באחד ממסעות הצלילה הראשונים של אריה שכטר, שנערך בחנוכה בחופי סיני, הוא הגיע ראשון מבין כל חברי הקבוצה לספינה. כיוון שהשמש שקעה, הוא העמיד את החנוכייה על המדף, בירך והדליק את הנרות. מסביבו עמד הצוות המצרי של הספינה והביט בו בתימהון. כשסיים קראו כולם: Happy Birthday!וכיבו את הנרות בנשיפה.
זו רק אחת הדוגמאות היותר משעשעות לחוסר ההבנה של הצרכים המיוחדים של ציבור הצוללנים הדתיים, ותתפלאו יש יותר כאלה ממה שאתם חושבים. שכטר, אז בן יותר מ-50 ואב לארבעה, לא התעצל והקים לפני יותר מתשע שנים את אגודת 'צלילה כהלכה'. מאז הספיק לארגן כמעט 20 'ספאריים'.
ספארי מתחת למים
המילה אמנם מתקשרת בדרך-כלל לטיול שטח בין אריות ופילים, אך כשצוללנים מדברים על 'ספארי' הם מתכוונים למסע שבו החיות הגדולות שניתן לראות הן אריות ופילי ים, וכמובן דגים מכל הגדלים והצבעים, אלמוגים וספינות טבועות. הצוללנים מגיעים לאתר הצלילה על גבי יאכטה שמותאמת לשהייה מימית במשך כמה ימים.
לאכזבתו של שכטר, התברר שספארי צלילה שערכו חברות ישראליות בסיני נערך לרוב מיום חמישי עד ראשון, על מנת לנצל את סוף השבוע ולחסוך ימי חופשה יקרים. על אוכל כשר בספינה לא היה על מה לדבר, כמובן. הוא פנה לאחד ממפעילי הספאריים, וזה הרים את הכפפה. "אם אתה מארגן לי שבעה אנשים, אני אקצה לכם ספינה בהתאם לצרכים שלכם". שכטר ארגן בזריזות עוד שישה אנשים, ביניהם בתו, שסיימה קורס צלילה בגיל 12, בנו שהשתחרר בדיוק מהצבא ושכן מהמושב, שהביא גם את בתו.
הוא החל לפרסם בירחוני צלילה שונים, ותוך זמן לא רב התגבשה 'צלילה כהלכה' קבוצה שמונה כיום כ-600 איש, מתוכם כ-150 שהשתתפו בספארי צלילה אחד לפחות. הגרעין הקשה של הקבוצה מונה, מלבד שכטר, את דודו פרץ סמנכ"ל חברת דיור, עו"ד פיליפ שרף, מוטי קרויזר חרדי מחיפה וגם את שיח' סלימאן, כינוי של אחד החברים החפץ בעילום שמו, שגם מנהל את פורום הצלילה באתר 'תפוז'.
את כל הפעולות, חשוב להדגיש, מבצעים חברי הקבוצה בהתנדבות, ומתוך אהבה גדולה יהיו מי שיאמרו שיגעון לתחום.
אחת לכמה שבועות עורכים חברי הגרעין המצומצם פעילות אופיינית: קובעים טלפונית ביום חמישי לפנות בוקר לרדת דרומה, מגיעים לקראת הצהרים וצוללים, ישנים באילת, קמים ביום שישי ואחרי צלילה נוספת חוזרים צפונה. למי שבונה על חזרה מוטסת נכונה אכזבה: אחרי צלילה אסור לטוס במשך כ-12 שעות לפחות, בגלל הצטברות של בועות חנקן בדם כתוצאה מהצלילה. בעת טיסה הלחץ האטמוספרי קטן, ועלול לגרום לאחת הבעיות המרכזיות בצלילה דקומפרסיה, או הפחתת לחץ. בתחום הצלילה, הכוונה היא למעבר מאזור לחץ גבוה (עומק) לאזור לחץ
נמוך (פני המים). צוללן שיעלה מהר מדי לפני המים יגרום לגזים המומסים בדם וברקמות להפוך לבועות אוויר, שיפגעו בתפקוד המערכות השונות בגוף. דקומפרסיה עלולה לגרום לנכות ואף למוות ללא טיפול מהיר בתא לחץ. אך אל דאגה: הקפדה על הכללים, כפי שהם נלמדים בקורסי הצלילה השונים, ממזערת את הסכנה כמעט לאפס.
חלום עמוק
שכטר צולל כבר כ-14 שנה, אבל את חלום הצלילה החל עוד לפני מלחמת ששת הימים. שנה לפני המלחמה הוא החל לאסוף כסף, "120 לירות היה מחיר הקורס באותם ימים". אחרי שאסף לירה ללירה בקופסת ביסקוויטים עשויה מתכת פרצה המלחמה, והוא חזר רק כעבור 60 יום. כשפתח את הקופסה מצא אותה ריקה.
"בדיעבד, התברר לי שהורי לא ממש התלהבו מהרעיון", הוא נזכר. "אמי ז"ל אמרה לי: 'תראה, היה מצב קשה, היתה מלחמה, אז לווינו ממך את הכסף...'" בלית ברירה זנח שכטר את שאיפתו למשך יותר משני עשורים.
כשבנו השני הגיע לגיל 15 וביקש לעשות קורס צלילה, השיב לו האב: לא רק שאני מרשה לך, גם אני אצטרף לקורס. כך אחז חיידק המעמקים כמעט את כל המשפחה.
הספארי הראשון שארגן שכטר לחובשי הכיפות נערך מיום שני עד חמישי. ממסע צלילה אחד למשנהו הוא הפיק לקחים: קנה כלים כשרים שנודדים עם חברי הקבוצה עד היום, תכנן את לוח הזמנים למיקסום מספר הצלילות וגם שיפר את התפריט. כיום נמשך ספארי טיפוסי בסיני מיום ראשון עד חמישי הפסד של שבוע עבודה. טוב, אף אחד לא אמר שקל להיות יהודי. העלות הממוצעת היא כ-450 דולר, כולל האוכל הכשר. בנוסף ארגנו שכטר וחבריו כמה נופשונים באילת למשפחות, שבמהלכם צללו בחופי העיר.
אנשי 'צלילה כהלכה' דואגים גם להכשרת הדור הבא של אנשי הצפרדע: פיליפ שרף, עו"ד מפתח תקווה ומהפעילים הבולטים בהתארגנות, הצליח לאסוף כחצי תריסר משפחות של חברים באילת. הוא ארגן לילדים וגם לחלק מההורים צלילת היכרות צלילה בליווי מדריך, המוגבלת לחצי שעה ולעומק של שישה מטר. "מי שרוצה להיחשף לנושא בלי להשקיע יותר מדי יכול לנסות את צלילת ההיכרות", אומר שרף ומיד בתור מכור כבד מסתייג, "אבל חבל על הכסף. עדיף לעשות ישר קורס".
רוב החברים ב'צלילה כהלכה' משתייכים למגזר הכיפות הסרוגות, אולם רשומים גם כעשרה חרדים, ויש גם חילונים שמקפידים על אוכל כשר. בין החברים הפעילים יש כ-40 נשים, מחציתן בנות או נשים של צוללנים ומחציתן רווקות. חלק מהספארים הם נפרדים.
רוב הצלילות נערכות בים האדום, באילת ובסיני. בניגוד לים סוף, המשופע באלמוגים ודגה צבעונית, הים התיכון, שמימיו עכורים למדי, לא נחשב כאתר צלילה רציני. כדי לשפר מעט את המצב דאגה ההתאחדות הישראלית לצלילה להטביע כמה ספינות לאורכו, בעומקים מתאימים לצלילה (בין 20 ל-30 מטר). על הספינות הטבועות מתפתחת גם צמחייה ססגונית.
תחביב יקר
מי שנדלק על התחביב מצלילת ההיכרות יוכל לעלות כיתה על-ידי השתתפות בקורסי צלילה. הקורס הבסיסי, של כוכב אחד, נמשך 5 ימים, ואחריו אפשר לצלול לעומק של עד 20 מטר. קורס של 2 כוכבים אורך שבוע ומאפשר צלילה של עד 30 מטר. צוללנים דתיים שמתארגנים יחד (מינימום ארבעה) יכולים לפתוח קורס מראשון עד ראשון, לא כולל שבת, ואפשר גם לארגן קבוצות נפרדות, כולל מדריכה לקבוצת הבנות.
עלות של קורס היא כאלף שקל. למתקדמים מוצעים קורסים נוספים, המאפשרים צלילות לעומקים גדולים יותר.
אלא שצלילה היא הובי לא כל-כך עממי למחיר הקורס יש להוסיף את ההשקעה הכספית בציוד: חליפה, נעליים, סנפירים ומסכה בעלות של כ-1500 שקל. את מיכלי האוויר שוכרים בדרך כלל במקום, אבל לשכטר ושרף יש, כיאה למקצוענים, מיכלים פרטיים, וגם אביזרים נוספים כמו מחשב צלילה, המחשב כמה זמן מותר לשהות בכל עומק.
איך משכנעים אנשים לצאת מהכורסה, להשקיע לא מעט כסף, והכל בשביל להיכנס למים קרים בחליפה חיזרית?
שכטר: "שמעתי לא מזמן את הוורט הבא: למה בזמן המבול הושמדו כל האנשים והחיות פרט לדגים? כי הם לא מדברים לשון הרע. גם בזמן שאנחנו צוללים אי אפשר לדבר לשון הרע. מעבר לזה, זו הרגשה מדהימה, כמו ריחוף. אתה מאוזן בכל עומק, וההרגשה שלך היא של חוסר משקל. השקט, הרוגע, היופי של הדגים והאלמוגים אלה חוויות שקשה לתאר, צריך לחוש אותן".
שכטר מדגיש כי 'צלילה כהלכה' אינה מועדון צלילה ואינה מארגנת קורסים. "מי שפונה אלי בנושא יקבל המלצות וסיוע בארגון, אבל להצטרף ל'צלילה כהלכה' הוא יכול רק אחרי שעבר קורס". כתובת האינטרנט של האגודה: www.bdr.co.il/nitrodos
\
לפי הכללים
לפני כמה שבועות נעלם עו"ד משה קניאל, ששחה בים תל אביב. לאחר שלא שב לביתו, הוזעקו מתנדבים של זק"א, שהחלו לחפש אותו באוויר, ביבשה ובים (אך לא בצלילה). אנשי 'צלילה כהלכה' הוזעקו אף הם וסייעו בחיפושים. בסופו של דבר גילתה ספינה את הגופה, במרחק של כ-15 ק"מ מהחוף.
בעקבות האירוע הוחלט בזק"א להקים יחידת צלילה מיוחדת, שרובה מורכב (בניגוד למקובל בארגון) מחילונים, אך גם מכמה עשרות חברים מ'צלילה כהלכה'.
לרחף 20 מטר מתחת לפני המים, תלוי לחלוטין במיכלי החמצן, זה לא מסוכן?
שכטר: "לא, לדעתי רובן המוחלט של התאונות קורה בגלל אי ציות לכללים. אצלנו לא היתה שום תאונה".
ובכל זאת, הוא מודה שהוא מקפיד לצלול עם סכין קטנה, ולא בשביל להתגונן מכרישים או לשדרג את התפריט של ארוחת הצהרים. "כשצללתי לספינה טבועה בחוף תל אביב נתפס לי הסנפיר בחוט דיג. לא הצלחתי לשחרר אותו. לא נותרה לי ברירה אלא לעזוב את הסנפיר ולהמשיך בלעדיו. מאז אני צולל עם סכין, כדי להשתחרר ממצבים כאלה". בכל מקרה, הוא מרגיע, צלילה תמיד מתבצעת בזוגות, על מנת שיהיה מי שיעזור במקרה של תקלה.
הצוללנים מתקשרים ביניהם באמצעות סימנים מוסכמים, ויש גם כאלה שכותבים בלוח פלסטיק מיוחד עם עיפרון. שרף: "אני מכיר אנשים שבתנאים מסוימים מצליחים ליצור קולות במעמקים ואפשר לשמוע אותם". שכטר: "לי יש משרוקית תת מימית שאפשר להיעזר בה להזעקת עזרה או לאזהרה".
ומה עם הסיפורים על תאונות צלילה במקומות כמו 'החור הכחול' בסיני?
שכטר: "צללתי שם כמה פעמים. כמעט כל התאונות באתר הזה נגרמו בגלל טעויות וזלזול בנהלים. החור הוא מערה בתוך ריף אלמוגים, שאפשר לצאת ממנה רק בעומק של 54 מטר. זה עומק שאסור לצלול בו ללא תערובות אוויר מיוחדות, וגם אז מדובר בצוללנים מנוסים. מי שמתעקש ויורד לעומק הזה בלי הכנות יכול לחטוף שיכרון מעמקים".
בכל מקרה, על גב כרטיס החבר של האגודה, מודפסת תפילת הדרך לצוללן.
זו רק אחת הדוגמאות היותר משעשעות לחוסר ההבנה של הצרכים המיוחדים של ציבור הצוללנים הדתיים, ותתפלאו יש יותר כאלה ממה שאתם חושבים. שכטר, אז בן יותר מ-50 ואב לארבעה, לא התעצל והקים לפני יותר מתשע שנים את אגודת 'צלילה כהלכה'. מאז הספיק לארגן כמעט 20 'ספאריים'.
ספארי מתחת למים
המילה אמנם מתקשרת בדרך-כלל לטיול שטח בין אריות ופילים, אך כשצוללנים מדברים על 'ספארי' הם מתכוונים למסע שבו החיות הגדולות שניתן לראות הן אריות ופילי ים, וכמובן דגים מכל הגדלים והצבעים, אלמוגים וספינות טבועות. הצוללנים מגיעים לאתר הצלילה על גבי יאכטה שמותאמת לשהייה מימית במשך כמה ימים.
לאכזבתו של שכטר, התברר שספארי צלילה שערכו חברות ישראליות בסיני נערך לרוב מיום חמישי עד ראשון, על מנת לנצל את סוף השבוע ולחסוך ימי חופשה יקרים. על אוכל כשר בספינה לא היה על מה לדבר, כמובן. הוא פנה לאחד ממפעילי הספאריים, וזה הרים את הכפפה. "אם אתה מארגן לי שבעה אנשים, אני אקצה לכם ספינה בהתאם לצרכים שלכם". שכטר ארגן בזריזות עוד שישה אנשים, ביניהם בתו, שסיימה קורס צלילה בגיל 12, בנו שהשתחרר בדיוק מהצבא ושכן מהמושב, שהביא גם את בתו.
הוא החל לפרסם בירחוני צלילה שונים, ותוך זמן לא רב התגבשה 'צלילה כהלכה' קבוצה שמונה כיום כ-600 איש, מתוכם כ-150 שהשתתפו בספארי צלילה אחד לפחות. הגרעין הקשה של הקבוצה מונה, מלבד שכטר, את דודו פרץ סמנכ"ל חברת דיור, עו"ד פיליפ שרף, מוטי קרויזר חרדי מחיפה וגם את שיח' סלימאן, כינוי של אחד החברים החפץ בעילום שמו, שגם מנהל את פורום הצלילה באתר 'תפוז'.
את כל הפעולות, חשוב להדגיש, מבצעים חברי הקבוצה בהתנדבות, ומתוך אהבה גדולה יהיו מי שיאמרו שיגעון לתחום.
אחת לכמה שבועות עורכים חברי הגרעין המצומצם פעילות אופיינית: קובעים טלפונית ביום חמישי לפנות בוקר לרדת דרומה, מגיעים לקראת הצהרים וצוללים, ישנים באילת, קמים ביום שישי ואחרי צלילה נוספת חוזרים צפונה. למי שבונה על חזרה מוטסת נכונה אכזבה: אחרי צלילה אסור לטוס במשך כ-12 שעות לפחות, בגלל הצטברות של בועות חנקן בדם כתוצאה מהצלילה. בעת טיסה הלחץ האטמוספרי קטן, ועלול לגרום לאחת הבעיות המרכזיות בצלילה דקומפרסיה, או הפחתת לחץ. בתחום הצלילה, הכוונה היא למעבר מאזור לחץ גבוה (עומק) לאזור לחץ
נמוך (פני המים). צוללן שיעלה מהר מדי לפני המים יגרום לגזים המומסים בדם וברקמות להפוך לבועות אוויר, שיפגעו בתפקוד המערכות השונות בגוף. דקומפרסיה עלולה לגרום לנכות ואף למוות ללא טיפול מהיר בתא לחץ. אך אל דאגה: הקפדה על הכללים, כפי שהם נלמדים בקורסי הצלילה השונים, ממזערת את הסכנה כמעט לאפס.
חלום עמוק
שכטר צולל כבר כ-14 שנה, אבל את חלום הצלילה החל עוד לפני מלחמת ששת הימים. שנה לפני המלחמה הוא החל לאסוף כסף, "120 לירות היה מחיר הקורס באותם ימים". אחרי שאסף לירה ללירה בקופסת ביסקוויטים עשויה מתכת פרצה המלחמה, והוא חזר רק כעבור 60 יום. כשפתח את הקופסה מצא אותה ריקה.
"בדיעבד, התברר לי שהורי לא ממש התלהבו מהרעיון", הוא נזכר. "אמי ז"ל אמרה לי: 'תראה, היה מצב קשה, היתה מלחמה, אז לווינו ממך את הכסף...'" בלית ברירה זנח שכטר את שאיפתו למשך יותר משני עשורים.
כשבנו השני הגיע לגיל 15 וביקש לעשות קורס צלילה, השיב לו האב: לא רק שאני מרשה לך, גם אני אצטרף לקורס. כך אחז חיידק המעמקים כמעט את כל המשפחה.
הספארי הראשון שארגן שכטר לחובשי הכיפות נערך מיום שני עד חמישי. ממסע צלילה אחד למשנהו הוא הפיק לקחים: קנה כלים כשרים שנודדים עם חברי הקבוצה עד היום, תכנן את לוח הזמנים למיקסום מספר הצלילות וגם שיפר את התפריט. כיום נמשך ספארי טיפוסי בסיני מיום ראשון עד חמישי הפסד של שבוע עבודה. טוב, אף אחד לא אמר שקל להיות יהודי. העלות הממוצעת היא כ-450 דולר, כולל האוכל הכשר. בנוסף ארגנו שכטר וחבריו כמה נופשונים באילת למשפחות, שבמהלכם צללו בחופי העיר.
אנשי 'צלילה כהלכה' דואגים גם להכשרת הדור הבא של אנשי הצפרדע: פיליפ שרף, עו"ד מפתח תקווה ומהפעילים הבולטים בהתארגנות, הצליח לאסוף כחצי תריסר משפחות של חברים באילת. הוא ארגן לילדים וגם לחלק מההורים צלילת היכרות צלילה בליווי מדריך, המוגבלת לחצי שעה ולעומק של שישה מטר. "מי שרוצה להיחשף לנושא בלי להשקיע יותר מדי יכול לנסות את צלילת ההיכרות", אומר שרף ומיד בתור מכור כבד מסתייג, "אבל חבל על הכסף. עדיף לעשות ישר קורס".
רוב החברים ב'צלילה כהלכה' משתייכים למגזר הכיפות הסרוגות, אולם רשומים גם כעשרה חרדים, ויש גם חילונים שמקפידים על אוכל כשר. בין החברים הפעילים יש כ-40 נשים, מחציתן בנות או נשים של צוללנים ומחציתן רווקות. חלק מהספארים הם נפרדים.
רוב הצלילות נערכות בים האדום, באילת ובסיני. בניגוד לים סוף, המשופע באלמוגים ודגה צבעונית, הים התיכון, שמימיו עכורים למדי, לא נחשב כאתר צלילה רציני. כדי לשפר מעט את המצב דאגה ההתאחדות הישראלית לצלילה להטביע כמה ספינות לאורכו, בעומקים מתאימים לצלילה (בין 20 ל-30 מטר). על הספינות הטבועות מתפתחת גם צמחייה ססגונית.
תחביב יקר
מי שנדלק על התחביב מצלילת ההיכרות יוכל לעלות כיתה על-ידי השתתפות בקורסי צלילה. הקורס הבסיסי, של כוכב אחד, נמשך 5 ימים, ואחריו אפשר לצלול לעומק של עד 20 מטר. קורס של 2 כוכבים אורך שבוע ומאפשר צלילה של עד 30 מטר. צוללנים דתיים שמתארגנים יחד (מינימום ארבעה) יכולים לפתוח קורס מראשון עד ראשון, לא כולל שבת, ואפשר גם לארגן קבוצות נפרדות, כולל מדריכה לקבוצת הבנות.
עלות של קורס היא כאלף שקל. למתקדמים מוצעים קורסים נוספים, המאפשרים צלילות לעומקים גדולים יותר.
אלא שצלילה היא הובי לא כל-כך עממי למחיר הקורס יש להוסיף את ההשקעה הכספית בציוד: חליפה, נעליים, סנפירים ומסכה בעלות של כ-1500 שקל. את מיכלי האוויר שוכרים בדרך כלל במקום, אבל לשכטר ושרף יש, כיאה למקצוענים, מיכלים פרטיים, וגם אביזרים נוספים כמו מחשב צלילה, המחשב כמה זמן מותר לשהות בכל עומק.
איך משכנעים אנשים לצאת מהכורסה, להשקיע לא מעט כסף, והכל בשביל להיכנס למים קרים בחליפה חיזרית?
שכטר: "שמעתי לא מזמן את הוורט הבא: למה בזמן המבול הושמדו כל האנשים והחיות פרט לדגים? כי הם לא מדברים לשון הרע. גם בזמן שאנחנו צוללים אי אפשר לדבר לשון הרע. מעבר לזה, זו הרגשה מדהימה, כמו ריחוף. אתה מאוזן בכל עומק, וההרגשה שלך היא של חוסר משקל. השקט, הרוגע, היופי של הדגים והאלמוגים אלה חוויות שקשה לתאר, צריך לחוש אותן".
שכטר מדגיש כי 'צלילה כהלכה' אינה מועדון צלילה ואינה מארגנת קורסים. "מי שפונה אלי בנושא יקבל המלצות וסיוע בארגון, אבל להצטרף ל'צלילה כהלכה' הוא יכול רק אחרי שעבר קורס". כתובת האינטרנט של האגודה: www.bdr.co.il/nitrodos
\
לפי הכללים
לפני כמה שבועות נעלם עו"ד משה קניאל, ששחה בים תל אביב. לאחר שלא שב לביתו, הוזעקו מתנדבים של זק"א, שהחלו לחפש אותו באוויר, ביבשה ובים (אך לא בצלילה). אנשי 'צלילה כהלכה' הוזעקו אף הם וסייעו בחיפושים. בסופו של דבר גילתה ספינה את הגופה, במרחק של כ-15 ק"מ מהחוף.
בעקבות האירוע הוחלט בזק"א להקים יחידת צלילה מיוחדת, שרובה מורכב (בניגוד למקובל בארגון) מחילונים, אך גם מכמה עשרות חברים מ'צלילה כהלכה'.
לרחף 20 מטר מתחת לפני המים, תלוי לחלוטין במיכלי החמצן, זה לא מסוכן?
שכטר: "לא, לדעתי רובן המוחלט של התאונות קורה בגלל אי ציות לכללים. אצלנו לא היתה שום תאונה".
ובכל זאת, הוא מודה שהוא מקפיד לצלול עם סכין קטנה, ולא בשביל להתגונן מכרישים או לשדרג את התפריט של ארוחת הצהרים. "כשצללתי לספינה טבועה בחוף תל אביב נתפס לי הסנפיר בחוט דיג. לא הצלחתי לשחרר אותו. לא נותרה לי ברירה אלא לעזוב את הסנפיר ולהמשיך בלעדיו. מאז אני צולל עם סכין, כדי להשתחרר ממצבים כאלה". בכל מקרה, הוא מרגיע, צלילה תמיד מתבצעת בזוגות, על מנת שיהיה מי שיעזור במקרה של תקלה.
הצוללנים מתקשרים ביניהם באמצעות סימנים מוסכמים, ויש גם כאלה שכותבים בלוח פלסטיק מיוחד עם עיפרון. שרף: "אני מכיר אנשים שבתנאים מסוימים מצליחים ליצור קולות במעמקים ואפשר לשמוע אותם". שכטר: "לי יש משרוקית תת מימית שאפשר להיעזר בה להזעקת עזרה או לאזהרה".
ומה עם הסיפורים על תאונות צלילה במקומות כמו 'החור הכחול' בסיני?
שכטר: "צללתי שם כמה פעמים. כמעט כל התאונות באתר הזה נגרמו בגלל טעויות וזלזול בנהלים. החור הוא מערה בתוך ריף אלמוגים, שאפשר לצאת ממנה רק בעומק של 54 מטר. זה עומק שאסור לצלול בו ללא תערובות אוויר מיוחדות, וגם אז מדובר בצוללנים מנוסים. מי שמתעקש ויורד לעומק הזה בלי הכנות יכול לחטוף שיכרון מעמקים".
בכל מקרה, על גב כרטיס החבר של האגודה, מודפסת תפילת הדרך לצוללן.