1. אני מודיע בסיפוק שעד מוצאי שבת לא ידעתי שמכבי תל-אביב ניצחה את טאו ויטוריה.
בשנים האחרונות מכבי היא מס' 1 באירופה, ואומרים שמשנה לשנה מתרבים האוהדים הדתיים. המאמן פיני גרשון הוא ירא שמיים ידוע, והשדרן אלי סהר חובש כיפה. האוהדים הצהובים מהווים רוב בין רוכשי הכרטיסים שממלאים את היציע. האם כל זה לא מספיק כדי שהנהלת הקבוצה תסדר, נניח, שמשחק חצי הגמר יתקיים ביום חמישי - יום המשחקים הרגיל? מתי הדתיים בישראל ילמדו להתארגן ולעמוד על זכויותיהם מול הממשלה, מול התקשורת, מול צה"ל, מול תאגידי תרבות וספורט? תאמינו לי, אילו צפייה במשחקי כדורסל נחשבה לתרבות פנאי לגיטימית במגזר החרדי, העניין הזה היה מסודר כבר מזמן.
ישנם יישובים שבהם תמיד יהיה מישהו שיילך להתעדכן מפי החיילים במוקד הביטחוני, או שאחד מצעירי היישוב השרוי בסכסוך זמני עם הדת ימהר בתום המשחק לבית הכנסת כדי להסיר דאגה מליבם של האוהדים. אבל בספסלים האחוריים של בית הכנסת באלון מורה, יישובם של פורצי הדרך להתיישבות החלוצית בשומרון, לא הועברו עדכונים מהיכל הספורט בפראג. גם אחרי התפילה לא שמעתי דבר. אם מישהו דיבר על כדורסל, דיבר בשקט.
2. בית הכנסת היפה, הפשוט והמרווח שנוף תנ"כי מדהים נשקף מחלונותיו נקרא 'רחמי תרצה', על שם רחמים חבה ותרצה פורת הי"ד. הילד רחמים חבה מאלון מורה היה רק בן 8 כאשר נחטף ונרצח באכזריות בידי פלשתינים תושבי הסביבה. הנערה הצעירה תרצה פורת מצאה את מותה בכפר ביתא הסמוך, לאחר שקבוצת מטיילים צעירים מאלון מורה אולצה בידי מאות פורעים להיכנס אל תוך הכפר, שם כותרו בידי המון צמא-דם חמוש באבנים כבדות, אלות וגרזנים. מחוגי הימין יצאה אז הקריאה להרחיק מביתם את כל בני הכפר, לא לנצח חלילה אלא עד אחרי הקציר, למען יראו וייראו. את תגובת השמאל לרעיון הזה ניסחו הח"כים יאיר צבן ויוסי שריד במאמר נוקב ורב-השראה שכבר ציטטנו כאן ממנו בעבר: "כדי להוציא כלה מחופתה, זקן מצל התאנה ותינוק מעריסתו, ולגרשם כולם אל מדבר יריחו, מישהו הרי צריך לבצע את זה... שלא תאמרו שלא הוזהרתם מראש: אנחנו את פקודת הטרנספר איננו ממלאים, וגם הילדים שלנו וחניכינו אינם ממלאים אותה. גאולה כהן ורחבעם זאבי ומאיר כהנא יצטרכו אפוא לעשות את מלאכת הגירוש בעצמם, כאשר אנחנו עומדים בדרכם ושוכבים על הדרך... היום שבו תינתן פקודת הטרנספר, שהיא פקודה בלתי חוקית בעליל, יהיה גם היום של סירוב פקודה".
אבל האמירות הנחרצות הללו, שתורגמו בהמשך להחלטות בג"ץ, יגנו מפני טרנספר רק על כפריהם של הרוצחים. את הנרצחים מתכננים שוחרי הנסיגות לעקור מקבריהם ואת משפחותיהם לגרש מביתם - לא עד אחרי הקציר אלא לתמיד. בתוכניות של אולמרט ואנשיו, לבית הכנסת 'רחמי תרצה' צפוי גורל דומה לזה של בתי הכנסת בגוש קטיף. יוסי שריד וחבריו יתמכו בכך, כמובן, וגם רבים בקרב הציבור הדתי יסתפקו באנחות אבל לא יהינו לסרב פקודה, כי מצפוניות היא פריבילגיה השמורה רק למהרסי ההתיישבות, לא לבוניה.
3. הבתים בשכונת הוותיקים של אלון מורה בנויים בין עצי אורן בפסגת ההר, מצטיינים בפשטותם. בדרך אל ביתם של הרב מנחם וטובה פליקס אני עובר ליד ביתה הריק של משפחת גביש. ארבעה מבני המשפחה נרצחו כאן בליל בלהות, במוצאי ליל הסדר תשס"ב. בין הנרצחים היה הבן אברהם, קצין מצטיין בסיירת מטכ"ל שהקדיש את חייו הבוגרים לביטחון המדינה ואזרחיה. אחיו ישורון, ייבדל לחיים, גם הוא קצין מילואים בוגר יחידה מובחרת, השתלט לפני מספר חודשים על מחבל שרצח אישה בפתח-תקווה, ומנע קרבנות נוספים. האם מישהו יזכור למשפחת גביש את זכויותיה הרבות בעת שקואליציית אולמרט תבקש להרוס את אלון מורה ולעקור את קברותיהם של מתיה ונרצחיה?
4. לפני שנה וחצי, כשביקשנו לתרום לפעילים הכתומים רעיונות למאבק אפקטיבי יותר, שלחנו כתבת לראיין את בני קצובר והרב מנחם פליקס. כסאות העץ שעליהם צילמנו אותם עדיין עומדים בחצר. גם למשפחת פליקס יש קבר בהר, קברה של בתם עפרה פליקס, שנורתה בידי מחבלים בדרך הביתה. בנם הבכור, הרב יוסי פלאי, כיום ביצהר, הוא מראשי הפעילים למען דריסת רגל יהודית בהר הבית. לפני הגירוש היה בין פעילי מוקד 'הלב היהודי', שעסק בהנחלת התודעה של עליונות דיני התורה על פקודות הגירוש של הצבא.
בשיחה עם ההורים לבית פליקס אני משרטט קווים לדמותו של השלב הבא במאבק להצלת ההתיישבות. אם וכאשר גזירת העקירה הופכת לאופרטיבית, אין מנוס ממלחמת חפירות על כל יישוב וכל מאחז, כמו בעמונה, אולי קצת יותר מרוכך. כל מאבק כזה מדביק למעשה החורבן תג מחיר שאפילו דן מרגלית, חברו הטוב של אולמרט, חושש מפניו. קציני צבא ומשטרה יחששו לעתידם וישתדלו להתרחק מהמשימה. גם אם במקרים קיצוניים עלולים כוחות הגירוש להתנהג בצורה שמסכנת נפשות, הרי ההתיישבות ביש"ע הוקמה במסירות נפש ובמחיר של מאות הרוגים. יישוב שינהל מאבק מר, גם אם ייחרב חלילה כמו הבתים בעמונה, עשוי להציל את היישוב הבא.
ההתנגדות הפנימית לסירוב פקודה ולמאבק נחוש לא צפויה להיעלם, אבל להנהגה המקומית של היישובים הכלולים בגזירה יש השפעה רבה על אופי המאבק. ביישובי גב ההר יש הנהגה רבנית אמיצה ונחרצת, ומנהיגות פוליטית שמשלבת אחריות לאומית עם חלוציות ותקיפות. ביישוב שבו אפשר לעבור שבת שלמה בלי לשמוע איך נגמר המשחק של מכבי, אפשר גם לקוות למנהיגות יהודית שיודעת לדבוק באמת שלה, להשתחרר מהתלות המנטאלית באהדת ישראל החילונית השבעה והנהנתנית, ולהציב בפני החברה הישראלית אמירה מוסרית וערכית כנה ונוקבת.
5. ובאשר למכבי תל-אביב, הנה משהו שימתיק לכם את גלולת ההפסד. ראשית, האם באמת רציתם לראות את פיני גרשון מביא את הגביע לכותל המערבי? ומה הלאה, גם דנה אינטרנשיונל תחגוג בכותל את ניצחונה בארווזיון? חוצמזה, פיני אמר שרצה להקדיש את הזכייה לאריאל שרון, מה שהזכיר לי שלאחר הזכייה הקודמת הוא איחל לשרון הצלחה בתוכנית ההתנתקות, על אף תחנוניהם של ידידיו החב"דניקים שינצל את המעמד כדי להגיד משהו למען הצלת היישובים. אז אולי בכל זאת לא הגיע לו לצאת הגדול מכולם.
בשנים האחרונות מכבי היא מס' 1 באירופה, ואומרים שמשנה לשנה מתרבים האוהדים הדתיים. המאמן פיני גרשון הוא ירא שמיים ידוע, והשדרן אלי סהר חובש כיפה. האוהדים הצהובים מהווים רוב בין רוכשי הכרטיסים שממלאים את היציע. האם כל זה לא מספיק כדי שהנהלת הקבוצה תסדר, נניח, שמשחק חצי הגמר יתקיים ביום חמישי - יום המשחקים הרגיל? מתי הדתיים בישראל ילמדו להתארגן ולעמוד על זכויותיהם מול הממשלה, מול התקשורת, מול צה"ל, מול תאגידי תרבות וספורט? תאמינו לי, אילו צפייה במשחקי כדורסל נחשבה לתרבות פנאי לגיטימית במגזר החרדי, העניין הזה היה מסודר כבר מזמן.
ישנם יישובים שבהם תמיד יהיה מישהו שיילך להתעדכן מפי החיילים במוקד הביטחוני, או שאחד מצעירי היישוב השרוי בסכסוך זמני עם הדת ימהר בתום המשחק לבית הכנסת כדי להסיר דאגה מליבם של האוהדים. אבל בספסלים האחוריים של בית הכנסת באלון מורה, יישובם של פורצי הדרך להתיישבות החלוצית בשומרון, לא הועברו עדכונים מהיכל הספורט בפראג. גם אחרי התפילה לא שמעתי דבר. אם מישהו דיבר על כדורסל, דיבר בשקט.
2. בית הכנסת היפה, הפשוט והמרווח שנוף תנ"כי מדהים נשקף מחלונותיו נקרא 'רחמי תרצה', על שם רחמים חבה ותרצה פורת הי"ד. הילד רחמים חבה מאלון מורה היה רק בן 8 כאשר נחטף ונרצח באכזריות בידי פלשתינים תושבי הסביבה. הנערה הצעירה תרצה פורת מצאה את מותה בכפר ביתא הסמוך, לאחר שקבוצת מטיילים צעירים מאלון מורה אולצה בידי מאות פורעים להיכנס אל תוך הכפר, שם כותרו בידי המון צמא-דם חמוש באבנים כבדות, אלות וגרזנים. מחוגי הימין יצאה אז הקריאה להרחיק מביתם את כל בני הכפר, לא לנצח חלילה אלא עד אחרי הקציר, למען יראו וייראו. את תגובת השמאל לרעיון הזה ניסחו הח"כים יאיר צבן ויוסי שריד במאמר נוקב ורב-השראה שכבר ציטטנו כאן ממנו בעבר: "כדי להוציא כלה מחופתה, זקן מצל התאנה ותינוק מעריסתו, ולגרשם כולם אל מדבר יריחו, מישהו הרי צריך לבצע את זה... שלא תאמרו שלא הוזהרתם מראש: אנחנו את פקודת הטרנספר איננו ממלאים, וגם הילדים שלנו וחניכינו אינם ממלאים אותה. גאולה כהן ורחבעם זאבי ומאיר כהנא יצטרכו אפוא לעשות את מלאכת הגירוש בעצמם, כאשר אנחנו עומדים בדרכם ושוכבים על הדרך... היום שבו תינתן פקודת הטרנספר, שהיא פקודה בלתי חוקית בעליל, יהיה גם היום של סירוב פקודה".
אבל האמירות הנחרצות הללו, שתורגמו בהמשך להחלטות בג"ץ, יגנו מפני טרנספר רק על כפריהם של הרוצחים. את הנרצחים מתכננים שוחרי הנסיגות לעקור מקבריהם ואת משפחותיהם לגרש מביתם - לא עד אחרי הקציר אלא לתמיד. בתוכניות של אולמרט ואנשיו, לבית הכנסת 'רחמי תרצה' צפוי גורל דומה לזה של בתי הכנסת בגוש קטיף. יוסי שריד וחבריו יתמכו בכך, כמובן, וגם רבים בקרב הציבור הדתי יסתפקו באנחות אבל לא יהינו לסרב פקודה, כי מצפוניות היא פריבילגיה השמורה רק למהרסי ההתיישבות, לא לבוניה.
3. הבתים בשכונת הוותיקים של אלון מורה בנויים בין עצי אורן בפסגת ההר, מצטיינים בפשטותם. בדרך אל ביתם של הרב מנחם וטובה פליקס אני עובר ליד ביתה הריק של משפחת גביש. ארבעה מבני המשפחה נרצחו כאן בליל בלהות, במוצאי ליל הסדר תשס"ב. בין הנרצחים היה הבן אברהם, קצין מצטיין בסיירת מטכ"ל שהקדיש את חייו הבוגרים לביטחון המדינה ואזרחיה. אחיו ישורון, ייבדל לחיים, גם הוא קצין מילואים בוגר יחידה מובחרת, השתלט לפני מספר חודשים על מחבל שרצח אישה בפתח-תקווה, ומנע קרבנות נוספים. האם מישהו יזכור למשפחת גביש את זכויותיה הרבות בעת שקואליציית אולמרט תבקש להרוס את אלון מורה ולעקור את קברותיהם של מתיה ונרצחיה?
4. לפני שנה וחצי, כשביקשנו לתרום לפעילים הכתומים רעיונות למאבק אפקטיבי יותר, שלחנו כתבת לראיין את בני קצובר והרב מנחם פליקס. כסאות העץ שעליהם צילמנו אותם עדיין עומדים בחצר. גם למשפחת פליקס יש קבר בהר, קברה של בתם עפרה פליקס, שנורתה בידי מחבלים בדרך הביתה. בנם הבכור, הרב יוסי פלאי, כיום ביצהר, הוא מראשי הפעילים למען דריסת רגל יהודית בהר הבית. לפני הגירוש היה בין פעילי מוקד 'הלב היהודי', שעסק בהנחלת התודעה של עליונות דיני התורה על פקודות הגירוש של הצבא.
בשיחה עם ההורים לבית פליקס אני משרטט קווים לדמותו של השלב הבא במאבק להצלת ההתיישבות. אם וכאשר גזירת העקירה הופכת לאופרטיבית, אין מנוס ממלחמת חפירות על כל יישוב וכל מאחז, כמו בעמונה, אולי קצת יותר מרוכך. כל מאבק כזה מדביק למעשה החורבן תג מחיר שאפילו דן מרגלית, חברו הטוב של אולמרט, חושש מפניו. קציני צבא ומשטרה יחששו לעתידם וישתדלו להתרחק מהמשימה. גם אם במקרים קיצוניים עלולים כוחות הגירוש להתנהג בצורה שמסכנת נפשות, הרי ההתיישבות ביש"ע הוקמה במסירות נפש ובמחיר של מאות הרוגים. יישוב שינהל מאבק מר, גם אם ייחרב חלילה כמו הבתים בעמונה, עשוי להציל את היישוב הבא.
ההתנגדות הפנימית לסירוב פקודה ולמאבק נחוש לא צפויה להיעלם, אבל להנהגה המקומית של היישובים הכלולים בגזירה יש השפעה רבה על אופי המאבק. ביישובי גב ההר יש הנהגה רבנית אמיצה ונחרצת, ומנהיגות פוליטית שמשלבת אחריות לאומית עם חלוציות ותקיפות. ביישוב שבו אפשר לעבור שבת שלמה בלי לשמוע איך נגמר המשחק של מכבי, אפשר גם לקוות למנהיגות יהודית שיודעת לדבוק באמת שלה, להשתחרר מהתלות המנטאלית באהדת ישראל החילונית השבעה והנהנתנית, ולהציב בפני החברה הישראלית אמירה מוסרית וערכית כנה ונוקבת.
5. ובאשר למכבי תל-אביב, הנה משהו שימתיק לכם את גלולת ההפסד. ראשית, האם באמת רציתם לראות את פיני גרשון מביא את הגביע לכותל המערבי? ומה הלאה, גם דנה אינטרנשיונל תחגוג בכותל את ניצחונה בארווזיון? חוצמזה, פיני אמר שרצה להקדיש את הזכייה לאריאל שרון, מה שהזכיר לי שלאחר הזכייה הקודמת הוא איחל לשרון הצלחה בתוכנית ההתנתקות, על אף תחנוניהם של ידידיו החב"דניקים שינצל את המעמד כדי להגיד משהו למען הצלת היישובים. אז אולי בכל זאת לא הגיע לו לצאת הגדול מכולם.