"אמא, אולי תכיני בשבוע הבא חריימה?" ביקש אליאב בזמן שאכל את הגפילטע פיש בליל שבת.
"צ'מ-מה?" התפלאה אמא.
"חריימה", חזר אליאב בסבלנות. "דגים חריפים, כמו שאמא של נתנאל אוחיון עושה. זה נורא טעים".
אמא חייכה. מאז שהיא ואבא נסעו לנופש ופיזרו את הילדים במשפחות של חברים, כל מיני רעיונות מהפכניים לשינויים בסעודות השבת נשמעו בבית. "אולי נאכל בחד-פעמי? אולי נרקוד בזמן ששרים 'שלום עליכם'?" אבל הגדיל לעשות אליאב: הוא התארח אצל חברים ממוצא מרוקאי, והסתבר שלאשכנזי שלהם יש טעם מזרחי בהחלט. הוא לא הפסיק לבקש מאכלים שונים ומשונים, שאמא אפילו לא ידעה איך לבטא את שמותיהם.
"מצטערת, אליאב", היא השיבה לבנה המאוכזב. "אין לי מושג איך מכינים את הדברים האלה! אני לא מכירה את התבלינים ושאר החומרים ומי יאכל כאן דגים חריפים חוץ ממך? אני מציעה לך לגדול קצת, ואז להתחתן עם בחורה מרוקאית נחמדה... היא כבר תבשל לך את מה שאתה אוהב!"
בשבוע לאחר מכן תקף וירוס מעצבן במיוחד את כל ילדי המשפחה, בזה אחר זה. אמא בילתה את רוב שעות היממה בישיבה בתור אצל הרופאה ובהתרוצצות בין החולים, כשהיא מחלקת אקומולים וטיפות הרגעה לכל דורש. ביום חמישי בערב היא פנתה בייאוש לאבא: "איזה שבוע! מה יהיה עם השבת? הבית הפוך, לא בישלתי כלום, ואפילו קניות לא ערכנו!"
"אל תדאגי", הרגיע אותה אבא. "אני אשטוף את הבית הערב, וקניות אפשר לערוך מחר בבוקר".
למחרת נסע אבא לסופרמרקט הגדול בשכונה שלידם. רוח חזקה נשבה, ובזמן שהוא ניסה לשלוף עגלה מתוך טור העגלות הארוך, הרוח חטפה את רשימת הקניות שהיתה בידו והעיפה אותה. "הי!" קרא אבא ורדף אחרי הפתק. הוא נכנס בין העגלות, ואבא מהר להתכופף ולהרים אותו. "מזל, בלי רשימה אני לא יכול להסתדר..." הוא חשב, ונכנס אל תוך הסופרמרקט.
אבל גם עם הרשימה אבא התקשה באותו יום להסתדר. "מה זה? כוסברה?" הוא תהה למראה הרשימה "חווייג'? פלפלים חריפים? גרגרי חומוס? טוב, אולי היא רוצה להפתיע את אליאב".
אבא הממושמע חיפש את המצרכים יוצאי הדופן ברחבי הסופרמרקט, ולאחר שחיכה שעה ארוכה בקופה, נסע הביתה.
"או, יופי", שמחה אמא לקראתו. "סוף סוף אפשר להתחיל לבשל!" היא התחילה לפרוק את השקיות שגדשו את רצפת המטבח. אך לא חלפה דקה, והשמחה התחלפה במבוכה.
"מה כל הדברים האלה שהבאת לי?!" היא פנתה לאבא בתמיהה. "כוסברה? חווייג'? פלפלים חריפים? ממתי אני משתמשת בכוסברה וחווייג'?! נראה לי שהחלפת שקיות עם מישהו!"
"לא החלפתי שום שקיות", נעלב אבא. "זה מה שבקשת שאקנה! הנה, תסתכלי אפילו ברשימה! לקח לי שעה למצוא את המצרכים בסופר!"
אמא חטפה את הרשימה והביטה בו. "
זאת לא הרשימה שלנו...!" היא אמרה "שקיות אולי לא החלפת, אבל רשימות כן! אוי ואבוי... מה אעשה עכשיו?! כבר אין לי זמן לחכות שתערוך קניות שוב!"
אבא התחיל לצחוק. "נראה לי שפשוט נצטרך להיות מרוקאים השבת. אני מכיר לפחות ילד אחד שיהיה מרוצה..."
כך מצאה את עצמה אמא מטלפנת לאמא של נתנאל אוחיון ולוקחת מתכונים. ריחות מעניינים וחדשים עלו מן המטבח, בעוד אמא קוצצת כוסברה במרץ ומכינה עוף בזיתים ודגים חריפים.
"מי שלא אוהב, שיאכל חלה עם חומוס", הצהירה אמא בראשית סעודת השבת. "זה מה שיש!"
אבל רוב הילדים דווקא אהבו את המאכלים, ומי שלא אכל חלה.
"מזל שהרמתי את הפתק הלא נכון..." אמר אבא, "הדגים האלה משהו משהו!"
"מה אמרתי לכם?!" אמר אליאב, ולקח עוד מנת חריימה.
"צ'מ-מה?" התפלאה אמא.
"חריימה", חזר אליאב בסבלנות. "דגים חריפים, כמו שאמא של נתנאל אוחיון עושה. זה נורא טעים".
אמא חייכה. מאז שהיא ואבא נסעו לנופש ופיזרו את הילדים במשפחות של חברים, כל מיני רעיונות מהפכניים לשינויים בסעודות השבת נשמעו בבית. "אולי נאכל בחד-פעמי? אולי נרקוד בזמן ששרים 'שלום עליכם'?" אבל הגדיל לעשות אליאב: הוא התארח אצל חברים ממוצא מרוקאי, והסתבר שלאשכנזי שלהם יש טעם מזרחי בהחלט. הוא לא הפסיק לבקש מאכלים שונים ומשונים, שאמא אפילו לא ידעה איך לבטא את שמותיהם.
"מצטערת, אליאב", היא השיבה לבנה המאוכזב. "אין לי מושג איך מכינים את הדברים האלה! אני לא מכירה את התבלינים ושאר החומרים ומי יאכל כאן דגים חריפים חוץ ממך? אני מציעה לך לגדול קצת, ואז להתחתן עם בחורה מרוקאית נחמדה... היא כבר תבשל לך את מה שאתה אוהב!"
בשבוע לאחר מכן תקף וירוס מעצבן במיוחד את כל ילדי המשפחה, בזה אחר זה. אמא בילתה את רוב שעות היממה בישיבה בתור אצל הרופאה ובהתרוצצות בין החולים, כשהיא מחלקת אקומולים וטיפות הרגעה לכל דורש. ביום חמישי בערב היא פנתה בייאוש לאבא: "איזה שבוע! מה יהיה עם השבת? הבית הפוך, לא בישלתי כלום, ואפילו קניות לא ערכנו!"
"אל תדאגי", הרגיע אותה אבא. "אני אשטוף את הבית הערב, וקניות אפשר לערוך מחר בבוקר".
למחרת נסע אבא לסופרמרקט הגדול בשכונה שלידם. רוח חזקה נשבה, ובזמן שהוא ניסה לשלוף עגלה מתוך טור העגלות הארוך, הרוח חטפה את רשימת הקניות שהיתה בידו והעיפה אותה. "הי!" קרא אבא ורדף אחרי הפתק. הוא נכנס בין העגלות, ואבא מהר להתכופף ולהרים אותו. "מזל, בלי רשימה אני לא יכול להסתדר..." הוא חשב, ונכנס אל תוך הסופרמרקט.
אבל גם עם הרשימה אבא התקשה באותו יום להסתדר. "מה זה? כוסברה?" הוא תהה למראה הרשימה "חווייג'? פלפלים חריפים? גרגרי חומוס? טוב, אולי היא רוצה להפתיע את אליאב".
אבא הממושמע חיפש את המצרכים יוצאי הדופן ברחבי הסופרמרקט, ולאחר שחיכה שעה ארוכה בקופה, נסע הביתה.
"או, יופי", שמחה אמא לקראתו. "סוף סוף אפשר להתחיל לבשל!" היא התחילה לפרוק את השקיות שגדשו את רצפת המטבח. אך לא חלפה דקה, והשמחה התחלפה במבוכה.
"מה כל הדברים האלה שהבאת לי?!" היא פנתה לאבא בתמיהה. "כוסברה? חווייג'? פלפלים חריפים? ממתי אני משתמשת בכוסברה וחווייג'?! נראה לי שהחלפת שקיות עם מישהו!"
"לא החלפתי שום שקיות", נעלב אבא. "זה מה שבקשת שאקנה! הנה, תסתכלי אפילו ברשימה! לקח לי שעה למצוא את המצרכים בסופר!"
אמא חטפה את הרשימה והביטה בו. "
זאת לא הרשימה שלנו...!" היא אמרה "שקיות אולי לא החלפת, אבל רשימות כן! אוי ואבוי... מה אעשה עכשיו?! כבר אין לי זמן לחכות שתערוך קניות שוב!"
אבא התחיל לצחוק. "נראה לי שפשוט נצטרך להיות מרוקאים השבת. אני מכיר לפחות ילד אחד שיהיה מרוצה..."
כך מצאה את עצמה אמא מטלפנת לאמא של נתנאל אוחיון ולוקחת מתכונים. ריחות מעניינים וחדשים עלו מן המטבח, בעוד אמא קוצצת כוסברה במרץ ומכינה עוף בזיתים ודגים חריפים.
"מי שלא אוהב, שיאכל חלה עם חומוס", הצהירה אמא בראשית סעודת השבת. "זה מה שיש!"
אבל רוב הילדים דווקא אהבו את המאכלים, ומי שלא אכל חלה.
"מזל שהרמתי את הפתק הלא נכון..." אמר אבא, "הדגים האלה משהו משהו!"
"מה אמרתי לכם?!" אמר אליאב, ולקח עוד מנת חריימה.