האיחוד הלאומי-מפד"ל, שבשעותיה האופטימיות קיוותה להכניס את אורית סטרוק (מועמדת מס' 13) לכנסת, בקושי הכניסה את אורי אריאל (מס' 9). ובכל זאת, במפלגה ממשיכים לקוות שייקחו יום אחד את מושכות ההנהגה במדינה, ולא ממהרים לעשות חשבון נפש
בסרט הזה כבר היינו. האנרגיות הכתומות זורמות בעוצמה, והתוצאה מכזיבה. ביום שלישי נצפו ה'טב'ניקים בכל מקום. שלטי האיחוד הלאומי-מפד"ל התנוססו מעל גשרים, פנסי תאורה וגדרות, בערים ובדרכים. התחושה היתה טובה, אפילו טובה מאוד. היו אופטימיסטים שהימרו שהרשימה המאוחדת תקבל 13 מנדטים, והיו צנועים שדיברו על 12. בסופו של היום הגורלי הזה, כולם נוכחו לדעת שהישראלים לא הסתפקו בלעשות טובה לאורית סטרוק (מועמדת מס' 13), ולא הכניסו אותה לכנסת, אלא גם מועמדים מספר 12-10 היו בחוץ. המדגמים בליל הבחירות ניבאו 8 מנדטים. כולם חשבו שעוד מנדט אחד בוודאי יגיע מן החיילים. בכל מקרה, כשנודעו תוצאות המדגם ההלם היה כללי.
ביום הבחירות התלווינו למי שהוא מס' 2 ברשימה המאוחדת ויו"ר המפד"ל, זבולון אורלב. יחד איתו סיירנו במטות ובקלפיות, ראינו ושמענו את השטח והגענו עם תחושה טובה לשעת המדגם. יחד איתו צפינו בייאוש שעל פני הנוכחים במטה הרשימה המאוחדת, וראינו איך הוא מצליח לשמור על חיוך, לפחות כלפי חוץ. עלייתן ונפילתן של ציפיות.
"גוש קטיף, העם זוכר"?
10:00 בבוקר, מטה המפד"ל בירושלים. על הרחבה שלפני הכניסה מפוזרים פתקים רבים של ש"ס, בכביש ליד חולף רכב שעליו מודבקים סטיקרים של 'חרות'. האם התפזרות הקולות, בהם של ישיבות ציוניות-דתיות שהצביעו ש"ס או יהדות התורה בעקבות רבניהם וסיפור מלגתו של מרז, היא שגרמה למספר המנדטים הנמוך מן הצפוי? עדיין מוקדם לומר.
אבל בשעה 10 בבוקר במטה המפד"ל בירושלים שררה אופטימיות. איש לא ניקה את הפתקים של ש"ס, הם לא נראו יריב ראוי. מרזל, לעומת זאת, העסיק במידה מסוימת את ראשי הרשימה.
אנחנו נכנסים פנימה וממתינים לחבר הכנסת זבולון אורלב. בתוך המטה יושבים כמה אנשים ומתפעלים את המתנדבים בשטח. שר שלום ג'רבי, מזכ"ל המפד"ל, מגדיר יעדים: 12 מנדטים הם הצלחה, וכל מה שפחות מ-10 יהווה כישלון. ג'רבי מצייר תסריטים שלפיהם יש אפשרות שבה תהיה רשימת 'טב' חלק מן הקואליציה. בערב ייוודע לו שהוא חי בסרט.
ראש מטה מפד"ל בירושלים הוא אברהם הופמן, מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר בדימוס. את עיר הבירה חילקו אנשי האיחוד הלאומי והמפד"ל לשני מטות עיקריים, השולטים על כמה מטות בשטח. המפלגות עובדות בתיאום מלא, ומטה אינו נוגע במלכות חברו. בשעת בוקר זו, חלק ניכר מיושבי בתי האבות שרצו להצביע 'טב' אכן עשו זאת. אנשים רבים נרתמו לעשייה, ביניהם נגה בן דוד, מנכ"ל 'זהב ירושלים' ד"ר ואן דייק, מנהל מחלקה ב'שערי צדק' וחבר'ה נוספים במעמדם.
10:20. אורלב נכנס אל המטה, מלווה בנהגו שוקי ובמנהל מטה ההסברה של האיחוד, יהושע מור-יוסף. הוא נכנס פנימה, לוחץ ידיים וטופח על שכם. על דש בגדו מדבקה: "גוש קטיף, העם זוכר". תוך דקות יוחלף הסטיקר במשהו יותר פרווה. מישהו עוד עלול לתקוף אותו אישית על גוש קטיף. מוקדם יותר הבוקר קיבלה משפחת אורלב טלפון מאחת המתנדבות. הבחורה ביקשה לוודא שהמשפחה הולכת להצביע: "היינו רשומים אצלם כ'פוטנציאל בטוח'", מסביר אורלב, "והם רצו לראות שאנחנו מתכוונים לממש אותו", הוא צוחק. "כך אני יודע שפועלים כמו שצריך".
אורלב מגיע אחרי שכבר מילא את זכותו האזרחית בקלפי בגבעת מרדכי. "אני מאוד מעודד. כשעזבתי, בעשר ועשרה, הליכוד עדיין לא הקים דוכן. הש"סניקים הגיעו רק ברבע לעשר, כולם בשכר, עם עיניים כבויות, אין התלהבות. החבר'ה שלנו עם ברק בעיניים".
השטח התגייס לטובתכם בצורה סוחפת.
"רק בשבוע האחרון", אומר אורלב, "וזה לא מספיק. ציפיתי שנגיע ל-300 אלף בתי אב, ולא הגענו לזה. אבל אין ספק שההתגייסות אחרי פורים שינתה באופן דרמטי את האווירה בשטח".
ציבור המצביעים שלכם התנדב בצורה יוצאת דופן בכל קנה מידה אותו ציבור שהיה מאוד מאוכזב מכם סביב הגירוש מגוש קטיף.
"האיחוד של הרשימות נתן תקווה לאנשים שהנה, גם אם היינו מפוצלים ואיבדנו אנרגיה על חיכוכים פנימיים, החלטנו ללכת יחד. שכנענו אנשים שאם הם ייתפסו לייאוש, זה המתכון הבטוח שמה שקרה הוא שיקרה. כאן יש תקווה לגוש לאומי ימני, עם מפלגה של אסטרטגיה מאוד ברורה".
מה עם מרזל?
"מי זה?" הוא צוחק אבל ממשיך: "אני רואה בו אסון לציונות הדתית. לדעתי הוא מוטציה מוטעית מאוד ושגויה מאוד של הציונות הדתית".
חלק מבני הנוער הגיעו אליו.
"כן, כי לצערי הנוער נסחף לסיסמאות פשוטות".
או שהם נכזבו מכם.
"יכול להיות, בהחלט. אבל אני רואה את זה ככישלון שלנו, של המחנכים שלנו ושלנו. בכל זאת, 95 אחוז מהנוער איתנו. אני שמח שהנוער שלנו התעשת, ויש תופעות מדהימות".
אורלב מדבר על 'מחנה עבודה' שהקימו 250 בני נוער בתוך בניין המפד"ל בתל אביב. הם לנו ואכלו שם, ובשאר הזמן עסקו בפעילות למען הבחירות. תל אביב וגוש דן זוהו כחולשה גדולה, והם נשלחו לצבוע את העיר בכתום.
אחדות ללא אחדות
10:40 נכנסים לרכב בדרך למטה האיחוד הלאומי בעיר. אורלב מוצא את הזמן ואת הנינוחות להיות גם מדריך תיירים: הוא מסביר על מלחמת הפשקווילים במאה שערים ועל העירייה הנשקפת מרחוק.
11:00 חדשות. אורלב מגביר כדי לשמוע את הקריין אומר "שיעור הצבעה נמוך". "טוב מאוד", מגיב אורלב ונכנס למטה האיחוד הלאומי, שהוא בדרך כלל מקום משכנה של 'מולדת'.
11:02 מטה האיחוד שוכן בדרך שכם. לידו משרד עורכי דין ערבי ומשרד ערבי לתרגום. סמי דחדולה, המתרגם, לא הצביע היום בבחירות. הוא תושב מזרח ירושלים ומחזיק בתעודת זהות כחולה, אבל מגדיר את עצמו כפלשתיני. לבחירות לפרלמנט של הרש"פ הוא הצביע. דחדולה מעיד ששכניו עבדו קשה מאוד בימים האחרונים, ומאחל להם הצלחה. הוא חושב שמדובר במטה של ש"ס, ואולי טוב שכך.
מטה האיחוד הלאומי רוחש פעילות. על הקיר לוח זמנים ליום הבחירות. השעה הראשונה שמצוינת בו היא 6:30 בבוקר, השעה שבה אמורים לצאת ולהקים את הדוכנים מחוץ לקלפיות. על קיר אחר תלויה כרזה גדולה, שעליה נכתב: "היעד: 30,000!!!" אורלב מתיישב במשרדו של יו"ר תנועת 'מולדת', חבר הכנסת הרב בני אלון, ומקבל נתונים על השטח.
ח"כ אלון נכנס פנימה ואורלב מפנה לו את מקומו. אלון דווקא מעדיף לתפוס כיסא אחר, ואומר: "אני רוצה לצלם אותך יושב על הכיסא של גנדי. אני אשלח את זה ליהודה בן מאיר". אורלב מזהיר את אלון שבסוף הוא יתמודד מולו. אלון משיב: "אדרבה". אורלב הופך עוקצני: "תיזהר, אני יודע להתמודד. אני רגיל להתמודד בגוף של 1000 ולא של 60". אלון לא נשאר חייב. כשאורלב מספר לו שאנשיו לקחו כבר את כל המצביעים מבתי האבות, הוא משיב: "אם כך, כל מצביעי המפד"ל כבר הצביעו".
המפלגות אולי רצות יחד והן עושות זאת היטב, אבל המשקעים קיימים והם מורגשים באוויר. חברות אמיצה וכנה אין כאן. עדיין.
אורלב ואלון משוחחים על המסרונים ששלחו אנשי ברוך מרזל הבוקר לכל מאגר המצביעים שלהם, שלפיהם הורה הרב מרדכי אליהו להצביע למפלגתם. אורלב מדווח שיש הכחשה ואלון מהנהן. אלון, שאחראי על מגזר הרבנים, נשלח לטפל בעניין. מבחינתו, מרזל הוא "זבוב טורדני שצריך לנער אותו מן הבגד".
11:30 שומעים שקסאם שנחת סמוך לנח"ל עוז הרג אדם ופצע קשה אדם נוסף. אורלב ממהר לשגר לתקשורת מסר חריף באמצעות מור-יוסף.
11:40 נכנסים למכונית ויוצאים לקלפיות. אורלב מכוון את שוקי הנהג, וביחד הם מגיעים לפסגת זאב. במטה המקומי נמצאים אנשים מהמקום ונציגי היישוב פסגות. שניים מהם שוחחו עם הרב שמואל אליהו, בנו של הרב מרדכי אליהו, וקיבלו אישור לטענת אנשי מרזל כי הרב קרא להצביע למפלגתם. הם מתלבטים מה לעשות עם המידע הזה, אם להצניע אותו או לפרסמו.
בהמשך יפגשו את הרב שמעון יעקב, ראש מוסדות 'נחלת צבי' שיערוך בירור נוסף עם הרב שמואל. מן השיחה הזאת יעלה כי הרב האב אמר שאפשר להצביע מרזל. הבלבול גדול, וגם ניצני כעס מבצבצים. ההנהגה הרבנית אינה עומדת מאחורי הפוליטיקאים בצורה ברורה, וחלקה אף משדרת מסרים כפולים.
מחוץ לאחד מבתי הספר עומדים יהושע הירש מבית אל וחבר'ה אחרים מפסגת זאב. הירש מדווח כי החומרים הגיעו אליו באיחור, והאחרים מספרים כי הציבור הכתום אינו חזק בקלפי הזאת. אורלב מעודד: "כל מה שאתם עושים כאן זה נטו". במקבץ הקלפיות הבא ייגש לאורלב אזרח חובש כיפה ויבקש ממנו שישכנע אותו להצביע טב. אורלב לא במצב רוח לשכנועים. אחד מהפעילים מתנדב לעשות זאת, והוא מבצע זאת בנחרצות.
12:10 נכנסים לרכב וממשיכים למטה הבא. הופמן, שמתלווה לאורלב מנסה לפתור בסלולרי בעיה לוגיסטית "הם חושבים שאני גננת", הוא מתלונן. אורלב מבין אותו: "אם לא הייתי גננת, לא היה איחוד. זה חלק מחיים דמוקרטיים, אבל אני מבסוט מהדרך שבה עובדים יחד".
את מרבית היום מבלה אורלב בין הקלפיות בירושלים, מלבד הפוגה קצרה של ארוחת צהריים בביתו. בין לבין הוא קופץ למסיבת הפתעה למפקד הגדוד שלו במילואים, זה שלחם איתו במלחמת יום הכיפורים, שבמסגרתה קיבל אורלב צל"ש. אחר-הצהרים יגיע אורלב לשוהם, שם הוא יתרשם מן ההתגייסות של הציבור הדתי והימני לטובת הרשימה המאוחדת.
מתנדבים בשטח
19:20 בלוד. אורלב מגיע למטה המקומי עם נהגו ועם העוזרת האישית פרח. הוא מתעניין בפוטנציאל ההצבעה, בדרך ההתנהלות ובהיענות. אנשי המטה מספרים לו באריכות על המתרחש, ואורלב מעורה בשיחה ונראה כמי שמכיר את הדמויות הראשיות היטב. בשטח הוא יפגוש מתנדבים מקומיים ותושבי דולב וטלמון, שבאו לחזק ולהוריד לקלפיות את המשפחות שמולן עבדו ב'פנים אל פנים'. במהלך השיחה הוא נוכח לדעת שבעצם לחלק מהמתנדבים לא אכפת שאנשים יצביעו למישהו אחר מן הימין.
אחד מן המתנדבים, תושב טלמון, כועס מאוד על אורלב וחבריו, מסנן את השם 'זבל' בהטיות שונות וטוען כי לא אכפת להם מפינוי יישובים. מה הוא עושה כאן היום? לא ברור אפילו לו.
ראש עיריית לוד, בני רגב, פוגש את אורלב, מחבק אותו ומחמיא לו מאוד. "מה שאומר עלי רגב לא אומרים עלי בתנועה שלי", אומר אורלב. בהמשך הוא ישמע מאנשי העיר על התקדמות בפרויקטים ועל פועלה של המפד"ל המקומית בעיר. לא כל יום מגיע חבר כנסת לסיור במקום. הם רוצים שהוא יישאר רק עוד קצת, אבל הוא חייב לזוז.
20:15 השעון ממשיך לרוץ קדימה. יוצאים לכיוון רמלה, העיר האחרונה שבה יבקר היום יו"ר המפד"ל. הוא נכנס לבית שנשכר כדי לשמש כמטה בחירות ומתחבק עם אנשי השטח, מכרים ותיקים. הרשימה המאוחדת סובלת מבעיות קשות ברמלה. מי שהיה הרוח החיה של המפד"ל בעיר, יו"ר המועצה הדתית, עבר ל'קדימה'. במטה מסתובבים אנשים ספורים, תושבי נוף איילון, מעלה מכמש וגם מקומיים. מתנדבת לא צעירה יושבת ליד הטלפון ופותרת בעיות לוגיסטיות.
הסיור בקלפי המקומית אינו מעודד, אבל למרות כל אלה ולמרות השעה אורלב מתעניין בצעירים שמאיישים את הדוכן הכתום, שואל מה שלומם ואף מתפנה לענות לצעיר חובש כיפה סרוגה מהדוכן של ש"ס, ששואל אם הם מבטיחים שאחרי הבחירות ילכו יחד ולא יתפלגו.
"התחייבנו ציבורית", אומר לו אורלב, "וגם אחד כלפי השני, שנלך יחד לאורך כל הדרך".
הנפילה הגדולה
21:15 יוצאים מרמלה. עיתונאים מספרים ליועצי התקשורת של המפלגה שיש סקר שמראה כי הרשימה קיבלה רק 9 מנדטים. אורלב אופטימי: "הכל סקרים", הוא אומר. בעוד 45 דקות הוא דווקא יתגעגע לסקר הזה.
21:35 מגיעים לאולם וואהל שליד אוניברסיטת בר-אילן, המקום שאותו שכרה הרשימה המשותפת לערב המיוחד הזה. אנשי הטלוויזיה עורכים חזרות, אנשי הרדיו מתארגנים עם המיקרופונים, מועמדים מתחילים לזרום פנימה וגם ראשי סניפים. מומו נקווה ומשה בסעד מארגון נכי ישראל מתגלגלים פנימה. הארגון תמך כל הדרך באיחוד, כדי להכניס את שאול יהלום, שסייע להם רבות.
21:45 הרב יצחק לוי, שחרש היום את אזור הדרום, מדבר על הרגשה מצוינת. הוא חושב שהרשימה המשותפת תקבל בין 11 ל-12 מנדטים.
יהושע מור-יוסף אינו מאמין לסקרים וגם לא למדגמים, אבל הצפי שלו הוא 11 מנדטים, ו"כל דבר מעל 9 הוא הצלחה".
21:50 ניכר על פרופ' אריה אלדד (המגובס עדיין מפינוי עמונה) שהוא מנתח פלסטי. בצורה קרה ולא שופעת התלהבות הוא מספק את הצפי שלו: "הייתי היום בתל אביב, בגבעתיים, בבני ברק ועוד, ולמפלגה שלנו היתה הבולטות הגדולה ביותר. המון פלסטיק כתום. מה המשמעות של זה בקלפי? אני לא יודע". לדידו של אלדד, האיחוד לא שווה אם השלם אינו גדול מסכום חלקיו. חד משמעית.
"בכל מקרה אחרי הבחירות צריך ללכת למפקד פתוח של המחנה הלאומי, ולתת לציבור הזדמנות להחליף מפלגה. אחת הסיבות שהציבור כועס היא שההנהגה לא התחלפה, ובעצם לא הציעה לו דרך למגר את הגירוש הבא, ורק ביקשה עוד כוח. זה לא מספיק. בלי קשר לתוצאות, זה חייב להתקיים". מסקנות כאלה קשה לשמוע מפי פוליטיקאים לאחר תבוסה. אלדד מודה באשמתו ובאשמת חבריו עוד לפני המדגם. הוא לא יופתע בעוד 10 דקות.
21:58 אנשים נעמדים, מותחים את גוום כדי לראות את תוצאות מדגם הטלוויזיה. "זו לא חופה", מישהו צועק, "תשבו". אורלב מתיישב בשורה הראשונה וממתין.
22:00 חיים יבין מדווח על תוצאות המדגם. הקהל שקט. אין צעקות ולא התלהמויות, רק שקט. עצב. אכזבה. אנשים מתקשים לדבר. אופטימיסט מושבע צועק: "אבל החדשות על 'קדימה' הן בשורה טובה". איש אינו מגיב.
אורלב מתראיין לטלוויזיה ומביע אופטימיות. הוא נרגש מן העבודה בשטח, הוא אומר, מקבל את הכרעת הבוחר ומציע להמתין לתוצאות האמת. למור-יוסף הוא אומר דקה אחר-כך כי הוא אינו מבין מה קרה כאן. התחושה בשטח היתה אחרת לגמרי. "יש לנו מנדט אצל החיילים", משיב לו מור-יוסף. השניים מנסים להוסיף לחשבון את המעטפות הכפולות של מגורשי גוש קטיף שטרם נספרו, אבל הן לא רבות.
סרט כתום מונח על הרצפה. עיניהם של הפעילים מושפלות.
אוספים את השברים
ניסן סלומיאנסקי: "נראה לי משונה. בשטח ישנה עוצמה גדולה שלנו וחולשה גדולה של המפלגות האחרות. חשבתי שנהיה לפחות 12 מנדטים". את חשבון הנפש, אגב, כולם מציעים לדחות לפעם אחרת.
22:20 בני אלון, מספר אחת ברשימה, נכנס לאולם. הוא אינו מחויך, אבל דוחה בכל תוקף את תוצאות המדגם: "אין מצב שיש שמונה מנדטים".
22:30 אסי טלמון, שהיה אחראי עם מור-יוסף על ההסברה והתקשורת, אומר לאלון שעליו להזמין את כל מועמדי המפלגה לבמה שעל השולחן. ההלם השכיח מכולם את שולחן הנשיאות המכובד עם הפרחים ובקבוקי המים, שחיכה שעות ארוכות לנאומי ניצחון חגיגיים. אלון מתקשה לעשות זאת.
22:35 שאול יהלום, מס' 11 ברשימה, שרחוק מלהיכנס לכנסת, כבר פרש לביתו. הנכים מאוכזבים ואינם יודעים להסביר את פשר התוצאות. אורלב מודיע לנו שהוא נוסע הביתה. "אין טעם להישאר", הוא אומר בשקט. האכזבה אינה ניכרת על פניו. רק טון דיבורו מסגיר משהו.
22:40 אלון מצליח לארגן את החברים. הוא מזמין כמה נואמים אל הבמה, ובהם את הנדל, "שיעלה את מצב הרוח של כולנו". אבל אפילו החקלאי עם ההומור המחוספס אינו מצליח לעשות את העבודה. שפיפות.
הנדל מאמין שהאיחוד רק מתחיל לצאת לדרך, וכי עליו לעבור 'כור היתוך' כדי להנהיג את המדינה בעתיד. "גוש הימין התרסק, ומתוך המשבר יש הזדמנות ליצור הנהגה", אומר אפי איתם. גם אלון מדבר על הזדמנות שנוצרה להנהגת המדינה. הערב, יש להודות, זה נראה די הזוי.
אלון מודה למתנדבים שחרשו את השטח, ול-5000 המתנדבים שסופרים את הקולות. הקהל מוחא כפיים. אלון אומר שהקול שלו אינו במיטבו, ומציע לנוכחים לשיר 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' כמו בכפר מימון. אבל ה'עם' עייף, וגבעת שמואל אינה כפר מימון. אף אחד לא שר. שולחן הנשיאות מתפזר.
מספר 9 ברשימה, אורי אריאל, שמקומו לפי הסקרים כלל אינו מובטח, אינו ממהר לקום מן השולחן, והוא גם לא נראה עצוב. אריאל מכבד את דין הבוחר, אף שהוא קיווה שאורית סטרוק, מקום 13 ברשימה, תיכנס. "אין לי תכניות הלאה, ואני גם לא מודאג", הוא אומר. "בשבועיים הקרובים אני עדיין חבר כנסת, ואחר-כך נראה". מספר 10 ברשימה, חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, כלל לא הגיעה לאולם. האם היא ידעה משהו שהאחרים לא ידעו?
23:00 החבר'ה מתחילים להתפזר. "אם בבחירות הקודמות המפד"ל הלכה לישון עם תוצאה אחת ובבוקר הם קמו עם תוצאה טובה יותר", אמר מוקדם יותר הנדל, "אז בואו נלך לישון". לא ממש בגלל האמרה הזאת, כולם מיהרו לחזור הביתה. אבל דבריו אכן התממשו.
מדינה בלי אידיאלים
ביום רביעי, היום שאחרי, היה ליקוי חמה בשמיה של ישראל. מיסטיקנים היו קושרים בין זה ובין תוצאות מערכת הבחירות בישראל. הרשימה המאוחדת אמנם הבטיחה לעצמה את המנדט התשיעי וייתכן שתקבל מנדט נוסף מקולות החיילים, אבל ההתגייסות שנעשתה במסירות אם לא בתחושה של שמחה ואמונה במנהיגות לא סיפקה את הסחורה.
החלום על הגוש החוסם גם הוא לא מומש, ונדמה כי התוצאות עלולות להיות הרות אסון עבור ההתיישבות. ההכרזות על תפיסת המושכות הציבוריים מעולם לא נראו רחוקות כל-כך מן המציאות. הבוחר הישראלי אמר אחרת, בנוגע לרשימה המאוחדת אבל גם בנוגע לאידיאלים שבהם הוא מאמין.
האם ישכילו המנהיגים לערוך בדק בית ורפורמה רצינית על התנהלותם ומטרותיהם, או שהם ידממו עד מערכת הבחירות הבאה, שבה ישורטטו אסטרטגיות חדשות? האם הקהל שהתגייס במלוא המרץ לסייע לרשימה ידרוש זאת מהם בכל תוקף? לח"כים ולציבור פתרונים.
ofralax@walla.co.il
בסרט הזה כבר היינו. האנרגיות הכתומות זורמות בעוצמה, והתוצאה מכזיבה. ביום שלישי נצפו ה'טב'ניקים בכל מקום. שלטי האיחוד הלאומי-מפד"ל התנוססו מעל גשרים, פנסי תאורה וגדרות, בערים ובדרכים. התחושה היתה טובה, אפילו טובה מאוד. היו אופטימיסטים שהימרו שהרשימה המאוחדת תקבל 13 מנדטים, והיו צנועים שדיברו על 12. בסופו של היום הגורלי הזה, כולם נוכחו לדעת שהישראלים לא הסתפקו בלעשות טובה לאורית סטרוק (מועמדת מס' 13), ולא הכניסו אותה לכנסת, אלא גם מועמדים מספר 12-10 היו בחוץ. המדגמים בליל הבחירות ניבאו 8 מנדטים. כולם חשבו שעוד מנדט אחד בוודאי יגיע מן החיילים. בכל מקרה, כשנודעו תוצאות המדגם ההלם היה כללי.
ביום הבחירות התלווינו למי שהוא מס' 2 ברשימה המאוחדת ויו"ר המפד"ל, זבולון אורלב. יחד איתו סיירנו במטות ובקלפיות, ראינו ושמענו את השטח והגענו עם תחושה טובה לשעת המדגם. יחד איתו צפינו בייאוש שעל פני הנוכחים במטה הרשימה המאוחדת, וראינו איך הוא מצליח לשמור על חיוך, לפחות כלפי חוץ. עלייתן ונפילתן של ציפיות.
"גוש קטיף, העם זוכר"?
10:00 בבוקר, מטה המפד"ל בירושלים. על הרחבה שלפני הכניסה מפוזרים פתקים רבים של ש"ס, בכביש ליד חולף רכב שעליו מודבקים סטיקרים של 'חרות'. האם התפזרות הקולות, בהם של ישיבות ציוניות-דתיות שהצביעו ש"ס או יהדות התורה בעקבות רבניהם וסיפור מלגתו של מרז, היא שגרמה למספר המנדטים הנמוך מן הצפוי? עדיין מוקדם לומר.
אבל בשעה 10 בבוקר במטה המפד"ל בירושלים שררה אופטימיות. איש לא ניקה את הפתקים של ש"ס, הם לא נראו יריב ראוי. מרזל, לעומת זאת, העסיק במידה מסוימת את ראשי הרשימה.
אנחנו נכנסים פנימה וממתינים לחבר הכנסת זבולון אורלב. בתוך המטה יושבים כמה אנשים ומתפעלים את המתנדבים בשטח. שר שלום ג'רבי, מזכ"ל המפד"ל, מגדיר יעדים: 12 מנדטים הם הצלחה, וכל מה שפחות מ-10 יהווה כישלון. ג'רבי מצייר תסריטים שלפיהם יש אפשרות שבה תהיה רשימת 'טב' חלק מן הקואליציה. בערב ייוודע לו שהוא חי בסרט.
ראש מטה מפד"ל בירושלים הוא אברהם הופמן, מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר בדימוס. את עיר הבירה חילקו אנשי האיחוד הלאומי והמפד"ל לשני מטות עיקריים, השולטים על כמה מטות בשטח. המפלגות עובדות בתיאום מלא, ומטה אינו נוגע במלכות חברו. בשעת בוקר זו, חלק ניכר מיושבי בתי האבות שרצו להצביע 'טב' אכן עשו זאת. אנשים רבים נרתמו לעשייה, ביניהם נגה בן דוד, מנכ"ל 'זהב ירושלים' ד"ר ואן דייק, מנהל מחלקה ב'שערי צדק' וחבר'ה נוספים במעמדם.
10:20. אורלב נכנס אל המטה, מלווה בנהגו שוקי ובמנהל מטה ההסברה של האיחוד, יהושע מור-יוסף. הוא נכנס פנימה, לוחץ ידיים וטופח על שכם. על דש בגדו מדבקה: "גוש קטיף, העם זוכר". תוך דקות יוחלף הסטיקר במשהו יותר פרווה. מישהו עוד עלול לתקוף אותו אישית על גוש קטיף. מוקדם יותר הבוקר קיבלה משפחת אורלב טלפון מאחת המתנדבות. הבחורה ביקשה לוודא שהמשפחה הולכת להצביע: "היינו רשומים אצלם כ'פוטנציאל בטוח'", מסביר אורלב, "והם רצו לראות שאנחנו מתכוונים לממש אותו", הוא צוחק. "כך אני יודע שפועלים כמו שצריך".
אורלב מגיע אחרי שכבר מילא את זכותו האזרחית בקלפי בגבעת מרדכי. "אני מאוד מעודד. כשעזבתי, בעשר ועשרה, הליכוד עדיין לא הקים דוכן. הש"סניקים הגיעו רק ברבע לעשר, כולם בשכר, עם עיניים כבויות, אין התלהבות. החבר'ה שלנו עם ברק בעיניים".
השטח התגייס לטובתכם בצורה סוחפת.
"רק בשבוע האחרון", אומר אורלב, "וזה לא מספיק. ציפיתי שנגיע ל-300 אלף בתי אב, ולא הגענו לזה. אבל אין ספק שההתגייסות אחרי פורים שינתה באופן דרמטי את האווירה בשטח".
ציבור המצביעים שלכם התנדב בצורה יוצאת דופן בכל קנה מידה אותו ציבור שהיה מאוד מאוכזב מכם סביב הגירוש מגוש קטיף.
"האיחוד של הרשימות נתן תקווה לאנשים שהנה, גם אם היינו מפוצלים ואיבדנו אנרגיה על חיכוכים פנימיים, החלטנו ללכת יחד. שכנענו אנשים שאם הם ייתפסו לייאוש, זה המתכון הבטוח שמה שקרה הוא שיקרה. כאן יש תקווה לגוש לאומי ימני, עם מפלגה של אסטרטגיה מאוד ברורה".
מה עם מרזל?
"מי זה?" הוא צוחק אבל ממשיך: "אני רואה בו אסון לציונות הדתית. לדעתי הוא מוטציה מוטעית מאוד ושגויה מאוד של הציונות הדתית".
חלק מבני הנוער הגיעו אליו.
"כן, כי לצערי הנוער נסחף לסיסמאות פשוטות".
או שהם נכזבו מכם.
"יכול להיות, בהחלט. אבל אני רואה את זה ככישלון שלנו, של המחנכים שלנו ושלנו. בכל זאת, 95 אחוז מהנוער איתנו. אני שמח שהנוער שלנו התעשת, ויש תופעות מדהימות".
אורלב מדבר על 'מחנה עבודה' שהקימו 250 בני נוער בתוך בניין המפד"ל בתל אביב. הם לנו ואכלו שם, ובשאר הזמן עסקו בפעילות למען הבחירות. תל אביב וגוש דן זוהו כחולשה גדולה, והם נשלחו לצבוע את העיר בכתום.
אחדות ללא אחדות
10:40 נכנסים לרכב בדרך למטה האיחוד הלאומי בעיר. אורלב מוצא את הזמן ואת הנינוחות להיות גם מדריך תיירים: הוא מסביר על מלחמת הפשקווילים במאה שערים ועל העירייה הנשקפת מרחוק.
11:00 חדשות. אורלב מגביר כדי לשמוע את הקריין אומר "שיעור הצבעה נמוך". "טוב מאוד", מגיב אורלב ונכנס למטה האיחוד הלאומי, שהוא בדרך כלל מקום משכנה של 'מולדת'.
11:02 מטה האיחוד שוכן בדרך שכם. לידו משרד עורכי דין ערבי ומשרד ערבי לתרגום. סמי דחדולה, המתרגם, לא הצביע היום בבחירות. הוא תושב מזרח ירושלים ומחזיק בתעודת זהות כחולה, אבל מגדיר את עצמו כפלשתיני. לבחירות לפרלמנט של הרש"פ הוא הצביע. דחדולה מעיד ששכניו עבדו קשה מאוד בימים האחרונים, ומאחל להם הצלחה. הוא חושב שמדובר במטה של ש"ס, ואולי טוב שכך.
מטה האיחוד הלאומי רוחש פעילות. על הקיר לוח זמנים ליום הבחירות. השעה הראשונה שמצוינת בו היא 6:30 בבוקר, השעה שבה אמורים לצאת ולהקים את הדוכנים מחוץ לקלפיות. על קיר אחר תלויה כרזה גדולה, שעליה נכתב: "היעד: 30,000!!!" אורלב מתיישב במשרדו של יו"ר תנועת 'מולדת', חבר הכנסת הרב בני אלון, ומקבל נתונים על השטח.
ח"כ אלון נכנס פנימה ואורלב מפנה לו את מקומו. אלון דווקא מעדיף לתפוס כיסא אחר, ואומר: "אני רוצה לצלם אותך יושב על הכיסא של גנדי. אני אשלח את זה ליהודה בן מאיר". אורלב מזהיר את אלון שבסוף הוא יתמודד מולו. אלון משיב: "אדרבה". אורלב הופך עוקצני: "תיזהר, אני יודע להתמודד. אני רגיל להתמודד בגוף של 1000 ולא של 60". אלון לא נשאר חייב. כשאורלב מספר לו שאנשיו לקחו כבר את כל המצביעים מבתי האבות, הוא משיב: "אם כך, כל מצביעי המפד"ל כבר הצביעו".
המפלגות אולי רצות יחד והן עושות זאת היטב, אבל המשקעים קיימים והם מורגשים באוויר. חברות אמיצה וכנה אין כאן. עדיין.
אורלב ואלון משוחחים על המסרונים ששלחו אנשי ברוך מרזל הבוקר לכל מאגר המצביעים שלהם, שלפיהם הורה הרב מרדכי אליהו להצביע למפלגתם. אורלב מדווח שיש הכחשה ואלון מהנהן. אלון, שאחראי על מגזר הרבנים, נשלח לטפל בעניין. מבחינתו, מרזל הוא "זבוב טורדני שצריך לנער אותו מן הבגד".
11:30 שומעים שקסאם שנחת סמוך לנח"ל עוז הרג אדם ופצע קשה אדם נוסף. אורלב ממהר לשגר לתקשורת מסר חריף באמצעות מור-יוסף.
11:40 נכנסים למכונית ויוצאים לקלפיות. אורלב מכוון את שוקי הנהג, וביחד הם מגיעים לפסגת זאב. במטה המקומי נמצאים אנשים מהמקום ונציגי היישוב פסגות. שניים מהם שוחחו עם הרב שמואל אליהו, בנו של הרב מרדכי אליהו, וקיבלו אישור לטענת אנשי מרזל כי הרב קרא להצביע למפלגתם. הם מתלבטים מה לעשות עם המידע הזה, אם להצניע אותו או לפרסמו.
בהמשך יפגשו את הרב שמעון יעקב, ראש מוסדות 'נחלת צבי' שיערוך בירור נוסף עם הרב שמואל. מן השיחה הזאת יעלה כי הרב האב אמר שאפשר להצביע מרזל. הבלבול גדול, וגם ניצני כעס מבצבצים. ההנהגה הרבנית אינה עומדת מאחורי הפוליטיקאים בצורה ברורה, וחלקה אף משדרת מסרים כפולים.
מחוץ לאחד מבתי הספר עומדים יהושע הירש מבית אל וחבר'ה אחרים מפסגת זאב. הירש מדווח כי החומרים הגיעו אליו באיחור, והאחרים מספרים כי הציבור הכתום אינו חזק בקלפי הזאת. אורלב מעודד: "כל מה שאתם עושים כאן זה נטו". במקבץ הקלפיות הבא ייגש לאורלב אזרח חובש כיפה ויבקש ממנו שישכנע אותו להצביע טב. אורלב לא במצב רוח לשכנועים. אחד מהפעילים מתנדב לעשות זאת, והוא מבצע זאת בנחרצות.
12:10 נכנסים לרכב וממשיכים למטה הבא. הופמן, שמתלווה לאורלב מנסה לפתור בסלולרי בעיה לוגיסטית "הם חושבים שאני גננת", הוא מתלונן. אורלב מבין אותו: "אם לא הייתי גננת, לא היה איחוד. זה חלק מחיים דמוקרטיים, אבל אני מבסוט מהדרך שבה עובדים יחד".
את מרבית היום מבלה אורלב בין הקלפיות בירושלים, מלבד הפוגה קצרה של ארוחת צהריים בביתו. בין לבין הוא קופץ למסיבת הפתעה למפקד הגדוד שלו במילואים, זה שלחם איתו במלחמת יום הכיפורים, שבמסגרתה קיבל אורלב צל"ש. אחר-הצהרים יגיע אורלב לשוהם, שם הוא יתרשם מן ההתגייסות של הציבור הדתי והימני לטובת הרשימה המאוחדת.
מתנדבים בשטח
19:20 בלוד. אורלב מגיע למטה המקומי עם נהגו ועם העוזרת האישית פרח. הוא מתעניין בפוטנציאל ההצבעה, בדרך ההתנהלות ובהיענות. אנשי המטה מספרים לו באריכות על המתרחש, ואורלב מעורה בשיחה ונראה כמי שמכיר את הדמויות הראשיות היטב. בשטח הוא יפגוש מתנדבים מקומיים ותושבי דולב וטלמון, שבאו לחזק ולהוריד לקלפיות את המשפחות שמולן עבדו ב'פנים אל פנים'. במהלך השיחה הוא נוכח לדעת שבעצם לחלק מהמתנדבים לא אכפת שאנשים יצביעו למישהו אחר מן הימין.
אחד מן המתנדבים, תושב טלמון, כועס מאוד על אורלב וחבריו, מסנן את השם 'זבל' בהטיות שונות וטוען כי לא אכפת להם מפינוי יישובים. מה הוא עושה כאן היום? לא ברור אפילו לו.
ראש עיריית לוד, בני רגב, פוגש את אורלב, מחבק אותו ומחמיא לו מאוד. "מה שאומר עלי רגב לא אומרים עלי בתנועה שלי", אומר אורלב. בהמשך הוא ישמע מאנשי העיר על התקדמות בפרויקטים ועל פועלה של המפד"ל המקומית בעיר. לא כל יום מגיע חבר כנסת לסיור במקום. הם רוצים שהוא יישאר רק עוד קצת, אבל הוא חייב לזוז.
20:15 השעון ממשיך לרוץ קדימה. יוצאים לכיוון רמלה, העיר האחרונה שבה יבקר היום יו"ר המפד"ל. הוא נכנס לבית שנשכר כדי לשמש כמטה בחירות ומתחבק עם אנשי השטח, מכרים ותיקים. הרשימה המאוחדת סובלת מבעיות קשות ברמלה. מי שהיה הרוח החיה של המפד"ל בעיר, יו"ר המועצה הדתית, עבר ל'קדימה'. במטה מסתובבים אנשים ספורים, תושבי נוף איילון, מעלה מכמש וגם מקומיים. מתנדבת לא צעירה יושבת ליד הטלפון ופותרת בעיות לוגיסטיות.
הסיור בקלפי המקומית אינו מעודד, אבל למרות כל אלה ולמרות השעה אורלב מתעניין בצעירים שמאיישים את הדוכן הכתום, שואל מה שלומם ואף מתפנה לענות לצעיר חובש כיפה סרוגה מהדוכן של ש"ס, ששואל אם הם מבטיחים שאחרי הבחירות ילכו יחד ולא יתפלגו.
"התחייבנו ציבורית", אומר לו אורלב, "וגם אחד כלפי השני, שנלך יחד לאורך כל הדרך".
הנפילה הגדולה
21:15 יוצאים מרמלה. עיתונאים מספרים ליועצי התקשורת של המפלגה שיש סקר שמראה כי הרשימה קיבלה רק 9 מנדטים. אורלב אופטימי: "הכל סקרים", הוא אומר. בעוד 45 דקות הוא דווקא יתגעגע לסקר הזה.
21:35 מגיעים לאולם וואהל שליד אוניברסיטת בר-אילן, המקום שאותו שכרה הרשימה המשותפת לערב המיוחד הזה. אנשי הטלוויזיה עורכים חזרות, אנשי הרדיו מתארגנים עם המיקרופונים, מועמדים מתחילים לזרום פנימה וגם ראשי סניפים. מומו נקווה ומשה בסעד מארגון נכי ישראל מתגלגלים פנימה. הארגון תמך כל הדרך באיחוד, כדי להכניס את שאול יהלום, שסייע להם רבות.
21:45 הרב יצחק לוי, שחרש היום את אזור הדרום, מדבר על הרגשה מצוינת. הוא חושב שהרשימה המשותפת תקבל בין 11 ל-12 מנדטים.
יהושע מור-יוסף אינו מאמין לסקרים וגם לא למדגמים, אבל הצפי שלו הוא 11 מנדטים, ו"כל דבר מעל 9 הוא הצלחה".
21:50 ניכר על פרופ' אריה אלדד (המגובס עדיין מפינוי עמונה) שהוא מנתח פלסטי. בצורה קרה ולא שופעת התלהבות הוא מספק את הצפי שלו: "הייתי היום בתל אביב, בגבעתיים, בבני ברק ועוד, ולמפלגה שלנו היתה הבולטות הגדולה ביותר. המון פלסטיק כתום. מה המשמעות של זה בקלפי? אני לא יודע". לדידו של אלדד, האיחוד לא שווה אם השלם אינו גדול מסכום חלקיו. חד משמעית.
"בכל מקרה אחרי הבחירות צריך ללכת למפקד פתוח של המחנה הלאומי, ולתת לציבור הזדמנות להחליף מפלגה. אחת הסיבות שהציבור כועס היא שההנהגה לא התחלפה, ובעצם לא הציעה לו דרך למגר את הגירוש הבא, ורק ביקשה עוד כוח. זה לא מספיק. בלי קשר לתוצאות, זה חייב להתקיים". מסקנות כאלה קשה לשמוע מפי פוליטיקאים לאחר תבוסה. אלדד מודה באשמתו ובאשמת חבריו עוד לפני המדגם. הוא לא יופתע בעוד 10 דקות.
21:58 אנשים נעמדים, מותחים את גוום כדי לראות את תוצאות מדגם הטלוויזיה. "זו לא חופה", מישהו צועק, "תשבו". אורלב מתיישב בשורה הראשונה וממתין.
22:00 חיים יבין מדווח על תוצאות המדגם. הקהל שקט. אין צעקות ולא התלהמויות, רק שקט. עצב. אכזבה. אנשים מתקשים לדבר. אופטימיסט מושבע צועק: "אבל החדשות על 'קדימה' הן בשורה טובה". איש אינו מגיב.
אורלב מתראיין לטלוויזיה ומביע אופטימיות. הוא נרגש מן העבודה בשטח, הוא אומר, מקבל את הכרעת הבוחר ומציע להמתין לתוצאות האמת. למור-יוסף הוא אומר דקה אחר-כך כי הוא אינו מבין מה קרה כאן. התחושה בשטח היתה אחרת לגמרי. "יש לנו מנדט אצל החיילים", משיב לו מור-יוסף. השניים מנסים להוסיף לחשבון את המעטפות הכפולות של מגורשי גוש קטיף שטרם נספרו, אבל הן לא רבות.
סרט כתום מונח על הרצפה. עיניהם של הפעילים מושפלות.
אוספים את השברים
ניסן סלומיאנסקי: "נראה לי משונה. בשטח ישנה עוצמה גדולה שלנו וחולשה גדולה של המפלגות האחרות. חשבתי שנהיה לפחות 12 מנדטים". את חשבון הנפש, אגב, כולם מציעים לדחות לפעם אחרת.
22:20 בני אלון, מספר אחת ברשימה, נכנס לאולם. הוא אינו מחויך, אבל דוחה בכל תוקף את תוצאות המדגם: "אין מצב שיש שמונה מנדטים".
22:30 אסי טלמון, שהיה אחראי עם מור-יוסף על ההסברה והתקשורת, אומר לאלון שעליו להזמין את כל מועמדי המפלגה לבמה שעל השולחן. ההלם השכיח מכולם את שולחן הנשיאות המכובד עם הפרחים ובקבוקי המים, שחיכה שעות ארוכות לנאומי ניצחון חגיגיים. אלון מתקשה לעשות זאת.
22:35 שאול יהלום, מס' 11 ברשימה, שרחוק מלהיכנס לכנסת, כבר פרש לביתו. הנכים מאוכזבים ואינם יודעים להסביר את פשר התוצאות. אורלב מודיע לנו שהוא נוסע הביתה. "אין טעם להישאר", הוא אומר בשקט. האכזבה אינה ניכרת על פניו. רק טון דיבורו מסגיר משהו.
22:40 אלון מצליח לארגן את החברים. הוא מזמין כמה נואמים אל הבמה, ובהם את הנדל, "שיעלה את מצב הרוח של כולנו". אבל אפילו החקלאי עם ההומור המחוספס אינו מצליח לעשות את העבודה. שפיפות.
הנדל מאמין שהאיחוד רק מתחיל לצאת לדרך, וכי עליו לעבור 'כור היתוך' כדי להנהיג את המדינה בעתיד. "גוש הימין התרסק, ומתוך המשבר יש הזדמנות ליצור הנהגה", אומר אפי איתם. גם אלון מדבר על הזדמנות שנוצרה להנהגת המדינה. הערב, יש להודות, זה נראה די הזוי.
אלון מודה למתנדבים שחרשו את השטח, ול-5000 המתנדבים שסופרים את הקולות. הקהל מוחא כפיים. אלון אומר שהקול שלו אינו במיטבו, ומציע לנוכחים לשיר 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' כמו בכפר מימון. אבל ה'עם' עייף, וגבעת שמואל אינה כפר מימון. אף אחד לא שר. שולחן הנשיאות מתפזר.
מספר 9 ברשימה, אורי אריאל, שמקומו לפי הסקרים כלל אינו מובטח, אינו ממהר לקום מן השולחן, והוא גם לא נראה עצוב. אריאל מכבד את דין הבוחר, אף שהוא קיווה שאורית סטרוק, מקום 13 ברשימה, תיכנס. "אין לי תכניות הלאה, ואני גם לא מודאג", הוא אומר. "בשבועיים הקרובים אני עדיין חבר כנסת, ואחר-כך נראה". מספר 10 ברשימה, חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, כלל לא הגיעה לאולם. האם היא ידעה משהו שהאחרים לא ידעו?
23:00 החבר'ה מתחילים להתפזר. "אם בבחירות הקודמות המפד"ל הלכה לישון עם תוצאה אחת ובבוקר הם קמו עם תוצאה טובה יותר", אמר מוקדם יותר הנדל, "אז בואו נלך לישון". לא ממש בגלל האמרה הזאת, כולם מיהרו לחזור הביתה. אבל דבריו אכן התממשו.
מדינה בלי אידיאלים
ביום רביעי, היום שאחרי, היה ליקוי חמה בשמיה של ישראל. מיסטיקנים היו קושרים בין זה ובין תוצאות מערכת הבחירות בישראל. הרשימה המאוחדת אמנם הבטיחה לעצמה את המנדט התשיעי וייתכן שתקבל מנדט נוסף מקולות החיילים, אבל ההתגייסות שנעשתה במסירות אם לא בתחושה של שמחה ואמונה במנהיגות לא סיפקה את הסחורה.
החלום על הגוש החוסם גם הוא לא מומש, ונדמה כי התוצאות עלולות להיות הרות אסון עבור ההתיישבות. ההכרזות על תפיסת המושכות הציבוריים מעולם לא נראו רחוקות כל-כך מן המציאות. הבוחר הישראלי אמר אחרת, בנוגע לרשימה המאוחדת אבל גם בנוגע לאידיאלים שבהם הוא מאמין.
האם ישכילו המנהיגים לערוך בדק בית ורפורמה רצינית על התנהלותם ומטרותיהם, או שהם ידממו עד מערכת הבחירות הבאה, שבה ישורטטו אסטרטגיות חדשות? האם הקהל שהתגייס במלוא המרץ לסייע לרשימה ידרוש זאת מהם בכל תוקף? לח"כים ולציבור פתרונים.
ofralax@walla.co.il