בסדק הרביעי מצד ימין, בשורה השנייה מלמטה, היה מאוד צפוף. עשרות פתקים מכל הסוגים והמינים היו תחובים בין אבני הכותל, וכל אחד מהם נראה כאילו הוא מנסה להידחס עוד קצת פנימה, כדי שלא ייפול לארץ...
"תשמעו", פנה פתאום פתק מנייר משובח לפתקים שעל ידו, "לא משעמם לכם? אולי נשוחח קצת על הא ועל דא?"
"על מה אתה רוצה לדבר?" שאל פתק כחול ומקומט.
"חשבתי שיהיה מעניין אם כל אחד מאיתנו יספר מי כתב אותו ומה הוא מבקש. מה דעתכם?"
הפתקים הנהנו בהסכמה. "תתחיל אתה", הם אמרו.
"ובכן", התחיל לספר הפתק ברוב חשיבות, "אותי כתב איש עסקים עשיר. יש לו אולי מיליון דולר בבנק. אני אקריא לכם את מה שהוא כתב: "לכבוד אלוקים: אני מאוד מבקש ממך שהעסקה הגדולה שאני עומד לחתום עליה תצליח ואני ארוויח יפה. העסקה הקודמת נכשלה, וזה היה מאוד מצער. בתודה, משה כהן".
"אותי דווקא כתב ילד", אמר פתק קטן ומקומט בקול ילדותי. "רוצים לשמוע מה כתוב בי?"
"למה לא?" ענו הפתקים.
"טוב, אז ככה: 'שלום לך אלוקים היקר. אמא אמרה שהיא תקנה לי קורקינט, ואז שברתי את העציץ כששיחקתי בכדור בבית והיא כעסה עלי ואמרה שלא מגיע לי. אז רציתי שתשכנע אותה שדווקא כן תקנה לי, כי אני נורא רוצה קורקינט. להתראות, אורי".
"ומה כתוב אצלך?" פנה אחד הפתקים לפתק שהיה כתוב על נייר עבה ומיוחד. בתגובה פצח הפתק בנאום שוצף בשפה משונה. "או, זה פתק מתייר", חייכו הפתקים. "זה נשמע ממש כמו יפנית!"
"אותי כתבו בעברית", אמר בקול רועד פתק צהבהב. "סבתא נחמדה אחת בקשה בריאות והצלחה לכל הנכדים והנינים שלה: יצחק משה, חיים יחזקאל, יוסף, הדר, מרים, רות אורה, גילה, שרה לאה, חיה אסתר, דוד, שמעון, דניאל, אוריאל מנשה, יותם, מנחם אדיריה..."
"די, די!" ביקשו הפתקים, "יש עוד???"
"בוודאי", נעלב הפתק, "עוד הרבה, בלי עין הרע".
"כל הכבוד שהיא זוכרת את כל השמות", אמר אחד הפתקים. "אוי, תראו! הנה מישהי שבאה לשים פתק חדש".
הפתקים הציצו למטה וראו נערה על כיסא גלגלים. "סליחה", פנתה הנערה בנעימות לאישה שלידה. "תוכלי בבקשה לדחוף את הפתק שלי לסדק הגבוה שלידך? בסדקים הנמוכים קצת צפוף".
הפתק המקופל הועבר אל הסדק המבוקש, ושאר הפתקים פנו אליו מיד. "ברוך הבא לכותל המערבי!" אמר אחד. "בטח אתה פתק עצוב", אמר אחר. "ראינו שכתבה אותך נערה נכה. היא בטח מבקשת בריאות, נכון?"
"דווקא לא", אמר הפתק. "אני מוכן להקריא לכם את עצמי אם אתם רוצים".
הפתקים האזינו בדריכות: "ריבונו של עולם, רציתי רק לומר לך תודה. תודה מעומק הלב", דקלם הפתק. "אחרי התאונה הקשה שעברתי בשנה שעברה הייתי בטוחה שלא אזכה לצאת מבית החולים יותר, ולראות את משפחתי וחברי. והנה, עשית לי נס וזכיתי להחלים כמעט לגמרי! ועכשיו אפילו זכיתי להגיע שוב לכותל שאני אוהבת כל-כך! באמת תודה לך ה' על כל החסד שעשית איתי. באהבה, אורית".
הפתקים התרגשו מאוד. הם הביטו בהתפעלות על אורית המתפללת בעיניים עצומות ליד אבני הכותל, והפתק של איש העסקים נאנח. "איזו בחורה צדיקה", הוא מלמל לעצמו. "לא מתלוננת, לא מבקשת, רק אומרת תודה. הלוואי שאפשר היה לפרסם את הפתק שלה, שכולם ידעו להעריך כמה טוב להם".
"תשמעו", פנה פתאום פתק מנייר משובח לפתקים שעל ידו, "לא משעמם לכם? אולי נשוחח קצת על הא ועל דא?"
"על מה אתה רוצה לדבר?" שאל פתק כחול ומקומט.
"חשבתי שיהיה מעניין אם כל אחד מאיתנו יספר מי כתב אותו ומה הוא מבקש. מה דעתכם?"
הפתקים הנהנו בהסכמה. "תתחיל אתה", הם אמרו.
"ובכן", התחיל לספר הפתק ברוב חשיבות, "אותי כתב איש עסקים עשיר. יש לו אולי מיליון דולר בבנק. אני אקריא לכם את מה שהוא כתב: "לכבוד אלוקים: אני מאוד מבקש ממך שהעסקה הגדולה שאני עומד לחתום עליה תצליח ואני ארוויח יפה. העסקה הקודמת נכשלה, וזה היה מאוד מצער. בתודה, משה כהן".
"אותי דווקא כתב ילד", אמר פתק קטן ומקומט בקול ילדותי. "רוצים לשמוע מה כתוב בי?"
"למה לא?" ענו הפתקים.
"טוב, אז ככה: 'שלום לך אלוקים היקר. אמא אמרה שהיא תקנה לי קורקינט, ואז שברתי את העציץ כששיחקתי בכדור בבית והיא כעסה עלי ואמרה שלא מגיע לי. אז רציתי שתשכנע אותה שדווקא כן תקנה לי, כי אני נורא רוצה קורקינט. להתראות, אורי".
"ומה כתוב אצלך?" פנה אחד הפתקים לפתק שהיה כתוב על נייר עבה ומיוחד. בתגובה פצח הפתק בנאום שוצף בשפה משונה. "או, זה פתק מתייר", חייכו הפתקים. "זה נשמע ממש כמו יפנית!"
"אותי כתבו בעברית", אמר בקול רועד פתק צהבהב. "סבתא נחמדה אחת בקשה בריאות והצלחה לכל הנכדים והנינים שלה: יצחק משה, חיים יחזקאל, יוסף, הדר, מרים, רות אורה, גילה, שרה לאה, חיה אסתר, דוד, שמעון, דניאל, אוריאל מנשה, יותם, מנחם אדיריה..."
"די, די!" ביקשו הפתקים, "יש עוד???"
"בוודאי", נעלב הפתק, "עוד הרבה, בלי עין הרע".
"כל הכבוד שהיא זוכרת את כל השמות", אמר אחד הפתקים. "אוי, תראו! הנה מישהי שבאה לשים פתק חדש".
הפתקים הציצו למטה וראו נערה על כיסא גלגלים. "סליחה", פנתה הנערה בנעימות לאישה שלידה. "תוכלי בבקשה לדחוף את הפתק שלי לסדק הגבוה שלידך? בסדקים הנמוכים קצת צפוף".
הפתק המקופל הועבר אל הסדק המבוקש, ושאר הפתקים פנו אליו מיד. "ברוך הבא לכותל המערבי!" אמר אחד. "בטח אתה פתק עצוב", אמר אחר. "ראינו שכתבה אותך נערה נכה. היא בטח מבקשת בריאות, נכון?"
"דווקא לא", אמר הפתק. "אני מוכן להקריא לכם את עצמי אם אתם רוצים".
הפתקים האזינו בדריכות: "ריבונו של עולם, רציתי רק לומר לך תודה. תודה מעומק הלב", דקלם הפתק. "אחרי התאונה הקשה שעברתי בשנה שעברה הייתי בטוחה שלא אזכה לצאת מבית החולים יותר, ולראות את משפחתי וחברי. והנה, עשית לי נס וזכיתי להחלים כמעט לגמרי! ועכשיו אפילו זכיתי להגיע שוב לכותל שאני אוהבת כל-כך! באמת תודה לך ה' על כל החסד שעשית איתי. באהבה, אורית".
הפתקים התרגשו מאוד. הם הביטו בהתפעלות על אורית המתפללת בעיניים עצומות ליד אבני הכותל, והפתק של איש העסקים נאנח. "איזו בחורה צדיקה", הוא מלמל לעצמו. "לא מתלוננת, לא מבקשת, רק אומרת תודה. הלוואי שאפשר היה לפרסם את הפתק שלה, שכולם ידעו להעריך כמה טוב להם".