הכתבה בשבוע שעבר על הישיבות התורניות ('מעולים בקדש') פתחה צוהר למהפכה שקטה שעוברת על חלק מהציבור הדתי-לאומי, השואף ליותר קודש. ההבנה שהעיקר הוא לימוד התורה, ובו צריך להשקיע את מירב הכוחות, הולכת ונהיית נחלתם של יותר ויותר הורים ותלמידים. הרמה הגבוהה בלימוד התורה, היידע הנרחב המקיף מאות דפי גמרא שנלמדו ושוננו, שמחת הלימוד, הרמה הדתית והשאיפות הרוחניות של הבנים, אינן דומות בשום אופן למה שאנו זוכרים מאותה העת בה אנו היינו בגילם, טרם הופעת הישיבות התורניות. תופעה זו הולכת ב"ה ומתרחבת. למיטב ידיעתי, כיום ישנן 12 ישיבות כאלו, שהעיקר אצלן, בסגנון כזה או אחר, הוא ההשקעה המירבית בלימוד תורה. אין ספק שהשפעתן של ישיבות אלו כבר מתחילה להיות ניכרת, בבנייתם של תלמידים המגיעים אל הישיבות הגבוהות עם ידע נרחב בבקיאות ובעיון, עם יכולת למדנית, ועם שאיפות גדולות הרבה מעבר למה שהיה מקובל בעבר הלא רחוק. זאת בנוסף לבניית בוגרים בעלי עמוד שדרה חזק ויציב אל מול החילוניות ואתגריה. בוגרים שלא מתבלבלים בין העולמות השונים, שדרכם הדתית נהירה להם, ושאחוז הדתלשי"ם ביניהם שואף לאפס. בוגרים אלו גם לא יתלבטו האם לציית לרב או למפקד, כפי שהתבטא הרב אגל-טל.
אולם נדמה לי שהנקודה העיקרית לא הודגשה כראוי, והיא שהמכנה המשותף לישיבות התורניות אינו גאונות או מוכשרות יוצאת דופן, אלא דווקא הנכונות לעמול ולהתאמץ בלימוד תורה. נכונות הנמצאת על פי רוב דווקא אצל ילדים ובני נוער הגדלים בבתים בהם יש אהבת תורה, בתים בהם האב עצמו משמש דוגמא אישית בקביעת עיתים לתורה, ולא רק שולח את בנו שילמד תורה. סיבה נוספת לנכונות זו היא ללא ספק העובדה שילדים אלו גדלו בקדושה יחסית, ללא טלוויזיה, אינטרנט חופשי ועיתונות חילונית. אמת נכון הדבר שעל מנת לעמוד ברמה הנדרשת בישיבות אלו צריך גם יכולת בסיסית, אך כותרת המשנה בכתבה, שטענה שנדרש ממוצע ציונים של תשע ומעלה על מנת להתקבל לישיבות אלו, אינה הולמת את המציאות. כל בר דעת מבין שעל מנת ללמוד יום יום גמרא מתשע בבוקר ועד חמש אחר הצהרים (כשלאחר מכן רוב הזמן מוקדש אף הוא ללימודי קדש, בנוסף ללימודי החול), זה לא עניין של כישרון אלא של רצון. אי לכך, הנתונים המרכזיים והעיקריים הדרושים כדי להתקבל לישיבות אלו הם: יראת שמיים, אהבת תורה, רצון ונכונות להשקיע ולעמול.
אמנם נכון הדבר שלילדים בעלי יכולת לימודית בינונית ומטה יקשה עד מאוד להשתלב ברמה הקיימת. המשימות הלימודיות וההספק הגבוה עלולים ליצור תסכול מתמשך ומשברים אצל מי שרמת הלימוד הלחץ והעומס גדולים עליו. תלמיד שמתאמץ שוב ושוב ולא מצליח להבין את השיעור בקצבו המהיר, או שאינו מצליח להספיק כמו יתר חבריו בלימוד העצמי בזמן הסדר, עלול לצבור תחושות של חוסר ביטחון, תסכול, ייאוש ועצבות. ההפסד והנזק במקרה כזה עלול להיות גדול לאין ערוך מהתועלת. לכן יש צורך דחוף בהקמת ישיבות תורניות שיתאימו את המשימות והמטלות הלימודיות לילדים אלו, שבאים, אגב, בדיוק מאותם בתים כמו אחיהם שהתקבלו ולומדים בישיבות התורניות. אין ספק שמי שירים את הכפפה ויקים ישיבה תורנית לבעלי יכולת בינונית ומטה, יזכה לרישום גבוה. נכון לעכשיו, כמעט ואין כתובת מתאימה לילדים אלו, שייתכן בהחלט שמבחינות אחרות דווקא עולים על אחיהם.