בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת, התפתח זרם ייחודי בקולנוע העולמי שנהוג לכנותו בשם – "פילם נואר", או בתרגום לעברית – סרט אפל. המאפיינים של הסרטים בסגנון זה היו העמדה דיכוטומית של העולם בין טוב לרע, או באופן יותר מדויק – נוטה לכיוון הרע. הדמויות כולן היו מונעות מאינטרסים צרים של כסף או שליטה. הסרט היה מצולם בסגנון אפל כאשר הצללים שולטים בתמונה, והתאורה מאוד קונטרסטית. בסרטים האלה אפילו לא השתדלו לספק את ה"הפי אנד" המעודד, שהקפיד להגיע בסופם של הסרטים ההוליוודיים. סיום טראגי של הסרט דווקא התאים ליוצרים כחלק מהז'אנר, והם אף פעם לא התחייבו להראות את העולם ביופיו ובשלוותו.
הז'אנר הזה אמנם לא החזיק מעמד זמן רב, אבל ההשפעה שלו על סרטי הקולנוע ניכרת עד היום. בימים אלה ממש תוכלו לראות את השפעתו גם על עולם התוכן התורני, או ליתר דיוק על אחד היוצרים הפוריים בעשייה הקולנועית הדתית – יהודה גרובייס.
הסדרה החדשה 'העיתון' הצליחה לעורר אצלי סקרנות מקצועית, עוד בשלב התסריט. מדובר במערכת עיתון חרדי המנסה לשרוד ואף למכור עיתונים, כשהמוטיבציה הגבוהה של עובדיה היא (כמו כל עיתונאי ממוצע) לפרסם את הסקופ, או החשיפה שתזעזע את הציבור, תעורר הדים, וכמובן, תעלה את מספר קוראי העיתון. במהלך העלילה אנחנו נחשפים לדברים העומדים מאחורי הקלעים של העיתון המודפס – ליחסים ולמתח בין העובדים, להשפעה של בעלי הממון על פרסום כתבות, וגם, או בעיקר, לשליטה הבלעדית של שירות הביטחון הכללי על כל מה שזז ומתפרסם במדינת ישראל. אם רציתם הוכחה לתיאוריות הקונספירציה השונות, היא מובטחת לכם בין פרקיה של הסדרה.
המאפיינים שהחזירו אותי לתקופת הסרט האפל מורכבים מההחלטה של גרובייס להשתמש בתאורה מאוד ניגודית, ובחדרים שכמעט אינם מוארים. גם התסריט שמתאר את האינטרסים הצרים, והתככים המובילים את הדמויות, נוטעים את ההרגשה ש"אין צדיק בארץ", כמעט. אני מקווה שהעורך לא יחתוך לי את המשפט הבא, אבל כמי שמכיר קצת את נושא התקשורת הכללית, אוכל רק להנהן בצער מול הקביעה שהכול אינטרסים (לעורך – לא התכוונתי לעיתון 'בשבע', תבטל בבקשה את מכתב הפיטורים).
לצורך הפקת הסדרה גייס גרובייס את טובי השחקנים, והוציא מתחת ידיו הפקה מושקעת ומרשימה. בין שורת השחקנים – רובם מוכרים לנו מהסרטים הקודמים, ומסרטי יוצרים אחרים – אבקש לציין שחקן רכש בולט ומיוחד - אילן נוב. אילן הוא יוצר ותיק שסיפורו האישי יכול למלא טורים רבים. ידיו רב לו בכתיבה (הספר 'שברי אופק' למשל), בהוראה וגם במשחק. כמעט ולא ראיתי אותו משחק בסרטים, היוצאים חדשות לבקרים (הפעם האחרונה שנתקלתי בו היתה בסרט 'מן הגורן' על ספר בראשית), ואני מתאר לעצמי שהוא בורר בקפידה את היצירות, בהן הוא מטביע את חותמו. נוב משחק את דמותו של עורך העיתון, ועושה זאת בדרך מדויקת ואמינה. גם שאר השחקנים ממלאים את תפקידם על הצד היותר משובח, וכשבוחנים את הרשימה, הכוללת את חזי צדיק, שלמה סדן, נתן נתנזון ואחרים, אין להתפלא על כך.
אינני מקנא בצלם שהיה צריך לעבוד בתנאי תאורה מיוחדים, אך התוצאות טובות בדרך כלל, פרט לכמה פספוסי פוקוס, הנובעים משימוש במנגנון האוטומט של המצלמה. ואם כבר השקעתם כל כך הרבה בסרט, ראוי היה לצלם שוב את הנסיעה והמרדף אחרי האופנוע, ולא להשתמש באותו צילום פעם שנייה. הצופים לא פריירים וקשה לעבוד עליהם.
בסך הכל מדובר בסדרת מתח מרתקת, המיועדת לילדים היותר גדולים, וגם למבוגרים. מתוך חמישה חלקים מתוכננים, יצאו השניים הראשונים ואני כבר ממתין בחוסר סבלנות להמשך הסדרה.
לסרטים חדשים הראויים להיכנס למדור, או לסתם הערות ותלונות – amatsya@a7.org