מכתב למשה פייגלין

האמת, אני בעדך. תמיד חשבתי שהרעיון של כניסתך לליכוד היה מקורי, נועז ושווה ניסיון. אני בעדך, משום שפסילתך על ידי השמאל היא למעשה פסילתם של חופש הביטוי ושל הלגיטימיות של הימין בישראל. ואני בעדך, כי אתה תמיד נשמע צנוע, מבליט את האידיאולוגיה ומעמעם את אישיותך. מתוך עשרה קבין של ענווה שירדו אל אנשי הליכוד, אתה לקחת תשעה, עוזי לנדאו אחד, ורק לסילבן לא נשאר.

אבל כעת, הענווה הזאת שלך עומדת למבחן. ההישג שלך בבחירות בליכוד הפך אותך לכוכב תקשורת, לגיבורו של כל שיח פוליטי. שמך מופיע בתקשורת בתדירות גבוהה אפילו יותר מהתנודות במשקלו של ראש הממשלה, וכל המערכת הפוליטית מעלה אותך על נס – של הערכה, פליאה, פחד ותיעוב. אלה בדיוק הרגעים בחייו של אדם, שבהם הוא צריך לבחור בין שתי אופציות סותרות – האם להתבשם מניחוח ההצלחה, או להודות באמת המרה.

והאמת היא, מר פייגלין, שהריצה שלך לראשות הליכוד הסתיימה בכישלון. מתוך 130 אלף המתפקדים, הצביעו בעדך אלפים בודדים, שאת רובם הגדול פקדו אנשי 'מנהיגות יהודית' בראשותך. מול יריביך האפרוריים, ובעיקר בהעדר מנהיג אחר למתנגדי העקירה הרבים בליכוד, היית אמור לזכות בתמיכה רחבה יותר, אבל זה לא קרה. בתקופה הלא קצרה שלך בליכוד, לא הצלחת לבסס את השפעתך בקרב תומכי הליכוד המסורתיים. הריצה שלך נקלעה למבוי סתום.

זאת לא אשמתך, מר פייגלין – כך בנויה היום החברה הישראלית. אני יודע שבניגוד לתדמיתך התקשורתית, אתה לא הזוי יותר מיוסי ביילין, קיצוני יותר מטומי לפיד או פלילי יותר מאריאל שרון. לא עמדותיך הם שהכשילו אותך, אלא הכיפה והזקן. לא עברך בחסימת כבישים מפריע למצביעי הליכוד, אלא חולצת הצווארון והחזות הלפלפית. ניסית למכור לליכודניקים מסורת יהודית, אבל הם ראו מולם בעיקר את הדוס. זה לא אתה, זה הם. אז מה?

אני מאמין שאתה אדם בעל יושר אינטלקטואלי. אני מאמין שאתה מסוגל, למרות תגובתו ההיסטרית של ראש מפלגתך, להבין שההישג שלך בבחירות הוא לא באמת הישג. אמנם יש מקום לימין אמיתי או לערכי יהדות בליכוד, אבל לא 'מנהיגות יהודית' צריכה להוביל את המהלך. תבין, אתה פשוט האיש הלא נכון.
נ"ב: רבים בתוכנו, מצביעי הימין, קצת מתגעגעים לעברך הפלילי.

מכתב לבנימין נתניהו

קצת קשה לי להבין את המאבק שלך בפייגלין – הלא אתה המצאת אותו – אתה וכל בכירי הליכוד האחרים. תאמין לי, אם מישהו מכם היה מפגין מינימום של מנהיגות, יושר, עקביות ואהבת העם והארץ – פייגלין לא היה מקבל אפילו רבע אחוז.
ועוד משהו: לאור הניסיון שלך להעיף את פייגלין מהמפלגה, אני תוהה אם הכינוי "דיקטטור" שהדבקת לאריאל שרון היה בעצם ניסיון להחמיא לו.
נ"ב: רבים בתוכנו, מצביעי הימין, קצת מתגעגעים לעברך כמרצה מבוקש בחו"ל.

מכתב לזבולון אורלב

בתחילה חשבתי לשלוח לך מכתב דיסקרטי בדואר. אבל אתה הלא אוהב מכתבים גלויים, לא? בזמן האחרון, מתפרסמים רבים כאלה בחתימותיך בכל העיתונים החשובים, כולל עיתון חביב זה. "לכבוד יו"ר האיחוד הלאומי", אתה כותב שם, ואז מנהל עם המפלגה השכנה מו"מ תקשורתי שקצת מעליב את האינטליגנציה של חמשת המצביעים הפוטנציאליים שעוד נותרו לך.

והנה, בסוף השבוע האחרון, פרסמה מפלגתך מכתב, ובו היא דורשת מהאיחוד-הלאומי להסכים להצבתו של הרב מוטי אלון בראשות הרשימה המאוחדת. רעיון נאה, אלא שיממה לפני כן - הרב אלון כבר סירב להצעה הנדיבה. מר אורלב, זאת כבר הפעם השנייה שהמפד"ל בראשותך סובלת מהצתה מאוחרת – הפעם הקודמת היתה בפרישה שלכם מממשלת שרון. האם מדובר בתופעה? האם במסגרת התגובות המאוחרות שלכם, תסכימו למפלגת ימין מאוחדת רק כשיתברר שלא עברתם את אחוז החסימה?
נ"ב: רבים בתוכנו, מצביעי הימין, קצת מתגעגעים לעברך. המשפט הזה לא נכתב אליך, מר אורלב, אלא למפד"ל.

חמסה עלינו

א. "הכנסת תיזכר בהיסטוריה גם בזכות תוכנית ההתנתקות" (הכתב שלמה רז מתנחם בהישג היחיד של הכנסת המושחתת, ערוץ 2).
ב. מכתבו של ח"כ שאול יהלום נשא פרי, והתוכנית 'ארץ נהדרת' זוכה כעת גם לשידור חוזר ביום חול. לרגל המאורע החגיגי, החלטתי לתרום לאחוזי הצפייה של התוכנית, ולא ממש צחקתי. האם זוהי "מדורת השבט" שעליה כתב ח"כ יהלום? מה מחממים שם, צמיגים?
ד. והנה חידה: מה שמו הפרטי של ההולנדי קאנן, מאמנה החדש של מכבי ת"א – טום, טון או קון? בידיעות-אחרונות מיום ו' הופיעו כל שלוש האפשרויות בעמוד אחד.
ד. שמענו בחדשות כי בשאר אסד עומד להחליף את ממשלתו. מי שרוצה לדעת מדוע הוא עושה את זה, ימצא את התשובה ב'שחר של יום ישן', ספרו המרתק והחשוב של אוריה שביט, המראה באופן שיטתי ובהיר כיצד זה עובד באמת במדינות ערב.
ה. ואילו את 'בומרנג', ספרם של רביב דרוקר ועפר שלח, הצלחתי לשרוד רק עד סיום הפרק השני, בטרם החזרתי אותו למדף. בשנה האחרונה, איבדתי את הסבלנות לפרשנויות שמאלניות מפוקפקות במסווה של עובדות.

יודע את מקומי

במסגרת מסעותיי הרבים בעיר הקודש תל אביב, החניתי את רכבי ברחוב שאול המלך. בעצם, אולי כדאי לסיים כאן את הסיפור, שכן אחרי סצינת השיא המפתיעה של אדם המוצא חנייה במרכז ת"א – מכאן אפשר רק להידרדר.
טוב, אז בואו נידרדר קצת: לאחר שהעמדתי את הטרנטה בכחול-לבן (טוב, יש גבול לבררנות), כיביתי את המנוע, אבל המשכתי לשבת ברכב ולהאזין לרדיו. במשך דקה שלמה הייתי שקוע בהאזנה, עד שבקושי הצלחתי להבחין במשקפי רייבן בוהקים שעמדו ליד מכוניתי, צמודים לפניו של בחור צעיר וקשוח בחליפה שחורה. הצעיר שלף תעודת שוטר או שב"כניק או משהו, ואז שאל למעשיי במקום. עניתי לו שאני סתם יושב ומאזין לתוכנית הרדיו האהובה עם הדתי והפמיניסטית, והסצינה הדרמתית הסתיימה בקול ענות חלושה עם המילים "יום נעים גם לך".
עשר שניות לאחר שנפרדו דרכינו, הצלחתי להבין איזה מעשה איום ונורא עשיתי. ובכן, לא ביצעתי עבירת תנועה, לא עמדתי בחנייה של נכים ולא עישנתי דברים אסורים במקום ציבורי. מה שהביא עליי את הגבר בשחור, זאת העובדה שהעזתי לשבת ברכבי חסר מעש – בדיוק מול בניין בית המשפט.
זאת לא הפעם הראשונה שבה אני נחשד כטרוריסט מסוכן - לא מזמן סיפרתי כאן על מקרה דומה שעברתי בראשל"צ. אבל אין לי תלונות נגד אנשי הביטחון. קודם כל, טוב לדעת שיש מי ששומר על מוסדות מקודשים כמו בית המשפט. מלבד זאת, הלא גם אני - אם הייתי רואה אדם לבנבן בעל חזות פולנית היושב ברכב עם שני מושבי תינוקות ושקית אוכל זרוקה ומחייך סתם בלי סיבה – ישר הייתי חושב שהוא מחבל
ועדיין, קצת נשבר לי מכל הבדיקות הביטחוניות האלו, שאינן מבדילות בין אדם חשוד באמת לבין הפיה הטובה. נמאס לי לראות מאבטחים בכל מסעדה עלובה, כולל מסעדות שרגל אדם עוד לא דרכה בהם בגלל מיקומן הגיאוגרפי הזניח. מעצבן אותי לראות את מאבטחי הקניון הגדול בפתח-תקווה סורקים נשים, כולל נשים בתחילת הריונן, באמצעות מכשיר המגנומטר. לא מתאים לי לראות מאבטחים בחנויות שבתוך הקניונים. סליחה, אבל אם מחבל-מתאבד הצליח לעבור את האבטחה בכניסה לקניון, אני לא חושב שהוא ימתין עם חגורת הנפץ עד שיגיע לסניף הריק של אופיס-דיפו.
הגיע הזמן לצמצם את האבטחה בארץ. רגע, האם זאת לא היתה המטרה של תוכנית ההתנתקות? האם לא הגיע הזמן, שהמדיניות הביטחונית של ישראל תגביר את האבטלה לא רק אצל המתנחלים אלא גם אצל חלק מהמאבטחים?