רצה דם אבנר בן נר למה נהרג? רבי יהושע בן לוי אמר על שעשה דמן של נערים שחוק - "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (ירושלמי סוטה י"ז)"
1. אהוד אולמרט רצה לראות דם. אין הסבר אחר למה שקרה בעמונה.
בהצעת הפשרה שלה, מועצת יש"ע ממש ירדה על הברכיים. אל תהרסו את הבתים, הם התחננו. תסמכו עלינו, רק תנו לנו כמה ימים ואנחנו נהרוס אותם בעצמנו. הרי היינו כל כך בסדר איתכם לפני חצי שנה. הרי סידרנו לכם גירוש דה-לוקס, קצר להפליא, בלי דם ואפילו בלי יזע, רק עם דמעות.
אבל ממלא מקום ראש ממשלת המעבר סירב בכל תוקף. הוא בזבז הרבה מיליוני שקלים, הזעיק מהבית חיילים שסוף סוף זכו לחופשה, והזניח עמדות מול הפשע ומול הטרור הפלשתיני. כל זאת כדי להעמיד מול מיטב בנינו מקבץ סדיסטי במיוחד של כוחות משטרה לסיבוב של מלחמת אחים כואבת ומסוכנת. עימות מיותר שאפשר היה למנוע אותו בקלות, והכול למען קמפיין הבחירות של אולמרט וקדימה. ישחקו הנערים לפנינו אמרו הוא ויועציו, ממש כמו אבנר בן-נר על יד בריכת המים בגבעון.
2. לאחר רצח רבין, ראש הממשלה שמעון פרס רצה להראות שהוא יכול להיבחר בזכות עצמו. עטוי במעיל רוח צבאי, כמו רבין, הוא יצא לעיני המצלמות לפקח מקרוב על מבצע ענבי זעם, בתקווה שגם בו ידבק משהו מדימוי 'מר ביטחון' של רבין. למזלו הרע, האופייני לאיש, המבצע השתבש בגלל פגיעה קשה באוכלוסיה אזרחית בלבנון. המגזר הערבי הזועם הפנה לפרס כתף קרה, ונתניהו ניצח בבחירות.
כמו פרס, גם אולמרט רצה להראות שגם הוא גבר-גבר, ממש כמו שרון. הוא רצה מיני-התנתקות משלו, כדי שגם הוא ייחשב למנהיג רב-עוצמה ורומס מתנחלים כמו שרון. אבל הגירוש שלו יצא הרבה פחות יעיל, הרבה יותר מכוער. במקום כוחות גירוש עטורי תהילה הוא נותר עם שוטרים מצולקים פיזית ונפשית, שפרצופם הברוטאלי והאלים נחשף במלוא כיעורו. אפילו הכתבים בשטח, שליחי המערכות השמאלניות, לא יכלו להכחיש את אחריות המשטרה למראות המזעזעים ולמספר הפצועים הבלתי סביר.
3. האלימות המשטרתית לא היתה התפרצות ספונטאנית כתוצאה משלהוב יצרים או בתגובה לאלימות המפגינים. קדמו לעימות הצהרות שבישרו את האלימות הצפויה. דרגים בכירים ביותר הודיעו שהפעם לא תהיה רגישות אלא רק נחישות. שמענו דיבורים מבשרי רעות על 'אפס סובלנות'. הברוטאליות הסדיסטית שראינו תוכננה מראש, ולא במקרה השוטרים והמג"בניקים באו הפעם חמושים באלות. את ההסברים לכך קראנו בדיווחים השוטפים על היערכות הכוחות במהלך השבוע. המטרה היתה לא רק לאכוף את החוק בעמונה, אלא לגרום לכך שכל מי שהיה שם ייצא לו החשק לבוא בפעם הבאה. אלוף הפיקוד יאיר נווה ביקש להשיג הרתעה לקראת הרס מאחזים נוספים. הוא רצה שבפעם הבאה יוכל להרוס מאחז עם טרקטור אחד וניידת משטרה אחת. את המטרה הזאת נועדה האלימות הקשה להשיג. אבל מי שמכיר את הרוח האיתנה ואת מסירות הנפש של הנוער האמוני יודע שהתוצאה תהיה הפוכה.
4. עם כל הצער והכאב על תוצאות ההתנפלות הברוטאלית בעמונה, יש הרבה מה להתעודד ממה שקרה שם. תשעת הבתים נהרסו למרבה הצער, וכך ברור היה שיהיה. עוד לא נשלם המהפך התודעתי והארגוני הדרוש כדי לסכל את זממם של כוחות צבא ומשטרה בהיקף גדול כל כך.
אבל ההרתעה שאבדה בגוש קטיף מתחילה להשתקם. בצה"ל ובמשטרה מבינים היום שעקירת יישובים זה לא מסע תענוגות אפוף תהילה תקשורתית. מעכשיו יש תג מחיר מרתיע, שכל פוליטיקאי וקצין שוחר רעות ייאלץ להביא אותו בחשבון. ההיערכות לקראת ההרס הבא תהיה מתוחכמת ונחושה עוד יותר. בעוד פעמיים או שלוש, מבצע ההרס כבר עשוי להיכשל.
בתוך הציבור הכתום הולך ומתגבר הזרם שמוכן בבהירות מוסרית ואידיאולוגית לקרוא לפשע בשמו, לדרוש מהחיילים לסרב פקודה, ולהפסיק לחבק את כוחות ההרס והחורבן אפילו אם בראשם עומד אלוף חובש כיפה.
המהלכים הללו עוד צריכים להבשיל, אבל בהם טמונה התקווה להישרדותו ושגשוגו של מפעל ההתיישבות המפואר ביהודה ושומרון .
5. שוב נוכחנו שהמאבק מתנהל גם בתקשורת, ושוב ראינו שהתקשורת נגדנו. רשת התקשורת של ערוץ שבע לקחה על עצמה לטפח אלטרנטיבה תקשורתית ברוח ערכי התורה העם והארץ. סקר TGI לשנת 2005 שפורסם השבוע הביא לנו שוב בשורות טובות על מקומו של 'בשבע' בראש רשימת התפוצה במגזר הדתי, ועל עלייה משמעותית במספר הקוראים לעומת השנה שעברה. לא עת חגיגות השבוע, את הפרטים נביא אי"ה בהרחבה בשבוע הבא.
1. אהוד אולמרט רצה לראות דם. אין הסבר אחר למה שקרה בעמונה.
בהצעת הפשרה שלה, מועצת יש"ע ממש ירדה על הברכיים. אל תהרסו את הבתים, הם התחננו. תסמכו עלינו, רק תנו לנו כמה ימים ואנחנו נהרוס אותם בעצמנו. הרי היינו כל כך בסדר איתכם לפני חצי שנה. הרי סידרנו לכם גירוש דה-לוקס, קצר להפליא, בלי דם ואפילו בלי יזע, רק עם דמעות.
אבל ממלא מקום ראש ממשלת המעבר סירב בכל תוקף. הוא בזבז הרבה מיליוני שקלים, הזעיק מהבית חיילים שסוף סוף זכו לחופשה, והזניח עמדות מול הפשע ומול הטרור הפלשתיני. כל זאת כדי להעמיד מול מיטב בנינו מקבץ סדיסטי במיוחד של כוחות משטרה לסיבוב של מלחמת אחים כואבת ומסוכנת. עימות מיותר שאפשר היה למנוע אותו בקלות, והכול למען קמפיין הבחירות של אולמרט וקדימה. ישחקו הנערים לפנינו אמרו הוא ויועציו, ממש כמו אבנר בן-נר על יד בריכת המים בגבעון.
2. לאחר רצח רבין, ראש הממשלה שמעון פרס רצה להראות שהוא יכול להיבחר בזכות עצמו. עטוי במעיל רוח צבאי, כמו רבין, הוא יצא לעיני המצלמות לפקח מקרוב על מבצע ענבי זעם, בתקווה שגם בו ידבק משהו מדימוי 'מר ביטחון' של רבין. למזלו הרע, האופייני לאיש, המבצע השתבש בגלל פגיעה קשה באוכלוסיה אזרחית בלבנון. המגזר הערבי הזועם הפנה לפרס כתף קרה, ונתניהו ניצח בבחירות.
כמו פרס, גם אולמרט רצה להראות שגם הוא גבר-גבר, ממש כמו שרון. הוא רצה מיני-התנתקות משלו, כדי שגם הוא ייחשב למנהיג רב-עוצמה ורומס מתנחלים כמו שרון. אבל הגירוש שלו יצא הרבה פחות יעיל, הרבה יותר מכוער. במקום כוחות גירוש עטורי תהילה הוא נותר עם שוטרים מצולקים פיזית ונפשית, שפרצופם הברוטאלי והאלים נחשף במלוא כיעורו. אפילו הכתבים בשטח, שליחי המערכות השמאלניות, לא יכלו להכחיש את אחריות המשטרה למראות המזעזעים ולמספר הפצועים הבלתי סביר.
3. האלימות המשטרתית לא היתה התפרצות ספונטאנית כתוצאה משלהוב יצרים או בתגובה לאלימות המפגינים. קדמו לעימות הצהרות שבישרו את האלימות הצפויה. דרגים בכירים ביותר הודיעו שהפעם לא תהיה רגישות אלא רק נחישות. שמענו דיבורים מבשרי רעות על 'אפס סובלנות'. הברוטאליות הסדיסטית שראינו תוכננה מראש, ולא במקרה השוטרים והמג"בניקים באו הפעם חמושים באלות. את ההסברים לכך קראנו בדיווחים השוטפים על היערכות הכוחות במהלך השבוע. המטרה היתה לא רק לאכוף את החוק בעמונה, אלא לגרום לכך שכל מי שהיה שם ייצא לו החשק לבוא בפעם הבאה. אלוף הפיקוד יאיר נווה ביקש להשיג הרתעה לקראת הרס מאחזים נוספים. הוא רצה שבפעם הבאה יוכל להרוס מאחז עם טרקטור אחד וניידת משטרה אחת. את המטרה הזאת נועדה האלימות הקשה להשיג. אבל מי שמכיר את הרוח האיתנה ואת מסירות הנפש של הנוער האמוני יודע שהתוצאה תהיה הפוכה.
4. עם כל הצער והכאב על תוצאות ההתנפלות הברוטאלית בעמונה, יש הרבה מה להתעודד ממה שקרה שם. תשעת הבתים נהרסו למרבה הצער, וכך ברור היה שיהיה. עוד לא נשלם המהפך התודעתי והארגוני הדרוש כדי לסכל את זממם של כוחות צבא ומשטרה בהיקף גדול כל כך.
אבל ההרתעה שאבדה בגוש קטיף מתחילה להשתקם. בצה"ל ובמשטרה מבינים היום שעקירת יישובים זה לא מסע תענוגות אפוף תהילה תקשורתית. מעכשיו יש תג מחיר מרתיע, שכל פוליטיקאי וקצין שוחר רעות ייאלץ להביא אותו בחשבון. ההיערכות לקראת ההרס הבא תהיה מתוחכמת ונחושה עוד יותר. בעוד פעמיים או שלוש, מבצע ההרס כבר עשוי להיכשל.
בתוך הציבור הכתום הולך ומתגבר הזרם שמוכן בבהירות מוסרית ואידיאולוגית לקרוא לפשע בשמו, לדרוש מהחיילים לסרב פקודה, ולהפסיק לחבק את כוחות ההרס והחורבן אפילו אם בראשם עומד אלוף חובש כיפה.
המהלכים הללו עוד צריכים להבשיל, אבל בהם טמונה התקווה להישרדותו ושגשוגו של מפעל ההתיישבות המפואר ביהודה ושומרון .
5. שוב נוכחנו שהמאבק מתנהל גם בתקשורת, ושוב ראינו שהתקשורת נגדנו. רשת התקשורת של ערוץ שבע לקחה על עצמה לטפח אלטרנטיבה תקשורתית ברוח ערכי התורה העם והארץ. סקר TGI לשנת 2005 שפורסם השבוע הביא לנו שוב בשורות טובות על מקומו של 'בשבע' בראש רשימת התפוצה במגזר הדתי, ועל עלייה משמעותית במספר הקוראים לעומת השנה שעברה. לא עת חגיגות השבוע, את הפרטים נביא אי"ה בהרחבה בשבוע הבא.