בג"ץ מרים יד בתורת משה
הרב ישראל אריאל , אב בית הדין לענייני עם ומדינה שליד הסנהדרין
הרמב"ם בסוף הלכות סנהדרין אומר כי "מי שפונה לבית הדין הדן בענייני אומות העולם הרי זה רשע, וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו". למרבה הצער, בית הדין הנקרא בית הדין הגבוה לצדק, מרים יד בתורת משה. פסקי הדין היוצאים מבית דין זה, גרועים מפסקים וחוקים הנהוגים באומות העולם וכגון החוק כי שני זכרים אף הם נקראים משפחה.
התורה תובעת מאתנו לכבד שופטים בישראל, וחל איסור לזלזל בהם, ככתוב "ונשיא בעמך לא תאר". זאת, כדי שהנשיא והשופט יוכלו לעשות את תפקידם כהלכה. לא כן באשר לשופט שאינו ירא שמים ובועט במצוות התורה, על כך אמרו חז"ל: "ונשיא בעמך לא תאר, בעושה מעשה עמך", כלומר שהוא מקיים את הכתוב בתורה אזי אסור לקללו. אך אם אינו מקיים מצוות- מצווה לזלזל בו.
חכמינו ז"ל מספרים על חזקיהו המלך שגרר את עצמות אביו אחז, שהיה עובר עבירה, לאחר פטירתו ברחובה של ירושלים לבזותו, ושבחוהו חכמים על כך. מעתה איך אפשר לפנות לבי"ד המתיימר לעשות צדק, שבאותו יום בו נדון עניינה של עמונה, נפסקה הלכה בבי"ד זה כי חובת המדינה למתוח קווי חשמל ביישוב בדואי בנגב למרות שנבנה בניגוד לחוק. מיד לאחר מכן קבע אותו בית דין שאנשי עמונה הגרים עשר שנים באישור השלטונות ביישוב, להם אין זכות קיום ובתיהם החדשים ייהרסו. אז זה בי"ד יהודי? הלזה ייקרא צדק? על כך כבר נאמר "מרשעים יצא רשע". אין זכות קיום לבג"ץ אשר הוציא מתחת ידיו חוקים מעוותים נגד עמ"י, נגד א"י, נגד תורת ישראל. הננו תפילה כי תקום במהרה הסנהדרין הגדולה בישראל, ונזכה לקיום דבר ה' מפי נביאו "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
בכל זאת, יש גם הישגים
נחי אייל, 'הפורום המשפטי למען ארץ ישראל'
מוקדי ההשפעה על החברה הישראלית מרוכזים בשלושה תחומים והם: המישור הפוליטי, המישור המשפטי והמישור התקשורתי. בתחום הפוליטי - ניתנת לנו ההזדמנות ממערכת בחירות אחת לחברתה לנסות ולהשפיע על גודל הכוחות המייצגים אותנו בבית המחוקקים. אולם, במישור המשפטי ובמישור התקשורתי, אנחנו פשוט לא נמצאים! בתחום התקשורתי אמנם התפתחה מגמה של יצירת כלים "משלנו" כדוגמת הבמה המכובדת הניתנת למאמר זה. אולם במאבק על דעת הקהל הכללית בארץ- כלים אלה אינם באים לידי ביטוי.
מתוך אותה מגמה להתמודדות עם מוקדי ההשפעה, יזמתי את הקמת הפורום המשפטי למען ארץ ישראל. מטרתו העיקרית של הפורום הינה לפעול לטובת העקורים ולמזער את הנזקים הנגרמים בעטיה של תוכנית הגירוש. הפורום המשפטי פועל באמצעות מערכת המשפט הקיימת, אף על פי שידוע כי היא משרתת צד אחד של המפה הפוליטית. הפורום המשפטי מפיק את הלקח מהנאמר: "כי יהיה נערה בתולה מאורשה... וסקלתם... את הנערה על דבר אשר לא צעקה" (דברים כ"ב, כ"ג-כ"ד). בשנה האחרונה הצליח הפורום המשפטי במסגרת הגשת מספר עתירות לבג"ץ למזער את הנזקים הכלכליים שגרמה תוכנית העקירה, להביא למודעות ציבורית את העוולות בחוק, ולהראות ברבים את פרצופם האמיתי של מי שנוקטים איפה ואיפה על פי השקפת עולמם הפוליטית.
הצעקה שלנו, כציבור, צריכה להישמע בכל המישורים, המשפטי לצד הפוליטי והתקשורתי. אסור לנו לוותר על שום דרך להשמיע את קולנו כדי שיום יבוא ונוכל להראות ברבים את קלונם של פסקי הדין המוטים. ביום הזה תלבש המערכת המשפטית מציאות אחרת, אותה צייר דוד המלך בתהילים (ל"ז, ל'-ל"א): "פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט. תורת אלוהיו בלבו, לא תמעד אשוריו".
מאוכזבת , אך לא מיואשת
יפעת ארליך, תושבת עמונה
האם יש טעם לפנות לבג"ץ בעניינים יהודיים לאומיים?
גם אם אין טעם אין ברירה. חלק משמעותי ממלחמת התרבות שמתנהלת בתוך החברה הישראלית, היא באולמות בתי המשפט. זהו חלק מן המשחק ועלינו לשחק בו, ולהשתדל לשחק בו הכי טוב שאפשר, למרות שתנאי הפתיחה, לעיתים, הם לרעתנו.
אני חושבת שלא ניתן ולא צריך לבחור במשחק אחר כלומר לבחור בדרך שהיא לא דמוקרטית או לחלופין לנסות לבנות מדינה אלטרנטיבית.
זו המדינה שלי, גם אם המנהיגים שלה מפנים לי עורף ומסמנים אותי כאוייב המדינה יותר מאשר החמאס. ועל כן אמשיך לבחור לכנסת ולנסות להשפיע כפי יכולתי במגרש הפוליטי.
זו המדינה שלי למרות שהתקשורת הממלכתית והמסחרית שלה מנסות לקטלג אותי כרעולת פנים, ועל כן אמשיך להאבק גם במגרש התקשורתי.
וזו המדינה שלי גם אם מערכת המשפט בה מתייחסת אלי כחלק מקולקטיב אלים, ובשל כך אינה מוכנה אפילו לדון בפרטי העובדות הקשורות לבית הקבע שלי בעמונה.
השבוע ישבתי לראשונה בחיי באולם בית המשפט העליון בירושלים. לא תליתי תקוות רבות בבג"ץ שיתערב לטובתנו כנגד המדינה שהחליטה להרוס את בתינו ויהי מה, ולכן לא התאכזבתי מההחלטה לדחות את העתירה. אבל התאכזבתי ונדהמתי מהתנהלות הדיון בבית המשפט. התאכזבתי מסגנון בוטה ומתנשא בו נוהל הדיון. התאכזבתי מכך שהמתנו שעה שלמה במסדרון מעבר למה שנאמר לנו, עד לקבלת פסק הדין. התאכזבתי מכך שגם כשהושמע פסק הדין הדוחה את העתירה, הוא ניתן במלמול המבשר על הדחיה, בלא להישיר מבט לציבור הגדול שהמתין ובלא לנמק, ולו במשהו, את הדחיה. והתאכזבתי כשקראתי את פסק הדין (אותו הייתי צריכה להוריד מהאינטרנט), וגיליתי שרוב טענותינו הרציניות כלל לא זכו להתייחסות, בודאי שלא לדיון.
התאכזבתי, אך לא התייאשתי.
אני מאמינה ומקווה שבעוד שלושים שנה זה יראה אחרת, ומי שישב על כס המשפט בבית הדין הגבוה לצדק יהיה מי שדרך ארץ ויראת אלקים דרכו.
וזה יקרה רק אם אנחנו לא נתיאש מהמדינה המאכזבת שלנו.
אסור, וגם אין תועלת
הרב ישראל אייכלר, עיתונאי חרדי וח"כ לשעבר
אינני זקוק לשום נימוק הלכתי, השקפתי, אידיאולוגי כדי לשכנע אתכם שאין לצפות לקבלת סיוע משפטי בבג"ץ הכפרני. אסתפק רק בצד הפרקטי והתועלתי של העניין.
לכאורה כשם שאין לנו ארץ אחרת, כך אין בג"ץ אחר. אנשים רבים נקלעים למערכת המשפט על כורחם ושלא בטובתם. הבד"צ, עם כל הכבוד, אין לו שוטרים וסוהרים וחיילים, ולכן גם אם הוא עושה משפט צדק, אין לו כלי אכיפה. בוודאי שאין לבד"צ שום סמכות כלפי השלטון החילוני. וכך שולט בנו הבג"ץ של השלטון החילוני הרודה ב"גיטו העברי" בארץ ישראל. בג"ץ מורכב מאנשים שרובם ככולם עויינים את האמונה בריבונו של עולם, שאינם מאמינים בו. יש להם אלוהים אחרים. וכך הבג"ץ מחליט שנוחותו של מוסק זיתים פלשתיני צודק יותר מצו החיים האלוקי של תינוקת עבריה. שלא לדבר על זכות הקנין והבנין של המתנחלים, שתפסו את מקומם של החרדים, כדמון של המדינה החילונית.
א. השופט חשין נזף בתושבי עמונה אשר הודיעו כי ייאבקו נגד הגירוש וההריסה. האם השופט היה אומר את אותם הדברים לפלשתינים: למשל, מחבל שרוצים להרוס את ביתו ובני משפחתו פנו לבג"ץ. האם גם אז אמר השופט שמי "שעושה דין בעצמו" אינו מקבל סעד בבית המשפט? ההיפך, הוא אסר להרוס ביתו של מחבל והעניק סעד למשפחתו התומכת בטרור.
ב. בית המשפט החילוני כופר בחוקת התורה, שהיא מקור הסמכות שלנו בארץ הקודש. הבריטים לעומתם הכירו עקרונית בפלשתין כ"בית הלאומי" של העם היהודי, על פי התנ"ך. השופטים ברובם אמנם יהודים ביולוגיים, אבל חלקם עוינים בגלוי, לא רק במובן הדתי של המילה אלא גם במובן הלאומי.
ג. הם מדברים על מדינה "יהודית ודמוקרטית" אבל המילה "דמוקרטית" במילון שלהם מתורגם למילה "חילונית". גם אם רוב היהודים יצביעו מרצון עבור שלטון דתי, הם יילחמו בו כמו שהם נלחמים בחמאס ויותר מכך.
מכל הסיבות האלה ובעיקר על פי הרמב"ם, מי שפונה לבג"ץ כמרים ידו על תורת משה. וזה גם לא יועיל, רק יזיק.
למרות הכל, בג"ץ הוא הכתובת
עו"ד נחמה ציבין, 'התנועה להגינות שלטונית'
בהתחשב בעובדה, כי הבג"ץ הינו הפורום הבלעדי, המוסמך על פי חוק, לדון בהחלטות ממשלת ישראל או שריה, פנייה לבג"ץ היא כורח המציאות. אשר על כן, גם אם מידת הסעד שעשויים לקבל עותרים לאומיים או דתיים מוטלת בספק, ראוי וצריך לפנות לרשות המוסמכת להכרעה בשאלות אלו, קרי בית המשפט הגבוה לצדק.
למרות האכזבה מן הפרשנות החילונית שנותן בג"ץ למדינה היהודית הדמוקרטית, הרי יש בנותן טעם להעלות בפניו סוגיות אלו ולו למען רישום החלטותיו על דפי ההיסטוריה מתוך תקווה לימים טובים יותר של "השיבה שופטינו כבראשונה".
מניסיוני, במסגרת עתירות לבג"ץ של "התנועה להגינות שלטונית", אשר בראשה עומד, מר מרדכי אייזנברג, נוכחתי לדעת, במהלך דיונים בבעיות מינהל בשירותי הדת בכלל וברבנות הראשית לישראל בפרט, כי התייחסות בג"ץ לערכי הדת ולשירותי הדת, היא התייחסות מכובדת, מתוך מתן כבוד וקרדיט לעוסקים במלאכה וסיוע לתיקון עוולות בשירותי הדת.
חשוב לזכור, כי בעוונותינו, כמעט אין לך בחירה של רב ראשי לעיר שעניינה (לפני, במהלך או אחרי) אינו מגיע לשולחנו של בג"ץ, כך גם קיום בחירות לרבנים הראשיים לישראל ועשרות עתירות שעניינן הרכבי מועצות דתיות.
הרב ישראל אריאל , אב בית הדין לענייני עם ומדינה שליד הסנהדרין
הרמב"ם בסוף הלכות סנהדרין אומר כי "מי שפונה לבית הדין הדן בענייני אומות העולם הרי זה רשע, וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו". למרבה הצער, בית הדין הנקרא בית הדין הגבוה לצדק, מרים יד בתורת משה. פסקי הדין היוצאים מבית דין זה, גרועים מפסקים וחוקים הנהוגים באומות העולם וכגון החוק כי שני זכרים אף הם נקראים משפחה.
התורה תובעת מאתנו לכבד שופטים בישראל, וחל איסור לזלזל בהם, ככתוב "ונשיא בעמך לא תאר". זאת, כדי שהנשיא והשופט יוכלו לעשות את תפקידם כהלכה. לא כן באשר לשופט שאינו ירא שמים ובועט במצוות התורה, על כך אמרו חז"ל: "ונשיא בעמך לא תאר, בעושה מעשה עמך", כלומר שהוא מקיים את הכתוב בתורה אזי אסור לקללו. אך אם אינו מקיים מצוות- מצווה לזלזל בו.
חכמינו ז"ל מספרים על חזקיהו המלך שגרר את עצמות אביו אחז, שהיה עובר עבירה, לאחר פטירתו ברחובה של ירושלים לבזותו, ושבחוהו חכמים על כך. מעתה איך אפשר לפנות לבי"ד המתיימר לעשות צדק, שבאותו יום בו נדון עניינה של עמונה, נפסקה הלכה בבי"ד זה כי חובת המדינה למתוח קווי חשמל ביישוב בדואי בנגב למרות שנבנה בניגוד לחוק. מיד לאחר מכן קבע אותו בית דין שאנשי עמונה הגרים עשר שנים באישור השלטונות ביישוב, להם אין זכות קיום ובתיהם החדשים ייהרסו. אז זה בי"ד יהודי? הלזה ייקרא צדק? על כך כבר נאמר "מרשעים יצא רשע". אין זכות קיום לבג"ץ אשר הוציא מתחת ידיו חוקים מעוותים נגד עמ"י, נגד א"י, נגד תורת ישראל. הננו תפילה כי תקום במהרה הסנהדרין הגדולה בישראל, ונזכה לקיום דבר ה' מפי נביאו "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
בכל זאת, יש גם הישגים
נחי אייל, 'הפורום המשפטי למען ארץ ישראל'
מוקדי ההשפעה על החברה הישראלית מרוכזים בשלושה תחומים והם: המישור הפוליטי, המישור המשפטי והמישור התקשורתי. בתחום הפוליטי - ניתנת לנו ההזדמנות ממערכת בחירות אחת לחברתה לנסות ולהשפיע על גודל הכוחות המייצגים אותנו בבית המחוקקים. אולם, במישור המשפטי ובמישור התקשורתי, אנחנו פשוט לא נמצאים! בתחום התקשורתי אמנם התפתחה מגמה של יצירת כלים "משלנו" כדוגמת הבמה המכובדת הניתנת למאמר זה. אולם במאבק על דעת הקהל הכללית בארץ- כלים אלה אינם באים לידי ביטוי.
מתוך אותה מגמה להתמודדות עם מוקדי ההשפעה, יזמתי את הקמת הפורום המשפטי למען ארץ ישראל. מטרתו העיקרית של הפורום הינה לפעול לטובת העקורים ולמזער את הנזקים הנגרמים בעטיה של תוכנית הגירוש. הפורום המשפטי פועל באמצעות מערכת המשפט הקיימת, אף על פי שידוע כי היא משרתת צד אחד של המפה הפוליטית. הפורום המשפטי מפיק את הלקח מהנאמר: "כי יהיה נערה בתולה מאורשה... וסקלתם... את הנערה על דבר אשר לא צעקה" (דברים כ"ב, כ"ג-כ"ד). בשנה האחרונה הצליח הפורום המשפטי במסגרת הגשת מספר עתירות לבג"ץ למזער את הנזקים הכלכליים שגרמה תוכנית העקירה, להביא למודעות ציבורית את העוולות בחוק, ולהראות ברבים את פרצופם האמיתי של מי שנוקטים איפה ואיפה על פי השקפת עולמם הפוליטית.
הצעקה שלנו, כציבור, צריכה להישמע בכל המישורים, המשפטי לצד הפוליטי והתקשורתי. אסור לנו לוותר על שום דרך להשמיע את קולנו כדי שיום יבוא ונוכל להראות ברבים את קלונם של פסקי הדין המוטים. ביום הזה תלבש המערכת המשפטית מציאות אחרת, אותה צייר דוד המלך בתהילים (ל"ז, ל'-ל"א): "פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט. תורת אלוהיו בלבו, לא תמעד אשוריו".
מאוכזבת , אך לא מיואשת
יפעת ארליך, תושבת עמונה
האם יש טעם לפנות לבג"ץ בעניינים יהודיים לאומיים?
גם אם אין טעם אין ברירה. חלק משמעותי ממלחמת התרבות שמתנהלת בתוך החברה הישראלית, היא באולמות בתי המשפט. זהו חלק מן המשחק ועלינו לשחק בו, ולהשתדל לשחק בו הכי טוב שאפשר, למרות שתנאי הפתיחה, לעיתים, הם לרעתנו.
אני חושבת שלא ניתן ולא צריך לבחור במשחק אחר כלומר לבחור בדרך שהיא לא דמוקרטית או לחלופין לנסות לבנות מדינה אלטרנטיבית.
זו המדינה שלי, גם אם המנהיגים שלה מפנים לי עורף ומסמנים אותי כאוייב המדינה יותר מאשר החמאס. ועל כן אמשיך לבחור לכנסת ולנסות להשפיע כפי יכולתי במגרש הפוליטי.
זו המדינה שלי למרות שהתקשורת הממלכתית והמסחרית שלה מנסות לקטלג אותי כרעולת פנים, ועל כן אמשיך להאבק גם במגרש התקשורתי.
וזו המדינה שלי גם אם מערכת המשפט בה מתייחסת אלי כחלק מקולקטיב אלים, ובשל כך אינה מוכנה אפילו לדון בפרטי העובדות הקשורות לבית הקבע שלי בעמונה.
השבוע ישבתי לראשונה בחיי באולם בית המשפט העליון בירושלים. לא תליתי תקוות רבות בבג"ץ שיתערב לטובתנו כנגד המדינה שהחליטה להרוס את בתינו ויהי מה, ולכן לא התאכזבתי מההחלטה לדחות את העתירה. אבל התאכזבתי ונדהמתי מהתנהלות הדיון בבית המשפט. התאכזבתי מסגנון בוטה ומתנשא בו נוהל הדיון. התאכזבתי מכך שהמתנו שעה שלמה במסדרון מעבר למה שנאמר לנו, עד לקבלת פסק הדין. התאכזבתי מכך שגם כשהושמע פסק הדין הדוחה את העתירה, הוא ניתן במלמול המבשר על הדחיה, בלא להישיר מבט לציבור הגדול שהמתין ובלא לנמק, ולו במשהו, את הדחיה. והתאכזבתי כשקראתי את פסק הדין (אותו הייתי צריכה להוריד מהאינטרנט), וגיליתי שרוב טענותינו הרציניות כלל לא זכו להתייחסות, בודאי שלא לדיון.
התאכזבתי, אך לא התייאשתי.
אני מאמינה ומקווה שבעוד שלושים שנה זה יראה אחרת, ומי שישב על כס המשפט בבית הדין הגבוה לצדק יהיה מי שדרך ארץ ויראת אלקים דרכו.
וזה יקרה רק אם אנחנו לא נתיאש מהמדינה המאכזבת שלנו.
אסור, וגם אין תועלת
הרב ישראל אייכלר, עיתונאי חרדי וח"כ לשעבר
אינני זקוק לשום נימוק הלכתי, השקפתי, אידיאולוגי כדי לשכנע אתכם שאין לצפות לקבלת סיוע משפטי בבג"ץ הכפרני. אסתפק רק בצד הפרקטי והתועלתי של העניין.
לכאורה כשם שאין לנו ארץ אחרת, כך אין בג"ץ אחר. אנשים רבים נקלעים למערכת המשפט על כורחם ושלא בטובתם. הבד"צ, עם כל הכבוד, אין לו שוטרים וסוהרים וחיילים, ולכן גם אם הוא עושה משפט צדק, אין לו כלי אכיפה. בוודאי שאין לבד"צ שום סמכות כלפי השלטון החילוני. וכך שולט בנו הבג"ץ של השלטון החילוני הרודה ב"גיטו העברי" בארץ ישראל. בג"ץ מורכב מאנשים שרובם ככולם עויינים את האמונה בריבונו של עולם, שאינם מאמינים בו. יש להם אלוהים אחרים. וכך הבג"ץ מחליט שנוחותו של מוסק זיתים פלשתיני צודק יותר מצו החיים האלוקי של תינוקת עבריה. שלא לדבר על זכות הקנין והבנין של המתנחלים, שתפסו את מקומם של החרדים, כדמון של המדינה החילונית.
א. השופט חשין נזף בתושבי עמונה אשר הודיעו כי ייאבקו נגד הגירוש וההריסה. האם השופט היה אומר את אותם הדברים לפלשתינים: למשל, מחבל שרוצים להרוס את ביתו ובני משפחתו פנו לבג"ץ. האם גם אז אמר השופט שמי "שעושה דין בעצמו" אינו מקבל סעד בבית המשפט? ההיפך, הוא אסר להרוס ביתו של מחבל והעניק סעד למשפחתו התומכת בטרור.
ב. בית המשפט החילוני כופר בחוקת התורה, שהיא מקור הסמכות שלנו בארץ הקודש. הבריטים לעומתם הכירו עקרונית בפלשתין כ"בית הלאומי" של העם היהודי, על פי התנ"ך. השופטים ברובם אמנם יהודים ביולוגיים, אבל חלקם עוינים בגלוי, לא רק במובן הדתי של המילה אלא גם במובן הלאומי.
ג. הם מדברים על מדינה "יהודית ודמוקרטית" אבל המילה "דמוקרטית" במילון שלהם מתורגם למילה "חילונית". גם אם רוב היהודים יצביעו מרצון עבור שלטון דתי, הם יילחמו בו כמו שהם נלחמים בחמאס ויותר מכך.
מכל הסיבות האלה ובעיקר על פי הרמב"ם, מי שפונה לבג"ץ כמרים ידו על תורת משה. וזה גם לא יועיל, רק יזיק.
למרות הכל, בג"ץ הוא הכתובת
עו"ד נחמה ציבין, 'התנועה להגינות שלטונית'
בהתחשב בעובדה, כי הבג"ץ הינו הפורום הבלעדי, המוסמך על פי חוק, לדון בהחלטות ממשלת ישראל או שריה, פנייה לבג"ץ היא כורח המציאות. אשר על כן, גם אם מידת הסעד שעשויים לקבל עותרים לאומיים או דתיים מוטלת בספק, ראוי וצריך לפנות לרשות המוסמכת להכרעה בשאלות אלו, קרי בית המשפט הגבוה לצדק.
למרות האכזבה מן הפרשנות החילונית שנותן בג"ץ למדינה היהודית הדמוקרטית, הרי יש בנותן טעם להעלות בפניו סוגיות אלו ולו למען רישום החלטותיו על דפי ההיסטוריה מתוך תקווה לימים טובים יותר של "השיבה שופטינו כבראשונה".
מניסיוני, במסגרת עתירות לבג"ץ של "התנועה להגינות שלטונית", אשר בראשה עומד, מר מרדכי אייזנברג, נוכחתי לדעת, במהלך דיונים בבעיות מינהל בשירותי הדת בכלל וברבנות הראשית לישראל בפרט, כי התייחסות בג"ץ לערכי הדת ולשירותי הדת, היא התייחסות מכובדת, מתוך מתן כבוד וקרדיט לעוסקים במלאכה וסיוע לתיקון עוולות בשירותי הדת.
חשוב לזכור, כי בעוונותינו, כמעט אין לך בחירה של רב ראשי לעיר שעניינה (לפני, במהלך או אחרי) אינו מגיע לשולחנו של בג"ץ, כך גם קיום בחירות לרבנים הראשיים לישראל ועשרות עתירות שעניינן הרכבי מועצות דתיות.