אבדן דרך אבדן מנהיגות / מיכאל בן ארי, חזית יהודית לאומית
במחנה הלאומי חשבון נפש איננו חזיון נפרץ. אני שומע את הטחת האשם המסורתית 'למחוק את המרזלים' ומבין שגם הפעם לא הבינו שם את הרמז. קל למצוא את המומים שלך אצל אחרים, אבל הגיע הזמן להפנות מבט פנימה. הקמפיין החסר תקדים של האיחוד מפד"ל שהופנו אליו משאבי עתק ותמיכה ממסדית מקיר אל קיר, התמקדה שוב במילים ריקות חסרות תוכן או התווית דרך. גלונים של צבע כתום וקילומטרים של ניילונים ונייר כרומו, אין בהם כדי להסתיר זאת. הסיסמה 'קדימה זה שמאל' היא ארכאית, את הציבור לא מעניין מושגים כמו 'ימין חדש' או 'שמאל', הציבור מבקש התווית דרך. בפרצה זו ניצב השמאל האידיאולוגי איתן ונחוש בהתווית דרך ובהשגת השגים בזה אחר זה, סיני, אוסלו, וואי, התנתקות ועכשיו ההתכנסות של אולמרט. ממול, מילים ריקות דברים שדופים ואבדן דרך. מי שהצטרף זה אתמול לממשלת מפת הדרכים של שרון, לא יכול לקרוא לעצמו 'ימין חדש' ולזכות באימון הציבור. הגיעה השעה לבירור פנימי מה אנחנו מציעים מול המציאות של האוכלוסיה הערבית שמדירה שינה מעיניהם של הציבור הישראלי. לו משאבי העתק שהושקעו לחסל את המרזלים, היו מושקעים בהתווית דרך אמיצה ייתכן שהתוצאות היו שונות.
החסד של ישיבה באופוזיציה הוא כפול, האחד בזמן שהוא נותן לחשבון נפש, והשני בהגדרת מחנה הטובים והרעים שטושטש עד בלי היכר בממשלת העקירה של שרון, אורלב ואלון. רק כשנפסיק לנסות להשפיע מבפנים נוכל להוביל להנהגה, בהצלחה.
ההחמצה הגדולה של האיחוד הלאומי
ד"ר רון בריימן, דובר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
תוצאות הבחירות לכנסת ה-17 מצביעות על כך שיהיו בה, בין השאר, הכוחות הבאים:
המביישים (52 ח"כים): אין דרך אחרת להגדיר את המערך הטרנספריסטי של אולמרט-פרץ-מרץ, המאיים לגרש בכוח אזרחים מבתיהם רק בגלל היותם יהודים. אם זו איננה גזענות, מהי גזענות? הם ותומכיהם בתקשורת אומנם מזהירים מפני פאשיזם בישראל, אבל בישראל הפאשיזם שוכן דווקא בקצה השמאלי של הקשת הפוליטית. גירוש יהודים מבתיהם בארצם מהווה מעשה אנטי-ציוני מסוכן, מסר שלילי לעולים פוטנציאליים, ורוח גבית לאנטישמיות.
המחמיצים (9 ח"כים): זו יכולה היתה להיות שעתו היפה של האיחוד הלאומי להפוך למפלגה המובילה במחנה הלאומי ולייצג את האידיאולוגיה הציונית האמיתית. במקום זאת, ולמרות האזהרות, הוא בחר להשתלב עם המפד"ל, להציג רשימה דתית בהרכבה ובסגנונה, לוותר ביודעין על מאות אלפי נאמני ארץ ישראל שאינם חובשים כיפה הם רבים יותר מחובשי הכיפות הסרוגות! שלא יכלו להצביע לליכוד ונאלצו לשבת בבית (זה ההסבר העיקרי לשיעור ההצבעה הנמוך והצפוי), או נדחקו לזרועות ליברמן. האיחוד הלאומי לא נהג כמפלגה פוליטית השואפת להרחיב את קהל בוחריה, אלא העדיף להסתפק בגרעין המצומצם שלו, וכך הצטמצם מ-10 ח"כים בכנסת היוצאת ל-9 בלבד היום.
המצליחים (12 ח"כים): בנסיבות של הרס הליכוד בידי מנהיגו לשעבר והעריקים שנטשו איתו, של הזמן הקצר שעמד לרשות נתניהו לאושש את הליכוד מן הפילוג הקטלני, ושל ויתור האיחוד הלאומי על רבבות מצביעים פוטנציאליים, ידע אביגדור ליברמן לקצור את הצלחתו המרשימה.
תודה: לבנימין נתניהו על המנהיגות הכלכלית והאחריות הממלכתית שגילה בתפקידו כפוי הטובה כשר האוצר, תפקיד שבו שיקם את כלכלת ישראל, במחיר כבד לו ולמפלגתו; ולעוזי לנדאו, איש ישר-דרך, המצפון והמצפן של הציונות האמיתית, שחסרונו בכנסת הבאה יצער את כולם.
סביר שקדימה תתפרק והכנסת ה-17 לא תוציא את ימיה. על המחנה הלאומי להתחיל לאלתר להיערך לבחירות 2008.@
לא רוצים להיות חלק מהחורבן
דודו אלהרר, מוסיקאי ושדרן בגלי צה"ל
תוצאות הבחירות מצביעות על נתון מדהים! כל ה"עסקוּנה" הפוליטית, לרבות התקשורת על פרשניה וסוקריה, טומנת ראשה עמוק בחול, ומתעלמת כסומא מן ההכרעה הסוטרת לכולם סטירת-לחי המצלצלת שבר היסטורי בעם היהודי! אמנם, פחות מרבע הבוחרים בחרו במפלגה הגדולה ביותר, אלא שלמעלה משליש של העם הבוחר ואני מתכוון לאלה שלא הלכו לקלפי אמר את דברו בקול צלול וּברור: אין לנו חלק בפוליטיקה הזאת ולא נחלה לנו במי המדמנה האלה, איש לאוהליו ישראל!
זוהי ה"מפלגה" הגדולה ביותר! "מפלגת הלא-בוחרים", לרבות מצביעי המחאה הצעירים עבור הגמלאים. היא השיגה את ההישג המשמעותי ביותר מכל המפלגות! זוהי "מפלגה" שסירסה ועיקרה את הכוח מן המחרבים והמהרסים. וכך, למעלה משליש אזרחי-ישראל, ואולי בקרב היהודים אפילו יותר ממחציתם, כלומר "רוב", אינו מוכן יותר להשתתף בפארסה הזאת.
מה זה משנה אפוא מי נבחרו? הפעם הזאת אין להם מספיק כוח לרמות את אלה שלא בחרו בכלל. לא בחרו בהם ולא בחרו במתנגדיהם: "אז בבקשה, השתכשכו לכם להנאתכם בשלולית העכורה מזבל, עם הכסאות הדבוקים לאחוריכם. בלעדינו! איננו רוצים להיות שותפים, בקליפה של אגוז, למעשה החורבן שאתם מייחלים וכמהים לו. גם אין כל צורך, ממילא ידיכם כבולות לרגליכם ולזנבותיכם! אשר על כן ולאור התוצאות החד-משמעיות, אין מנוס מן המסקנה שהצלחנו, מבלי לטרוח אפילו ללכת לקלפי, למנוע מכם לבצע מהלך משמעותי כלשהו. אין לכם ברירה אלא לרסק האחד את השני, וּמושכות השלטון יישמטו מידיכם מאליהן. הרוויזיה בשיטה הפוליטית נתבעת במפגיע! אל דאגה, הדרך אליה תהיה קצרה מאוד! ועם ישראל שאינו מפחד מדרך ארוכה, יסתדר מן הסתם גם עם זו הקצרה".@
למצוא את הדרך למהפך
משה פייגלין, יו"ר מנהיגות יהודית
למי שנחרד למשמע התוצאות, נזכיר את ה"ניצחון" הגדול של היהודים בבחירות הקודמות. בבחירות ההן זכה מנהיג הימין האולטימטיבי ב-38 מנדטים, והקים קואליציה גדולה וחזקה עם כל מפלגות הימין. חשיבות הבחירות בכך שהן משקפות את הלכי הרוח בציבור וחושפות זרמי עומק שלא הכרנו. אולם חלקה של הכנסת בהכרעות הגורליות באמת קטן מאוד. לדב וייסגלס, אהרון ברק ומשפחת ידיעות אחרונות, כוח רב יותר מכל נבחרי הציבור ב"דמוקרטיה" הישראלית.
אז מה אומרות לנו הבחירות על הציבור בישראל.
מלבד הדתיים, 75 אחוזים מהציבור היהודי בארץ נע ונד כיום ממפלגה למפלגה, ללא שום עוגן משמעותי. אין יותר בתים פוליטיים, אין אידיאולוגיות, אין במי להאמין ואין במה להאמין. הדבר היציב היחיד אצל שלושת רבעי האוכלוסייה היהודית הוא האפתיה, האדישות ולמעשה הייאוש העמוק. אפשר לומר שזו מורשת שרון במלוא מובן המילה. בשבוע שבו נשיא אירן מודיע כי בתוך שנה יהיה בידיו נשק גרעיני, התקיימו בחירות במדינה שהוא מייחל להשמדתה, והמפלגה הנבחרת כלל לא התייחסה לנושא! ומדוע שתתייחס? הרי שום מפלגה אחרת לא התייחסה לעניין...
הייאוש הגדול שיחק לידיהם של הכוחות הנקלים ביותר בעולם הפוליטי הישראלי. אולם החדשות הטובות הן שדווקא היום, הפוטנציאל למהפך חיובי אמיתי גדול מתמיד. אם בעבר הורגלנו לגושי ימין ושמאל ולאחוזים בודדים הפתוחים לרעיונות חדשים, הרי שהיום "תזוזת היבשות" הפכה למחול של ממש. הכל אפשרי. עשרות מנדטים צצים משום מקום והולכים לשום מקום. זחיחותו הנכלולית של אולמרט ("יהיה כיף לחיות כאן") תתנפץ במהירות אל קרקע המציאות, והאפשרות למהפך אמוני בהנהגת המדינה הופכת קרובה מתמיד. רק לפני שלושה חודשים, בהתמודדותי על הנהגת הליכוד, ראינו כיצד התודעה הכללית מסוגלת לעכל את המסר האמוני אם הוא מוצב ברצינות כאלטרנטיבה להנהגה. השאלה הגדולה היא אם נשכיל לחפש ולמצוא את הדרך למהפך שכזה, או שנמשיך לבוסס במרחב הסגור שבין קרית משה, בית-אל וגבעת-שמואל.@
איש העקום בעיניו יעשה
ערן שטרנברג, לשעבר דובר גוש קטיף
בד בבד עם שוטטותי בראשון-לציון ובאשדוד במסגרת "זזים ימינה" ופרסום קריאה להצביע, ציינתי כלקח מהחורבן שהכנסת היא זירה תקציבית חשובה ובמה להשמעת מסרים, אך לא רלוונטית למהפך ולמניעת נסיגות נוספות (במכתב "אנא מכם ידידיי, הצביעו" כתבתי זאת במפורש).
הכנסת היא ביטוי חיצוני ללחצים של אליטות כמערכת המשפט, תקשורת ובעלי הון בשילוב עם תהליכי הרס חינוכיים ארוכי שנים. תיאורטית, גם אם 120 מהח"כים יהיו מהאיחוד הלאומי, נסיגה בוא תבוא. מי שמסתכל ממעוף הציפור על התהליך אותו עברנו מאז חורבן ימית, הסכמי אוסלו, הסכמי וואי, הבריחה מלבנון והגירוש מגוש קטיף מבין שתליית תקוות לישועה שתצמח מהכנסת זו וריאציה נוספת של "היה לא תהיה". בפועל, אין שום קשר בין רצון העם לבין החלטות הכנסת.
הבחירות הללו הוכיחו שאנו עמוק בעידן הפוסט. אם בעבר היה ויכוח חריף בין ימין ושמאל על האידיאולוגיה, הרי שכרגע צד אחד גאה ש"נפטרנו מהגיבנת של ז'בוטינסקי וכצנלסון" (מאיר שטרית), ואין לי אלא להסכים עם הכרזתו של העיתונאי עופר שלח "להתראות ערכים, שלום קרקס". אנו בתחילת תקופת השופטים, כשבימינו, איש העקום בעיניו יעשה...
בטווח הקצר (סור מרע) חייבים להפנים שהחיץ היחידי האפשרי בין החלטה על נסיגה לבין חורבן נוסף בפועל הוא אך ורק הצבא. זו הדמוקרטיה במיטבה שיש החלטות שהצבא, בשל אילוצים ערכיים, אינו מסוגל לבצע. אם נגמגם שוב בנושא אי הציות, אין טעם למאבק. הלוואי שהרב רונצקי, שלעת כזאת הגיע למלכות, יצליח מוסרית, שלא כקודמו.
בטווח הארוך נדרש כמובן טיפול שורש של תהליכים חינוכיים ארוכי טווח שיהפכו את שברי העם לממלכת כהנים וגוי קדוש, אך המאמצים צריכים להיות מקבילים ומקסימליים בשני הכיוונים. ללא תהליכים חינוכיים, חורבנות נוספים ואובדן הזהות הם עניין של זמן; ללא מסירות נפש ואמירה מוסרית צלולה בטווח הקצר, לא תהיה תקומה לשום מהלך חינוכי; ומעל לכל, ובמיוחד היום, צריך להתפלל ל-ה' לגאולה, ויפה שעה אחת קודם.@
לא ניצחנו, וגם השמאל לא ניצח
אמונה אלון, סופרת ועיתונאית
חבל, וכואב, שהציבור הישראלי עדיין אינו בשל להעניק יותר מנדטים לרשימת האיחוד הלאומי-מפדל. התקשורת "לא ספרה אותנו" בסיקור מערכת הבחירות, חלק ניכר מן העם בחר באשליה של שקט ו"נורמליות", ושיפור מצב הקשישים קוסם כרגע להרבה ישראלים עייפים יותר מהתמודדות עם שאלת זכותנו על ארץ ישראל וזכותנו להתקיים בכלל.
אבל בסך הכל, העיקר הוא שמבצע "זזים ימינה" הצליח בגדול. עם 28 מנדטים בלבד, "קדימה" לא תוכל להגשים את "תוכנית ההתכנסות" המסוכנת של אולמרט. קרוב לוודאי שיישובי יהודה ושומרון יישארו על מכונם, עד להגדלת כוחנו בע"ה בבחירות הבאות. וקרוב לוודאי שעם עבודה אופוזיציונית טובה, רבים הסיכויים שהבחירות הבאות יוקדמו וייערכו בקרוב.
אולמרט ייאלץ עכשיו להסתפק בקואליציה צרה, רופפת, שתישען על המפלגות הערביות ולא תוכל בשום פנים לבצע מהלכים מדיניים המצריכים תמיכה לאומית רחבה. בנוסף לכך לא יוכלו ש"ס וליברמן שלא להצר את צעדיו מתוך הממשלה, והאיחוד הלאומי-מפד"ל, יחד עם הליכוד כמובן, ימררו את חייו הפוליטיים מבחוץ.
גם המציאות תדבר לצערנו בעד עצמה, והממשלה החדשה תיאלץ כנראה להקדיש כוחות למלחמה בטרור הפלשתיני על חשבון מלחמתה במתנחלים.
לא ניצחנו בבחירות האלה, אבל גם השמאל לא ניצח. המציאות הישראלית, והצעירים שלנו הנפלאים ומלאי מסירות הנפש, יביאו לנו בעזרת ה' הישגים משמחים יותר בבחירות הבאות.@
במחנה הלאומי חשבון נפש איננו חזיון נפרץ. אני שומע את הטחת האשם המסורתית 'למחוק את המרזלים' ומבין שגם הפעם לא הבינו שם את הרמז. קל למצוא את המומים שלך אצל אחרים, אבל הגיע הזמן להפנות מבט פנימה. הקמפיין החסר תקדים של האיחוד מפד"ל שהופנו אליו משאבי עתק ותמיכה ממסדית מקיר אל קיר, התמקדה שוב במילים ריקות חסרות תוכן או התווית דרך. גלונים של צבע כתום וקילומטרים של ניילונים ונייר כרומו, אין בהם כדי להסתיר זאת. הסיסמה 'קדימה זה שמאל' היא ארכאית, את הציבור לא מעניין מושגים כמו 'ימין חדש' או 'שמאל', הציבור מבקש התווית דרך. בפרצה זו ניצב השמאל האידיאולוגי איתן ונחוש בהתווית דרך ובהשגת השגים בזה אחר זה, סיני, אוסלו, וואי, התנתקות ועכשיו ההתכנסות של אולמרט. ממול, מילים ריקות דברים שדופים ואבדן דרך. מי שהצטרף זה אתמול לממשלת מפת הדרכים של שרון, לא יכול לקרוא לעצמו 'ימין חדש' ולזכות באימון הציבור. הגיעה השעה לבירור פנימי מה אנחנו מציעים מול המציאות של האוכלוסיה הערבית שמדירה שינה מעיניהם של הציבור הישראלי. לו משאבי העתק שהושקעו לחסל את המרזלים, היו מושקעים בהתווית דרך אמיצה ייתכן שהתוצאות היו שונות.
החסד של ישיבה באופוזיציה הוא כפול, האחד בזמן שהוא נותן לחשבון נפש, והשני בהגדרת מחנה הטובים והרעים שטושטש עד בלי היכר בממשלת העקירה של שרון, אורלב ואלון. רק כשנפסיק לנסות להשפיע מבפנים נוכל להוביל להנהגה, בהצלחה.
ההחמצה הגדולה של האיחוד הלאומי
ד"ר רון בריימן, דובר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
תוצאות הבחירות לכנסת ה-17 מצביעות על כך שיהיו בה, בין השאר, הכוחות הבאים:
המביישים (52 ח"כים): אין דרך אחרת להגדיר את המערך הטרנספריסטי של אולמרט-פרץ-מרץ, המאיים לגרש בכוח אזרחים מבתיהם רק בגלל היותם יהודים. אם זו איננה גזענות, מהי גזענות? הם ותומכיהם בתקשורת אומנם מזהירים מפני פאשיזם בישראל, אבל בישראל הפאשיזם שוכן דווקא בקצה השמאלי של הקשת הפוליטית. גירוש יהודים מבתיהם בארצם מהווה מעשה אנטי-ציוני מסוכן, מסר שלילי לעולים פוטנציאליים, ורוח גבית לאנטישמיות.
המחמיצים (9 ח"כים): זו יכולה היתה להיות שעתו היפה של האיחוד הלאומי להפוך למפלגה המובילה במחנה הלאומי ולייצג את האידיאולוגיה הציונית האמיתית. במקום זאת, ולמרות האזהרות, הוא בחר להשתלב עם המפד"ל, להציג רשימה דתית בהרכבה ובסגנונה, לוותר ביודעין על מאות אלפי נאמני ארץ ישראל שאינם חובשים כיפה הם רבים יותר מחובשי הכיפות הסרוגות! שלא יכלו להצביע לליכוד ונאלצו לשבת בבית (זה ההסבר העיקרי לשיעור ההצבעה הנמוך והצפוי), או נדחקו לזרועות ליברמן. האיחוד הלאומי לא נהג כמפלגה פוליטית השואפת להרחיב את קהל בוחריה, אלא העדיף להסתפק בגרעין המצומצם שלו, וכך הצטמצם מ-10 ח"כים בכנסת היוצאת ל-9 בלבד היום.
המצליחים (12 ח"כים): בנסיבות של הרס הליכוד בידי מנהיגו לשעבר והעריקים שנטשו איתו, של הזמן הקצר שעמד לרשות נתניהו לאושש את הליכוד מן הפילוג הקטלני, ושל ויתור האיחוד הלאומי על רבבות מצביעים פוטנציאליים, ידע אביגדור ליברמן לקצור את הצלחתו המרשימה.
תודה: לבנימין נתניהו על המנהיגות הכלכלית והאחריות הממלכתית שגילה בתפקידו כפוי הטובה כשר האוצר, תפקיד שבו שיקם את כלכלת ישראל, במחיר כבד לו ולמפלגתו; ולעוזי לנדאו, איש ישר-דרך, המצפון והמצפן של הציונות האמיתית, שחסרונו בכנסת הבאה יצער את כולם.
סביר שקדימה תתפרק והכנסת ה-17 לא תוציא את ימיה. על המחנה הלאומי להתחיל לאלתר להיערך לבחירות 2008.@
לא רוצים להיות חלק מהחורבן
דודו אלהרר, מוסיקאי ושדרן בגלי צה"ל
תוצאות הבחירות מצביעות על נתון מדהים! כל ה"עסקוּנה" הפוליטית, לרבות התקשורת על פרשניה וסוקריה, טומנת ראשה עמוק בחול, ומתעלמת כסומא מן ההכרעה הסוטרת לכולם סטירת-לחי המצלצלת שבר היסטורי בעם היהודי! אמנם, פחות מרבע הבוחרים בחרו במפלגה הגדולה ביותר, אלא שלמעלה משליש של העם הבוחר ואני מתכוון לאלה שלא הלכו לקלפי אמר את דברו בקול צלול וּברור: אין לנו חלק בפוליטיקה הזאת ולא נחלה לנו במי המדמנה האלה, איש לאוהליו ישראל!
זוהי ה"מפלגה" הגדולה ביותר! "מפלגת הלא-בוחרים", לרבות מצביעי המחאה הצעירים עבור הגמלאים. היא השיגה את ההישג המשמעותי ביותר מכל המפלגות! זוהי "מפלגה" שסירסה ועיקרה את הכוח מן המחרבים והמהרסים. וכך, למעלה משליש אזרחי-ישראל, ואולי בקרב היהודים אפילו יותר ממחציתם, כלומר "רוב", אינו מוכן יותר להשתתף בפארסה הזאת.
מה זה משנה אפוא מי נבחרו? הפעם הזאת אין להם מספיק כוח לרמות את אלה שלא בחרו בכלל. לא בחרו בהם ולא בחרו במתנגדיהם: "אז בבקשה, השתכשכו לכם להנאתכם בשלולית העכורה מזבל, עם הכסאות הדבוקים לאחוריכם. בלעדינו! איננו רוצים להיות שותפים, בקליפה של אגוז, למעשה החורבן שאתם מייחלים וכמהים לו. גם אין כל צורך, ממילא ידיכם כבולות לרגליכם ולזנבותיכם! אשר על כן ולאור התוצאות החד-משמעיות, אין מנוס מן המסקנה שהצלחנו, מבלי לטרוח אפילו ללכת לקלפי, למנוע מכם לבצע מהלך משמעותי כלשהו. אין לכם ברירה אלא לרסק האחד את השני, וּמושכות השלטון יישמטו מידיכם מאליהן. הרוויזיה בשיטה הפוליטית נתבעת במפגיע! אל דאגה, הדרך אליה תהיה קצרה מאוד! ועם ישראל שאינו מפחד מדרך ארוכה, יסתדר מן הסתם גם עם זו הקצרה".@
למצוא את הדרך למהפך
משה פייגלין, יו"ר מנהיגות יהודית
למי שנחרד למשמע התוצאות, נזכיר את ה"ניצחון" הגדול של היהודים בבחירות הקודמות. בבחירות ההן זכה מנהיג הימין האולטימטיבי ב-38 מנדטים, והקים קואליציה גדולה וחזקה עם כל מפלגות הימין. חשיבות הבחירות בכך שהן משקפות את הלכי הרוח בציבור וחושפות זרמי עומק שלא הכרנו. אולם חלקה של הכנסת בהכרעות הגורליות באמת קטן מאוד. לדב וייסגלס, אהרון ברק ומשפחת ידיעות אחרונות, כוח רב יותר מכל נבחרי הציבור ב"דמוקרטיה" הישראלית.
אז מה אומרות לנו הבחירות על הציבור בישראל.
מלבד הדתיים, 75 אחוזים מהציבור היהודי בארץ נע ונד כיום ממפלגה למפלגה, ללא שום עוגן משמעותי. אין יותר בתים פוליטיים, אין אידיאולוגיות, אין במי להאמין ואין במה להאמין. הדבר היציב היחיד אצל שלושת רבעי האוכלוסייה היהודית הוא האפתיה, האדישות ולמעשה הייאוש העמוק. אפשר לומר שזו מורשת שרון במלוא מובן המילה. בשבוע שבו נשיא אירן מודיע כי בתוך שנה יהיה בידיו נשק גרעיני, התקיימו בחירות במדינה שהוא מייחל להשמדתה, והמפלגה הנבחרת כלל לא התייחסה לנושא! ומדוע שתתייחס? הרי שום מפלגה אחרת לא התייחסה לעניין...
הייאוש הגדול שיחק לידיהם של הכוחות הנקלים ביותר בעולם הפוליטי הישראלי. אולם החדשות הטובות הן שדווקא היום, הפוטנציאל למהפך חיובי אמיתי גדול מתמיד. אם בעבר הורגלנו לגושי ימין ושמאל ולאחוזים בודדים הפתוחים לרעיונות חדשים, הרי שהיום "תזוזת היבשות" הפכה למחול של ממש. הכל אפשרי. עשרות מנדטים צצים משום מקום והולכים לשום מקום. זחיחותו הנכלולית של אולמרט ("יהיה כיף לחיות כאן") תתנפץ במהירות אל קרקע המציאות, והאפשרות למהפך אמוני בהנהגת המדינה הופכת קרובה מתמיד. רק לפני שלושה חודשים, בהתמודדותי על הנהגת הליכוד, ראינו כיצד התודעה הכללית מסוגלת לעכל את המסר האמוני אם הוא מוצב ברצינות כאלטרנטיבה להנהגה. השאלה הגדולה היא אם נשכיל לחפש ולמצוא את הדרך למהפך שכזה, או שנמשיך לבוסס במרחב הסגור שבין קרית משה, בית-אל וגבעת-שמואל.@
איש העקום בעיניו יעשה
ערן שטרנברג, לשעבר דובר גוש קטיף
בד בבד עם שוטטותי בראשון-לציון ובאשדוד במסגרת "זזים ימינה" ופרסום קריאה להצביע, ציינתי כלקח מהחורבן שהכנסת היא זירה תקציבית חשובה ובמה להשמעת מסרים, אך לא רלוונטית למהפך ולמניעת נסיגות נוספות (במכתב "אנא מכם ידידיי, הצביעו" כתבתי זאת במפורש).
הכנסת היא ביטוי חיצוני ללחצים של אליטות כמערכת המשפט, תקשורת ובעלי הון בשילוב עם תהליכי הרס חינוכיים ארוכי שנים. תיאורטית, גם אם 120 מהח"כים יהיו מהאיחוד הלאומי, נסיגה בוא תבוא. מי שמסתכל ממעוף הציפור על התהליך אותו עברנו מאז חורבן ימית, הסכמי אוסלו, הסכמי וואי, הבריחה מלבנון והגירוש מגוש קטיף מבין שתליית תקוות לישועה שתצמח מהכנסת זו וריאציה נוספת של "היה לא תהיה". בפועל, אין שום קשר בין רצון העם לבין החלטות הכנסת.
הבחירות הללו הוכיחו שאנו עמוק בעידן הפוסט. אם בעבר היה ויכוח חריף בין ימין ושמאל על האידיאולוגיה, הרי שכרגע צד אחד גאה ש"נפטרנו מהגיבנת של ז'בוטינסקי וכצנלסון" (מאיר שטרית), ואין לי אלא להסכים עם הכרזתו של העיתונאי עופר שלח "להתראות ערכים, שלום קרקס". אנו בתחילת תקופת השופטים, כשבימינו, איש העקום בעיניו יעשה...
בטווח הקצר (סור מרע) חייבים להפנים שהחיץ היחידי האפשרי בין החלטה על נסיגה לבין חורבן נוסף בפועל הוא אך ורק הצבא. זו הדמוקרטיה במיטבה שיש החלטות שהצבא, בשל אילוצים ערכיים, אינו מסוגל לבצע. אם נגמגם שוב בנושא אי הציות, אין טעם למאבק. הלוואי שהרב רונצקי, שלעת כזאת הגיע למלכות, יצליח מוסרית, שלא כקודמו.
בטווח הארוך נדרש כמובן טיפול שורש של תהליכים חינוכיים ארוכי טווח שיהפכו את שברי העם לממלכת כהנים וגוי קדוש, אך המאמצים צריכים להיות מקבילים ומקסימליים בשני הכיוונים. ללא תהליכים חינוכיים, חורבנות נוספים ואובדן הזהות הם עניין של זמן; ללא מסירות נפש ואמירה מוסרית צלולה בטווח הקצר, לא תהיה תקומה לשום מהלך חינוכי; ומעל לכל, ובמיוחד היום, צריך להתפלל ל-ה' לגאולה, ויפה שעה אחת קודם.@
לא ניצחנו, וגם השמאל לא ניצח
אמונה אלון, סופרת ועיתונאית
חבל, וכואב, שהציבור הישראלי עדיין אינו בשל להעניק יותר מנדטים לרשימת האיחוד הלאומי-מפדל. התקשורת "לא ספרה אותנו" בסיקור מערכת הבחירות, חלק ניכר מן העם בחר באשליה של שקט ו"נורמליות", ושיפור מצב הקשישים קוסם כרגע להרבה ישראלים עייפים יותר מהתמודדות עם שאלת זכותנו על ארץ ישראל וזכותנו להתקיים בכלל.
אבל בסך הכל, העיקר הוא שמבצע "זזים ימינה" הצליח בגדול. עם 28 מנדטים בלבד, "קדימה" לא תוכל להגשים את "תוכנית ההתכנסות" המסוכנת של אולמרט. קרוב לוודאי שיישובי יהודה ושומרון יישארו על מכונם, עד להגדלת כוחנו בע"ה בבחירות הבאות. וקרוב לוודאי שעם עבודה אופוזיציונית טובה, רבים הסיכויים שהבחירות הבאות יוקדמו וייערכו בקרוב.
אולמרט ייאלץ עכשיו להסתפק בקואליציה צרה, רופפת, שתישען על המפלגות הערביות ולא תוכל בשום פנים לבצע מהלכים מדיניים המצריכים תמיכה לאומית רחבה. בנוסף לכך לא יוכלו ש"ס וליברמן שלא להצר את צעדיו מתוך הממשלה, והאיחוד הלאומי-מפד"ל, יחד עם הליכוד כמובן, ימררו את חייו הפוליטיים מבחוץ.
גם המציאות תדבר לצערנו בעד עצמה, והממשלה החדשה תיאלץ כנראה להקדיש כוחות למלחמה בטרור הפלשתיני על חשבון מלחמתה במתנחלים.
לא ניצחנו בבחירות האלה, אבל גם השמאל לא ניצח. המציאות הישראלית, והצעירים שלנו הנפלאים ומלאי מסירות הנפש, יביאו לנו בעזרת ה' הישגים משמחים יותר בבחירות הבאות.@