ביום ג', יום הבחירות, נפלה קטיושה בדרום אשקלון. קטיושה. לא קסאם ולא פצמ"ר. 122 מ"מ, טווח של 22(!) קילומטר, המסכן לא רק את נמל הנפט של אשקלון, כי אם גם את אשדוד, הנמל הימי הראשי של הארץ. הקטיושה נפלה בבוקר, אולם הידיעה שוחררה לפרסום רק בסביבות השעה 21.00 בערב, כשעה לפני סגירת הקלפיות. למה?
חיים יבין בערוץ הראשון שאל את השאלה הזאת וקיבל תשובה מגומגמת ובלתי אמינה. כביכול ארך זמן לקבוע שזו אכן היתה קטיושה. בולשיט.
יש להקים מיד ועדת חקירה ממלכתית ולגבות עדויות, מי אחראי לעיכוב המידע הזה, במטרה הגלויה לעין למנוע את השפעתו על הבוחרים. סביר להניח, שהפעם התקשרות אינה אשמה. מישהו, ולו אחד בלבד, היה מפרסם. החקירה צריכה להיערך בצבא, במשרד הביטחון - ממופז ומטה - ובמשרד ראש הממשלה - מאולמרט ומטה.
לא הייתי רוצה לחיות במדינה, שבה יכול השלטון להעלים ידיעה כזאת יום שלם לצורכי בחירות, והעם, והמערכות המופקדות על כך, יעברו לסדר היום.
* * *
כן, קטיושות על אשקלון
קשה שלא להיזכר בנבואת מתנגדי אוסלו "קטיושות על אשקלון" ובתגובה הלעגנית והמזלזלת של רבין והשמאל. וקשה שלא לראות את הכתובת 'התנתקות' רשומה (בערבית) על גבי הקטיושה הזאת.
ביום שבו נפלה הקטיושה נפל גם דבר בישראל: נפתח עידן בטחוני חדש, חמור ומסוכן מאוד, ואם לממשלת אולמרט אין תשובה לקסאמים, לקטיושות על אחת כמה וכמה.
ביום הזה הצביעו כמחצית מן הבוחרים היהודים בעד גוש המפלגות קדימה-עבודה-מרץ, שהתחייב בפני הבוחרים להעביר את משגרי הקטיושות גם ליהודה ושומרון ולסביבות ירושלים.
ובעצם היום הזה בוצע גם מעשה רצח, טראגי במיוחד: קסאם 'פרימיטיבי' הרג שתי נפשות, אב ובנו, רועים בדווים. אולמרט ומרעיו יתחמקו בוודאי מן הלחץ הציבורי המתבקש, להגיב - ולא בירי תותחים על שטחים ריקים. הם אמנם מתקשטים בנוצות מחנה השלום, אך חזקה עליהם שינצלו את העובדה שהקורבנות היו 'רק ערבים', שלא לעשות כלום.
ביום הזה גם זכתה לאמון ה'פרלמנט' ברמאללה 'ממשלת' הטרור האיסלמי, חמאס. גם זה היה גלוי וידוע לפני כמחצית הבוחרים היהודים, שבינתם נסתתרה מלראות את הקשר בין הנסיגה, הגירוש, העקירה והחורבן שהיהודים חוללו לעצמם, לבין המסקנה הפשוטה, הטבעית וההגיונית שהסיקו הערבים, כי הטרור ניצח, וכדי שיוכל להמשיך - מסרו לידיו את מפתחות השלטון עליהם.
היה זה גם יום של ערב ליקוי חמה. בתורכיה היה אמור הירח לכסות את השמש למחרת לחלוטין. אצלנו הקדים ליקוי המאורות ביום אחד, אך הוא לא התרחש בשמים, כי אם על הארץ, בקלפיות. אמונות טפלות אומרות שאחרי ליקוי של גרמי שמיים מתחוללות רעידות אדמה. בין בני האדם, אחרי ליקוי מאורות התוקף את מוחות מחצית העם וכל ממשלתו, רעידת האדמה - אמנם מסוג אחר - לבטח לא תאחר לבוא.
מרזל לא אשם
הפרשנים בתקשורת האלקטרונית (כולם שמאל, אלא מה?) חגגו את כשלונו של האיחוד הלאומי-מפד'ל. מסקנתם (אלא מה?), שהעם נתן גט כריתות להתנחלויות ורוצה בחיסולן. על כך נשיב להם: לא ולא!
את הסיבות לכישלון הרשימה קל מאד לזהות. פעמיים הזהרתי בטור הזה, שהאיחוד המלאכותי עלול לגרש בוחרים מכל צד: קולות לאומיים יברחו מפני שמאלניותו של זבולון אורלב ולא ישכחו לו את תפקידו בממשלת-ההתנתקות; ומאידך - ציבור היונים במפד"ל יירתע מלהצביע בעד אפי איתם, אותו גרש מראשות המפלגה. ואכן, הרשימה המאוחדת נפלה כך בין שני הכיסאות.
ועדיין אין זה הכל. המוני ישראלים הנמצאים בלב ונפש במחנה המתנחלים, אך אינם חובשים כיפות, לא חשו שהאיחוד הלאומי-מפד"ל בכלל פונה אליהם. העדר כמעט גמור של חילונים ברשימה שידר להם תדמית של מפד"ל מורחבת. הם לא מצאו בה את מקומם, פנו לכתובות אחרות כמו 'ישראל ביתנו', או לא הצביעו כלל.
לא הועילה לרשימה המאוחדת הצנעתה את ארץ ישראל, מפעל ההתנחלות והמלחמה על עתידו בשידורי התעמולה שלה. לא הועיל העיסוק בנושאים חשובים כמו פנסיה ושכר הלימוד בישיבות התיכוניות. לנושאים האלה נמצאו מקדמי מכירה אחרים, והאופורטוניזם הפופוליסטי בלט לעין כל ותרם את תרומתו לנזק הכולל.
חזקה על המפסידים שימהרו להאשים 'גוזלי קולות' כמו רשימותיהם של קליינר ומרזל, אך הללו לא היה בכוחם לגרוע מסיכויי האיחוד והמפד"ל את ההפרש בין מה שהשיגו בפועל לבין ההישג הדו-ספרתי שראו כתכלית האיחוד ביניהם. מה גם, שיש לשער שמרבית הקולות שניתנו למרזל ואחרים לא היו ניתנים לאף אחד.
עוד זאת: זכרונם של הבריות אינו כה קצר כפי שחושבים. היו כנראה מי שזכרו ולא סלחו שהאיחוד הלאומי, גם הוא, נשאר יושב בממשלת ההתנתקות עד שגורש מתוכה על ידי שרון.
על כן, חברים יקרים מן השמאל התקשורתי - אל נא תעלוזו עדיין! בהצבעתו וגם באי הצבעתו מחנה המתנחלים הוכיח שהוא חי וקיים, ואם צריך - גם בועט!
* * *
ממשלה לשנה וחצי
בבחירות האלה התבדו גם התקוות הוורודות לבלוק חוסם ימני וגם החששות מן הרע מכל. מפלגת-הגירוש-והחורבן לא השיגה רוב לגירוש הסיטוני שתכננה תחת שם הכיסוי השקרי 'התכנסות'. תוצאות הבחירות גם אינן מבטיחות למפלגה הזאת יציבות ואריכות ימים בשלטון, ואת כוחה יחלישו ריבים פנימיים בתוך הערב רב המרכיב את צמרתה. גם הקואליציה שתרכיב תהיה נזילה ושברירית.
נוכח האסונות שהביאו על עם ישראל ממשלה אחר ממשלה, ממשלה לשנה-שנתיים בלבד אינה נראית רעיון רע כל כך.
מישהו התלוצץ והציע להקים מיד אחרי הבחירות שתי ועדות: אחת להפלת הממשלה המכהנת, ואחת להפלת זו שתבוא אחריה, בטרם תספיק להתארגן ולגרום נזקים גדולים מדי.
נוכח ליקוי המאורות הכללי, הדברים נשמעים פחות ופחות כבדיחה.
* * *
היכן נעלמה החמלה
ומילה אחת לאנשי 'באהבה ננצח'. אותה מחצית של עם ישראל שראתה כמו כולנו את המראות הנוראים של הגירוש והחורבן, את שריפת בתי הכנסת, את פליטי הגירוש ומובטליו; דרי רבי-הקומות שילדי ההתנחלויות בהרי השומרון ירדו אליהם, לחצו על האינטרקום, נקשו על הדלתות, דיברו אל ליבותיהם והתחננו: אל נא תיתנו יד לגרש אותנו!; מאות האלפים שהצביעו קדימה, עבודה ומרץ, ביודעם שבכך הם עתידים לגרש מבתיהם עד מאה אלף מבני עמם ולשרוף מאות בתי כנסת היכן היתה החמלה שלהם? איפה היתה אהבתם? אם התמונות שיצאו מגוש קטיף ועמונה לא הבקיעו את ליבות האבן שלהם מה עוד יכול להבקיע?
התסכימו מעתה, אחים "אוהבים", להרהר הרהור שני ולחפש דרכים אחרות לנצח?
חיים יבין בערוץ הראשון שאל את השאלה הזאת וקיבל תשובה מגומגמת ובלתי אמינה. כביכול ארך זמן לקבוע שזו אכן היתה קטיושה. בולשיט.
יש להקים מיד ועדת חקירה ממלכתית ולגבות עדויות, מי אחראי לעיכוב המידע הזה, במטרה הגלויה לעין למנוע את השפעתו על הבוחרים. סביר להניח, שהפעם התקשרות אינה אשמה. מישהו, ולו אחד בלבד, היה מפרסם. החקירה צריכה להיערך בצבא, במשרד הביטחון - ממופז ומטה - ובמשרד ראש הממשלה - מאולמרט ומטה.
לא הייתי רוצה לחיות במדינה, שבה יכול השלטון להעלים ידיעה כזאת יום שלם לצורכי בחירות, והעם, והמערכות המופקדות על כך, יעברו לסדר היום.
* * *
כן, קטיושות על אשקלון
קשה שלא להיזכר בנבואת מתנגדי אוסלו "קטיושות על אשקלון" ובתגובה הלעגנית והמזלזלת של רבין והשמאל. וקשה שלא לראות את הכתובת 'התנתקות' רשומה (בערבית) על גבי הקטיושה הזאת.
ביום שבו נפלה הקטיושה נפל גם דבר בישראל: נפתח עידן בטחוני חדש, חמור ומסוכן מאוד, ואם לממשלת אולמרט אין תשובה לקסאמים, לקטיושות על אחת כמה וכמה.
ביום הזה הצביעו כמחצית מן הבוחרים היהודים בעד גוש המפלגות קדימה-עבודה-מרץ, שהתחייב בפני הבוחרים להעביר את משגרי הקטיושות גם ליהודה ושומרון ולסביבות ירושלים.
ובעצם היום הזה בוצע גם מעשה רצח, טראגי במיוחד: קסאם 'פרימיטיבי' הרג שתי נפשות, אב ובנו, רועים בדווים. אולמרט ומרעיו יתחמקו בוודאי מן הלחץ הציבורי המתבקש, להגיב - ולא בירי תותחים על שטחים ריקים. הם אמנם מתקשטים בנוצות מחנה השלום, אך חזקה עליהם שינצלו את העובדה שהקורבנות היו 'רק ערבים', שלא לעשות כלום.
ביום הזה גם זכתה לאמון ה'פרלמנט' ברמאללה 'ממשלת' הטרור האיסלמי, חמאס. גם זה היה גלוי וידוע לפני כמחצית הבוחרים היהודים, שבינתם נסתתרה מלראות את הקשר בין הנסיגה, הגירוש, העקירה והחורבן שהיהודים חוללו לעצמם, לבין המסקנה הפשוטה, הטבעית וההגיונית שהסיקו הערבים, כי הטרור ניצח, וכדי שיוכל להמשיך - מסרו לידיו את מפתחות השלטון עליהם.
היה זה גם יום של ערב ליקוי חמה. בתורכיה היה אמור הירח לכסות את השמש למחרת לחלוטין. אצלנו הקדים ליקוי המאורות ביום אחד, אך הוא לא התרחש בשמים, כי אם על הארץ, בקלפיות. אמונות טפלות אומרות שאחרי ליקוי של גרמי שמיים מתחוללות רעידות אדמה. בין בני האדם, אחרי ליקוי מאורות התוקף את מוחות מחצית העם וכל ממשלתו, רעידת האדמה - אמנם מסוג אחר - לבטח לא תאחר לבוא.
מרזל לא אשם
הפרשנים בתקשורת האלקטרונית (כולם שמאל, אלא מה?) חגגו את כשלונו של האיחוד הלאומי-מפד'ל. מסקנתם (אלא מה?), שהעם נתן גט כריתות להתנחלויות ורוצה בחיסולן. על כך נשיב להם: לא ולא!
את הסיבות לכישלון הרשימה קל מאד לזהות. פעמיים הזהרתי בטור הזה, שהאיחוד המלאכותי עלול לגרש בוחרים מכל צד: קולות לאומיים יברחו מפני שמאלניותו של זבולון אורלב ולא ישכחו לו את תפקידו בממשלת-ההתנתקות; ומאידך - ציבור היונים במפד"ל יירתע מלהצביע בעד אפי איתם, אותו גרש מראשות המפלגה. ואכן, הרשימה המאוחדת נפלה כך בין שני הכיסאות.
ועדיין אין זה הכל. המוני ישראלים הנמצאים בלב ונפש במחנה המתנחלים, אך אינם חובשים כיפות, לא חשו שהאיחוד הלאומי-מפד"ל בכלל פונה אליהם. העדר כמעט גמור של חילונים ברשימה שידר להם תדמית של מפד"ל מורחבת. הם לא מצאו בה את מקומם, פנו לכתובות אחרות כמו 'ישראל ביתנו', או לא הצביעו כלל.
לא הועילה לרשימה המאוחדת הצנעתה את ארץ ישראל, מפעל ההתנחלות והמלחמה על עתידו בשידורי התעמולה שלה. לא הועיל העיסוק בנושאים חשובים כמו פנסיה ושכר הלימוד בישיבות התיכוניות. לנושאים האלה נמצאו מקדמי מכירה אחרים, והאופורטוניזם הפופוליסטי בלט לעין כל ותרם את תרומתו לנזק הכולל.
חזקה על המפסידים שימהרו להאשים 'גוזלי קולות' כמו רשימותיהם של קליינר ומרזל, אך הללו לא היה בכוחם לגרוע מסיכויי האיחוד והמפד"ל את ההפרש בין מה שהשיגו בפועל לבין ההישג הדו-ספרתי שראו כתכלית האיחוד ביניהם. מה גם, שיש לשער שמרבית הקולות שניתנו למרזל ואחרים לא היו ניתנים לאף אחד.
עוד זאת: זכרונם של הבריות אינו כה קצר כפי שחושבים. היו כנראה מי שזכרו ולא סלחו שהאיחוד הלאומי, גם הוא, נשאר יושב בממשלת ההתנתקות עד שגורש מתוכה על ידי שרון.
על כן, חברים יקרים מן השמאל התקשורתי - אל נא תעלוזו עדיין! בהצבעתו וגם באי הצבעתו מחנה המתנחלים הוכיח שהוא חי וקיים, ואם צריך - גם בועט!
* * *
ממשלה לשנה וחצי
בבחירות האלה התבדו גם התקוות הוורודות לבלוק חוסם ימני וגם החששות מן הרע מכל. מפלגת-הגירוש-והחורבן לא השיגה רוב לגירוש הסיטוני שתכננה תחת שם הכיסוי השקרי 'התכנסות'. תוצאות הבחירות גם אינן מבטיחות למפלגה הזאת יציבות ואריכות ימים בשלטון, ואת כוחה יחלישו ריבים פנימיים בתוך הערב רב המרכיב את צמרתה. גם הקואליציה שתרכיב תהיה נזילה ושברירית.
נוכח האסונות שהביאו על עם ישראל ממשלה אחר ממשלה, ממשלה לשנה-שנתיים בלבד אינה נראית רעיון רע כל כך.
מישהו התלוצץ והציע להקים מיד אחרי הבחירות שתי ועדות: אחת להפלת הממשלה המכהנת, ואחת להפלת זו שתבוא אחריה, בטרם תספיק להתארגן ולגרום נזקים גדולים מדי.
נוכח ליקוי המאורות הכללי, הדברים נשמעים פחות ופחות כבדיחה.
* * *
היכן נעלמה החמלה
ומילה אחת לאנשי 'באהבה ננצח'. אותה מחצית של עם ישראל שראתה כמו כולנו את המראות הנוראים של הגירוש והחורבן, את שריפת בתי הכנסת, את פליטי הגירוש ומובטליו; דרי רבי-הקומות שילדי ההתנחלויות בהרי השומרון ירדו אליהם, לחצו על האינטרקום, נקשו על הדלתות, דיברו אל ליבותיהם והתחננו: אל נא תיתנו יד לגרש אותנו!; מאות האלפים שהצביעו קדימה, עבודה ומרץ, ביודעם שבכך הם עתידים לגרש מבתיהם עד מאה אלף מבני עמם ולשרוף מאות בתי כנסת היכן היתה החמלה שלהם? איפה היתה אהבתם? אם התמונות שיצאו מגוש קטיף ועמונה לא הבקיעו את ליבות האבן שלהם מה עוד יכול להבקיע?
התסכימו מעתה, אחים "אוהבים", להרהר הרהור שני ולחפש דרכים אחרות לנצח?