עם אשפוזו של שרון, מיהרו הכל לעסוק בלקונה החוקתית במקרה נבצרות של ראש הממשלה מלמלא את תפקידו. התקשורת, המערכת הפוליטית ובראשם היועץ המשפטי לממשלה, כולם טיכסו עצה והזדרזו להמליך את ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, במקומו של שרון המאושפז ללא הכרה בבית החולים. יחד עם זאת, חרף העובדה שכל הסמכויות הנתונות לראש ממשלה הנבחר הועברו לממלא מקומו אולמרט, עדיין לוקה שלטונו של זה, בספק של חוסר לגיטימיות ולו הקל שבקלים. העברת הסמכויות במקרה כזה, נועדה בסך הכל למנוע חוסר יציבות שלטונית. עם זאת, הדבר מחייב אותו, כמו גם כל ראש ממשלה בפועל במצב דומה, לפעול במשנה זהירות ולהימנע ככל שניתן מקבלת החלטות לאומיות מרחיקות לכת, כל עוד לא זכה בעצמו באמון הציבור. יותר מכך, עצם כהונתו כראש ממשלה בפועל, מעניקה לו יתרון על פני מועמדים אחרים המתמודדים מולו בבחירות, כך שממילא עדיף לו לבחור בדרך מתונה עד שיהפוך לראש ממשלה נבחר.
מאירועי השבוע שעבר עולה, כי אולמרט ומקורביו, בחרו להמשיך את הקו הנורמטיבי בפוליטיקה הישראלית בחודשים האחרונים, לפיו הכל כשר ואין כל עכבות מצפוניות בקרב מי שהשלטון בידיו. אם חבירתם של פוליטיקאים שמפסידים בבחירות דמוקרטיות למפלגות יריבות הפכה לחזון נפרץ, אזי אין כל סיבה לחשוש מספק קל בלגיטימיות השלטונית של ראש ממשלה בפועל, שנתמנה אך לא נבחר לתפקיד. וכך, בחר אולמרט לבצע מהלך של פינוי והריסת בתים של יהודים בתקופה שלטונית כה רגישה של טרום בחירות בעוד הוא מכהן כממלא מקום ראש הממשלה בלבד.
אולמרט ואנשיו אולי אינם חשים בבעיית חוסר הלגיטימיות, אך השטח כנראה כן. מי שעקב אחר ההתרחשויות בזמן הפינוי מתחילתו ועד סופו, לא יכול היה שלא להבחין בהיעדרם של דרגים בכירים מהמערכת הפוליטית, מהצבא ומהמשטרה בשטח. לאורך הפינוי כולו, נעדרו מהשטח שרי הביטחון וביטחון הפנים, הרמטכ"ל ומפכ"ל המשטרה. אף לא אחד מהם חש מחויב מעצם תפקידו להיות נוכח בזירה שבה פקודיו מתמודדים עם משימה כה מורכבת ורגישה. אפילו אלוף פיקוד מרכז, האלוף יאיר נווה, הגיע רק לקראת סיום הפינוי ולאחר שהאלימות כבר הגיעה לשיאה. לחברי הכנסת שניסו להרגיע ולמתן את המצב, לא היה כמעט מול מי לעבוד מהצד של כוחות הביטחון.
התמימים שבינינו, יתרצו משיכת רגליים זו באפשרות שהבכירים הפחיתו מחשיבותו ומעוצמתו של
האירוע, בייחוד לנוכח האופן השקט שבו יצאה אל הפועל ההתנתקות מחבל עזה על עשרות יישוביו. אך כל בר דעת מבין שאין מקריות בדברים מסוג זה, והדבר נבע עקב הוראה מפורשת של ראש הממשלה בפועל אולמרט, לשריו הבכירים, כי הפינוי חייב לצאת לפועל במחיר של אלימות קיצונית ושפיכות דמים. אולמרט בעצת יועציו, קיווה לפינוי אלים על-מנת ליצור רושם של מנהיג חזק ונחוש למול גילויי קיצוניות של המתנחלים "פורעי החוק". שריו הבכירים והעומדים תחתיהם הפנימו זאת והעבירו את המסר לאנשיהם בשטח. זהו ללא ספק, פשר הברוטאליות של כוחות המשטרה והצבא שפעלו בפינוי. אך הבכירים, הם עצמם העדיפו להדיר רגליהם ממקום ההתרחשות, עובדה שמעלה סימני שאלה רבים. לדבר יש הסבר הגיוני אחד בלבד.
כמי שמחוייבים להוציא לפועל את מדיניות הממשלה והעומד בראשה, ביצעו השרים וראשי הצבא והמשטרה את ההנחיות ככתבן וכלשונן. אך ללא ספק, הם חשו, אף אם באופן אינטואיטיבי, בחוסר הלגיטימיות של המהלך ועקב כך, העדיפו שלא להיות נוכחים באירוע, שעשוי להידרדר ולהסתבך, דבר שעתיד להעמידם בעמדה מפוקפקת של נחקרים בוועדות ממלכתיות. יתרה מכך, אותם בכירים חשו לא רק בחוסר הלגיטימיות של המהלך ושל מי שהורה לבצעו, אלא גם בחוסר המנהיגות שמאפיין את השלטון מאז אשפוזו של שרון. רק מנהיגות לקויה וחסרה כמו זו של אולמרט, יכולה היתה להוביל לאובדן שליטה כפי שקרה במהלך הפינוי. והראיה לדבר, מנהיגותו של שרון מנעה פרץ אלימות כה ברוטאלי יזום בידי המשטרה וכוחות הביטחון בזמן התנתקות.
במצב הדברים הזה, מעדיפים הבכירים להנמיך פרופיל, כי בהיעדר מנהיגות ובהיעדר כל עכבות מוסריות של הדרג הפוליטי, הם לבדם עשויים לשלם את מחיר הדמים וההשתלחות של איש באחיו, שהרי ממילא אין מנהיג שישא באחריות. הם אמנם חייבים להמשיך ולבצע את הוראות הממשלה ואת מי שנתמנה לעמוד בראשה בלית ברירה, אך תוך שמירת טווח ביטחון.
מי שבורח מאחריות , מי שמטרפד כל ניסיון פשרה והידברות, מי שמשתמש בדם נערות ונערים כדי לקדם אינטרסים פוליטיים, אינו ראוי להנהיג את העם שלנו .
חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית , יש מישהו שחייב לשלם את מחיר היעדר המנהיגות.
*הכותב הוא ח"כ במפלגת האיחוד הלאומי, מראשי ההנהגה ביו"ש. חבר ועדת החוץ והביטחון.
מאירועי השבוע שעבר עולה, כי אולמרט ומקורביו, בחרו להמשיך את הקו הנורמטיבי בפוליטיקה הישראלית בחודשים האחרונים, לפיו הכל כשר ואין כל עכבות מצפוניות בקרב מי שהשלטון בידיו. אם חבירתם של פוליטיקאים שמפסידים בבחירות דמוקרטיות למפלגות יריבות הפכה לחזון נפרץ, אזי אין כל סיבה לחשוש מספק קל בלגיטימיות השלטונית של ראש ממשלה בפועל, שנתמנה אך לא נבחר לתפקיד. וכך, בחר אולמרט לבצע מהלך של פינוי והריסת בתים של יהודים בתקופה שלטונית כה רגישה של טרום בחירות בעוד הוא מכהן כממלא מקום ראש הממשלה בלבד.
אולמרט ואנשיו אולי אינם חשים בבעיית חוסר הלגיטימיות, אך השטח כנראה כן. מי שעקב אחר ההתרחשויות בזמן הפינוי מתחילתו ועד סופו, לא יכול היה שלא להבחין בהיעדרם של דרגים בכירים מהמערכת הפוליטית, מהצבא ומהמשטרה בשטח. לאורך הפינוי כולו, נעדרו מהשטח שרי הביטחון וביטחון הפנים, הרמטכ"ל ומפכ"ל המשטרה. אף לא אחד מהם חש מחויב מעצם תפקידו להיות נוכח בזירה שבה פקודיו מתמודדים עם משימה כה מורכבת ורגישה. אפילו אלוף פיקוד מרכז, האלוף יאיר נווה, הגיע רק לקראת סיום הפינוי ולאחר שהאלימות כבר הגיעה לשיאה. לחברי הכנסת שניסו להרגיע ולמתן את המצב, לא היה כמעט מול מי לעבוד מהצד של כוחות הביטחון.
התמימים שבינינו, יתרצו משיכת רגליים זו באפשרות שהבכירים הפחיתו מחשיבותו ומעוצמתו של
האירוע, בייחוד לנוכח האופן השקט שבו יצאה אל הפועל ההתנתקות מחבל עזה על עשרות יישוביו. אך כל בר דעת מבין שאין מקריות בדברים מסוג זה, והדבר נבע עקב הוראה מפורשת של ראש הממשלה בפועל אולמרט, לשריו הבכירים, כי הפינוי חייב לצאת לפועל במחיר של אלימות קיצונית ושפיכות דמים. אולמרט בעצת יועציו, קיווה לפינוי אלים על-מנת ליצור רושם של מנהיג חזק ונחוש למול גילויי קיצוניות של המתנחלים "פורעי החוק". שריו הבכירים והעומדים תחתיהם הפנימו זאת והעבירו את המסר לאנשיהם בשטח. זהו ללא ספק, פשר הברוטאליות של כוחות המשטרה והצבא שפעלו בפינוי. אך הבכירים, הם עצמם העדיפו להדיר רגליהם ממקום ההתרחשות, עובדה שמעלה סימני שאלה רבים. לדבר יש הסבר הגיוני אחד בלבד.
כמי שמחוייבים להוציא לפועל את מדיניות הממשלה והעומד בראשה, ביצעו השרים וראשי הצבא והמשטרה את ההנחיות ככתבן וכלשונן. אך ללא ספק, הם חשו, אף אם באופן אינטואיטיבי, בחוסר הלגיטימיות של המהלך ועקב כך, העדיפו שלא להיות נוכחים באירוע, שעשוי להידרדר ולהסתבך, דבר שעתיד להעמידם בעמדה מפוקפקת של נחקרים בוועדות ממלכתיות. יתרה מכך, אותם בכירים חשו לא רק בחוסר הלגיטימיות של המהלך ושל מי שהורה לבצעו, אלא גם בחוסר המנהיגות שמאפיין את השלטון מאז אשפוזו של שרון. רק מנהיגות לקויה וחסרה כמו זו של אולמרט, יכולה היתה להוביל לאובדן שליטה כפי שקרה במהלך הפינוי. והראיה לדבר, מנהיגותו של שרון מנעה פרץ אלימות כה ברוטאלי יזום בידי המשטרה וכוחות הביטחון בזמן התנתקות.
במצב הדברים הזה, מעדיפים הבכירים להנמיך פרופיל, כי בהיעדר מנהיגות ובהיעדר כל עכבות מוסריות של הדרג הפוליטי, הם לבדם עשויים לשלם את מחיר הדמים וההשתלחות של איש באחיו, שהרי ממילא אין מנהיג שישא באחריות. הם אמנם חייבים להמשיך ולבצע את הוראות הממשלה ואת מי שנתמנה לעמוד בראשה בלית ברירה, אך תוך שמירת טווח ביטחון.
מי שבורח מאחריות , מי שמטרפד כל ניסיון פשרה והידברות, מי שמשתמש בדם נערות ונערים כדי לקדם אינטרסים פוליטיים, אינו ראוי להנהיג את העם שלנו .
חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית , יש מישהו שחייב לשלם את מחיר היעדר המנהיגות.
*הכותב הוא ח"כ במפלגת האיחוד הלאומי, מראשי ההנהגה ביו"ש. חבר ועדת החוץ והביטחון.