"כמה פעמים אפשר לספר אותו סיפור?" "לא נמאס לך מהמשחק הטיפשי הזה?" ודאי הזדמן לכם לא אחת לשאול את האח או האחות הקטנים את השאלה הזאת, שתמיד המבוגרים שואלים. מה לעשות, לקטנים יש קצב שונה משלנו. הם אוהבים דברים שחוזרים על עצמם. הם מסוגלים להסתכל על אותו דבר זמן רב יותר, והם לעתים יעדיפו לשמוע מאות פעמים אותו סיפור אהוב.
לא מאמינים? נסו לשחזר כמה פעמים סיפרתם לבנכם הקטן, או שמא לאחות התינוקת, את 'מעשה בחמישה בלונים'. כשהיינו ילדים זה היה 'מוקי ברוגז עם אמא', והעובדה שחלקנו הגדול שולט בטקסט הזה לעתים יותר מאשר בטקסט המקראי מלמדת על מספר הפעמים ששמענו, שוב ושוב, את אותו סיפור הירואי.
אל דאגה, אינכם במדור ההדרכה לחינוך הילדים, ולא עברתי שום קורס פדגוגי לילדי הגן. ההקדמה הזו צריכה להיכתב מפני שהסרט שמתארח השבוע במדורנו שונה מאלה שהתרגלנו לראות. 'שוקי הסרט' מיועד לקטנים. אותם ילדים שעוד סולדים מהמאבקים והמתח בסרטים של הגדולים, ומתחבאים מתחת לסינר של אמא כשמישהו צועק באזור.
את דמותו של שוקי מכירים הילדים מארבעת התקליטורים שקדמו להוצאת הסרט. שוקי הוא ילד חביב וחמוד, כזה שכל אמא יהודייה מאחלת לעצמה, אבל רואה רק אצל השכנים. הוא קם בזריזות בבוקר, נוטל ידיים ומתפלל, עוזר לאמא בכל מה שתבקש ויושב יפה ליד שולחן השבת, לכל אורך הסעודה. דמותו המצוירת עומדת במרכזה של הסדרה, שהפיקה 'נועם הפקות'.
בארבעת התקליטורים הללו הילדים מוזמנים להכיר את שוקי, ללוות אותו בפעילויות היומיומיות ולשחק במשחקים המשולבים בסיפור. האנימציה כאן היא פשוטה בבסיסה, אך עשויה היטב. הסדרה מלווה אותו מהשכמת הבוקר, הולכת איתו לתלמוד תורה, מתכוננת איתו לשבת ומבלה יחד את סעודות השבת והתפילות.
כל אלה מרכיבים יחד את הסרט שיצא בימים אלה. אותה אנימציה, אותן סיטואציות ואותו שוקי חמוד. לא מתח, לא אקשן ואפילו לא דרמה. רק ילד יהודי טוב וחביב, המעביר את השבוע ואת השבת בחוויות יהודיות, יחד עם המשפחה האוהבת.
תגידו שזה מתוק מדי? אני מסכים. מי מאיתנו לא נותן לילדיו הקטנים סוכרייה מדי פעם? וזה המקום לחזור להקדמה, כדי להבין שהילדים לא זקוקים ליותר מזה. אם תרצו גם הוכחה, אתם מוזמנים לשאול את בתי הקטנה כמה פעמים ראתה את 'שוקי הסרט' מאז שהגיע לבקר בביתנו. אם תשאלו אותי מה עדיף, 'מוקי ברוגז עם אמא' או 'שוקי אומר מודה אני והולך לתלמוד תורה' אני בוחר בשוקי.
המוסיקה המלווה את הסרט עשויה אף היא בפשטות, ומבוצעת באורגן בלבד (אם אוזני אינן מטעות אותי). דווקא כאן לא הייתי מתנגד למוסיקה קצת יותר מורכבת. חזקה על 'נועם הפקות' שהיו יכולים למצוא מי שיבצע מוסיקה איכותית שתלווה את הסרט.
במהלך סעודת השבת שרים שוקי ומשפחתו את הזמירות, כאשר ברקע מופיעות המילים. לא ממש הבנתי למי מיועדות הכתוביות: הילדים, שזה עתה למדו לזהות את האל"ף בי"ת, לא יצליחו בשום אופן לקרוא את כתוביות השירים בקצב ובגודל האותיות שבהם הן מופיעות. ועוד שאלה קטנה, רק למען הסקרנות: מי המוכשר שיקרא לשלושת ילדיו שוקי, שושי ושולי? זה אולי חינוכי, אבל לא ממש פרקטי.
לדיווח על סרטים חדשים הראויים להיכנס למדור, או סתם הערות מחכימות: amatsya@a7.org
לא מאמינים? נסו לשחזר כמה פעמים סיפרתם לבנכם הקטן, או שמא לאחות התינוקת, את 'מעשה בחמישה בלונים'. כשהיינו ילדים זה היה 'מוקי ברוגז עם אמא', והעובדה שחלקנו הגדול שולט בטקסט הזה לעתים יותר מאשר בטקסט המקראי מלמדת על מספר הפעמים ששמענו, שוב ושוב, את אותו סיפור הירואי.
אל דאגה, אינכם במדור ההדרכה לחינוך הילדים, ולא עברתי שום קורס פדגוגי לילדי הגן. ההקדמה הזו צריכה להיכתב מפני שהסרט שמתארח השבוע במדורנו שונה מאלה שהתרגלנו לראות. 'שוקי הסרט' מיועד לקטנים. אותם ילדים שעוד סולדים מהמאבקים והמתח בסרטים של הגדולים, ומתחבאים מתחת לסינר של אמא כשמישהו צועק באזור.
את דמותו של שוקי מכירים הילדים מארבעת התקליטורים שקדמו להוצאת הסרט. שוקי הוא ילד חביב וחמוד, כזה שכל אמא יהודייה מאחלת לעצמה, אבל רואה רק אצל השכנים. הוא קם בזריזות בבוקר, נוטל ידיים ומתפלל, עוזר לאמא בכל מה שתבקש ויושב יפה ליד שולחן השבת, לכל אורך הסעודה. דמותו המצוירת עומדת במרכזה של הסדרה, שהפיקה 'נועם הפקות'.
בארבעת התקליטורים הללו הילדים מוזמנים להכיר את שוקי, ללוות אותו בפעילויות היומיומיות ולשחק במשחקים המשולבים בסיפור. האנימציה כאן היא פשוטה בבסיסה, אך עשויה היטב. הסדרה מלווה אותו מהשכמת הבוקר, הולכת איתו לתלמוד תורה, מתכוננת איתו לשבת ומבלה יחד את סעודות השבת והתפילות.
כל אלה מרכיבים יחד את הסרט שיצא בימים אלה. אותה אנימציה, אותן סיטואציות ואותו שוקי חמוד. לא מתח, לא אקשן ואפילו לא דרמה. רק ילד יהודי טוב וחביב, המעביר את השבוע ואת השבת בחוויות יהודיות, יחד עם המשפחה האוהבת.
תגידו שזה מתוק מדי? אני מסכים. מי מאיתנו לא נותן לילדיו הקטנים סוכרייה מדי פעם? וזה המקום לחזור להקדמה, כדי להבין שהילדים לא זקוקים ליותר מזה. אם תרצו גם הוכחה, אתם מוזמנים לשאול את בתי הקטנה כמה פעמים ראתה את 'שוקי הסרט' מאז שהגיע לבקר בביתנו. אם תשאלו אותי מה עדיף, 'מוקי ברוגז עם אמא' או 'שוקי אומר מודה אני והולך לתלמוד תורה' אני בוחר בשוקי.
המוסיקה המלווה את הסרט עשויה אף היא בפשטות, ומבוצעת באורגן בלבד (אם אוזני אינן מטעות אותי). דווקא כאן לא הייתי מתנגד למוסיקה קצת יותר מורכבת. חזקה על 'נועם הפקות' שהיו יכולים למצוא מי שיבצע מוסיקה איכותית שתלווה את הסרט.
במהלך סעודת השבת שרים שוקי ומשפחתו את הזמירות, כאשר ברקע מופיעות המילים. לא ממש הבנתי למי מיועדות הכתוביות: הילדים, שזה עתה למדו לזהות את האל"ף בי"ת, לא יצליחו בשום אופן לקרוא את כתוביות השירים בקצב ובגודל האותיות שבהם הן מופיעות. ועוד שאלה קטנה, רק למען הסקרנות: מי המוכשר שיקרא לשלושת ילדיו שוקי, שושי ושולי? זה אולי חינוכי, אבל לא ממש פרקטי.
לדיווח על סרטים חדשים הראויים להיכנס למדור, או סתם הערות מחכימות: amatsya@a7.org