'ספייס גיימס', חברה בינלאומית לייצור משחקי ילדים שפרצה לשוק לפני שנה, שוכנת בבניין בפתח תקווה, מחזיקה חדר ישיבות ומשרד וגם מטבח חביב. בעלי החברה, טובי ויעקב קליינמן, ישנים במבנה וגם מגדלים שם את חמשת ילדיהם. תמוה? לא, דווקא פשוט. טובי ויעקב הקימו את החברה, מנהלים אותה ועובדים מהבית. פינת האוכל היא חדר הישיבות, זירת הניסויים של המשחקים הוא חדר הילדים, והמשרד הוא חדר לא גדול בו יש מחשב, פקס ושולחן לא גדול שמספיק לשניים.
בני הזוג קליינמן חלמו והקימו חברת משחקים איכותית. הם רצו לתת תמורה לכספם של ההורים וערך מוסף להנאתם של הילדים. בפגישה איתם הם מגלים איך משחק נולד, מספרים על עבודה מאומצת שסוחפת את כל המשפחה, משתפים בחוויות מתערוכת משחקים בינלאומית שהביאה לקוח לא צפוי, ובדרך מנפצים כמה מיתוסים על שוק המשחקים החרדי.
מחוץ למשחק הפוליטי
"יש שוק עצום של משחקי מתנה. הולכים לחנות וקונים 10 מתנות ביחד. צריך שזו תהיה קופסה גדולה עם הרבה אוויר בפנים, שתעשה רושם. כששיווקנו את המשחקים שלנו לחנויות קיבלנו בהתחלה בקורת קשה, כי אנחנו לא מוכרים אוויר" 
לטובי ויעקב קליינמן, תושבי גני הדר בפתח תקווה, היתה מאפייה של מצות שמורות. עסק עונתי אבל מצליח. יום אחד הם החליטו למכור אותו. יעקב פנה ללמד נערים של חינוך מיוחד, כאלה שנפלטו מכל מיני מסגרות, ומצא את עצמו מפתח דרכים יצירתיות להרביץ בתלמידיו תוכן לימודי. כך עלה הרעיון להקים חברה של משחקי ילדים, כזאת שתכניס את הלימוד בדרך האחורית.
בהתחלה קראו לעצמם הקליינמנים 'שורשים', בליווי הלוגו 'משחקים עם עומק'.
המשחק הראשון שהמציאו ושיווקו היה 'סוד המנורה' על מנורת המקדש ("עד היום מחפשים אותו"), והוא יועד לציבור הדתי. אחריהם נולדו עוד עשרה משחקים, אוניברסליים יותר: לוח הכפל, אותיות באנגלית ועוד.
בערך לפני שנה החליטו הקליינמנים לעלות כיתה. השוק המקומי, הגיעו למסקנה, הוא קטן. מי שרוצה להוציא משחקים רק בישראל צריך להוריד מחירים לרצפה, מה שגורם לכל היצרנים להפסיד, ולהוציא משחקים מחומרים ירודים. טובי ויעקב החליטו לברוח למעלה, למשחקים האיכותיים יותר, תוך שהם מסתמכים על השוק הבינלאומי. כך, חשבו, יוכלו להשקיע יותר בפיתוח וברמת החומרים, ולספק מוצר איכותי גם אם לא זול.
טובי ויעקב הקימו את החברה מחדש, הפעם עם השם 'ספייס גיימס' (הלוגו: "משחקים עם טעם"), והחליטו לקחת יועצים חיצוניים. הם פנו לתמר טלשיר, שעוסקת שנים רבות במשחקי ילדים ומלמדת את התחום בסמינר הקיבוצים, ולשני אנשים יוצאי 'הסברו ישראל', חברה שגם ברזומה שלה רשומים משחקים רבים. יעקב וטובי, למי שטרם הציץ בתמונה, הם חרדים. חסידים ליתר דיוק.
חסידי נדבורנה עם סמינר הקיבוצים, הולך?
יעקב: "כשהסתובבתי בסמינר הקיבוצים הסתכלו עלי כמו עב"ם. ובאשר לתמר, אני חושב שבפעם הראשונה שהיא ראתה אותי היא נבהלה, אבל בהמשך זה הסתדר לה. פעם היא אמרה לי: אני כבר אומרת ברוך ה'. אני עובד איתה על משחקים, ואנחנו לא פורצים לדברים שאנחנו לא רוצים לפרוץ כי סופסוף אנחנו זה אנחנו והיא זה היא".
טובי: "שני האנשים מ'הסברו' הם גם כן חילונים והם מאוד בסדר".
יעקב: "אחד דווקא בדעות של האצ"ל, והשני שמאלני שמאלני".
אתה רואה, אתה כבר יודע מה העמדות הפוליטיות שלהם.
טובי: "אנחנו עובדים כבר שנה ביחד בצורה מאוד אינטנסיבית, אפשר לא לדעת את הדעות שלהם?".
יעקב: "אנחנו יודעים את הדעות אבל לא נכנסנו לויכוחים אידיאולוגים. זה לא נכון לעשות את זה. להיפך, אותם זה מעניין שאפשר לא רק להתווכח על אידיאולוגיה אלא גם לעשות דברים ביחד".
תמר טלשיר מספרת שאותה זה לא ממש מעניין אם טובי ויעקב הם חרדים, אבל מאשרת שכמה מחבריה הטובים הרימו גבה או שתיים כשראו בחברת מי היא מסתובבת. אחר כך זה עבר. בסופו של דבר, היא מסכמת, אין הבדל כל כך גדול בינה לבינם. החיבור, היא חושבת, הוא לטובת ילדי ישראל ועם ישראל.
באישור הילדים
לאחר מספר ישיבות משותפות אמרו היועצים לבני הזוג כי עליהם לנסוע לתערוכת המשחקים העולמית בנירנברג, רק כדי לשטוף עיניים, לראות מה יש מה אין ואיפה אפשר לפרוץ. טובי ויעקב נסעו, והחליטו לפתח סדרת משחקים המותאמים לכל גיל וגיל, ולארוז אותן בתוך קופסאות ייחודיות, כאלה שיהיו עמידות אבל גם ישדרו יוקרה. המשחקים עצמם, כך הוחלט, יהיו כאלה שיעברו את מבחן העניין אבל גם את מבחן המעבדה של ילדים בני שנתיים (קיפול, קשקוש, שפיכת נוזלים ועוד). לפחות אלה המיועדים לגיל הרך הזה.
טובי מוציאה מהקופסה המיועדת לבני שנתיים קלף פלסטיק דק וגמיש, ומעקמת אותו לכל הצדדים. אין ספק שילד קטן יצטרך להיות יצירתי יותר אם ירצה להרוס את הקלפים הללו. הקלף הרחיץ כולל גימיק נוסף - הצד האחורי שלו הוא מגנט.
"כשאמא במטבח היא רוצה לשחק עם הילד אבל היא עסוקה. ככה הילד יכול לשחק על המקרר והאמא מדי פעם מציצה, מייעצת ומשתתפת", אומר יעקב. וטובי מוסיפה: "הם גם נדבקים על דלת הכניסה והממ"ד". על הרעיון החביב הזה, למשל, חשב יעקב מתוך ניסיון. לבני הזוג יש חמישה ילדים, הגדולה בת 18 והקטנה בת שנתיים, והם מכירים היטב את דילמת ה'כלים או משחקים' של אימהות.
אבל ילדי משפחת קליינמן לא היו רק מודל למצוקות הורים ולמבחני עמידות. הם השתתפו בפועל בפיתוח הרעיונות שעלו במוחם הקודח של ההורים וצוות היועצים. המבוגרים העלו רעיונות, פסלו ופיתחו, והגישו טיוטות לבוחנים הצעירים.
יש משחקים שלא נמצאים פה בגלל הילדים?
טובי: "ברור שכן. הם אמרו שזה משעמם או לא מעניין".
יעקב: "יש משחק שהבאתי לילדים לפני שבוע והם פסלו אותו".
מבאס?
יעקב: "זה חלק מהעניין".
טובי: "זה היה מבאס אם היו אומרים לי על כל משחק שהוא יפה. אז הייתי יודעת שהם משוחדים. הסברנו להם שאם הם יגידו שמשחק מוצלח בזמן שהוא לא מוצלח, אנחנו נפסיד אחר כך הרבה כסף. זה שבר את האי נעימות וזה הולך חלק. המשחק יפה? יפה; לא - אז לא".
יעקב: "יש גם משחקים שתמר בחנה על התלמידות שלה שהיו מורות וגננות, או משחקים שהיו אצלה כבר בפיתוח, אבל שידרגנו ופיתחנו אותם עוד".
כשיש משחקים חדשים, הילדים מזמינים חברים לבוא ולשחק?
יעקב: "לא, בשבילם זו עבודה, לא משחק".
טובי: "במיוחד בחודשים הראשונים, כשהתחלנו לפתח, זו הייתה עבודה מטורפת, גם לילדים. הם לא זוכרים את התקופה הזאת לטובה. בתשע בבוקר היה מגיע לכאן צוות, והם היו הולכים בשבע בערב. אין הורים, אין אבא, אין אמא, כבשו להם את הבית".
הדד-ליין שהציבו לעצמם טובי ויעקב היה תערוכת המשחקים הבאה בנירנברג. עד שהיא תחול הם רצו לפתח 30 משחקים, להמציא קופסה עמידה, לקבל אישור של מכון התקנים, ולייצר בעצמם מול קבלני משנה כדי להוזיל עלויות. "זה היה ים של עבודה. זה היה מאוד קשה, וזה בא על חשבון הילדים", אומרת טובי, "עכשיו זה יותר רגוע ויש לנו גם ניסיון"הדד-ליין שהציבו לעצמם טובי ויעקב היה תערוכת המשחקים הבאה בנירנברג. עד שהיא תחול הם רצו לפתח 30 משחקים, להמציא קופסה עמידה, לקבל אישור של מכון התקנים, ולייצר בעצמם מול קבלני משנה כדי להוזיל עלויות. "זה היה ים של עבודה. זה היה מאוד קשה, וזה בא על חשבון הילדים", אומרת טובי, "עכשיו זה יותר רגוע ויש לנו גם ניסיון". טובי מציגה אלבומי תמונות של המפתחים הצעירים, כלומר ילדיה. כרגע הם אמנם בבית הספר, אבל יש מקום לתת להם קרדיט. "היחידה שבשבילה זה היה משחק כל הזמן היא הבת הקטנה, אבל השאר לא יכלו להסתכל על המשחקים תקופה ארוכה. היום הם חוזרים לזה קצת" .
היום, אחרי שצברתם ניסיון, אתם מרגישים שאתם יכולים לקלוע לטעם של הילדים?
טובי: "אין דבר כזה. אין משחק בעולם שכולם יאהבו או לא יאהבו. זה עניין של טעם, של אופי".
הזמנה מאיראן
בתום שנה של עבודה משפחתית מאומצת הגיעה תערוכת נירנברג. בני הזוג עלו על מטוס כשבאמתחתם מגוון משחקי קופסה לגילאים שונים, ארוזים במזוודות פלסטיק קטנות.
"התערוכה הזאת זה משהו ענק. הולכים 20 דקות עד שמגיעים לקצה". לראייה הם מציגים את ספר התערוכה בו מצוינים שמותיהם של המציגים. בהחלט ספר עב כרס. במספרים זה יוצא 2700 מציגים מ-65 מדינות שהיו שם אשתקד, ולא פחות מ-78 אלף מבקרים. מה יש שם? הכל: בובות ורכבות, פאזלים וציוד לגנים, משחקי קופסה וספרים. כל מה שעולה על הדעת בתחום, וגם מה שלא עולה על הדעת. יעקב וטובי מספרים על האינטראקציה עם המציגים האחרים: "יש כאלה ששומעים על ישראל וכמעט נופלים מהכסא מרוב התפעלות, כי ישראל מאוד מתוקשרת".
יעקב: "אני בכלל חריג עם התלבושת שלי. בשנה הראשונה שבה היינו לא היה אף אחד כמוני. בשנה האחרונה היו שני קניינים חרדים, אבל לא יצרנים. מבחינה שיווקית זו מעלה כי זה בולט. אנשים מתאמצים כדי להתבלט. הם מתלבשים שונה, לובשים תחפושות, כל מיני".
גרמניה תמיד מתקשרת עם נאצים, ואחד מהמבנים שבהם מתקיימת התערוכה היה שייך בעבר למפלגה הנאצית. בשנה שעברה התקיים שם מניין של תפילת שחרית עם ספר תורה, באישור הנהלת התערוכה. איך שגלגל מסתובב לו.
בדוכן של טובי ויעקב עברו קניינים מארצות מגוונות, ביניהם גם ערבים ממדינות שונות שלקחו פרוספקט ועברו הלאה. מספר חודשים לאחר התערוכה התקבל בבית קליינמן דוא"ל חריג. יעקב: "טובי אמרה לי 'אתה יודע מי שלח לנו מייל?' לא הצלחתי לנחש. היא אמרה 'מישהו מאיראן'. חשבתי שהיא עובדת עלי". יעקב היה בטוח שמישהו חמד לו לצון והחליט למתוח אותם. כדי לאשר את קו המחשבה הזה הוא הזמין הביתה מומחה לענייני אינטרנט. המומחה דווקא אישר שמדובר בדואר מאיראן, שהגיע כמעט ישירות ובלי טשטושים למחשב של משפחת קליינמן, פתח תקווה, ישראל.
יעקב וטובי התכתבו קצת עם האיראני וגילו שהוא ביקר בתערוכה והמשחקים שלהם נשאו חן בעיניו. הם שלחו לו מספר משחקי ניסיון דרך מדינה שלישית. בימים אלה הוא צריך להחזיר תשובה איך התקבלו במדינתו המשחקים.
בני הזוג קליינמן לא חקרו את השוק האיראני ולא ממש יודעים במה משחקים ילדי פרס. "איראן היא מדינה ענקית", אומר יעקב "מספיק שפרומיל יקנה את המשחקים שלנו, לא צריך יותר".
יעקב מבטיח שיש עוד קוריוז בדרך, אבל לעת עתה הוא מעדיף להשאיר אותו חסוי. כרגע מייצאת החברה לאוסטרליה והולנד, ומתנהל מו"מ עם המדינות ה'שגרתיות' כמו שיעקב קורא להן, ארה"ב ואנגליה.
לזכור את לוח הכפל
ניסים הצלם מארגן את טובי ויעקב לצילום. "תשחקו במשהו" הוא אומר. טובי פותחת את אחת הקופסאות, מחלקת ארבעה קלפים לכל אחד, והשניים עוטים ארשת של רצינות. ניסים מרים את אחד הקלפים הצבעוניים יותר ומבקש מיעקב להציג דווקא אותו למצלמה. זה כבר ממש מבלבל. טובי מחלקת מחדש את הקלפים - הרי מישהו הפר את הכללים. בני הזוג קליינמן דווקא לא נראים אנשים כל כך כבדים, אבל לא כשזה מגיע למשחקים.
איך נולד משחק?
יעקב: "או שנופל איזה רעיון, ואז זה יכול לקרות בכל מקום, או שזה מגיע מצורך מסוים שקיים בשוק".
יעקב מספר על רעיון שהגה אתמול והוא אפילו לא הספיק לדווח עליו לטובי וגם לא לרשום. "הנה דוגמה למשחק שמתחיל מצורך. קיימת בעיה עם לוח הכפל. ילדים מאוד מתקשים בזה. המשחקים הקיימים עובדים על: 'פתור תרגיל ואז תעשה כך'. אם הילד לא יודע את התשובה הוא בבעיה". הרעיון של יעקב מצליח לעקוף את הבעיה הזאת, ומעודד את הילדים להבין וגם לזכור תוצאות בעל פה. המשחק משלב גם פתירת תרגילים וגם תכנון ואסטרטגיה.
אומנם בתקופת 'שורשים' היה להם משחק סביב לוח הכפל, אבל הם לא מספיק אוהבים אותו: "היתה לו דרישה, אבל היום אנחנו רואים שזה יותר מידי מכאני ומתאים יותר לבית ספר. הוא לא מספיק חווייתי".
החכמה, אומרים יעקב וטובי, הוא לפתח את כישוריו של הילד אבל גם לגרום לו ליהנות. החבל הזה עלול להיות דק מדי לעיתים, ואפשר בקלות ליפול לכיוון הדידקטיקה או לכיוון השני של גוד-טיים בלבד.
יעקב: "אנחנו מנסים להעניק לילד גם כישורי חיים, דברים שלא מלמדים בבית ספר. למשל שיקול דעת, הבנה וזיכרון". יעקב נמצא בעיצומו של תהליך פיתוח משחק של בורסה, כדי להביא את הילד להבנה פיננסית מסוימת. "אין לי שקל בבורסה", הוא מצהיר, "אבל אנשים משקיעים בה והם לא יודעים איך ולמה הם מפסידים. בציבור שלנו יגידו: 'אל תגיד לילדים את המילה בורסה' בגלל שזה לא בסדר ללמד אותם ביזנס. אבל מונופול יש היום בכל בית, ומונופול בנוי על הדמיון שאפשר לעשות כסף בקלות. יש שם מוטיב אחד של מזל. אם הצלחת לקנות את הרחובות היקרים - כולם נופלים ברשת שלך. אבל משחק הבורסה שלנו הוא משהו אחר, זה כבר עובד על אסטרטגיה".
כדי לפתח את משחק הבורסה שלו לקח יעקב ייעוץ מחברת השקעות והעביר אותו כבר 7 גרסאות. כשהמשחק ייראה לו מספיק מעניין, גם הוא ייצא לשוק. יעקב מביא משחק שלישי לשולחן, גם הוא בשלבי פיתוח, גם הוא יעבור מספר גרסאות עד שיצא לאור הניאון של החנות.
אז כמה משחקים יש לכם בקנה?
טובי: "הרבה. אמנם יש משחקים שתמיד יישארו, אבל צריך להמשיך הלאה ולפתח ולחדש. בפברואר יש שוב תערוכה, וצריך להביא לשם משחקים חדשים". שלומם של הילדים בסדר, תודה. ההורים כבר למדו את העבודה והיום הכל רגוע יותר.
זה נראה שאתם כל הזמן חושבים על משחקים.
"כן", הם עונים. "אנחנו מתעסקים בזה רוב היום" אומרת טובי, ויעקב מוסיף: "מי שיוצר, הדברים יושבים אצלו בראש כל היום".
במה משחקים הדתיים
תגידו, דתיים קונים איכותי או זול? יש רושם שכשיש יותר ילדים ולא תמיד הפרנסה בשפע, הולכים על דברים פחות יקרים ופחות איכותיים.
יעקב: "זה נכון ולא נכון. כי האמא הדתייה עושה חשבון שאם היא תקנה משחק איכותי זה יספיק לה גם לילד הרביעי והחמישי וגם לנכד. מצד שני, אם היא תקנה משחק סתם, אז הוא ייהרס מהר. תראי, הספרים עם הניילון נמכרים יותר בציבור שלנו מאשר בציבור החילוני, כי זה נשמר".
העובדה שאתם לא תלויים ב'ועד הכשרות לענייני משחקים' משחררת אתכם?
יעקב: "לא, זה בכלל לא משנה. בציבור החרדי לא מסתכלים על הדברים האלו, בטח לא במשחקים. בספרים לפעמים. יש כאלה שאין להם אישור והמשחקים רצים". טובי מציגה משחק לכל המשפחה שמעניק ידע כללי על ארצות: דגל, מיקום על המפה ומאפיין של כל מדינה. המאפיין של פפואה ניו-גיני, הוא ציור קטן של רקדנית שהקליינמנים 'הלבישו'. "אנחנו בעצמנו משתדלים לא לעשות דברים שאנחנו לא אוחזים בהם", היא מסבירה.
טובי ויעקב מפרידים בין שני סוגי משחקים - משחקי מתנה ומשחקי איכות. לדבריהם, הם משתייכים לקטגוריה השנייה. לראשונה הם לא מסוגלים להתקרב: "יש שוק עצום של משחקי מתנה. הולכים לחנות וקונים 10 מתנות ביחד. צריך שזו תהיה קופסה גדולה עם הרבה אוויר בפנים, שתעשה רושם. כששיווקנו את המשחקים שלנו לחנויות קיבלנו בהתחלה בקורת קשה, כי אנחנו לא מוכרים אוויר".
נוהגים לחשוב שהאוויר הוא בחינם.
יעקב: "אני בכלל חריג עם התלבושת שלי. בתערוכה הראשונה שבה היינו לא היה אף אחד כמוני. בשנה האחרונה היו שני קניינים חרדים, אבל לא יצרנים. מבחינה שיווקית זו מעלה כי זה בולט. אנשים מתאמצים כדי להתבלט. הם מתלבשים שונה, לובשים תחפושות, כל מיני"
"בכל דבר אויר הוא לא בחינם", אומר יעקב בפסקנות. "את קונה דיסק יקר, מה עושים? עושים לו אריזה גדולה. למה את צריכה אריזה גדולה? את הרי יודעת שבפנים מתחבא דיסק קטן? הכל כדי שזה יצדיק את המחיר, שתרגישי שאת קונה משהו שווה".
חשבתם אי פעם שתנחתו על תחום כזה של פיתוח וייצור משחקים?
טובי: "האמת היא שיש הרבה דברים שאנחנו עושים ולא חשבנו שנעשה אותם אי פעם. זה נחת עלינו. לא חשבנו על זה מראש, אבל זה הגיע".
יעקב: "זה מאתגר לפתח משחקים, וזה שבחרנו במשחקים האיכותיים מאפשר לנו לפתח, לתת ערך מוסף וליהנות מהיצירה והייצור. זה לא סתם חאפ-לאפ לעשות כסף וגמרנו".
'ספייס גיימס' נראית כרגע חברה מבטיחה. החבר'ה משקיעים, וברוך ה' רואים פירות. "אבל הכי כיף" מוסיף יעקב "זה ילד שכותב או מתקשר ואומר שהוא נהנה מהמשחקים. פגשתי ילד בבית הכנסת שהתקשה במשהו והמשחק עזר לו להתגבר על הקושי. אין יותר כיף מזה".
מבחן בית
על המשחק 'עצטרטגיה' הוציאו טובי ויעקב פטנט רשום. המשחק הזה רץ הכי חזק מבין משחקי 'ספייס גיימס'. השם רומז כמובן על התוכן: מדובר במשחק אסטרטגיה המורכב מקלפים. על כל קלף מצויר עץ ובו ארבעה פרמטרים: צבע גזע, צבע נוף, צורת הנוף ומספר הפירות. על המשתתף להניח קלף בסמוך לקלף אחר שהונח, ובו כמה שיותר פרמטרים זהים. כל זהות מזכה בנקודה אחת.
במבחן בית שערכנו לעצטרטגיה קיבל המשחק ציון גבוה. איך אומר הילד: "אמא, בא לך לשחק?".
מבחינת הקנקן, מדובר בקלפים איכותיים, בציורים מעניינים בצבעים חזקים ובכללי משחק פשוטים. מבחינת תוכן, מסתבר שמצד אחד המשחק דורש מהילד (והמבוגר) ריכוז ותכנון, אבל מצד שני לא סוחט את כל מיצי המוח.
המשחק מיועד לגילאי 7 פלוס, ומתאים למעשה לכל המשפחה. ילדים בני 4 יכולים גם הם להשתתף, אבל יקשה עליהם להבין את כל המורכבות.
המשחקים של 'ספייס גיימס' מכילים לעת עתה משחקי קלפים בלבד, ארוזים במזוודות קטנות המסווגות לפי גיל, שבחלק מהן ניתן למצוא שני משחקים ויותר. אצל טובי ויעקב כל גיל מקבל תשומת לב מיוחדת וצבע משלו. לא תמצאו שם את המשפט "מתאים לגילאי 2-5". פשוט כי הם לא מאמינים שמה שמאתגר ילד בן שנתיים יכול לאתגר ילד בן חמש.