* למרות תחושת הנבגדות, רוב בעלי זכות הבחירה הצביעו, ולו כדי למנוע הרס נוסף
האווירה ביום שלישי בניצן לא היתה צוהלת. לך תגיד להם 'חג הדמוקרטיה' אחרי שהדמוקרטיה הזאת השליכה אותם כאילו היו חפץ. 480 משפחות יש בניצן, מחצית מהן מנווה-דקלים, והשאר מרוב יישובי גוש קטיף. הם מרגישים נבגדים, ויש ביניהם שהתכוונו כלל לא להצביע. רק לאחרונה השתכנעו שצריך, ולו כדי שקדימה תוחלש ולא תזרע הרס נוסף תוך שימוש בכוחה האלקטוראלי הגדול.
"אין לנו פריבילגיה להגיד שהלכה לנו המדינה", מסביר דרור ונונו מנווה-דקלים, ששימש מנהל הקרן לפיתוח גוש קטיף. "דווקא מפני שהשבר גדול צריך להצביע. קדימה זו חבורת אינטרסנטים עם תפישה תבוסתנית. לא פלא שהאותיות שלה, 'כן', דומות לאותיות של עלה ירוק, 'קן'. אלה שתי מפלגות הזויות ונטולות ערכים, מה שמעניין אותן זה ההנאה הרגעית. קדימה מסמלת עקירת ערכים יהודיים ויישובים, לכן חשוב שתקבל מה שפחות קולות".
אלי ישי מחייך מהפוסטר
מאיר ירימי ("ירמינצקי, כי עם שם אשכנזי יותר קל") מצביע על הטרנזיט שמכוסה בפוסטרים של אלי ישי ומבטיח: "רואה את החיוך שלו? כשייוודעו התוצאות, החיוך שעל הפוסטר יתרחב". גם סול פרידמן מניסנית בעד ש"ס. "הם ספרדים, והם עוזרים למסכנים". כן, היא זוכרת שש"ס תמכה באוסלו, "אבל מפה לא יכולים לעקור אותי, לאן יעקרו? לים?".
יעל בן-דוד, תושבת גן-אור לשעבר, דווקא מעדיפה את מרזל. "אנשים מעריכים את הדעות שלו, וגם צריך לחזק את האיחוד הלאומי. יספרו את הקולות שלו ויראו שיש מגמה. ואם לא נצליח, ננסה שוב".
עמליה אבינועם מניסנית מתלבטת בין ליברמן לאיחוד הלאומי. "שם הרוב חובשים כיפות, ואני מסורתית. מצד שני, הדתיים עושים למען מדינת ישראל. מרצ אמרו 'תבואו ונחבק אתכם', אבל מי שעזר אלה רק הדתיים".
מתי תחליטי מה להצביע?
"רק כשאהיה בפנים".
תחיה עובדיה (19) מצביעה בפעם הראשונה. תכף היא תיכנס לקלפי, אבל גם היא עדיין לא החליטה מה תצביע. "אגו"י הם אלה שיעבירו כסף, ולפי מה ששמעתי הם יקדמו את בניית מבני הקבע, אבל האיחוד הלאומי זה אנחנו". בינתיים היא מתייעצת עם חבר'ה בני גילה. כשהיא יוצאת היא מספרת שבחרה ג'. "הם יעזרו לנו".
אהרן רוקין מגיע לקלפי לבוש כתום מכף רגל ועד ראש. "כדי להרים את המוראל", הוא מסביר. רוקין, עד הגירוש תושב עצמונה, עלה מאנגליה לפני 33 שנים. "עצוב", הוא אומר, "הפעם הולכים לבחור בלי שמחה. אני מצביע למרזל, האיחוד הלאומי והמפד"ל טבעו בממשלה, וראית לאן הגענו".
חמישה ילדים יושבים על המדרכה, ומשחקים עם גורי כלבים. "למי את מצביעה, למרזל או לאיחוד הלאומי?", שואל אחד מהם, בן שמונה.
ולמי אתה?
"אני מצביע טב. תצביעי טב, טוב?"
טוב.
אל החנייה שליד הקלפי בניצן מגיעים שלושה נציגים מ'עלה ירוק' ופוצחים בנאום לאומה. הם טוענים שבאו לוודא שהכל בסדר עם הפתקים שלהם, ואחד מהם מסביר שתיקים על עישון זה כלום לעומת תיקים על חסימת כבישים. לדעתם, יש להם תומכים גם בקרב תושבי יש"ע, ולצורך כך מכריז אחד מהם, שיערו הארוך אסוף בקשת, "העם עם גוש חשיש". התושבים לא משתכנעים. אחרי חצי שעה, החבורה הקולנית מסתלקת.
לא להתייאש, להצביע ולהתגייס
"אני לא מצביעה", אומרת אישה שמבקשת ששמה לא יופיע בעיתון, "אין טעם להצביע. כולם רימו אותנו".
גרשון צונגלוי, הנמנה עם בני שבט המנשה, עלה לפני עשר שנים עם משפחתו שהתיישבה בנווה-דקלים. "בזה שבאתי להצביע אני אומר שממשיכים. הרב שפירא, הרב אליהו והרב קמינצקי אמרו שצריך להצביע, וזה דרבן אותי. בחרתי באיחוד הלאומי". למחרת, ביום רביעי, יתייצב גרשון בלשכת הגיוס. אסור להתייאש, הוא אומר, אסור להיכנע. "בחו"ל חשבתי שרק גויים מגרשים מהבית, כי הנוצרים סילקו אותנו והמשפחה שלי עברה ממקום למקום. חשבנו שכאן הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. בזכות הרבנים הגדולים החלטתי שהגירוש לא ישבור אותי".
"נתניהו היה שר אוצר טוב, וכל מה שהוא עשה זה למען המדינה, לא בשביל הכיס שלו", אומר גבי יצחק. "הליכוד אומנם היה עושה התנתקות בעזה, אבל לא מכירת חיסול של המדינה".
על האיחוד הלאומי והמפד"ל גבי קצת כועס. "סידרו אותנו עם הגישה של 'היה לא תהיה'. אם הם היו נלחמים שהפיצוי יהיה סביר במקום בגזירה עצמה, לאנשים היה אור על הפנים".
במורג גידל גבי, כמעט בן 50, עגבניות, קישואים וחצילים, וגם נהג במערבל בטון. עכשיו הוא עובד בחברת בטון עם משאית שקנה. "שמו אותנו בקרוונים, ועושקים אותנו כל יום. גם לי גנבו. אנחנו רגילים לפצמ"רים, קסאמים ויריות, לא לגנבים. במורג הייתי משאיר את הבית פתוח, גם כשנסעתי לארבעה ימים בצפון. למה האיחוד הלאומי והמפד"ל לא דאגו שיהיו כאן גדר ושער?".
גבי אינו היחיד שמספר על גניבות. תושבים בניצן מעידים שהערבים שבונים את הקרוואנים מסתובבים בשטח, מציצים בחלונות ולומדים מי לא נמצא בבית וממי אפשר לגנוב. יש כאלה שהתעוררו בלילה, ראו את הגנבים אצלם בבית, וזיהו אותם כפועלים שעובדים במקום. אצל אחת המשפחות ראיתי שמתקינים סורגים. אם לא די בביזה שהיתה לאחר סילוקם מבתיהם בגוש קטיף ובגניבות מחדרי המלון, עכשיו גם גונבים להם כאן, מהמעט שנשאר.
רחוב העצב החד-סטרי
ליד אחד הקרוואנים יושבים שני גברים בני כ-60 ומדברים. הם לא הולכים להצביע. "לא יכול לענות לך", אומר אחד מהם, בעל עיניים טובות, כיפה גדולה לראשו וזקן. "אני כל כך עצוב. אין טעם להצביע אחרי מה שעשו לנו. עצוב. אפילו על גוש קטיף אני לא יכול לדבר. כואב".
אם אחת מספרת שהיה למשפחות ברוכות הילדים הסכם שתקבלנה חמישה חדרים, אבל הן קיבלו ארבעה חדרים קטנים. כשהתלוננו, בנו להם קיר באמצע הסלון ואמרו הנה, עכשיו יש חמישה. להגדיל את הבית לא מרשים. עכשיו הם גרים ברבע משטח הבית שהיה להם, ואין מקום לציוד שהיה להם בבית. מה אני מדברת איתה על בחירות עכשיו, אתמול בלילה היא קפאה מקור כי הקירות עשויים גבס.
פטריסיה בן-הרוש מורידה את הכביסה מהמתקן, ומקפלת. כבר ארבע וחצי אחר-הצהריים ועדיין לא הלכה אל הקלפי. היא מתלבטת. אחותה התקשרה ואמרה להצביע נתניהו. הבן, חייל משוחרר, ביקש שתצביע למרזל.
לפני שש שנים וחצי עלתה עם בעלה וילדיה מפריז, היישר אל גדיד. משם עברו לנווה-דקלים. "בצרפת שמענו כל יום 'יהודים מלוכלכים', ותמיד דאגנו מפיטורים. לא רצינו שהילדים יסבלו. עזבנו ארץ אנטישמית כדי להיות עם אחים, ודווקא אחים גירשו אותנו".
פטריסיה אהבה את החיים בגוש קטיף. היו לה בית וגינה ופרנסה קבועה. עכשיו היא גרה בקרוואן שקירותיו גבס, חם בקיץ וקר בחורף. בלילה שומעים את הרכבת שעוברת קרוב לניצן, ובערב שבת את הפסטיבלים בחוף ניצנים. בלילות היא חולמת לפעמים על הבית, ואז מתעוררת ולא מאמינה שהכל נהרס. "בגוש קטיף עשינו משהו, שמרנו על הגבולות של הארץ. זה היה מקום קדוש. עברנו דברים לא פשוטים, אבל היה לנו טוב. עכשיו אני מרגישה לא בבית".
עבודה היא מצאה רק לפני חודש, ובשכר דל. בינתיים מגיעים חשבונות ארנונה ומים בסכומים גבוהים, ופטריסיה לא יודעת איך תוכל לשלם אותם. "הערבים שבנו את הקרוואנים השאירו את הצינורות פתוחים, והלכו. ביקשו שאנחנו נשלם את החוב על ימים שלא היינו פה. חשמל רצו שנשלם פעמיים: גרנו בגוש עד הגירוש באמצע אוגוסט, ובכל זאת, קיבלנו חשבון אחד על הבית בגוש עד ה-26 באוגוסט וחשבון נוסף על הקרוואן בניצן מהשמונה באוגוסט. ביחד 1,800 ש"ח. ניתקו לי את החשמל. קוראים לנו 'המפונים' ומדברים עלינו כאילו קיבלנו פיצויים. זה לא נכון".
פטריסיה לא מאמינה יותר לפוליטיקאים, היא אומרת שהם דואגים בעיקר לכסא. "כשהיינו בגוש האמנו להם, עכשיו אף אחד לא שומע אותנו. אבל חייבים להצביע, אפילו בצרפת הצבעתי. אם לא מצביעים, אי אפשר אחר כך לדבר".
פטריסיה מודה כל יום לקב"ה שהיא בישראל, אבל פצע הגירוש צורב, והעוולות לא נפסקות. "רק שלא ישכחו מה שעשו לנו", היא מבקשת לפני שאנחנו נפרדות, "כמו שזוכרים את השואה ואירועים היסטוריים אחרים, חייבים לספר מאב לבן, מדור לדור, מה עשו לתושבי גוש קטיף".@
תוצאות הבחירות בבירת מגורשי גוש קטיף
מספר בעלי זכות הבחירה בניצן הוא כאלף, אולם רק 371 מצביעים החליפו את כתובותיהם לניצן. למגורשי גוש קטיף הותר להצביע בכל הארץ, בקלפי נגישה. "קלפי נגישה זה לנכים", אומר אשר אקונה מניסנית, וגם אנחנו נכים. לא פגעו לנו בנשמה?".
\ועדת הבחירות לא צפתה, ככל הנראה, שבניצן יהיו מעל ל-371 מצביעים, וכאלף הבוחרים שהגיעו, חלקם מגורשים שאינם מתגוררים בניצן, המתינו בסבלנות בתור. בשעה 13:00 ביקשו שמעון ירון וחבריו המשגיחים על הקלפי, שוועדת הבחירות תאשר להם לפתוח קלפי נוספת בקרוואן בו נערכה ההצבעה. בשעה שתיים התקבל אישור, והתורים התקצרו.
אחוזי ההצבעה היו גבוהים, אולם התוצאות ייוודעו רק מאוחר יותר, כיוון שכל אלה שלא החליפו את כתובותיהם נדרשו להצביע במעטפה כפולה, וקולותיהם ייספרו בירושלים. לאחר סגירת הקלפי וספירת קולות המצביעים הרשומים כתושבי ניצן, בשעה 23:15, היו התוצאות כאלה: האיחוד הלאומי 118, ש"ס 34, ישראל ביתנו 17, העבודה 15, חזית יהודית 10, אגו"י 10, קדימה 9, העבודה 6, הגמלאים 4, עלה ירוק 2 וחד"ש 1. יש לזכור שרוב הקולות, כאמור, טרם נספרו נכון למועד סגירת הגיליון.@
hagit_14@walla.co.il
האווירה ביום שלישי בניצן לא היתה צוהלת. לך תגיד להם 'חג הדמוקרטיה' אחרי שהדמוקרטיה הזאת השליכה אותם כאילו היו חפץ. 480 משפחות יש בניצן, מחצית מהן מנווה-דקלים, והשאר מרוב יישובי גוש קטיף. הם מרגישים נבגדים, ויש ביניהם שהתכוונו כלל לא להצביע. רק לאחרונה השתכנעו שצריך, ולו כדי שקדימה תוחלש ולא תזרע הרס נוסף תוך שימוש בכוחה האלקטוראלי הגדול.
"אין לנו פריבילגיה להגיד שהלכה לנו המדינה", מסביר דרור ונונו מנווה-דקלים, ששימש מנהל הקרן לפיתוח גוש קטיף. "דווקא מפני שהשבר גדול צריך להצביע. קדימה זו חבורת אינטרסנטים עם תפישה תבוסתנית. לא פלא שהאותיות שלה, 'כן', דומות לאותיות של עלה ירוק, 'קן'. אלה שתי מפלגות הזויות ונטולות ערכים, מה שמעניין אותן זה ההנאה הרגעית. קדימה מסמלת עקירת ערכים יהודיים ויישובים, לכן חשוב שתקבל מה שפחות קולות".
אלי ישי מחייך מהפוסטר
מאיר ירימי ("ירמינצקי, כי עם שם אשכנזי יותר קל") מצביע על הטרנזיט שמכוסה בפוסטרים של אלי ישי ומבטיח: "רואה את החיוך שלו? כשייוודעו התוצאות, החיוך שעל הפוסטר יתרחב". גם סול פרידמן מניסנית בעד ש"ס. "הם ספרדים, והם עוזרים למסכנים". כן, היא זוכרת שש"ס תמכה באוסלו, "אבל מפה לא יכולים לעקור אותי, לאן יעקרו? לים?".
יעל בן-דוד, תושבת גן-אור לשעבר, דווקא מעדיפה את מרזל. "אנשים מעריכים את הדעות שלו, וגם צריך לחזק את האיחוד הלאומי. יספרו את הקולות שלו ויראו שיש מגמה. ואם לא נצליח, ננסה שוב".
עמליה אבינועם מניסנית מתלבטת בין ליברמן לאיחוד הלאומי. "שם הרוב חובשים כיפות, ואני מסורתית. מצד שני, הדתיים עושים למען מדינת ישראל. מרצ אמרו 'תבואו ונחבק אתכם', אבל מי שעזר אלה רק הדתיים".
מתי תחליטי מה להצביע?
"רק כשאהיה בפנים".
תחיה עובדיה (19) מצביעה בפעם הראשונה. תכף היא תיכנס לקלפי, אבל גם היא עדיין לא החליטה מה תצביע. "אגו"י הם אלה שיעבירו כסף, ולפי מה ששמעתי הם יקדמו את בניית מבני הקבע, אבל האיחוד הלאומי זה אנחנו". בינתיים היא מתייעצת עם חבר'ה בני גילה. כשהיא יוצאת היא מספרת שבחרה ג'. "הם יעזרו לנו".
אהרן רוקין מגיע לקלפי לבוש כתום מכף רגל ועד ראש. "כדי להרים את המוראל", הוא מסביר. רוקין, עד הגירוש תושב עצמונה, עלה מאנגליה לפני 33 שנים. "עצוב", הוא אומר, "הפעם הולכים לבחור בלי שמחה. אני מצביע למרזל, האיחוד הלאומי והמפד"ל טבעו בממשלה, וראית לאן הגענו".
חמישה ילדים יושבים על המדרכה, ומשחקים עם גורי כלבים. "למי את מצביעה, למרזל או לאיחוד הלאומי?", שואל אחד מהם, בן שמונה.
ולמי אתה?
"אני מצביע טב. תצביעי טב, טוב?"
טוב.
אל החנייה שליד הקלפי בניצן מגיעים שלושה נציגים מ'עלה ירוק' ופוצחים בנאום לאומה. הם טוענים שבאו לוודא שהכל בסדר עם הפתקים שלהם, ואחד מהם מסביר שתיקים על עישון זה כלום לעומת תיקים על חסימת כבישים. לדעתם, יש להם תומכים גם בקרב תושבי יש"ע, ולצורך כך מכריז אחד מהם, שיערו הארוך אסוף בקשת, "העם עם גוש חשיש". התושבים לא משתכנעים. אחרי חצי שעה, החבורה הקולנית מסתלקת.
לא להתייאש, להצביע ולהתגייס
"אני לא מצביעה", אומרת אישה שמבקשת ששמה לא יופיע בעיתון, "אין טעם להצביע. כולם רימו אותנו".
גרשון צונגלוי, הנמנה עם בני שבט המנשה, עלה לפני עשר שנים עם משפחתו שהתיישבה בנווה-דקלים. "בזה שבאתי להצביע אני אומר שממשיכים. הרב שפירא, הרב אליהו והרב קמינצקי אמרו שצריך להצביע, וזה דרבן אותי. בחרתי באיחוד הלאומי". למחרת, ביום רביעי, יתייצב גרשון בלשכת הגיוס. אסור להתייאש, הוא אומר, אסור להיכנע. "בחו"ל חשבתי שרק גויים מגרשים מהבית, כי הנוצרים סילקו אותנו והמשפחה שלי עברה ממקום למקום. חשבנו שכאן הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. בזכות הרבנים הגדולים החלטתי שהגירוש לא ישבור אותי".
"נתניהו היה שר אוצר טוב, וכל מה שהוא עשה זה למען המדינה, לא בשביל הכיס שלו", אומר גבי יצחק. "הליכוד אומנם היה עושה התנתקות בעזה, אבל לא מכירת חיסול של המדינה".
על האיחוד הלאומי והמפד"ל גבי קצת כועס. "סידרו אותנו עם הגישה של 'היה לא תהיה'. אם הם היו נלחמים שהפיצוי יהיה סביר במקום בגזירה עצמה, לאנשים היה אור על הפנים".
במורג גידל גבי, כמעט בן 50, עגבניות, קישואים וחצילים, וגם נהג במערבל בטון. עכשיו הוא עובד בחברת בטון עם משאית שקנה. "שמו אותנו בקרוונים, ועושקים אותנו כל יום. גם לי גנבו. אנחנו רגילים לפצמ"רים, קסאמים ויריות, לא לגנבים. במורג הייתי משאיר את הבית פתוח, גם כשנסעתי לארבעה ימים בצפון. למה האיחוד הלאומי והמפד"ל לא דאגו שיהיו כאן גדר ושער?".
גבי אינו היחיד שמספר על גניבות. תושבים בניצן מעידים שהערבים שבונים את הקרוואנים מסתובבים בשטח, מציצים בחלונות ולומדים מי לא נמצא בבית וממי אפשר לגנוב. יש כאלה שהתעוררו בלילה, ראו את הגנבים אצלם בבית, וזיהו אותם כפועלים שעובדים במקום. אצל אחת המשפחות ראיתי שמתקינים סורגים. אם לא די בביזה שהיתה לאחר סילוקם מבתיהם בגוש קטיף ובגניבות מחדרי המלון, עכשיו גם גונבים להם כאן, מהמעט שנשאר.
רחוב העצב החד-סטרי
ליד אחד הקרוואנים יושבים שני גברים בני כ-60 ומדברים. הם לא הולכים להצביע. "לא יכול לענות לך", אומר אחד מהם, בעל עיניים טובות, כיפה גדולה לראשו וזקן. "אני כל כך עצוב. אין טעם להצביע אחרי מה שעשו לנו. עצוב. אפילו על גוש קטיף אני לא יכול לדבר. כואב".
אם אחת מספרת שהיה למשפחות ברוכות הילדים הסכם שתקבלנה חמישה חדרים, אבל הן קיבלו ארבעה חדרים קטנים. כשהתלוננו, בנו להם קיר באמצע הסלון ואמרו הנה, עכשיו יש חמישה. להגדיל את הבית לא מרשים. עכשיו הם גרים ברבע משטח הבית שהיה להם, ואין מקום לציוד שהיה להם בבית. מה אני מדברת איתה על בחירות עכשיו, אתמול בלילה היא קפאה מקור כי הקירות עשויים גבס.
פטריסיה בן-הרוש מורידה את הכביסה מהמתקן, ומקפלת. כבר ארבע וחצי אחר-הצהריים ועדיין לא הלכה אל הקלפי. היא מתלבטת. אחותה התקשרה ואמרה להצביע נתניהו. הבן, חייל משוחרר, ביקש שתצביע למרזל.
לפני שש שנים וחצי עלתה עם בעלה וילדיה מפריז, היישר אל גדיד. משם עברו לנווה-דקלים. "בצרפת שמענו כל יום 'יהודים מלוכלכים', ותמיד דאגנו מפיטורים. לא רצינו שהילדים יסבלו. עזבנו ארץ אנטישמית כדי להיות עם אחים, ודווקא אחים גירשו אותנו".
פטריסיה אהבה את החיים בגוש קטיף. היו לה בית וגינה ופרנסה קבועה. עכשיו היא גרה בקרוואן שקירותיו גבס, חם בקיץ וקר בחורף. בלילה שומעים את הרכבת שעוברת קרוב לניצן, ובערב שבת את הפסטיבלים בחוף ניצנים. בלילות היא חולמת לפעמים על הבית, ואז מתעוררת ולא מאמינה שהכל נהרס. "בגוש קטיף עשינו משהו, שמרנו על הגבולות של הארץ. זה היה מקום קדוש. עברנו דברים לא פשוטים, אבל היה לנו טוב. עכשיו אני מרגישה לא בבית".
עבודה היא מצאה רק לפני חודש, ובשכר דל. בינתיים מגיעים חשבונות ארנונה ומים בסכומים גבוהים, ופטריסיה לא יודעת איך תוכל לשלם אותם. "הערבים שבנו את הקרוואנים השאירו את הצינורות פתוחים, והלכו. ביקשו שאנחנו נשלם את החוב על ימים שלא היינו פה. חשמל רצו שנשלם פעמיים: גרנו בגוש עד הגירוש באמצע אוגוסט, ובכל זאת, קיבלנו חשבון אחד על הבית בגוש עד ה-26 באוגוסט וחשבון נוסף על הקרוואן בניצן מהשמונה באוגוסט. ביחד 1,800 ש"ח. ניתקו לי את החשמל. קוראים לנו 'המפונים' ומדברים עלינו כאילו קיבלנו פיצויים. זה לא נכון".
פטריסיה לא מאמינה יותר לפוליטיקאים, היא אומרת שהם דואגים בעיקר לכסא. "כשהיינו בגוש האמנו להם, עכשיו אף אחד לא שומע אותנו. אבל חייבים להצביע, אפילו בצרפת הצבעתי. אם לא מצביעים, אי אפשר אחר כך לדבר".
פטריסיה מודה כל יום לקב"ה שהיא בישראל, אבל פצע הגירוש צורב, והעוולות לא נפסקות. "רק שלא ישכחו מה שעשו לנו", היא מבקשת לפני שאנחנו נפרדות, "כמו שזוכרים את השואה ואירועים היסטוריים אחרים, חייבים לספר מאב לבן, מדור לדור, מה עשו לתושבי גוש קטיף".@
תוצאות הבחירות בבירת מגורשי גוש קטיף
מספר בעלי זכות הבחירה בניצן הוא כאלף, אולם רק 371 מצביעים החליפו את כתובותיהם לניצן. למגורשי גוש קטיף הותר להצביע בכל הארץ, בקלפי נגישה. "קלפי נגישה זה לנכים", אומר אשר אקונה מניסנית, וגם אנחנו נכים. לא פגעו לנו בנשמה?".
\ועדת הבחירות לא צפתה, ככל הנראה, שבניצן יהיו מעל ל-371 מצביעים, וכאלף הבוחרים שהגיעו, חלקם מגורשים שאינם מתגוררים בניצן, המתינו בסבלנות בתור. בשעה 13:00 ביקשו שמעון ירון וחבריו המשגיחים על הקלפי, שוועדת הבחירות תאשר להם לפתוח קלפי נוספת בקרוואן בו נערכה ההצבעה. בשעה שתיים התקבל אישור, והתורים התקצרו.
אחוזי ההצבעה היו גבוהים, אולם התוצאות ייוודעו רק מאוחר יותר, כיוון שכל אלה שלא החליפו את כתובותיהם נדרשו להצביע במעטפה כפולה, וקולותיהם ייספרו בירושלים. לאחר סגירת הקלפי וספירת קולות המצביעים הרשומים כתושבי ניצן, בשעה 23:15, היו התוצאות כאלה: האיחוד הלאומי 118, ש"ס 34, ישראל ביתנו 17, העבודה 15, חזית יהודית 10, אגו"י 10, קדימה 9, העבודה 6, הגמלאים 4, עלה ירוק 2 וחד"ש 1. יש לזכור שרוב הקולות, כאמור, טרם נספרו נכון למועד סגירת הגיליון.@
hagit_14@walla.co.il