יותר מכל זו היתה הצבעת מחאה נגד הממסד הפוליטי. קודם כל בלטה מחאתם של קרוב לארבעים אחוזים מבעלי זכות הבחירה, שעל אף כל הקריאות והתחנונים בחרו לצפצף על הבחירות ונשארו בבית. אחר כך באה מחאתם של מצביעי רשימת הגימלאים - רבים מהם בני המגזר היאפי השבע, שרחוק עדיין מגמלאות ולא ממש דואג לפנסיה או לקצבת הזקנה. גם מצביעים אלה מאסו במפלגות המושחתות והמתעתעות, אך במקום פתק לבן הם ניצלו את זכותם ועשו טובה למגזר מקופח שהתמיכה בו אינה כרוכה באמירה פוליטית. הצבעתם היא התרסה נגד קדימה ומרצ, הקרובות להם בעמדותיהן המדיניות, וגם הבעת אי-אמון בעמיר פרץ - נושא הדגל החברתי, שלא זכה בקולותיהם על אף הבטחותיו לדאוג לגימלאים.
הצלחת רשימתו האלמונית של אביגדור ליברמן מבטאת את מחאתם של אנשי הימין, בעיקר מאוכזבי הליכוד.
למעשה, כל המפלגות הגדולות בכנסת הקודמת יצאו מאוכזבות. קדימה השיגה כוח פוליטי מצומצם, הרבה פחות משניבאו לה הסקרים, וכזה שיגביל את חופש התמרון הפוליטי והמדיני שלה כמפלגת שלטון. מפלגת העבודה דרכה במקום במערכת בחירות שבה אחרים שהלכו עם אג'נדה חברתית זכו להישגים יפים. הליכוד נחל תבוסה מוחצת שכל התחזיות השחורות מחווירות לעומתה. וכמובן שינוי, ש-15 המנדטים שלה נמחקו באחת.
התוצאות המוזרות הללו שולחות את הממסד הפוליטי הישראלי לחשבון נפש מעמיק על השחיתות, על הנהנתנות, על האופורטוניזם, על הרס האמון בין בוחר לנבחריו, על כל החולאים המוכרים בפוליטיקה הישראלית שהעמיקו עד מאוד בכנסת היוצאת.
המבחן של ש"ס
בקדנציה האחרונה ש"ס היתה אופוזיציה גם חברתית וגם מדינית, והיא נבנתה מזה היטב. ראשיה צברו נקודות בהתנגדותם העקבית לתוכנית ההתנתקות, ובסירובם לפיתויים כספיים שהוצעו להם כדי שיתמכו בקואליציית הגירוש. אלי ישי עמד בניסיון היכן שיעקב ליצמן כשל, ובתמורה זכה שמפלגתו תחזור להיות השלישית בגודלה ואולי גם לשון המאזניים. בדרך אל ההישג הזה הוא קיבל גם את תמיכתם של מספר רבנים חשובים המזוהים עם הציונות הדתית, שהצביעו הפעם ש"ס יחד עם רבים מתלמידיהם.
כעת יעמדו ישי ומפלגתו למבחן. הם רוצים מאוד להצטרף לקואליציה, אבל יידרשו לעמוד בהבטחתם ולסרב לדרישת אולמרט והשמאל לחתום על תמיכה בגירושים הבאים כתנאי להצטרפותם. אולי עמדתם זו תשאיר אותם באופוזיציה, ואולי תביא לכך שדווקא האגף השמאלי יישאר בחוץ. אם יהיו בקואליציה, הם יצטרכו להקפיד הרבה יותר מבעבר על ניקיון כפיים, ולהיזהר מגישה סקטוריאלית צרה גם בדרישותיהם החברתיות.
לא הכול פוליטיקה
יש הרבה הסברים לתוצאה המאכזבת שהשיגה רשימת האיחוד-מפד"ל.
ראשית, חבלי הלידה הארוכים של הרשימה המשותפת לוו באקורדים צורמים ובהשמצות הדדיות. אם החתן מוצא פגמים בכלה ולהיפך, למה שקהל המוזמנים יחשוב שביחד הם משפחה מושלמת? מה גם שמטות ההסברה הכפולים ותשדירי התעמולה הנפרדים יצרו את הרושם שמדובר בנישואין פיקטיביים של זוג שנישא מתוך הסכמה לחיות בנפרד. גם פעילי השטח, שעשו עבודה נפלאה בשבועות האחרונים, יצאו מאוחר בגלל עיכובי ההתארגנות הממושכת.
הגורם השני הוא הרשימה הלא-מספיק אטרקטיבית. צדק מי שדרש לשבץ ברשימה אישים פופולאריים, כדי שהיא לא תהיה רק סידור עבודה לח"כים המכהנים. חלק מהח"כים ברשימה כבר ותיקים, שיא הקריירה הפוליטית שלהם כבר מאחוריהם, והם סובלים ממוטיבציה נמוכה לעבודה פרלמנטרית לאחר שכבר כיהנו בתפקיד מיניסטריאלי. צריך היה גם לשבץ במקומות ריאליים אישים שאינם מזוהים עם הסקטור הדתי, ולפחות לקדם את אריה אלדד, ח"כ פופולארי ומצטיין, למקום טוב בצמרת הרשימה.
אבל הגורם העיקרי לדעתי שפגע ברשימה המשותפת הוא מה שנתפש בציבור כהתנהלות לא מספיק טובה של שתי המפלגות במאבק נגד הגירוש. בדיעבד סבורים רבים שהפרישה מהממשלה, לא רק של המפד"ל אלא גם של האיחוד הלאומי, היתה צריכה להתבצע בשלב הרבה יותר מוקדם. גם במאבק החוץ-פרלמנטרי רוב הח"כים משתי המפלגות לא הצליחו לתפוש עמדה מנהיגותית ולא השכילו להתוות לציבור דרך נכונה. גם מי שמאמין שהח"כים עשו את המקסימום במציאות בלתי אפשרית, עדיין נשאר עם התהיות מהו אפוא ערכו של הכוח הפוליטי המוגבל שהמחנה הזה מסוגל לגייס. גם הקמפיין הפרסומי לא היה משכנע כמו בעבר, ולא נרשמו ג'ינגלים סוחפים או סיסמאות בלתי-נשכחות.
ייתכן שניתן היה להשיג מנדט נוסף אילו היתה נמנעת ריצתו הנפרדת של ברוך מרזל. אם כי ברור למדי שאחוז ניכר מתומכיו של מרזל הם כאלה שבכל מקרה לא היו נותנים את קולם לרשימה המשותפת. לגבי חלקם נכון להעריך שאפילו אם מרזל עצמו היה משובץ ברשימה המשותפת הם לא היו באים אחריו, אלא מצביעים לחרות של קליינר או מקימים רשימת ימין אחרת (בראשות נועם פדרמן?) או נשארים בבית. מרזל ברשימה בדלנית הוכיח שהוא שווה מנדט. ברשימה משותפת לא בטוח, מה גם שכמה אלפי מצביעים 'מתונים' היו בורחים. בשורה התחתונה, אם לא יצליח מרזל להשתבץ ברשימה משותפת כדאי שבפעם הבאה יוותר על הריצה הנפרדת.
לסיכום, המחנה הכתום לא הצליח הפעם אבל גם לא נכשל. המאבק צריך להימשך בשטח, כי בניגוד למה שנאמר בתעמולת הבחירות - הדברים מוכרעים לא רק בכנסת.
ותודה לשאול יהלום ולגילה פינקלשטיין.
מכתב לנתניהו
בנימין נתניהו שלום,
יש משהו מכמיר לב בכך שההתרסקות המבישה הזאת קרתה דווקא לך. אחרי הכול, אתה אחד הפחות-גרועים מבין אלה שנשארו בליכוד, וטוב יותר מכל עריקי 'קדימה' שתופרים עכשיו חליפות. אבל יש גם במה שקרה לך צדק פואטי. כי ממך, עם שורשיך ועם כישרונותיך, מצפים ליותר.
יכולת לעצור את הגירוש הזה, אל תגיד שלא. היית קונה את עולמך אילו העזת לצאת כמה חודשים מוקדם יותר, כמו עוזי לנדאו, מתוך גישה אידיאולוגית כנה ולא בגלל אמביציות אישיות מגובות בסקרים. אבל בחרת לשים מעל לכל את השיקול הפוליטי והאישי, ועכשיו הליכוד בראשותך מפורק לחתיכות, ממש כמו היישובים בגוש קטיף ששיוועו לשווא לעזרתכם. ואחרי שאכלתם ביחד את הדג המסריח וספגתם את המלקות, יבקשו חבריך למפלגה גם לגרש אותך מהעיר.
זה אולי לא לגמרי מגיע לך, ביבי, אבל כולם נגדך היום. האופורטוניסטים בתוך מפלגתך מתנערים ממך, לאחר שהמרד שלך נגד שרון ותבוסתך בבחירות הרחיקו אותם ממוקדי הכוח והשלטון. האידיאולוגים בימין לא אוהבים אותך בגלל עמדתך הלא-אמיצה במאבק נגד הגירוש. אלה שהלכו שמאלה סולדים ממך בגלל שברגע האחרון קראת בכל זאת תיגר על תוכניתם ועל מנהיגם. העניים כועסים עליך בגלל שבחרת להבריא את המשק על גבם. והעשירים, שנהנים יותר מכולם מהצמיחה שהבאת, יהיו מוכנים אולי לומר מילה בזכותך בכנס קיסריה, אבל תמיכתם הפוליטית שמורה למרץ, לעבודה ולקדימה. כל אלה מצטרפים למי ששנאו אותך מזמן גם בלי סיבה.
אל תאחז בקרנות המזבח, מר נתניהו. זה לא לכבודך. אם סילבן או לימור חושבים שהם מסוגלים להוביל, תן להם לנסות. ותישאר בפוליטיקה, הסיבוב הבא שלך בוא יבוא. אמרת בנאום ההפסד שלך שבעתיד עוד יכירו בצדקתך, אז עבור לעמדת המתנה עד שזה יקרה. במקום להיאבק כדי לא ליפול, תכיר בכך שכבר נפלת ותתחיל לטפס בחזרה. תלמד מרבין, מפרס ומאריק להיות סבלני, לקחת מה שיש ולחכות לתורך. ותלמד עוד דבר מאריק - להיות נאמן למי שעשו למענך במסירות. תראה איך מיהרת, רגע לאחר שוויתר למענך, להזיז את עוזי לנדאו כדי לפנות מקום ליריבך סילבן שלום. תראה איך ליברמן, שאותו זרקת פעם לכלבים, בנה את עצמו ועקף אותך. עכשיו הוא לא חייב לך אפילו הכרת טובה.
ואל תהיה אובססיבי בקשר לתפקיד ראש הממשלה. עשית דברים יפים במשרד האוצר, למרות שבאמת הגזמת בהכבדת הנטל על אנשים קשי-יום. אולי אביך צדק במה שאמר עליך פעם. אולי באמת מתאים לך יותר להחזיק בתיק בכיר אבל לא ברסן ההנהגה. גם זו משימה מספיק חשובה, שהמדינה זקוקה בה לכישוריך.
הצלחת רשימתו האלמונית של אביגדור ליברמן מבטאת את מחאתם של אנשי הימין, בעיקר מאוכזבי הליכוד.
למעשה, כל המפלגות הגדולות בכנסת הקודמת יצאו מאוכזבות. קדימה השיגה כוח פוליטי מצומצם, הרבה פחות משניבאו לה הסקרים, וכזה שיגביל את חופש התמרון הפוליטי והמדיני שלה כמפלגת שלטון. מפלגת העבודה דרכה במקום במערכת בחירות שבה אחרים שהלכו עם אג'נדה חברתית זכו להישגים יפים. הליכוד נחל תבוסה מוחצת שכל התחזיות השחורות מחווירות לעומתה. וכמובן שינוי, ש-15 המנדטים שלה נמחקו באחת.
התוצאות המוזרות הללו שולחות את הממסד הפוליטי הישראלי לחשבון נפש מעמיק על השחיתות, על הנהנתנות, על האופורטוניזם, על הרס האמון בין בוחר לנבחריו, על כל החולאים המוכרים בפוליטיקה הישראלית שהעמיקו עד מאוד בכנסת היוצאת.
המבחן של ש"ס
בקדנציה האחרונה ש"ס היתה אופוזיציה גם חברתית וגם מדינית, והיא נבנתה מזה היטב. ראשיה צברו נקודות בהתנגדותם העקבית לתוכנית ההתנתקות, ובסירובם לפיתויים כספיים שהוצעו להם כדי שיתמכו בקואליציית הגירוש. אלי ישי עמד בניסיון היכן שיעקב ליצמן כשל, ובתמורה זכה שמפלגתו תחזור להיות השלישית בגודלה ואולי גם לשון המאזניים. בדרך אל ההישג הזה הוא קיבל גם את תמיכתם של מספר רבנים חשובים המזוהים עם הציונות הדתית, שהצביעו הפעם ש"ס יחד עם רבים מתלמידיהם.
כעת יעמדו ישי ומפלגתו למבחן. הם רוצים מאוד להצטרף לקואליציה, אבל יידרשו לעמוד בהבטחתם ולסרב לדרישת אולמרט והשמאל לחתום על תמיכה בגירושים הבאים כתנאי להצטרפותם. אולי עמדתם זו תשאיר אותם באופוזיציה, ואולי תביא לכך שדווקא האגף השמאלי יישאר בחוץ. אם יהיו בקואליציה, הם יצטרכו להקפיד הרבה יותר מבעבר על ניקיון כפיים, ולהיזהר מגישה סקטוריאלית צרה גם בדרישותיהם החברתיות.
לא הכול פוליטיקה
יש הרבה הסברים לתוצאה המאכזבת שהשיגה רשימת האיחוד-מפד"ל.
ראשית, חבלי הלידה הארוכים של הרשימה המשותפת לוו באקורדים צורמים ובהשמצות הדדיות. אם החתן מוצא פגמים בכלה ולהיפך, למה שקהל המוזמנים יחשוב שביחד הם משפחה מושלמת? מה גם שמטות ההסברה הכפולים ותשדירי התעמולה הנפרדים יצרו את הרושם שמדובר בנישואין פיקטיביים של זוג שנישא מתוך הסכמה לחיות בנפרד. גם פעילי השטח, שעשו עבודה נפלאה בשבועות האחרונים, יצאו מאוחר בגלל עיכובי ההתארגנות הממושכת.
הגורם השני הוא הרשימה הלא-מספיק אטרקטיבית. צדק מי שדרש לשבץ ברשימה אישים פופולאריים, כדי שהיא לא תהיה רק סידור עבודה לח"כים המכהנים. חלק מהח"כים ברשימה כבר ותיקים, שיא הקריירה הפוליטית שלהם כבר מאחוריהם, והם סובלים ממוטיבציה נמוכה לעבודה פרלמנטרית לאחר שכבר כיהנו בתפקיד מיניסטריאלי. צריך היה גם לשבץ במקומות ריאליים אישים שאינם מזוהים עם הסקטור הדתי, ולפחות לקדם את אריה אלדד, ח"כ פופולארי ומצטיין, למקום טוב בצמרת הרשימה.
אבל הגורם העיקרי לדעתי שפגע ברשימה המשותפת הוא מה שנתפש בציבור כהתנהלות לא מספיק טובה של שתי המפלגות במאבק נגד הגירוש. בדיעבד סבורים רבים שהפרישה מהממשלה, לא רק של המפד"ל אלא גם של האיחוד הלאומי, היתה צריכה להתבצע בשלב הרבה יותר מוקדם. גם במאבק החוץ-פרלמנטרי רוב הח"כים משתי המפלגות לא הצליחו לתפוש עמדה מנהיגותית ולא השכילו להתוות לציבור דרך נכונה. גם מי שמאמין שהח"כים עשו את המקסימום במציאות בלתי אפשרית, עדיין נשאר עם התהיות מהו אפוא ערכו של הכוח הפוליטי המוגבל שהמחנה הזה מסוגל לגייס. גם הקמפיין הפרסומי לא היה משכנע כמו בעבר, ולא נרשמו ג'ינגלים סוחפים או סיסמאות בלתי-נשכחות.
ייתכן שניתן היה להשיג מנדט נוסף אילו היתה נמנעת ריצתו הנפרדת של ברוך מרזל. אם כי ברור למדי שאחוז ניכר מתומכיו של מרזל הם כאלה שבכל מקרה לא היו נותנים את קולם לרשימה המשותפת. לגבי חלקם נכון להעריך שאפילו אם מרזל עצמו היה משובץ ברשימה המשותפת הם לא היו באים אחריו, אלא מצביעים לחרות של קליינר או מקימים רשימת ימין אחרת (בראשות נועם פדרמן?) או נשארים בבית. מרזל ברשימה בדלנית הוכיח שהוא שווה מנדט. ברשימה משותפת לא בטוח, מה גם שכמה אלפי מצביעים 'מתונים' היו בורחים. בשורה התחתונה, אם לא יצליח מרזל להשתבץ ברשימה משותפת כדאי שבפעם הבאה יוותר על הריצה הנפרדת.
לסיכום, המחנה הכתום לא הצליח הפעם אבל גם לא נכשל. המאבק צריך להימשך בשטח, כי בניגוד למה שנאמר בתעמולת הבחירות - הדברים מוכרעים לא רק בכנסת.
ותודה לשאול יהלום ולגילה פינקלשטיין.
מכתב לנתניהו
בנימין נתניהו שלום,
יש משהו מכמיר לב בכך שההתרסקות המבישה הזאת קרתה דווקא לך. אחרי הכול, אתה אחד הפחות-גרועים מבין אלה שנשארו בליכוד, וטוב יותר מכל עריקי 'קדימה' שתופרים עכשיו חליפות. אבל יש גם במה שקרה לך צדק פואטי. כי ממך, עם שורשיך ועם כישרונותיך, מצפים ליותר.
יכולת לעצור את הגירוש הזה, אל תגיד שלא. היית קונה את עולמך אילו העזת לצאת כמה חודשים מוקדם יותר, כמו עוזי לנדאו, מתוך גישה אידיאולוגית כנה ולא בגלל אמביציות אישיות מגובות בסקרים. אבל בחרת לשים מעל לכל את השיקול הפוליטי והאישי, ועכשיו הליכוד בראשותך מפורק לחתיכות, ממש כמו היישובים בגוש קטיף ששיוועו לשווא לעזרתכם. ואחרי שאכלתם ביחד את הדג המסריח וספגתם את המלקות, יבקשו חבריך למפלגה גם לגרש אותך מהעיר.
זה אולי לא לגמרי מגיע לך, ביבי, אבל כולם נגדך היום. האופורטוניסטים בתוך מפלגתך מתנערים ממך, לאחר שהמרד שלך נגד שרון ותבוסתך בבחירות הרחיקו אותם ממוקדי הכוח והשלטון. האידיאולוגים בימין לא אוהבים אותך בגלל עמדתך הלא-אמיצה במאבק נגד הגירוש. אלה שהלכו שמאלה סולדים ממך בגלל שברגע האחרון קראת בכל זאת תיגר על תוכניתם ועל מנהיגם. העניים כועסים עליך בגלל שבחרת להבריא את המשק על גבם. והעשירים, שנהנים יותר מכולם מהצמיחה שהבאת, יהיו מוכנים אולי לומר מילה בזכותך בכנס קיסריה, אבל תמיכתם הפוליטית שמורה למרץ, לעבודה ולקדימה. כל אלה מצטרפים למי ששנאו אותך מזמן גם בלי סיבה.
אל תאחז בקרנות המזבח, מר נתניהו. זה לא לכבודך. אם סילבן או לימור חושבים שהם מסוגלים להוביל, תן להם לנסות. ותישאר בפוליטיקה, הסיבוב הבא שלך בוא יבוא. אמרת בנאום ההפסד שלך שבעתיד עוד יכירו בצדקתך, אז עבור לעמדת המתנה עד שזה יקרה. במקום להיאבק כדי לא ליפול, תכיר בכך שכבר נפלת ותתחיל לטפס בחזרה. תלמד מרבין, מפרס ומאריק להיות סבלני, לקחת מה שיש ולחכות לתורך. ותלמד עוד דבר מאריק - להיות נאמן למי שעשו למענך במסירות. תראה איך מיהרת, רגע לאחר שוויתר למענך, להזיז את עוזי לנדאו כדי לפנות מקום ליריבך סילבן שלום. תראה איך ליברמן, שאותו זרקת פעם לכלבים, בנה את עצמו ועקף אותך. עכשיו הוא לא חייב לך אפילו הכרת טובה.
ואל תהיה אובססיבי בקשר לתפקיד ראש הממשלה. עשית דברים יפים במשרד האוצר, למרות שבאמת הגזמת בהכבדת הנטל על אנשים קשי-יום. אולי אביך צדק במה שאמר עליך פעם. אולי באמת מתאים לך יותר להחזיק בתיק בכיר אבל לא ברסן ההנהגה. גם זו משימה מספיק חשובה, שהמדינה זקוקה בה לכישוריך.