הביולוג הגרמני פרופסור הנס פריק, הודיע למחפשי אוצרות הזהב הנאציים "תשכחו ממציאת האוצר, בעיקר אם אתם מחפשים באזור אגם טופליץ".
פריק הוא המדען שניהל את החיפוש אחר האוצר באגם שעומקו 107 מטרים באלפים האוסטרים.
משלחתו של פריק נועדה במקור לחשוף את סודותיו הביולוגים של האגם היחיד במינו, אולם במהלך המחקר, "נלכד" הפרופסור במסתרי האגדות על סכומי העתק בזהב שהטביעו הנאצים.
סיפורו של פריק יתפרסם בקרוב בסרט תיעודי שיוקרן בטלוויזיה הממלכתית הגרמנית, תחת הכותרת "קללת אגם טופליץ".
הסרט בן 45 הדקות הוא החלק הראשון של סדרה תיעודית בת שלושה פרקים ששמה "מסעות צלילה למעמקי העבר", והיא מתבססת על חיפושים תת מימיים. הסדרה הופקה כחלק מסדרות "משלחות" המשודרת בגרמניה וב-BBC. בהקרנה מיוחדת לפני שידור, שהתקיימה במינכן, הסביר פרופסור פריק כי הסרט התיעודי הוביל אותו לפרשת הזהב הנאצי.
ממשלת אוסטריה הוציאה צו איסור על חיפושים נוספים באגם ב-1963, זאת לאחר שצולל גרמני צעיר טבע, כאשר ניסה למצוא הזהב.
פריק קיבל אישור מיוחד ממשרד הפנים האוסטרי, לערוך מחקר באגם טופליץ, בעיקר בשל המבנה הכימי המיוחד של מימיו. מדובר במים עשירים בגופרית ונטולי חמצן. פריק אמר כי ברצונו היה לגלות איזו צורת חיים עשויה להתקיים בסביבה כזו.
אולם במהלך המחקר, הפך פריק לשבוי של סיפורי המסתורין על הפעילות הנאצית שהתנהלה באזור האגם.
בתא צלילה מיוחד ביצע פריק את החדירה הראשונה למעמקים ב-1983, וחשף תגלית מדהימה. בעומק של כ-60 מטרים, הצליחה אחת מזרועות תא הצלילה ללכוד כדור בו היו ארוזים מאות שטרות של כסף אנגלי מזויף.
אירוע זה היווה את תחילתן של 20 שנות מחקר של פריק, שבסיומן גילה את קללת האגם.
חלק מהסיפור מקורו בתקופה של סוף מלחמת העולם השנייה, כאשר הצבא הסובייטי (האדום) הגיע לברלין. כאשר נכנסו הרוסים לבירת גרמניה, פונה מפעל הדפוס שהוקם במחנה הריכוז הסמוך לעיר, זקסהאוזן, והמכשור והציוד שהיו בו הועברו דרומה, בשיירה שבמהלך רוב הדרך ספגה אש כבדה מכוחות בעלות הברית.
השיירה הגיעה ב-5 במאי 1945 לטופליץ, האגם שלשפתו הקים הצי הגרמני תחנת מעקב.
מפקד התינה, האנס קלר, קיבל הוראה להשמיד את הארגזים שהובאו לתחנה, בשריפה או בעזרת חומר נפץ. אולם, כמות החומר היתה גדולה מידי, והחלופה היחידה להשמדתו היתה הטבעת הארגזים, תהליך שגם הוא גזל יומיים.
הסיפור על שטרות הכסף האנגליה המזוייפים התפרסם בסדרת מאמרים בשבועון "שטרן" ב-1959, אולם במהלך השנים, התפוגג העניין בפרשה. ב-1983, כאשר גילה פריק את השטרות, החלו להתפשט פעם נוספת השמועות על הזהב הנאצי שהוטבע במעמקי האגם.
בחשיפה מאוחרת יותר, הסתבר כי הכסף המזויף היה מועט. קרקעית האגם התגלתה כאוסף גרוטאות צבאיות, שכלל פצצות, מוקשים, טילים, מכשירי מדידה, מרעומים, חלקים של טילי "V" וארגזים חתומים מכוסים בסחף.
ב-1984 גילו צוללים חלק נוסף של הכסף הבריטי המזויף, וכן ארגז שכלל תוכניות ושרטוטים השייכים לתוכנית פיתוח הצוללות הגרמניות.
במהלך החקירות, שהובילו את פריק לארכיונים בוושינגטון, בברלין, בווינה ובלונדון, הוא התייעץ במומחים רבים והצליח לעלות על עקבותיו של ברנהרד קרוגר, מי שהיה הזייפן הראשי של מפקד הגסטפו היינריך הימלר. לדבריו, רעיון זיוף הכסף הבריטי היה של אדולף היטלר עצמו.
בראיון שצולם במסגרת סדרת התעודה, סיפר קרוגר כיצד הצליחו ליישם את זיוף הכסף המושלם ביותר בהיסטוריה, לאחר פיצוח צופן הבנק המרכזי של אנגליה, ולאחר שהזייפנים השיגו את סימני המים ואת הנייר המתאים להדפסת השטרות. רוב העובדים במחנה היו יהודים שידעו כי יירצחו במטרה לשמור על חשאיות המבצע. סיום המלחמה הוא שהציל למעשה את היהודים ממוות בטוח.
חלק מהשטרות המזוייפים הועברו לסוכנים ולשגרירויות הגרמניות בעולם, ושימשו בהמשך (לאחר המלחמה) למימון בריחתם של בכירי הנאצים לדרום אמריקה.
במהלך נסיעותיו שוחח פריק עם בכיר בבנק המרכזי של אנגליה, שאמר כי אם השטרות המזוייפים היו מופצים בתקופת המלחמה, התוצאות היו הרות אסון לכלכלה הבריטית ולמאמץ המלחמתי.
מחקרו של פריק חשף בנוסף פרטים חדשים על ניסויי הצי הגרמני בנושא הפיסיקה
של הטילים התת-ימיים ומתקני תהודה בהם השתמשו בעלות הברית לאיתור צוללות גרמניות.
בעזרת מתקן פרימיטיבי הצליחו המדענים הגרמניים לשגר טיל מתחת לפני המים, נשק שפותח לאחר המלחמה בארה"ב (מדובר בטילי פולאריס שהוצבו בצוללות האמריקניות).
פריק, שעד היום מתבקש לתת מידע על האגם, אמר כי אנשי רשת הטלוויזיה האמריקנית סי.בי.אס סרקו את קרקעית האגם במשך שלושה חודשים, והודיעו כי "במקום לא נמצאו ארגזים מלאים מטילי זהב".
"ההסכמה היא שאין שום זהב במקום. מבחינתי זהו פרק סגור. זה לא היה ניסיון נעים, אבל הוא היה מרתק. לעולם לא אנסה זאת פעם נוספת", סיכם פריק. (ש)
פריק הוא המדען שניהל את החיפוש אחר האוצר באגם שעומקו 107 מטרים באלפים האוסטרים.
משלחתו של פריק נועדה במקור לחשוף את סודותיו הביולוגים של האגם היחיד במינו, אולם במהלך המחקר, "נלכד" הפרופסור במסתרי האגדות על סכומי העתק בזהב שהטביעו הנאצים.
סיפורו של פריק יתפרסם בקרוב בסרט תיעודי שיוקרן בטלוויזיה הממלכתית הגרמנית, תחת הכותרת "קללת אגם טופליץ".
הסרט בן 45 הדקות הוא החלק הראשון של סדרה תיעודית בת שלושה פרקים ששמה "מסעות צלילה למעמקי העבר", והיא מתבססת על חיפושים תת מימיים. הסדרה הופקה כחלק מסדרות "משלחות" המשודרת בגרמניה וב-BBC. בהקרנה מיוחדת לפני שידור, שהתקיימה במינכן, הסביר פרופסור פריק כי הסרט התיעודי הוביל אותו לפרשת הזהב הנאצי.
ממשלת אוסטריה הוציאה צו איסור על חיפושים נוספים באגם ב-1963, זאת לאחר שצולל גרמני צעיר טבע, כאשר ניסה למצוא הזהב.
פריק קיבל אישור מיוחד ממשרד הפנים האוסטרי, לערוך מחקר באגם טופליץ, בעיקר בשל המבנה הכימי המיוחד של מימיו. מדובר במים עשירים בגופרית ונטולי חמצן. פריק אמר כי ברצונו היה לגלות איזו צורת חיים עשויה להתקיים בסביבה כזו.
אולם במהלך המחקר, הפך פריק לשבוי של סיפורי המסתורין על הפעילות הנאצית שהתנהלה באזור האגם.
בתא צלילה מיוחד ביצע פריק את החדירה הראשונה למעמקים ב-1983, וחשף תגלית מדהימה. בעומק של כ-60 מטרים, הצליחה אחת מזרועות תא הצלילה ללכוד כדור בו היו ארוזים מאות שטרות של כסף אנגלי מזויף.
אירוע זה היווה את תחילתן של 20 שנות מחקר של פריק, שבסיומן גילה את קללת האגם.
חלק מהסיפור מקורו בתקופה של סוף מלחמת העולם השנייה, כאשר הצבא הסובייטי (האדום) הגיע לברלין. כאשר נכנסו הרוסים לבירת גרמניה, פונה מפעל הדפוס שהוקם במחנה הריכוז הסמוך לעיר, זקסהאוזן, והמכשור והציוד שהיו בו הועברו דרומה, בשיירה שבמהלך רוב הדרך ספגה אש כבדה מכוחות בעלות הברית.
השיירה הגיעה ב-5 במאי 1945 לטופליץ, האגם שלשפתו הקים הצי הגרמני תחנת מעקב.
מפקד התינה, האנס קלר, קיבל הוראה להשמיד את הארגזים שהובאו לתחנה, בשריפה או בעזרת חומר נפץ. אולם, כמות החומר היתה גדולה מידי, והחלופה היחידה להשמדתו היתה הטבעת הארגזים, תהליך שגם הוא גזל יומיים.
הסיפור על שטרות הכסף האנגליה המזוייפים התפרסם בסדרת מאמרים בשבועון "שטרן" ב-1959, אולם במהלך השנים, התפוגג העניין בפרשה. ב-1983, כאשר גילה פריק את השטרות, החלו להתפשט פעם נוספת השמועות על הזהב הנאצי שהוטבע במעמקי האגם.
בחשיפה מאוחרת יותר, הסתבר כי הכסף המזויף היה מועט. קרקעית האגם התגלתה כאוסף גרוטאות צבאיות, שכלל פצצות, מוקשים, טילים, מכשירי מדידה, מרעומים, חלקים של טילי "V" וארגזים חתומים מכוסים בסחף.
ב-1984 גילו צוללים חלק נוסף של הכסף הבריטי המזויף, וכן ארגז שכלל תוכניות ושרטוטים השייכים לתוכנית פיתוח הצוללות הגרמניות.
במהלך החקירות, שהובילו את פריק לארכיונים בוושינגטון, בברלין, בווינה ובלונדון, הוא התייעץ במומחים רבים והצליח לעלות על עקבותיו של ברנהרד קרוגר, מי שהיה הזייפן הראשי של מפקד הגסטפו היינריך הימלר. לדבריו, רעיון זיוף הכסף הבריטי היה של אדולף היטלר עצמו.
בראיון שצולם במסגרת סדרת התעודה, סיפר קרוגר כיצד הצליחו ליישם את זיוף הכסף המושלם ביותר בהיסטוריה, לאחר פיצוח צופן הבנק המרכזי של אנגליה, ולאחר שהזייפנים השיגו את סימני המים ואת הנייר המתאים להדפסת השטרות. רוב העובדים במחנה היו יהודים שידעו כי יירצחו במטרה לשמור על חשאיות המבצע. סיום המלחמה הוא שהציל למעשה את היהודים ממוות בטוח.
חלק מהשטרות המזוייפים הועברו לסוכנים ולשגרירויות הגרמניות בעולם, ושימשו בהמשך (לאחר המלחמה) למימון בריחתם של בכירי הנאצים לדרום אמריקה.
במהלך נסיעותיו שוחח פריק עם בכיר בבנק המרכזי של אנגליה, שאמר כי אם השטרות המזוייפים היו מופצים בתקופת המלחמה, התוצאות היו הרות אסון לכלכלה הבריטית ולמאמץ המלחמתי.
מחקרו של פריק חשף בנוסף פרטים חדשים על ניסויי הצי הגרמני בנושא הפיסיקה
של הטילים התת-ימיים ומתקני תהודה בהם השתמשו בעלות הברית לאיתור צוללות גרמניות.
בעזרת מתקן פרימיטיבי הצליחו המדענים הגרמניים לשגר טיל מתחת לפני המים, נשק שפותח לאחר המלחמה בארה"ב (מדובר בטילי פולאריס שהוצבו בצוללות האמריקניות).
פריק, שעד היום מתבקש לתת מידע על האגם, אמר כי אנשי רשת הטלוויזיה האמריקנית סי.בי.אס סרקו את קרקעית האגם במשך שלושה חודשים, והודיעו כי "במקום לא נמצאו ארגזים מלאים מטילי זהב".
"ההסכמה היא שאין שום זהב במקום. מבחינתי זהו פרק סגור. זה לא היה ניסיון נעים, אבל הוא היה מרתק. לעולם לא אנסה זאת פעם נוספת", סיכם פריק. (ש)