ביום שהחמאס יתמתן
יש משהו מפחיד בתגובותיה ההפכפכות של ממשלת ישראל מול החמאס. זה לא רק הבלבול והמבוכה, אלא גם ובעיקר האשליה כי משהו בשלטון הפלשתיני עוד ישתנה. עד לרגע זה, עדיין לא ברור כיצד תמשיך ישראל להתייחס לרשות הטרור הפלשתינית, אבל ברור לגמרי מה תעשה הממשלה במקרה שהחמאס יחליט להתנער רשמית מהטרור. ואם היה לשלטון הפלשתיני מינימום של שכל, זה בדיוק מה שהוא היה עושה.
כי ברגע שהרשות החמאסית תגלה טיפת מתינות כלפי חוץ, או-אז כבר יסתערו עליה גדודי שמעון פרס כאילו אין מחר, ידחפו למו"מ מהיר, יוותרו על שטחים וימסרו עוד כלי נשק - כי אלה מאוסלו כבר התיישנו. הודעה של החמאס על התנתקות מהטרור תתקבל באותה אופוריה שבה התקבל המו"מ עם ערפאת. כל ההגנות ייפלו באחת, ברגע שיגיע ניצוץ ראשון של אולי פיוס. אולמרט ואנשיו רק ממתינים לרגע הזה. המצב הנוכחי, שבו הפלשתינים הם פשוט אויב אכזר ובן-מוות, פשוט לא משתלב אצלם בתוכנה.
למרבה המזל והצער, סביר להניח כי החמאס כמו ערפאת לפניו ימשיך בדרך האלימות נטולת המסכות, ובכך יציל אותנו מעצמנו, מאשליותינו ומהושטת ידינו האובססיבית לשלום של פתאים.
לא בומבה של נביא
אם היה למוסלמים הקנאים שמץ הבנה בקריקטורות, היו יודעים בוודאי כי הן לא באמת לועגות לנביאם הקדום. אמנם מוחמד הוא המופיע באיורים, אבל רק כסמל למוסלמים האלימים של ימינו. במילים אחרות: הקריקטוריסט לא טוען כי למוחמד באמת יש פצצה בטורבן, אלא שכל המוסלמים הם פצצה אחת גדולה ומתקתקת.
המצחיק הוא, שתמיד אפשר לסמוך על האיסלאם הקיצוני שיבלבל את העיקר עם הטפל. לא אכפת להם שעיתון דני מאשים את כל המוסלמים בסכנה לשלום העולם. אכפת להם רק שהוא מצייר לא יפה את הדמות הנערצת עליהם. אם במקום לגמגם ולהתנצל, היה עורך העיתון מבהיר כי הלעג הוא לכל המוסלמים ולא למוחמד, יש לי הרגשה שהסתומים האלה עוד היו נרגעים.
ירוק עולה
לקראת יום הבחירות לכנסת, שוב עורך בית-הספר התיכון בליך בחירות-דמה בקרב תלמידיו. לתוצאות הבחירות בבליך נודעת חשיבות רבה בשל העובדה שהן תמיד מנחשות נכונה את תוצאות הסקרים. נראה כי זאת הסיבה, שכל מפלגה המכבדת את עצמה וכמו כן מפלגת חץ של אברהם פורז רוצות מאוד להשתתף בסימולציית הבחירות הזו באופן פעיל.
והנה השנה, החליט בית הספר לא לאפשר למפלגת עלה ירוק להשתתף בבחירות. בתגובה, פנתה עלה ירוק לבית המשפט המחוזי בתביעה לשנות את ההחלטה. לאחר מכן, אני משער, יגיע גם הבג"ץ, בעוד האופציה של בית המשפט לפשעי מלחמה בהאג תישאר בינתיים כמוצא אחרון בלבד.
אפשר היה לצפות מראשי עלה ירוק שיתעסקו בעניינים חשובים יותר מבחירות בבית ספר למשל, כיצד לגרש את הגמדים הכחולים שמרצדים להם מול העיניים. אבל אפשר בהחלט להבין ללבם. לתלמידי ישראל יש נטייה להצביע 'קנ' בהמוניהם, וסביר להניח כי לא כולם אנאלפביתים שהתכוונו להצביע לקדימה. אין ספק שעלה ירוק פופולרית במיוחד בגילאי החצ'קונים. להזכירכם: רק בבחירות הקודמות נערך סקר בקרב 4000 שביעיסטים ושמיניסטים בתל-אביב, ועלה ירוק זכתה שם ל-14 מנדטים.
ובדיוק מאותה סיבה, מלבד העניין החינוכי-אידיאולוגי, היה נכון מצד בליך למנוע מהמפלגה להתמודד בבחירות. שכן הצלחותיה של עלה ירוק בבתי הספר מפנה את האצבע (סליחה, לא התאפקתי) אל הגיחוך שבכל חגיגות הדמוקרטיה המפוקפקות במוסדות החינוך. אפשר לומר שבפסילת המפלגה - נהג ביה"ס בליך כדמוקרטיה מתגוננת. ובכל זאת, הרשו לי להמר שלמרות הכול, תזכה עלה ירוק לתמיכה לא קטנה בתיכון הרמת-גני, גם אם התלמידים ייאלצו לכתוב את שם המפלגה על פתקים לבנים.
חמסה עלינו
א. האות ב' של המפד"ל, והאות ט' שפעם ייצגה את מולדת, מרכיבות כעת יחד את אותיות המפלגה הדתית המאוחדת 'טב'. לכאורה, זה היה אמור להיות 'לב', חיבור של הל' מהאיחוד הלאומי והב' של המפד"ל. אבל כפי שאנו יודעים, באיחוד הזה יש הרבה יותר שכל מאשר לב.
ב. זה שכל הערוצים נענו לדרישת הציבור ושידרו את הלווייתה של שושנה דמארי בחי זה בסדר. זה שהציבור דורש שוב ושוב שידורים ישירים מהלוויות לא מוצא חן בעיניי. תמצאו לכם חיים, תרתי משמע.
ג. "פלשתינים מדווחים כי שני נערים בני 18 נהרגו מירי חיילי צה"ל" (בחדשות תחנת הרדיו הצבאית מרחיבים את המושג 'נערים' עד גיל הצבא, יום א' השבוע)
ד. איזה יופי, אולימפיאדת החורף, הא? ראיתם את תחרות הביאתלון? ומזחלות הקרח האלו זה משהו, לא? תפסיקו להנהן עם הראש לא אתם ולא אני ראינו אפילו דקה מהשידורים, תודו.
ה. הנה סיפור נוגע ללב: בחנות הירקות מצאתי שורש פטרוזיליה בגודל של וילה בכפר שמריהו. מכיוון שמחיר הירק הוא לפי יחידות, מובן שלקחתי את הגודזילה האדירה הזאת, אבל עד עכשיו זה עושה לי נקיפות מצפון כלפי בעלי החנות. אני חייב לקבוע עם הפסיכולוג.
יודע את מקומי
לאחרונה, אני קורא יותר מדי מאמרים של רווקים דתיים, המסבירים עד כמה קשים חייהם בביצה: הבדידות, הדיכאון, הייאוש. מכיוון שלב יהודי פועם בקרבי, ולא הייתי רוצה שידידיי הלא-נשואים יטעו בהתייחסותם לעולם שמעבר לחופה, אני מבקש להסביר משהו על מה זה להיות נשוי, מנקודת מבט שלי ושל אחרים.
להיות נשוי פירושו לפרנס משפחה. זה אומר לעבוד מהבוקר עד הערב (נו, אמרתי שזאת לא רק נקודת מבט שלי), לחזור הביתה, ליפול על הכורסה בפישוט איברים, ולמצוא את עצמך באותה תנוחה על אותה כורסה למחרת בבוקר, לפני היציאה לעבודה. במצב כזה אמנם לא נספיק אפילו להיות בודדים, אבל גם שיחות הנפש עם בת הזוג יידחו כבר לסוף השבוע. במקרה של ילדים קטנים, יידחו השיחות לסוף השבוע בשנת 2013.
להיות נשוי פירושו לנהל בית של זוג נשוי, עם מערכת סלונית, שטיחים ויצירות אמנות ממוסגרות שלא אתה בחרת. הפוסטרים מחיי הרווקות נכנסים כמובן עמוק לארון, אבל לקראת הפסח הראשון לנישואיך הם ייזרקו לפח בהוראת אשתך. בחדרים שונים בבית מצויים כעת מכשירי חשמל שאולי הכרת פעם אצל הוריך - מכשירים אמיתיים כמו מיקסר, מיחם ומכונת כביסה. בכל בית נורמלי יהיה לפחות מכשיר חשמלי אחד שאין לך או לרעייתך מושג מהו ומה הוא עושה.
להיות נשוי פירושו להיחשף למראות חדשים, מפתיעים ולעתים מביכים: תכשיטים, גומיות לשיער, בגדים שלך כשהם בלי כתמים. להיות נשוי זה גם לחפש את נעליך במשך שעות, עד שאתה מגלה כי מישהי עשתה דבר משונה והניחה אותן במקום. להיות נשוי זה להסתגל לנוכחותו של אדם אחר בבית. בדרך כלל קוראים לו חותנת.
להיות נשואים זה להגיע להסכמה ברורה בנושא הילדים, וההסכמה היא שאין הסכמה. להיות הורים זה לשכוח סופית מהאירועים החברתיים שתכננתם לערוך בבית, אירועים שעד היום לא התקיימו כי כאמור, תמיד נרדמת על הכורסה. להיות הורים זה לעולם לא להגיע לשום מקום בזמן. להיות אבא פירושו שאין צורך יותר בשעון מעורר. להיות אבא פירושו לגלות שמאוד משתלם כלכלית להיות גננת. להיות אבא זה להרגיש זקן אפילו בלי שיזכירו לך כי הגיע הזמן להתחתן.
כאמור, יותר ויותר רווקים ורווקות רוצים להיות נשואים, מתוך אמונה שזה טוב פי כמה וכמה מאשר להישאר רווק מזדקן. אז יש לי משהו לומר לכם, חברים, ואני מצטער על שאינכם מסוגלים לראות כעת את החיוך האווילי והמרושע על פני: אתם צודקים. הו, אתם כל כך צודקים, מסכנים שלי. אין כמו חיי הנישואים, יא פארשים, וזאת האמת.
יש משהו מפחיד בתגובותיה ההפכפכות של ממשלת ישראל מול החמאס. זה לא רק הבלבול והמבוכה, אלא גם ובעיקר האשליה כי משהו בשלטון הפלשתיני עוד ישתנה. עד לרגע זה, עדיין לא ברור כיצד תמשיך ישראל להתייחס לרשות הטרור הפלשתינית, אבל ברור לגמרי מה תעשה הממשלה במקרה שהחמאס יחליט להתנער רשמית מהטרור. ואם היה לשלטון הפלשתיני מינימום של שכל, זה בדיוק מה שהוא היה עושה.
כי ברגע שהרשות החמאסית תגלה טיפת מתינות כלפי חוץ, או-אז כבר יסתערו עליה גדודי שמעון פרס כאילו אין מחר, ידחפו למו"מ מהיר, יוותרו על שטחים וימסרו עוד כלי נשק - כי אלה מאוסלו כבר התיישנו. הודעה של החמאס על התנתקות מהטרור תתקבל באותה אופוריה שבה התקבל המו"מ עם ערפאת. כל ההגנות ייפלו באחת, ברגע שיגיע ניצוץ ראשון של אולי פיוס. אולמרט ואנשיו רק ממתינים לרגע הזה. המצב הנוכחי, שבו הפלשתינים הם פשוט אויב אכזר ובן-מוות, פשוט לא משתלב אצלם בתוכנה.
למרבה המזל והצער, סביר להניח כי החמאס כמו ערפאת לפניו ימשיך בדרך האלימות נטולת המסכות, ובכך יציל אותנו מעצמנו, מאשליותינו ומהושטת ידינו האובססיבית לשלום של פתאים.
לא בומבה של נביא
אם היה למוסלמים הקנאים שמץ הבנה בקריקטורות, היו יודעים בוודאי כי הן לא באמת לועגות לנביאם הקדום. אמנם מוחמד הוא המופיע באיורים, אבל רק כסמל למוסלמים האלימים של ימינו. במילים אחרות: הקריקטוריסט לא טוען כי למוחמד באמת יש פצצה בטורבן, אלא שכל המוסלמים הם פצצה אחת גדולה ומתקתקת.
המצחיק הוא, שתמיד אפשר לסמוך על האיסלאם הקיצוני שיבלבל את העיקר עם הטפל. לא אכפת להם שעיתון דני מאשים את כל המוסלמים בסכנה לשלום העולם. אכפת להם רק שהוא מצייר לא יפה את הדמות הנערצת עליהם. אם במקום לגמגם ולהתנצל, היה עורך העיתון מבהיר כי הלעג הוא לכל המוסלמים ולא למוחמד, יש לי הרגשה שהסתומים האלה עוד היו נרגעים.
ירוק עולה
לקראת יום הבחירות לכנסת, שוב עורך בית-הספר התיכון בליך בחירות-דמה בקרב תלמידיו. לתוצאות הבחירות בבליך נודעת חשיבות רבה בשל העובדה שהן תמיד מנחשות נכונה את תוצאות הסקרים. נראה כי זאת הסיבה, שכל מפלגה המכבדת את עצמה וכמו כן מפלגת חץ של אברהם פורז רוצות מאוד להשתתף בסימולציית הבחירות הזו באופן פעיל.
והנה השנה, החליט בית הספר לא לאפשר למפלגת עלה ירוק להשתתף בבחירות. בתגובה, פנתה עלה ירוק לבית המשפט המחוזי בתביעה לשנות את ההחלטה. לאחר מכן, אני משער, יגיע גם הבג"ץ, בעוד האופציה של בית המשפט לפשעי מלחמה בהאג תישאר בינתיים כמוצא אחרון בלבד.
אפשר היה לצפות מראשי עלה ירוק שיתעסקו בעניינים חשובים יותר מבחירות בבית ספר למשל, כיצד לגרש את הגמדים הכחולים שמרצדים להם מול העיניים. אבל אפשר בהחלט להבין ללבם. לתלמידי ישראל יש נטייה להצביע 'קנ' בהמוניהם, וסביר להניח כי לא כולם אנאלפביתים שהתכוונו להצביע לקדימה. אין ספק שעלה ירוק פופולרית במיוחד בגילאי החצ'קונים. להזכירכם: רק בבחירות הקודמות נערך סקר בקרב 4000 שביעיסטים ושמיניסטים בתל-אביב, ועלה ירוק זכתה שם ל-14 מנדטים.
ובדיוק מאותה סיבה, מלבד העניין החינוכי-אידיאולוגי, היה נכון מצד בליך למנוע מהמפלגה להתמודד בבחירות. שכן הצלחותיה של עלה ירוק בבתי הספר מפנה את האצבע (סליחה, לא התאפקתי) אל הגיחוך שבכל חגיגות הדמוקרטיה המפוקפקות במוסדות החינוך. אפשר לומר שבפסילת המפלגה - נהג ביה"ס בליך כדמוקרטיה מתגוננת. ובכל זאת, הרשו לי להמר שלמרות הכול, תזכה עלה ירוק לתמיכה לא קטנה בתיכון הרמת-גני, גם אם התלמידים ייאלצו לכתוב את שם המפלגה על פתקים לבנים.
חמסה עלינו
א. האות ב' של המפד"ל, והאות ט' שפעם ייצגה את מולדת, מרכיבות כעת יחד את אותיות המפלגה הדתית המאוחדת 'טב'. לכאורה, זה היה אמור להיות 'לב', חיבור של הל' מהאיחוד הלאומי והב' של המפד"ל. אבל כפי שאנו יודעים, באיחוד הזה יש הרבה יותר שכל מאשר לב.
ב. זה שכל הערוצים נענו לדרישת הציבור ושידרו את הלווייתה של שושנה דמארי בחי זה בסדר. זה שהציבור דורש שוב ושוב שידורים ישירים מהלוויות לא מוצא חן בעיניי. תמצאו לכם חיים, תרתי משמע.
ג. "פלשתינים מדווחים כי שני נערים בני 18 נהרגו מירי חיילי צה"ל" (בחדשות תחנת הרדיו הצבאית מרחיבים את המושג 'נערים' עד גיל הצבא, יום א' השבוע)
ד. איזה יופי, אולימפיאדת החורף, הא? ראיתם את תחרות הביאתלון? ומזחלות הקרח האלו זה משהו, לא? תפסיקו להנהן עם הראש לא אתם ולא אני ראינו אפילו דקה מהשידורים, תודו.
ה. הנה סיפור נוגע ללב: בחנות הירקות מצאתי שורש פטרוזיליה בגודל של וילה בכפר שמריהו. מכיוון שמחיר הירק הוא לפי יחידות, מובן שלקחתי את הגודזילה האדירה הזאת, אבל עד עכשיו זה עושה לי נקיפות מצפון כלפי בעלי החנות. אני חייב לקבוע עם הפסיכולוג.
יודע את מקומי
לאחרונה, אני קורא יותר מדי מאמרים של רווקים דתיים, המסבירים עד כמה קשים חייהם בביצה: הבדידות, הדיכאון, הייאוש. מכיוון שלב יהודי פועם בקרבי, ולא הייתי רוצה שידידיי הלא-נשואים יטעו בהתייחסותם לעולם שמעבר לחופה, אני מבקש להסביר משהו על מה זה להיות נשוי, מנקודת מבט שלי ושל אחרים.
להיות נשוי פירושו לפרנס משפחה. זה אומר לעבוד מהבוקר עד הערב (נו, אמרתי שזאת לא רק נקודת מבט שלי), לחזור הביתה, ליפול על הכורסה בפישוט איברים, ולמצוא את עצמך באותה תנוחה על אותה כורסה למחרת בבוקר, לפני היציאה לעבודה. במצב כזה אמנם לא נספיק אפילו להיות בודדים, אבל גם שיחות הנפש עם בת הזוג יידחו כבר לסוף השבוע. במקרה של ילדים קטנים, יידחו השיחות לסוף השבוע בשנת 2013.
להיות נשוי פירושו לנהל בית של זוג נשוי, עם מערכת סלונית, שטיחים ויצירות אמנות ממוסגרות שלא אתה בחרת. הפוסטרים מחיי הרווקות נכנסים כמובן עמוק לארון, אבל לקראת הפסח הראשון לנישואיך הם ייזרקו לפח בהוראת אשתך. בחדרים שונים בבית מצויים כעת מכשירי חשמל שאולי הכרת פעם אצל הוריך - מכשירים אמיתיים כמו מיקסר, מיחם ומכונת כביסה. בכל בית נורמלי יהיה לפחות מכשיר חשמלי אחד שאין לך או לרעייתך מושג מהו ומה הוא עושה.
להיות נשוי פירושו להיחשף למראות חדשים, מפתיעים ולעתים מביכים: תכשיטים, גומיות לשיער, בגדים שלך כשהם בלי כתמים. להיות נשוי זה גם לחפש את נעליך במשך שעות, עד שאתה מגלה כי מישהי עשתה דבר משונה והניחה אותן במקום. להיות נשוי זה להסתגל לנוכחותו של אדם אחר בבית. בדרך כלל קוראים לו חותנת.
להיות נשואים זה להגיע להסכמה ברורה בנושא הילדים, וההסכמה היא שאין הסכמה. להיות הורים זה לשכוח סופית מהאירועים החברתיים שתכננתם לערוך בבית, אירועים שעד היום לא התקיימו כי כאמור, תמיד נרדמת על הכורסה. להיות הורים זה לעולם לא להגיע לשום מקום בזמן. להיות אבא פירושו שאין צורך יותר בשעון מעורר. להיות אבא פירושו לגלות שמאוד משתלם כלכלית להיות גננת. להיות אבא זה להרגיש זקן אפילו בלי שיזכירו לך כי הגיע הזמן להתחתן.
כאמור, יותר ויותר רווקים ורווקות רוצים להיות נשואים, מתוך אמונה שזה טוב פי כמה וכמה מאשר להישאר רווק מזדקן. אז יש לי משהו לומר לכם, חברים, ואני מצטער על שאינכם מסוגלים לראות כעת את החיוך האווילי והמרושע על פני: אתם צודקים. הו, אתם כל כך צודקים, מסכנים שלי. אין כמו חיי הנישואים, יא פארשים, וזאת האמת.