת את בשר הארץ כמו סכין. "תרשמי את הנבואה שלי", מבקש עמית: "כל הגדר הזו תהפוך לברזל ממוחזר בידי הערבים".
המעבר דרך גדר ההפרדה בדרך לנגוהות ממחיש את עובדת היותה של נגוהות 'מעבר להרי החושך' עבור אנשי קרית גת. "היישובים ביש"ע, במקום ללכת על המכנה המשותף הרחב של הזהות היהודית, לקחו את התפיסה של הקיבוצים וקיבלו רק את הדומים להם. כך הם התרחקו מהתודעה של הציבור בישראל", קובל עמית.
מולנו נשקף רכס הרים גדול. בין בית שמש לבאר שבע יש למעלה משלושים הרים, המהווים את קו הרכס המערבי לפני הירידה לשפלה. נגוהות הוקמה מתוך תפיסה ביטחונית של שליטה על קו הרכס הזה. הדרך מתחילה להתפתל למעלה.
לפני הכניסה ליישוב ישנו מחסום החוסם את הנסיעה לכיוון חברון. בכביש זה מותר לנסוע רק ברכב ממוגן ובליווי צבאי. "אם היינו נאבקים יותר, היינו מצליחים לפתוח את הכביש. אבל כשאתה נאבק ובלילה מתקשר אליך ראש המועצה וצועק עליך מה עשית, זה מחליש מאוד. כשלא נאבקים מספיק בעקשנות לא מצליחים. אבל העובדה שאפשר בכל זאת לנסוע בכביש הזה, גם אם ברכב ממוגן ובליווי, היא תוצאה של מאבק שלנו".
בנגוהות יש עמדת תצפית המשקיפה על קו החוף של מדינת ישראל. על אחד העמודים בתצפית תלוי מכתבו של תושב קרית גת, שהופתע לראות את חלונות ביתו ממשקפת פשוטה בנגוהות. "תודה לכם", הוא כותב במכתבו. מגורי בנות המדרשה, כמו גם בית המדרש והמשרד, מפוזרים בין בתי התושבים, כחלק מהתפיסה הכוללת של עמית ועירית, "שהבנות ירגישו תושבות לכל דבר".
לפני כמה שנים הועמדו למכירה בנגוהות בתים שנבנו על-ידי משרד השיכון. ברוב היישובים, כל מי שמבקש לרכוש בית ביישוב או להתקבל כחבר ביישוב צריך לעבור סדרת מבחנים מטעם הסוכנות היהודית, שמטרתם לבדוק אם הוא מתאים ליישוב. עמית הלוי, שביקש לרכוש בית, לא הסכים בשום אופן לגשת למבחנים הללו.
"לכם יש מנדט אחד בלבד", טען כנגד אנשי הסוכנות, "ליישב את ארץ ישראל. להקים יישובים גדולים ולהביא הרבה אנשים". תוקפו של מענק נכבד לרוכשים עמד לפוג, אך זה לא הפריע לו. "אנחנו מנסים להביא אנשים לפה, להעביר להם את התודעה כאילו זה מעבר להרי החושך. הם נאבקים עם ההורים שלהם, עם המשפחה, עם החששות, ואחרי כל זה אומרים להם רגע, יש ראיון עם ועדת קליטה, וסעודה אצל רכז קליטה, ושיחה עם הרב. הם בכלל לא מבינים על מה אתה מדבר! סליחה, זו לא הארץ שלכם. דבר ראשון שעשיתי כשנכנסתי למזכירות בנגוהות היה לבטל את ועדת הקליטה.
"את הבית לא הסכימו בשום אופן למכור לי. כתבתי מכתב למנכ"ל הסוכנות, עם העתק לשרים, ובסוף רכשתי את הבית בלי כל המבחנים האלה. אחת המסקנות הפרקטיות מההתנתקות היא שצריך להביא את היישובים לתודעה של הציבור, וממילא לעבות אותם. לחדש את נחלת שבט יהודה".
מדרשה בחיים
בקרוואן המשמש כמשרד אני פוגשת את עירית, "מרכזת הלימודים במדרשה" כהגדרתה. עירית היא עורכת דין במקצועה. היא בחרה ללמוד משפטים כיוון שהם מאפשרים חופש בבחירת העיסוק לאחר הלימודים, בגלל ההבנה שהם נותנים בנושאים רבים כמו כלכלה, משפט עברי ועוד. לפני הקמת המדרשה עבדה במשרד עורכי דין בקרית גת. כיום היא לומדת לתואר שני במשפטים. נושא התזה שלה הוא מזונות ילדים במשפט העברי.
בדיבור בהיר וקולח היא מסבירה את תפיסת עולמה, העומדת מאחרי הקמת המדרשה. "כבר מסוף התיכון התחלתי ללמוד איפה שרק אפשר", היא משחזרת. "הלכתי למדרשת ברוריה, ובשנת השירות השנייה למדתי גם במדרשה בבר אילן. אחר-כך הלכתי למדרשת הרובע,, ולמדתי בעוד מדרשות. ראיתי שמשהו בעולם המדרשות לא מאוזן. בנות מתרכזות שנה אחת. יש המון אקסטזה, מהפך גדול בחיים. השנה הזו הופכת לקו תפר בחיים.
"לצערי, פגשתי הרבה בנות שאחרי השנה הזו פתאום נחתו למציאות, ולא היו להם כלים להכיל אותה. נתקלתי בתופעה של ציניות, של לעג על תקופת המדרשה; 'איזו מעופפת הייתי', ואפילו מרירות וכעס על העולם שניסו למכור לי. נתקלתי גם בתופעה אחרת, של בנות שמאמצות את מודל המדרשה ומאבדות חלק משמעותי באישיות שלהן. הן מנסות לחיות כמו רבנים המהווים עבורן מעין מודל ל'חיים נשמתיים', בצדק או שלא בצדק. לא מצאתי באף מדרשה עולם רוחני שמתמודד עם היום יום".
את עולם המדרשות הקיים מחלקת עירית לשלושה: מדרשות המתרכזות בהקניית ידע, שבהן לומדים הרבה גמרא ותנ"ך, והן דורשות מן הבנות מאמץ אינטלקטואלי. מדרשות חינוכיות, המתבססות בעיקר על לימודי השקפה ואמונה, שבהן המושג 'כלל ישראל' הוא במרכז, וסוג נוסף הן המדרשות החסידיות, המתעסקות הרבה בנפש.
כבר בהיותה בשירות לאומי נבט בעירית הרעיון שהיא תקים מדרשה, לאחר שגילתה בעצמה יכולות של לימוד והשפעה על אנשים צעירים. האכזבה שלה מהמדרשות שאינן מתמודדות עם חיי המעשה הביא אותה לחשוב על הקמת מדרשה שתשלב עשייה. "השילוב של שירות לאומי היה מתבקש. זו שנה שבנות ממילא עושות אותה, ויש להן המון זמן מיותר. אני לא מבקשת מקומונרית שתבוא לכאן, או ממישהי בבית ילד. בשעה ארבע-חמש בנות גומרות את השירות, ואחר-כך הן מחפשות מה לעשות או סתם מסתלבטות".
עירית רואה יתרון גם מכיוון נוסף: "השילוב הזה יכול להביא את עולם התורה לחתך הרבה יותר רחב של בנות. הרבה בנות לא יכולות לשבת וללמוד יום שלם, אם זה מבחינה כלכלית ואם זה מצד האופי שלהן. אני בעד הבנות האלה. הן חוות משהו אמיתי בזה שהן לא יכולות לשבת וללמוד יום שלם. זה באמת ניתוק מעצמן. אז אין שנה יותר מתאימה מזו בה אין להן עומס כלכלי ויש להן הרבה זמן פנוי".
בעין ביקורתית
אחד המושגים בהם מרבים להשתמש עמית ועירית הוא להפוך ממובלים למובילים, דבר הבא לידי ביטוי הן בחייהם האישיים והן בדרכם החינוכית. "אני מובילה בנות להוביל את עצמן", מסבירה עירית.
איך עושים את זה?
"תכנית הלימודים במדרשה היא כזו, שהבנות צריכות כל הזמן לבחון איפה הן בתוך כל זה".
עירית ביקשה לשלב במדרשה את נקודות היתרון שיש בכל סוג של מדרשה שבה עברה. "רציתי לשלב ידע, לימוד תנ"ך וגמרא, שייתנו לבנות תכנים שהם לא ידעו קודם. שילמדו אותם ללמוד. שהם ייפגשו עם אוצר החוכמה היהודית. רציתי כמובן גם לימוד אמונה והשקפה, כמו הרב קוק, הרמח"ל, שזה קלאסה בכל המדרשות, ודבר נוסף שרציתי, והוא ייחודי למדרשה שלנו, זה 'תיקון הלב'. סוג של מודעות יהודית, שקיבלתי משיטת ימימה".
העבודה אינה פשוטה. בוגרות האולפנה, מסתבר, מעדיפות לא לעבוד קשה אלא לקבל הכל בלי תביעה אינטלקטואלית.
"כל-כך קל למכור לבנות רעיונות גבוהים. קל להן להעריץ, לחשוב שכל מילה שאתה אומר היא מקודשת. הן גם לא מבדילות יותר מדי. אני יכולה להביא להן שני רבנים סותרים והם יגידו שהיה מהמם. אני רוצה שיהיה להן חוש ביקורת, שהן יבינו את עצמן. הן מאוד רוצות להעריץ, מאוד רוצות שיובילו אותן. אני רואה לפעמים בנות אחרי שנת מדרשה ואני רוצה לשאול אותן: איפה את בתוך כל זה?"
אחד הדברים שצרמו לעירית היה החוויות שעליהן סיפרו הבנות שחזרו מגוש קטיף: "הן סיפרו בעיקר חוויות כלליות: איך החיילים היו אדישים, איך יהודים חיים ככה. לא שמעתי מילה אישית, איפה אני הייתי בתוך כל זה. דווקא החיילים שהשתתפו בפינוי עברו המון סדנאות על מה שהם עברו, איך הם הרגישו במצב כזה וכזה, באופן אישי. אני רוצה שבנות ידעו לומר מה הן עצמן חוות, ולא רק מה כתוב ב'באהבה ובאמונה' מאחורה בסוף. הן באמת חוות את זה במלוא העוצמה, וכואב לי שזה לא עובר דרך מקום אישי".
בחידון התנ"ך העולמי שהתקיים ביום העצמאות האחרון הופתע ראש הממשלה כשקם לשאת את דברו לראות שלט גדול שהונף בקהל, ועליו כתוב: "יהודי לא מגרש יהודי". הבנות שהניפו את השלט גורשו במהירות מהמקום, אך חזרו מלאות גאווה למדרשה שלהן בנגוהות. "זו היתה יוזמה לגמרי שלהן. לא ידענו מזה בכלל".
הן התקבלו במדרשה בכבוד גדול, אך יחד עם זאת "אנחנו מאוד מקפידים שבנות יעשו דברים רק אחרי שביררו אותם בינם לבין עצמם. בחסימת כבישים שהיתה, הבנות אמרו: תעשי לנו שיחה בארבע ונצא לחסימה בחמש. לא הסכמתי בשום אופן. אמרתי להן: אני אתן לכן שיחה בנחת, אחריה תבררו, תשאלו את ההורים, את החבר מהסניף, ותבואו לחסימה מתוך יישוב הדעת, ולא מתוך אקסטזה שאני הלהבתי אתכן".
עשה לך זקן
עירית עצמה גילתה את ד' אמותיה, כהגדרתה, כשהחלה ללמוד את שיטת ימימה. "מי שבונה את עולמו הרוחני רק על הצד הלאומי, בעצם מוחק את עצמו לאחד מהמון. באה החסידות ולקחה את המקום הלאומי לאיזה כלל ישראל מופשט שבו אני חלק מכלל ישראל ולכן עוסקים בי. אני רואה את עצמי מחויבת לגמרי להקשר הלאומי, ובכל זאת אני חושבת שאם אתה לא יודע איפה האות שלך בתורה בתוך שישים ריבוא אותיות, איבדת את העיקר מבחינתך, מעבודת ה' שלך".
במדרשות המתרכזות בידע, לימוד תנ"ך וגמרא, התאכזבה עירית דווקא מהתעלמות ממושג כלל ישראל. "שאלתי מישהי שלמדתי אצלה, איך יכול להיות שכל-כך מתעמקים בלימוד תנ"ך, שבנוי כולו על אומה, אבות האומה, איך היא נבנתה, ומתעלמים לחלוטין מהמרכיב הזה. לומדים שיעורים מרתקים עם פרשנים, ואת הרש"י הראשון של התורה אין, זה ממש עיקר חסר מן הספר".
במדרשה של עירית רוב המלמדים מוותרים על התואר רב. "חשוב לי שהלימוד יהיה בגובה העיניים. שלא ייבנה על הערצה". היא מקפידה מאוד על כך שהבנות לא יעריצו אותה, ולשם כך היא משתפת הרבה בחולשות שלה, וביתה משמש כבית לבנות המדרשה. "הן כמו אחיות קטנות שלי", היא מעידה. "אנחנו כמו משפחה גדולה. זו מדרשה מאוד משפחתית".
לפעמים יש לזה חסרונות. בנות שמחפשות להן רב אחר להעריץ, כי 'את משלנו, מהחבר'ה', או שהן אומרות "מי את שתדברי מול רב פלוני". "בדרך כלל זה לא גורם לי למצמץ. יש לי אמירה. אני לא מרגישה נחיתות. במיוחד מאז ההתנתקות. עמית חזר מגוש קטיף והתחיל לגדל זקן. הוא אמר שהוא גילה שמספיק לגדל זקן כדי להיות רב".
עירית עמלה רבות למצוא רבנים שיבואו ללמד במדרשה. "חיפשתי רבנים שמחוברים למקום אישי. שיש להם מושגים של העולם הזה, ויחד עם זה הם רואים את כלל ישראל כמשהו שעומד במרכז התורה. בשבילי תורה צריכה לבוא לידי ביטוי באנשים נורמליים, לא אנשים שרוצים להפשיט את המציאות ממה שהיא ולנסות לחיות אותה רק בממד הרוחני שלה.
זו המדינה שלי
"בשבת האחרונה", מספר עמית, "הלכתי עם עירית ועם שני הילדים שלנו ברגל מנגוהות לגבעת הבוסטר שבה אנחנו גרים. אחד החיילים חש צורך ללוות אותנו. אולי הוא חש אחריות כשראה משפחה הולכת בין הגבעות לבד, כשהוא עטוף בשריון קשקשים שעלה למדינה חצי מיליון שקל. עירית סירבה בכל תוקף. היא אמרה לו: 'עכשיו אתה מלווה אותנו, ובשבת הבאה תשב בסלון הבית שלך ותספר על המתנחלת שהיית צריך ללוות. אני לא צריכה את זה'".
בתקופת הסכמי אוסלו לקח עמית חלק בהפגנות הרבות שנערכו בכיכר מלכי ישראל ודומיה, עד שיום אחד הבין שיש אליטה השולטת במדינה, וההפגנות הללו הן חלק ממשחק שהיא משחקת בציבור. באותה תקופה החלו ההפגנות של 'זו ארצנו', שהיו בעיקרן חסימות כבישים, ועמית התחבר לזה מיד.
"פייגלין אמר בעצם: לא מעניינים אותי כללי המשחק שלכם. זו המדינה שלי. יש הבדל מהותי מאוד בין מי שמפגין לצד הכביש לבין מי שעומד במרכז הכביש". מכאן עד להשתלבות ב'מנהיגות יהודית' הדרך היתה קצרה. כיום הוא משמש, כאמור, כחבר מזכירות הליכוד.
"שדה הפעולה שלנו הוא בין ביילין לפייגלין", מתמצת עמית את התורה שהביאה את אנשי 'מנהיגות יהודית' לפעול בתוך הליכוד. את השלכות המושג 'זהות יהודית' הוא מבקש להטמיע בשדה הפעולה הזה. "צריך לחלק לכל פעילי הליכוד את ספרו של שמעון פרס, 'מזרח תיכון חדש'. שהם יבינו מול מי אנחנו עומדים: מול אדם שמבקש למחוק לחלוטין את זהותה היהודית של המדינה".
"מול הספר הזה, המציג חזון מפורט עם דרכים להגשים אותו, אנחנו לא הצבנו כלום. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב במושגים של הנהגה". הוא מסביר את מועמדותו של פייגלין לראשות הליכוד, ומוסיף כי בגלל תקדים פינוי היישובים שנוצר, ביבי כבר אינו עדיף על שרון, ולכן כנראה לא יוותר פייגלין על מועמדותו.
משלבים לאורך כל הדרך
השנה פותחים במדרשה מסלול המשך, נאמן לתפיסת השילוב. שלושה ימים בשבוע יתקיימו לימודים במדרשה, ובימים האחרים הבנות יעבדו או ילמדו. "השילוב הזה הוא מודל לחיים", אומרת עירית. "אמרתי לבנות: עכשיו כשאתן רווקות תסחטו את עצמכן. אחר-כך יגיעו תקופות שתוכלו ללמוד רק יום בשבוע, וכשיהיו לכן עשרה ילדים תוכלו ללמוד שעה בשבוע. אבל שהלימוד תמיד יהיה חלק מהחיים".
עטרה היא אחת מבוגרות המדרשה. "זו מדרשה שדורשת אמת", היא מעידה. "תובעת ממך לברר ולדייק בכל דבר, ולראות את הדברים מהמקום שבו את נמצאת". עטרה ממשיכה השנה לתכנית הבוגרות של המדרשה. "עמית ועירית יודעים לשלב את ארץ ישראל ועם ישראל, והם עושים את זה עם ברק בעיניים".
עירית הלוי ידעה שיום יבוא והיא תקים מדרשה לבנות. לאחר שנים שבהן למדה במדרשת ברוריה, מדרשת הרובע, מדרשת שורשים, אור חיה, מדרשת חב"ד בצפת, ובין לבין השלימה תואר במשפטים באוניברסיטה העברית, היא כבר ידעה מה יהיה אופי המדרשה שתקום. לנגוהות הגיעה כרווקה, מיד לאחר פרוץ המאורעות בראש השנה לפני חמש שנים. כעבור חודשים אחדים התחתנה, ובעלה, עמית הלוי, הצטרף אליה לנגוהות.
רבות נכתב על נגוהות, היישוב הצעיר שספג לפני שנתיים מכה קשה כאשר מחבל חדר לבית ורצח איש ותינוקת. האווירה ביישוב היתה קשה, ורבים ייגעו את מוחם כיצד ניתן לעזור ליישוב הצעיר להתאושש מהמכה. כאשר עירית ועמית פנו לרב חיים פוגל, יו"ר עמותת מכללת מורשת יעקב, בבקשה לסייע להם בהקמת מדרשה לבנות בנגוהות שתשלב שירות לאומי, חש הרב כי זוהי הזדמנות נפלאה לחזק את היישוב בנגוהות.
הכדור החל להתגלגל. עירית ועמית פנו לאגודות השירות הלאומי השונות, אך אלה הזדעזעו מהרעיון: "אי אפשר לדרוש מהבנות ללמוד אחרי שעות השירות, זה יפגע להן בשירות", רווחה הטענה.
הרב צבי במברגר, ראש תנועת השירות הלאומי 'עמינדב', הסכים לבסוף להרים את הכפפה ולקחת חלק בפרוייקט. "זוהי מעין מעטפת לשירות הלאומי", מסביר הרב במברגר. "פנו אלינו עם רעיון לשילוב שהיה קיים במקומות אחרים, ויחד מצאנו את השילוב המתאים לנגוהות. רוב הבנות משרתות במסגרת 'עמינדב' בקרית גת, ומתגוררות ולומדות בנגוהות. חלק מהפיקוח שלנו הוא לוודא שהלימודים במדרשה והשירות הלאומי מזינים זה את זה. מאז הקמנו עוד מדרשה, יש דרישה של בנות לסוג כזה של שירות".
עובדות ולומדות
בבית ספר הממלכתי 'הרצל' בקרית גת התכונה רבה. נוגה, בת השירות של בית הספר, יחד עם מיכל ומוריה, בנות שירות במדרשת 'דרומה', מעבירות פעילות בנושא חזרה בתשובה לילדי בית הספר החילוני.
כשהן מתבקשות לספר על המדרשה, הן עושות זאת בחפץ לב: "המדרשה זה משהו שחבל על הזמן. מדהים", אומרת אחת מהן. "הקטע של השילוב לדעתי יהפוך להיות מאוד נפוץ. זה נראה לי אידיאלי".
בפעילות התבקשו הילדים לקנות מעשים טובים בתקציב מוגבל. את הפעילות הזו ועוד רבות אחרות מכינות בנות מדרשת 'דרומה', אחת ממסגרות השירות הלאומי של מדרשת נגוהות. זוהי מדרשה ניידת להעברת פעילויות חינוכיות. רוב הבנות משרתות בתחומים שונים בקרית גת: בבתי ספר, מועדוניות, הוסטלים לחולי נפש ועוד.
לאחר שמונה שעות עבודה בעיר הן חוזרות לנגוהות, המרוחקת כ-20 דקות נסיעה משם, ובשעה 18:00, לאחר ארוחה ומנוחה, הן מתחילות את לימודי המדרשה, הכוללים שיעורים עד לשעה 22:00 ולאחר מכן לימוד עצמי. זו השנה השנייה לפעילות המדרשה, ומשרתות בה השנה 23 בנות.
"השילוב הזה הוא לכתחילה. אין לי ספק שלימוד התורה מעשיר את התרומה של הבנות", מסביר עמית הלוי. "אנחנו צריכים להפוך ממובלים למובילים. היום בנות עושות שירות לאומי כחלק מהאינרציה של החיים. הן נפתחות לעולם, לחברה הישראלית, אבל בגלל שהשנה הזו היא חלק מהאינרציה, היא נעלמת, מתבזבזת. המדרשה, נוסף ללימוד התורה, גם מלווה את הבנות בעבודתן באופן צמוד, ומקיימת סדנאות רלוונטיות לשירות עצמו".
בבית ספר 'הרצל' פוגש עמית את סגנית המנהל, ומתעניין בעבודתה של בת השירות. "אם היא לא תקדם כלום בעבודה שלה, אין טעם שתהיה כאן", הוא מבהיר לסגנית. פעם בחודשיים נפגשת אחראית השירות לאומי מנגוהות עם צוות בית הספר, כדי לעקוב אחר עבודתן של בנות השירות.
"הרכזת באה איתנו לבית הספר בפעם הראשונה, כמו שבאים עם אבא ואמא", צוחקת נוגה, ששמה כשם המדרשה. "ישבנו איתה ועם הצוות של בית הספר כדי לקבוע את העבודה שלי".
איפה התורה?
בארץ פועלות מסגרות אחדות המשלבות לימודי יהדות עם שירות לאומי, אך בנגוהות הפרוייקט אינו רק השילוב, אלא גם ליווי צמוד לבנות השירות בעבודתן, כדי להפוך את השירות ליעיל יותר. פעמים רבות חשות בנות בסיום השירות כי הן יכלו לעשות זאת טוב יותר. בנגוהות מבקשים למנוע מצב כזה, באמצעות מתן כלים לבנות במהלך השנה, ועיבוד התהליכים שהן עוברות. הרכזת היא עובדת סוציאלית במקצועה, ונוסף לשיחות אישיות רבות שהיא מקיימת היא מעבירה סדנאות שונות, המסייעות לבנות בתפקידן.
"שיעורי התורה הם הכנה ענקית לשירות. זה חינוך, זה הכל. את מתקנת דברים בתוכך, ואז את ממילא טובה יותר לילדים", מעידה אחת הבנות.
הרב חיים פוגל, שכאמור סייע למדרשה בראשית דרכה, מסביר: "זוהי פריצת דרך. כשבת מקבלת יותר כלים של תורה, גם התרומה שלה יותר גדולה. הרי לא יכול להיות שבבית הספר היסודי ובתיכון ישקיעו כל-כך הרבה זמן בתורה, באולפנות יש כל-כך הרבה לימודי קודש, וכשזה מגיע לחיים, התורה כמעט מתבטלת.
"העבודה צריכה להיות מתוך תורה. היום בשירות לאומי יש שיעור אחד בשבוע. זה לא מוביל לשום מקום, מביאים רבנים שכוחם ביכולת הדיבור, כדי שיוכלו לאחד כמה שיותר בנות. תמיד כאב לי לראות איך הבנות עובדות עד לשעות הקטנות של הלילה עם הבריסטול והמכחול, והתורה כמעט נעלמת".
להביא את נגוהות לקרית גת
"אחת המטרות שלנו", מסביר עמית, "היא להביא את נגוהות לקרית גת ואת קרית גת לנגוהות. היום אין כמעט מישהו בקרית גת שלא שמע על נגוהות. יש ילדים מקרית גת שהתארחו שבתות ביישוב". מיכל, בת השירות, מחזקת את דבריו: "בכל טרמפ שאני נוסעת, אני מספרת שאני מנגוהות".
מוריה, חברתה, מספרת למה בחרה דווקא בנגוהות כמקום לשירות לאומי: "סיפרו לנו על מקום שמשלב גם יש"ע, גם עיירות פיתוח, גם מדרשה. זה קטע מעולה". לא, הן לא חשות שהן מתפזרות מדי. "זה נשמע כמו אלה שרוצים גם זה וגם זה, אבל אני באמת מרגישה שזה לא ככה. זה לא בא ממקום שרוצים להספיק את הכל, אלא ככה החיים שלנו: שילוב של תורה, עבודה וגמילות חסדים. לא כל דבר בנפרד".
לאחר שהוחלט על הדגם, שלפיו הבנות ילמדו ויגורו בנגוהות וישרתו בקרית גת, היה צורך להשיג מימון לתקני השירות הלאומי. עמית פנה לוועדת החינוך של העירייה, והסביר להם על התרומה שעשויות הבנות לתרום בעיר. בעירייה השתכנעו, והחליטו להשתתף במימון התקנים.
תכנית הלימודים של המדרשה היא בשיתוף עם מכללת 'מורשת יעקב' ברחובות. הרב חיים פוגל: "מזה שנים רבות אני קשור ללימוד תורה של נשים, ומצאתי לנכון להיכנס למעורבות בנגוהות, שיש בה חיבור מיוחד בין תורה, מדרשה וחסד". פעם בשבוע נוסעות בנות המדרשה לרחובות, ומשתתפות בקורסים השונים לפי בחירתן. "באקדמיה יש קונפליקט בין המסרים של התורה לפתיחות האקדמית. הלימודים במסגרת המדרשה מסייעים ליצור חיבור בין השניים", מסביר הרב פוגל.
הלימודים ברחובות, אגב, ייחשבו כקורסים לכל דבר במידה שבת תחליט להמשיך ללמוד במכללה דתית כלשהי. הרב חיים פוגל פועל גם להגדלת החיבור בין רחובות לנגוהות. מדרשת הנשים ברחובות נקראת אף היא 'נוגה', ובאמצעות הלימוד המשותף מבקש הרב פוגל ליצור קשרים של ממש. בשנה שעברה התקיים יום עיון לנשות רחובות בנגוהות, והשאיפה היא לעשות זאת לעתים קרובות יותר.
מבט מעמיק יותר בזוג שהקים את המדרשה בנגוהות מגלה כי המדרשה היא לא הרעיון היחיד שהם עמלים להגשימו, אלא חלק מתפיסת עולם רחבה, שהמדרשה היא ביטוי אחד שלו. עירית הגיעה מקרית אונו, "ממשפחה גוש דנית טיפוסית", כהגדרתה. אביה בנקאי בכיר, אמה מנתחת מערכות מחשבים. שלושת אחיה מתגוררים באזור גוש דן. עמית הגיע מחיפה, ולאחר שנות לימודים בישיבת מרכז הרב, לימודים ועבודה בתחום המחשבים, הצטרף לפעילות של 'זו ארצנו' ולאחר מכן ל'מנהיגות יהודית'.
שניהם בוחנים את עולם הציונות הדתית ומסרבים לקבל אותו כמו שהוא. עירית פועלת במדרשה להנחלת תפיסת העולם שהיא מאמינה בה. עמית פועל בחטיבת 'מנהיגות יהודית' בליכוד בניסיון להעמיד את הזהות היהודית בראש סדר העדיפויות. שניהם שותפים בפעילות חינוכית בקרית גת יחד עם בנות השירות, והם מתגוררים ב'גבעת הבוסטר' הסמוכה לנגוהות, עם ארבע משפחות נוספות. "ההתנחלות היא בשטח ממש. אני לא מוכן להקיף אותנו בגדר ולהגביל את מרחב המחיה שלנו".
רוב הבנות משרתות בבתי ספר חילוניים. "זה המאבק שלנו", מסביר עמית. "אם תהיה כאן מדינה יהודית או מדינה חילונית, מתבוללת. כשהגעתי לאגף החינוך בעירייה להציע את התכנית החינוכית של מדרשת דרומה, ראיתי מונחת על השולחן תכנית פעילות לגני הילדים של המכון לדמוקרטיה ושלום. יש היום וואקום ערכי. יש שמאל אידיאולוגי ויש ימין אידיאולוגי, והשאר, שזה רוב העם, זה בעצם וואקום. הם רוצים מדינה יהודית אבל אוכלים מה שנותנים להם.
"כשאתה רואה ספרדים חמים מדברים כמו שמאלנים, אתה מבין שלוואקום הערכי הזה נכנס יוסי ביילין. ולכן הם הציעו לעירייה את התכנית הזו של המכון לדמוקרטיה ושלום; תכנית שלוותה מן הסתם בתוספת תקציב משמעותית".
מדרשת נוגה הציעה לעירייה תכנית יהודית. היום בנות המדרשה כבר מוכרות בעיר, והעירייה מבקשת מהן לקחת חלק בפרוייקטים עירוניים, כמו פעילויות בנושא היובל לקרית גת, החל השנה.
לבטל את ועדות הקליטה
לאחר ביקור בבתי ספר בקרית גת אני מצטרפת לעמית ולשלוש בנות שירות נוספות, לנסיעה לנגוהות. הדרך מקרית גת לנגוהות עוברת בחבל לכיש ? חבל ארץ ענק, שברובו אינו מיושב. אנו נכנסים למושב שקף, שדרכו עוברת הדרך לנגוהות. בפאתי המושב עוברת גדר ההפרדה, חותכת את בשר הארץ כמו סכין. "תרשמי את הנבואה שלי", מבקש עמית: "כל הגדר הזו תהפוך לברזל ממוחזר בידי הערבים".
המעבר דרך גדר ההפרדה בדרך לנגוהות ממחיש את עובדת היותה של נגוהות 'מעבר להרי החושך' עבור אנשי קרית גת. "היישובים ביש"ע, במקום ללכת על המכנה המשותף הרחב של הזהות היהודית, לקחו את התפיסה של הקיבוצים וקיבלו רק את הדומים להם. כך הם התרחקו מהתודעה של הציבור בישראל", קובל עמית.
מולנו נשקף רכס הרים גדול. בין בית שמש לבאר שבע יש למעלה משלושים הרים, המהווים את קו הרכס המערבי לפני הירידה לשפלה. נגוהות הוקמה מתוך תפיסה ביטחונית של שליטה על קו הרכס הזה. הדרך מתחילה להתפתל למעלה.
לפני הכניסה ליישוב ישנו מחסום החוסם את הנסיעה לכיוון חברון. בכביש זה מותר לנסוע רק ברכב ממוגן ובליווי צבאי. "אם היינו נאבקים יותר, היינו מצליחים לפתוח את הכביש. אבל כשאתה נאבק ובלילה מתקשר אליך ראש המועצה וצועק עליך מה עשית, זה מחליש מאוד. כשלא נאבקים מספיק בעקשנות לא מצליחים. אבל העובדה שאפשר בכל זאת לנסוע בכביש הזה, גם אם ברכב ממוגן ובליווי, היא תוצאה של מאבק שלנו".
בנגוהות יש עמדת תצפית המשקיפה על קו החוף של מדינת ישראל. על אחד העמודים בתצפית תלוי מכתבו של תושב קרית גת, שהופתע לראות את חלונות ביתו ממשקפת פשוטה בנגוהות. "תודה לכם", הוא כותב במכתבו. מגורי בנות המדרשה, כמו גם בית המדרש והמשרד, מפוזרים בין בתי התושבים, כחלק מהתפיסה הכוללת של עמית ועירית, "שהבנות ירגישו תושבות לכל דבר".
לפני כמה שנים הועמדו למכירה בנגוהות בתים שנבנו על-ידי משרד השיכון. ברוב היישובים, כל מי שמבקש לרכוש בית ביישוב או להתקבל כחבר ביישוב צריך לעבור סדרת מבחנים מטעם הסוכנות היהודית, שמטרתם לבדוק אם הוא מתאים ליישוב. עמית הלוי, שביקש לרכוש בית, לא הסכים בשום אופן לגשת למבחנים הללו.
"לכם יש מנדט אחד בלבד", טען כנגד אנשי הסוכנות, "ליישב את ארץ ישראל. להקים יישובים גדולים ולהביא הרבה אנשים". תוקפו של מענק נכבד לרוכשים עמד לפוג, אך זה לא הפריע לו. "אנחנו מנסים להביא אנשים לפה, להעביר להם את התודעה כאילו זה מעבר להרי החושך. הם נאבקים עם ההורים שלהם, עם המשפחה, עם החששות, ואחרי כל זה אומרים להם רגע, יש ראיון עם ועדת קליטה, וסעודה אצל רכז קליטה, ושיחה עם הרב. הם בכלל לא מבינים על מה אתה מדבר! סליחה, זו לא הארץ שלכם. דבר ראשון שעשיתי כשנכנסתי למזכירות בנגוהות היה לבטל את ועדת הקליטה.
"את הבית לא הסכימו בשום אופן למכור לי. כתבתי מכתב למנכ"ל הסוכנות, עם העתק לשרים, ובסוף רכשתי את הבית בלי כל המבחנים האלה. אחת המסקנות הפרקטיות מההתנתקות היא שצריך להביא את היישובים לתודעה של הציבור, וממילא לעבות אותם. לחדש את נחלת שבט יהודה".
מדרשה בחיים
בקרוואן המשמש כמשרד אני פוגשת את עירית, "מרכזת הלימודים במדרשה" כהגדרתה. עירית היא עורכת דין במקצועה. היא בחרה ללמוד משפטים כיוון שהם מאפשרים חופש בבחירת העיסוק לאחר הלימודים, בגלל ההבנה שהם נותנים בנושאים רבים כמו כלכלה, משפט עברי ועוד. לפני הקמת המדרשה עבדה במשרד עורכי דין בקרית גת. כיום היא לומדת לתואר שני במשפטים. נושא התזה שלה הוא מזונות ילדים במשפט העברי.
בדיבור בהיר וקולח היא מסבירה את תפיסת עולמה, העומדת מאחרי הקמת המדרשה. "כבר מסוף התיכון התחלתי ללמוד איפה שרק אפשר", היא משחזרת. "הלכתי למדרשת ברוריה, ובשנת השירות השנייה למדתי גם במדרשה בבר אילן. אחר-כך הלכתי למדרשת הרובע,, ולמדתי בעוד מדרשות. ראיתי שמשהו בעולם המדרשות לא מאוזן. בנות מתרכזות שנה אחת. יש המון אקסטזה, מהפך גדול בחיים. השנה הזו הופכת לקו תפר בחיים.
"לצערי, פגשתי הרבה בנות שאחרי השנה הזו פתאום נחתו למציאות, ולא היו להם כלים להכיל אותה. נתקלתי בתופעה של ציניות, של לעג על תקופת המדרשה; 'איזו מעופפת הייתי', ואפילו מרירות וכעס על העולם שניסו למכור לי. נתקלתי גם בתופעה אחרת, של בנות שמאמצות את מודל המדרשה ומאבדות חלק משמעותי באישיות שלהן. הן מנסות לחיות כמו רבנים המהווים עבורן מעין מודל ל'חיים נשמתיים', בצדק או שלא בצדק. לא מצאתי באף מדרשה עולם רוחני שמתמודד עם היום יום".
את עולם המדרשות הקיים מחלקת עירית לשלושה: מדרשות המתרכזות בהקניית ידע, שבהן לומדים הרבה גמרא ותנ"ך, והן דורשות מן הבנות מאמץ אינטלקטואלי. מדרשות חינוכיות, המתבססות בעיקר על לימודי השקפה ואמונה, שבהן המושג 'כלל ישראל' הוא במרכז, וסוג נוסף הן המדרשות החסידיות, המתעסקות הרבה בנפש.
כבר בהיותה בשירות לאומי נבט בעירית הרעיון שהיא תקים מדרשה, לאחר שגילתה בעצמה יכולות של לימוד והשפעה על אנשים צעירים. האכזבה שלה מהמדרשות שאינן מתמודדות עם חיי המעשה הביא אותה לחשוב על הקמת מדרשה שתשלב עשייה. "השילוב של שירות לאומי היה מתבקש. זו שנה שבנות ממילא עושות אותה, ויש להן המון זמן מיותר. אני לא מבקשת מקומונרית שתבוא לכאן, או ממישהי בבית ילד. בשעה ארבע-חמש בנות גומרות את השירות, ואחר-כך הן מחפשות מה לעשות או סתם מסתלבטות".
עירית רואה יתרון גם מכיוון נוסף: "השילוב הזה יכול להביא את עולם התורה לחתך הרבה יותר רחב של בנות. הרבה בנות לא יכולות לשבת וללמוד יום שלם, אם זה מבחינה כלכלית ואם זה מצד האופי שלהן. אני בעד הבנות האלה. הן חוות משהו אמיתי בזה שהן לא יכולות לשבת וללמוד יום שלם. זה באמת ניתוק מעצמן. אז אין שנה יותר מתאימה מזו בה אין להן עומס כלכלי ויש להן הרבה זמן פנוי".
בעין ביקורתית
אחד המושגים בהם מרבים להשתמש עמית ועירית הוא להפוך ממובלים למובילים, דבר הבא לידי ביטוי הן בחייהם האישיים והן בדרכם החינוכית. "אני מובילה בנות להוביל את עצמן", מסבירה עירית.
איך עושים את זה?
"תכנית הלימודים במדרשה היא כזו, שהבנות צריכות כל הזמן לבחון איפה הן בתוך כל זה".
עירית ביקשה לשלב במדרשה את נקודות היתרון שיש בכל סוג של מדרשה שבה עברה. "רציתי לשלב ידע, לימוד תנ"ך וגמרא, שייתנו לבנות תכנים שהם לא ידעו קודם. שילמדו אותם ללמוד. שהם ייפגשו עם אוצר החוכמה היהודית. רציתי כמובן גם לימוד אמונה והשקפה, כמו הרב קוק, הרמח"ל, שזה קלאסה בכל המדרשות, ודבר נוסף שרציתי, והוא ייחודי למדרשה שלנו, זה 'תיקון הלב'. סוג של מודעות יהודית, שקיבלתי משיטת ימימה".
העבודה אינה פשוטה. בוגרות האולפנה, מסתבר, מעדיפות לא לעבוד קשה אלא לקבל הכל בלי תביעה אינטלקטואלית.
"כל-כך קל למכור לבנות רעיונות גבוהים. קל להן להעריץ, לחשוב שכל מילה שאתה אומר היא מקודשת. הן גם לא מבדילות יותר מדי. אני יכולה להביא להן שני רבנים סותרים והם יגידו שהיה מהמם. אני רוצה שיהיה להן חוש ביקורת, שהן יבינו את עצמן. הן מאוד רוצות להעריץ, מאוד רוצות שיובילו אותן. אני רואה לפעמים בנות אחרי שנת מדרשה ואני רוצה לשאול אותן: איפה את בתוך כל זה?"
אחד הדברים שצרמו לעירית היה החוויות שעליהן סיפרו הבנות שחזרו מגוש קטיף: "הן סיפרו בעיקר חוויות כלליות: איך החיילים היו אדישים, איך יהודים חיים ככה. לא שמעתי מילה אישית, איפה אני הייתי בתוך כל זה. דווקא החיילים שהשתתפו בפינוי עברו המון סדנאות על מה שהם עברו, איך הם הרגישו במצב כזה וכזה, באופן אישי. אני רוצה שבנות ידעו לומר מה הן עצמן חוות, ולא רק מה כתוב ב'באהבה ובאמונה' מאחורה בסוף. הן באמת חוות את זה במלוא העוצמה, וכואב לי שזה לא עובר דרך מקום אישי".
בחידון התנ"ך העולמי שהתקיים ביום העצמאות האחרון הופתע ראש הממשלה כשקם לשאת את דברו לראות שלט גדול שהונף בקהל, ועליו כתוב: "יהודי לא מגרש יהודי". הבנות שהניפו את השלט גורשו במהירות מהמקום, אך חזרו מלאות גאווה למדרשה שלהן בנגוהות. "זו היתה יוזמה לגמרי שלהן. לא ידענו מזה בכלל".
הן התקבלו במדרשה בכבוד גדול, אך יחד עם זאת "אנחנו מאוד מקפידים שבנות יעשו דברים רק אחרי שביררו אותם בינם לבין עצמם. בחסימת כבישים שהיתה, הבנות אמרו: תעשי לנו שיחה בארבע ונצא לחסימה בחמש. לא הסכמתי בשום אופן. אמרתי להן: אני אתן לכן שיחה בנחת, אחריה תבררו, תשאלו את ההורים, את החבר מהסניף, ותבואו לחסימה מתוך יישוב הדעת, ולא מתוך אקסטזה שאני הלהבתי אתכן".
עשה לך זקן
עירית עצמה גילתה את ד' אמותיה, כהגדרתה, כשהחלה ללמוד את שיטת ימימה. "מי שבונה את עולמו הרוחני רק על הצד הלאומי, בעצם מוחק את עצמו לאחד מהמון. באה החסידות ולקחה את המקום הלאומי לאיזה כלל ישראל מופשט שבו אני חלק מכלל ישראל ולכן עוסקים בי. אני רואה את עצמי מחויבת לגמרי להקשר הלאומי, ובכל זאת אני חושבת שאם אתה לא יודע איפה האות שלך בתורה בתוך שישים ריבוא אותיות, איבדת את העיקר מבחינתך, מעבודת ה' שלך".
במדרשות המתרכזות בידע, לימוד תנ"ך וגמרא, התאכזבה עירית דווקא מהתעלמות ממושג כלל ישראל. "שאלתי מישהי שלמדתי אצלה, איך יכול להיות שכל-כך מתעמקים בלימוד תנ"ך, שבנוי כולו על אומה, אבות האומה, איך היא נבנתה, ומתעלמים לחלוטין מהמרכיב הזה. לומדים שיעורים מרתקים עם פרשנים, ואת הרש"י הראשון של התורה אין, זה ממש עיקר חסר מן הספר".
במדרשה של עירית רוב המלמדים מוותרים על התואר רב. "חשוב לי שהלימוד יהיה בגובה העיניים. שלא ייבנה על הערצה". היא מקפידה מאוד על כך שהבנות לא יעריצו אותה, ולשם כך היא משתפת הרבה בחולשות שלה, וביתה משמש כבית לבנות המדרשה. "הן כמו אחיות קטנות שלי", היא מעידה. "אנחנו כמו משפחה גדולה. זו מדרשה מאוד משפחתית".
לפעמים יש לזה חסרונות. בנות שמחפשות להן רב אחר להעריץ, כי 'את משלנו, מהחבר'ה', או שהן אומרות "מי את שתדברי מול רב פלוני". "בדרך כלל זה לא גורם לי למצמץ. יש לי אמירה. אני לא מרגישה נחיתות. במיוחד מאז ההתנתקות. עמית חזר מגוש קטיף והתחיל לגדל זקן. הוא אמר שהוא גילה שמספיק לגדל זקן כדי להיות רב".
עירית עמלה רבות למצוא רבנים שיבואו ללמד במדרשה. "חיפשתי רבנים שמחוברים למקום אישי. שיש להם מושגים של העולם הזה, ויחד עם זה הם רואים את כלל ישראל כמשהו שעומד במרכז התורה. בשבילי תורה צריכה לבוא לידי ביטוי באנשים נורמליים, לא אנשים שרוצים להפשיט את המציאות ממה שהיא ולנסות לחיות אותה רק בממד הרוחני שלה.
זו המדינה שלי
"בשבת האחרונה", מספר עמית, "הלכתי עם עירית ועם שני הילדים שלנו ברגל מנגוהות לגבעת הבוסטר שבה אנחנו גרים. אחד החיילים חש צורך ללוות אותנו. אולי הוא חש אחריות כשראה משפחה הולכת בין הגבעות לבד, כשהוא עטוף בשריון קשקשים שעלה למדינה חצי מיליון שקל. עירית סירבה בכל תוקף. היא אמרה לו: 'עכשיו אתה מלווה אותנו, ובשבת הבאה תשב בסלון הבית שלך ותספר על המתנחלת שהיית צריך ללוות. אני לא צריכה את זה'".
בתקופת הסכמי אוסלו לקח עמית חלק בהפגנות הרבות שנערכו בכיכר מלכי ישראל ודומיה, עד שיום אחד הבין שיש אליטה השולטת במדינה, וההפגנות הללו הן חלק ממשחק שהיא משחקת בציבור. באותה תקופה החלו ההפגנות של 'זו ארצנו', שהיו בעיקרן חסימות כבישים, ועמית התחבר לזה מיד.
"פייגלין אמר בעצם: לא מעניינים אותי כללי המשחק שלכם. זו המדינה שלי. יש הבדל מהותי מאוד בין מי שמפגין לצד הכביש לבין מי שעומד במרכז הכביש". מכאן עד להשתלבות ב'מנהיגות יהודית' הדרך היתה קצרה. כיום הוא משמש, כאמור, כחבר מזכירות הליכוד.
"שדה הפעולה שלנו הוא בין ביילין לפייגלין", מתמצת עמית את התורה שהביאה את אנשי 'מנהיגות יהודית' לפעול בתוך הליכוד. את השלכות המושג 'זהות יהודית' הוא מבקש להטמיע בשדה הפעולה הזה. "צריך לחלק לכל פעילי הליכוד את ספרו של שמעון פרס, 'מזרח תיכון חדש'. שהם יבינו מול מי אנחנו עומדים: מול אדם שמבקש למחוק לחלוטין את זהותה היהודית של המדינה".
"מול הספר הזה, המציג חזון מפורט עם דרכים להגשים אותו, אנחנו לא הצבנו כלום. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב במושגים של הנהגה". הוא מסביר את מועמדותו של פייגלין לראשות הליכוד, ומוסיף כי בגלל תקדים פינוי היישובים שנוצר, ביבי כבר אינו עדיף על שרון, ולכן כנראה לא יוותר פייגלין על מועמדותו.
משלבים לאורך כל הדרך
השנה פותחים במדרשה מסלול המשך, נאמן לתפיסת השילוב. שלושה ימים בשבוע יתקיימו לימודים במדרשה, ובימים האחרים הבנות יעבדו או ילמדו. "השילוב הזה הוא מודל לחיים", אומרת עירית. "אמרתי לבנות: עכשיו כשאתן רווקות תסחטו את עצמכן. אחר-כך יגיעו תקופות שתוכלו ללמוד רק יום בשבוע, וכשיהיו לכן עשרה ילדים תוכלו ללמוד שעה בשבוע. אבל שהלימוד תמיד יהיה חלק מהחיים".
עטרה היא אחת מבוגרות המדרשה. "זו מדרשה שדורשת אמת", היא מעידה. "תובעת ממך לברר ולדייק בכל דבר, ולראות את הדברים מהמקום שבו את נמצאת". עטרה ממשיכה השנה לתכנית הבוגרות של המדרשה. "עמית ועירית יודעים לשלב את ארץ ישראל ועם ישראל, והם עושים את זה עם ברק בעיניים".