נועם החזיק בידיו בהתרגשות את הדיסק החדש של בוני, הזמר הישראלי הנערץ. כרגע הוא קנה אותו בחנות התקליטים, ויש עליו אפילו הקדשה אישית וחתימה: "לנועם מילר, שתמשיך לאהוב את השירים שלי. בוני". נועם אהב מאוד את השירים של בוני, ושירים של זמרים ישראלים בכלל. הוא ידע שהמילים שלהם לא תמיד יפות ונקיות, אבל המוסיקה הלהיבה אותו מאוד.
הוא חזר במהירות הביתה, והכניס את הדיסק למערכת. הצלילים התפשטו ברחבי הבית, ונועם עצם עיניים וזמזם את השיר לעצמו. "הי נועם, מה אתה שומע שם?" הוא ראה לפתע את אחותו הגדולה, דקלה, עומדת מולו. "זה הדיסק החדש של בוני", הסביר לה בגאווה. דקלה עיוותה את פניה: "נו, אז מה? המוסיקה שלו רעשנית, המילים שלו בכלל לא מתאימות לדתיים והוא בעצמו גם לא אדם צדיק תמים במיוחד...", סיכמה. "אני לא מבינה איך אתה יכול לשמוע אותו". נועם נעלב, ושאל: "באמת? למה, מה את מציעה לי לשמוע?" דקלה פנתה לחדרה וענתה: "אם זה באמת מעניין אותך, יש לי המון דיסקים עם שירים חסידיים מהממים. נראה לי שתוכל ליהנות מהם לפחות כמו מהצעקות של בוני שלך". נועם חייך בזלזול. שירים חסידיים? רק 'חנונים' שומעים את השירים האלו, חשב בליבו, והמשיך בהאזנה לדיסק שלו.
למחרת בהפסקה ניגש אליו חברו הטוב, יוני. "הי נועם, ראית שיש בשבוע הבא הופעה של בוני? קיבלתי כרטיסים חינם, אולי תבוא איתי?" נועם לא הצליח לענות מרוב התרגשות. לבסוף ענה בגמגום: "הופעה? כרטיסים בחינם? ברור שכן!" וחיבק בשמחה את יוני. יוני הוציא את הכרטיסים מילקוטו, נופף בהם לעיניו המשתאות של נועם והכריז: "אז קבענו: יום שני הבא בשמונה בערב בפארק".
בערב המיועד נפגשו השניים באוטובוס בדרך להופעה. הכביש היה עמוס במכוניות, והאוטובוס התקדם לאיטו בפקקי התנועה. "נו כבר", רטן נועם, "שיזוז. בסוף עוד נאחר להופעה". עוד תחנה ועוד תחנה, וסוף סוף השניים ירדו בפארק.
"הצילו", צעק יוני באוזני נועם כשהתקרבו למקום האירוע, "נורא צפוף כאן, אני בקושי נושם". רק אחרי מאמץ ממושך הצליחו השניים למצוא מקום ממנו ראו את קצה הבמה. "קבלו אותו, הזמר האדיר, המפורסם והמדהים – בוני!" הכריז המנחה על הבמה. בוני פרץ אל הבמה בריצה, והתחיל לשיר, או יותר נכון לצעוק. האורות החזקים סנוורו את הקהל מכל עבר, עשן סמיך מילא את האוויר ואלפי בני הנוער צעקו וצרחו בהתלהבות. נועם הרגיש כאילו פטיש ענק הולם בראשו. העשן, הצעקות, המוסיקה הרועשת – כולם גרמו לו לפתע למשוך את יוני חזק ביד ולהוביל אותו החוצה. "השתגעת? מה פתאום אתה יוצא?" התפלא יוני. נועם הצביע לעבר הבמה: "אתה באמת חושב שהמקום הזה מתאים לנו?" יוני הביט לשם והנהן. "כן, באמת אין לנו מה לחפש פה. המוסיקה הזאת פשוט לא בשבילנו".
כשנועם חזר הביתה, הוא פנה ישירות לחדרה של דקלה. "תגידי, דקלה, איפה הדיסקים החסידיים שלך? אני רוצה לשמוע אותם". דקלה הביטה בו כלא מאמינה: "אתה בטח עובד עלי". "לא, מה פתאום", השיב נועם בהתלהבות "השירים האלו ממש יפים, לא? מה שבטוח, יותר יפים מהשירים של בוני...".