סומק בלחיינו
התרגשות גדולה בשלולית: משורר סורי קרא שיר של רוני סומק בפסטיבל ספרדי. סומק סיפר בהתפעמות לעיתונים ולרדיו ש"ממש עברה לי צמרמורת בגוף". אכן, אזלו התירוצים להמשך החזקת הגולן בידינו. צריך להחזיר להם אותו מיד ולקוות שבשנה הבאה לא נזכה לשמוע משורר איראני קורא את 'ירושלים של זהב' בפסטיבל איטלקי.
חתימה נמוכה
נוסח מכתב ההתפטרות שהגיש תא"ל גל הירש לרמטכ"ל דן חלוץ היה, כמובן, תרגום לעברית של המכתב המקורי. הנה הנוסח המקורי, אשר מתפרסם כאן לראשונה: "לכבוד, הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, הקריה, תל-אביב. מפקדי היקר, הריני מבקש לצרוב בתודעתך את החלטתי הנחושה להשתבלל לאלתר. איני יכול עוד להכיל את העצימות הנמוכה אשר מאפיינת את אפקט הגיבוי שלך כלפיי, את הגאות והשפל ביחסים בינינו, את חוסר המידתיות המשווע בין נטל האחריות שמוטל על כתפי לבין נטלי האחראויות בדרגים שמעליי.
"כתוצאה מכל אלה התפתח נגדי עימות בעצימות גבוהה אשר גרם לי להוגעה ממושכת. גם משפחתי הוגעה מאוד. מאז הקיץ אני מתהלך חשוף במרחבי השיגור של מכפישי, אשר חותרים ללא הרף למגע אתי ומתנהלים כמו נחילי דבורים במתווה של השמצה, הרבצה והרמצה. ודאי היית עד ראייה ושמיעה לדקרפיטציה שאפייינה את אורחם ורבעם, ולדקורציה הכעורה שבה ניסו לעטוף אותי.
"עד כה נקטתי מדיניות של הכלה כלפי תופעה אחודה זו. הקפתי עצמי חומת מגן. הקונספציה שהנחתה אותי גרסה שיש לאפשר לגל האלימות להתפוגג. העדפתי מדיניות של הצללה על פני התרסה. ברם, כעת עלי להסלים את מדרגות התגובה. אומר אפוא: כל קשר בין האשמותיהם גבוהות העצימות לבין העובדות כהווייתן כמוהו כהבדל שבין אסטרטגיה לטקטיקה, בין אופנסיבה לדפנסיבה. אכן, עבר עלי תהליך קייצי עגום, אשר המיט עליי בסופו של יום הכרעה תודעתית חד משמעית במובן הסטנדרטי של המלה. לתומי סברתי כי המערכת תחסוך ממני את המהלך ההכרעתי הזה באמצעות הפעלה רגישה יותר של מדרג ועדות החקירה והחפירה, אך כעת כלו כל הקצים. הריני משיל בזאת את דרגותיי מעליי. שלך, בחתימה נמוכה, גל הירש, תת-אלוף".
ברוך דיין אמת
בשיפולי גליון נובמבר של 'העין השביעית', העלון האינטימי השמאלני של עובדי התקשורת, מסתתר וידוי של אילנה דיין. הוא לקוח מתוך הרצאה שנשאה בקיץ. הנה כמה ציטוטים שיעשו נחת לימין, אבל גם יעליבו אותו קצת: "איך זה שכולנו הלכנו שבי אחרי אוסלו? איך אף אחד מאיתנו לא באמת לקח את בני בגין ברצינות? אני זוכרת אותו מתהלך, כמעט כנביא זעם, עם מחשב כף־יד מן הסוג הישן, שהיו בו כל הנאומים של ערפאת וכל ההוכחות שאין לאיש שום כוונה לקיים את ההסכם. בני בגין הציג את כל הטקסטים ואגר את כל האינפורמציה. ואף אחד מאיתנו לא הקשיב לו. הוא היה כמעט שוטה הכפר, האיש הזוי, אמרו, כמעט פתטי. ואף אחד מאיתנו לא היה הגון מספיק, כשאוסלו קרס, לומר שהוא צדק. וחברים, זה לא שייך לעמדה פוליטית! יכול להיות שאוסלו היה אבן דרך הכרחית להכרה של הישראלים, ברובם, שאת הארץ הזו צריך לחלק. יכול להיות שצריך לחלק, יכול להיות שלא צריך לחלק. זה ממש לא משנה. את הביקורת על אוסלו לא למדנו, לא שידרנו, לא סיקרנו".
דיין המשיכה: "למה עשינו את זה גם בתקופת ההתנתקות? ולמה אף אחד היום לא קם ואומר מנין ניתך עלינו גשם הקסאמים הזה? למה לא סיפרו לנו על זה קודם? איך לא שמענו על זה מכל עיבל גלעדי שנשלח לתחנות השידור למיניהן? למה דובי וייסגלס לא סיפר לנו שיהיה גשם של קסאמים על שדרות? למה עכשיו אנחנו לא שואלים אותם איך אתם לא נותנים דין וחשבון? למה סיקרנו את ההתנתקות רק כשהילדים הכתומים הבעירו צמיגים בכבישים וניסו להסתנן לגוש־קטיף? למה לא שאלנו את השאלות העמוקות באמת: האם הצעד הזה הוא הצעד הנכון גם לשיטתו של מי שרוצה לחלק את הארץ וגם לשיטתו של מי שחושב שזה אסון ובכייה לדורות? למה לא העמקנו בזה? בגלל אותה סיבה, שהודפת אותנו מהתעמקות בשאלות על העוני והפנסיה, אבל גם בגלל עוד סיבה אחת. כי זה לא היה פופולרי. כי היה ראש ממשלה חזק, שהיתה לו אחיזה איתנה במוקדים הנחשבים של התקשורת".
לסיום אמרה דיין לעמיתיה: "אתם רוצים לסיים את הכיבוש? תסיימו אותו, אתם רוצים לכתוב על זה, תכתבו על זה, אבל אל תספרו לי שככה אתם מסקרים את ההתנתקות. ככה לא מסקרים את ההתנתקות. ככה מתחנפים לראש הממשלה".
דרוש מזכ"ל
אחרי גל הירש, אודי אדם ודונלד רמספלד, גם בנצי ליברמן הולך הביתה. השבוע הוא הודיע כי בקרוב יחדל לכהן כיו"ר מועצת יש"ע. בהודעת פרישתו נאמר, בין השאר, כי "לא יתכן שחמישה אנשים, אינטלגנטיים ככל שיהיו, יובילו מהלכים של מדיניות כללית מבלי שלציבור יש מה לומר".
אכן מילים כדורבנות, אם כי מוזרות משהו לאור העובדה שליברמן עצמו השתייך בשנים האחרונות לאותו מחומש אנושי אינטליגנטי, שלא תמיד התחשב בציבור ורק לעתים נדירות מסר לו בעוד מועד דו"ח מפורט על מעשיו. מכל מקום, טוב שהדברים מונחים סוף סוף על השולחן. גיבוש צוות הנהגה חדש הוא המשימה הבוערת ביותר מעבר לקו הירוק, בוערת אף יותר מהסכם המאחזים. במסדרונות המועצה שוררת עכשיו אווירה לא הכי משמחת, בעקבות גל טריקות הדלת של השנתיים האחרונות, אך אפשר לשפר אותה בקלות ובמהירות. אם שארית הפליטה של המועצה תשתחרר מהחשדנות ומהסתגרנות שלה, היא תגלה שעומד לרשותה מאגר מפואר של ממלאי מקום. בכך מסוגלים להודות אפילו אויבי ההתנחלויות, שתמיד התקנאו בסגולות הכריזמטיות של המתנחלים. כמעט בכל ישוב מעבר לקו הירוק יש לפחות אדם אחד שמסוגל להנהיג את המפעל כולו. צריך רק לרופף את האבטחה ההדוקה סביב משרדי המועצה, ולתת לו להיכנס.
אומנם את תפקיד יושב-ראש המועצה יכול למלא רק ראש רשות מוניציפאלית, אבל משרת המזכ"ל פתוחה גם לאנשים מוכשרים מן המניין. כבר שנתיים שהיא לא מאוישת, וזאת שערורייה קשה. שערורייה נוספת היא הזמן שמתבזבז: חלפו כבר חמישה חודשים מאז שההתנתקות התפוצצה לשמאל בפרצוף, והמתנחלים עדיין לא ניצלו זאת לצורך מתקפה הסברתית אדירה. היא דחופה אפילו יותר מהסכם מאחזים, כי אולמרט כבר זומם נסיגות חדשות. המתנחלים מוכרחים לבחור להם מזכ"ל במהירות, להרחיב בדחיפות את צוות ההנהגה, ולהסתער מחדש על הגבעות ועל הציבור.