יוחאי הקרין סרט על בית המקדש בשכונת התקוה בתל-אביב. שם פגש בחיים, פעיל במקום, יהודי מאיר פנים בעל זקן לבן וכיפה גדולה לבנה. הם שוחחו בדברי תורה, ואז שאל חיים: "מתי לדעתך חזרתי בתשובה?".
יוחאי הופתע: "לא מאמין שחזרת בתשובה. אבל אם שאלת - אז נגיד עשרים שנה".
חיים חייך: "אתה רחוק...".
"פחות?! חמש שנים?".
חיים צחק, ויוחאי אמר: "אל תמתח אותי!".
"חמישה חודשים...".
"לא יתכן!".
"תשאל מישהו".
אחד המקומיים אישר את דבריו, וחיים המשיך: "אתה יודע מי החזיר אותי בתשובה?".
"בטח שמעת קלטת של אמנון יצחק...".
"לא. אברהם אבינו החזיר אותי בתשובה...".
"החלטת לצחוק עלי...".
ואז סיפר חיים את סיפורו:
אני בן חמישים וחמש. כבר בילדותי בעיראק הייתי רחוק מקדושה. סבי היה דתי מאוד, אבי הרבה פחות ואני - כמעט כלום. כאשר עלינו לארץ ונאלצנו להתמודד עם הקשיים, התרחקתי לגמרי.
מטבעי אני אדם ישר. אם אני חילוני, אז עד הסוף! לא שמרתי שבת, לא ערכתי ליל-סדר, ביום כיפורים לא צמתי ואכלתי חזיר לתיאבון... אני לא אוהב לעבוד על אנשים ובטח שלא על אלוקים.
לא פשוט לחיות ככה בשכונה שבה יש רוב של מסורתיים ודתיים, ובשנים האחרונות יש גל של תשובה. כאשר ניסו לקרב אותי, טענתי שלא עשיתי רע לאף-אחד ואין לי צורך להתפלל. כל בוקר הלכתי לעבוד במסגריה ובערב חזרתי הביתה.
ליד ביתי נמצא בית-כנסת ישן. כשחזרתי מהעבודה, הגבאי יחזקאל נהג לפנות אלי: "חיים, תעשה טובה, אנחנו רוצים לומר קדיש! רק תענה אמן ותלך...".
סירבתי.
"תעשה טובה. רק דקה... אתה עשירי!".
"בחיים לא!".
ציפיתי שהגבאי יתייאש ממני, אבל הוא המשיך להתחנן שאשלים מניין. לשווא.
כך התנהלו חיי. התבגרתי, ולא היה סיכוי לשינוי.
לילה אחד חלמתי. ראיתי את עצמי חוזר מהעבודה ועובר ליד בית-הכנסת השכונתי. ניגש אלי יהודי הדור פנים, בעל זקן לבן וארוך, לבוש ג'לביה לבנה ועל ראשו כיפה לבנה. ידעתי מיד מי הוא: אברהם אבינו! אל תשאל אותי איך ידעתי. בחלום אנחנו יודעים דברים שלא ניתן לדעת במציאות.
הוא פנה אלי ברוך: "חיים, בוא תצטרף למניין!".
איך יכולתי לסרב לאברהם אבינו?! נכנסתי אחריו לבית-הכנסת. הבטתי מסביב ונדהמתי. המקום היה אינסופי ומואר באורות שאינם גשמיים, אלא רוחניים ונפלאים. כל המתפללים היו הדורי פנים ולבשו ג'לביות לבנות. היו שם יצחק אבינו ויעקב אבינו, הכרתי גם את הרמב"ם, את רבי נחמן מברסלב ואת הבן-איש-חי. הבנתי שכל צדיקי עם ישראל בכל הדורות נמצאים כאן, במדור העליון של גן-עדן. כולם עסקו בהשגות רוחניות עילאיות ופניהם הפיקו אושר.
אברהם אבינו ניגש אל התיבה וקרא: "יתגדל ויתקדש שמיה-רבא...".
מה יכולתי לעשות, כשאברהם אבינו אומר קדיש לפני כל הצדיקים?! עניתי עם כולם: "אמן!".
אז התרחש דבר מופלא. קולות עליונים הדהדו: "חיים חזר בתשובה-בה-בה!".
לא ידעתי איך להגיב. אדם כמוני המתכחש לכל המצוות, מתפרסם בעולמות העליונים בזכות עניית "אמן" פשוטה?! ראיתי שכל הצדיקים מתקרבים אלי, מקיפים אותי במעגלים ורוקדים מסביבי. הייתי ברקיע השביעי, ומאידך הרגשתי מגושם לגמרי. הבטתי בבגדי המלוכלכים וחשתי בושה נוראה על מלבושיי. איך אני עומד ללא כיפה וטלית, ומסביבי קדושי עליון כאלה?!
אברהם אבינו המשיך בקדיש. עניתי "אמן" נוספת, ושוב נשמע הקול המהדהד: "חיים חזר בתשובה-בה-בה!".
הבושה צרבה את נשמתי. אברהם אבינו התקרב אלי בחיוך, הניח על ראשי כיפה לבנה והלביש עלי טלית. חשתי הקלת-מה. הוא הביט בי והצדיקים המשיכו לרקוד מסביב, ואז הרגשתי תחושה מוזרה בלחיי... הן החלו לצמח שערות ומראשי הסתלסלו פאות. בגדיי המלוכלכים הפכו לג'לביה צחורה. נראיתי כמו הצדיקים מסביבי, וכל הבושה הנוראה הפכה לאושר עילאי...
ואז הסתיים החלום.
מצאתי את עצמי שוכב במיטה, והחלטתי מיד, ללא לבטים וספקות, לחזור בתשובה. חלום אחד פעל הכל. לא הצלחתי להירדם. בבוקר יצאתי מביתי וראיתי מולי שכן, חסיד ברסלב, שניגש אלי ומבלי לדבר הניח על ראשי כיפת צמר לבנה, דבר שלא העז לעשות מעולם.
קראתי: "מאיפה אתה יודע?!".
הוא צחק: "אני לא יודע כלום. פשוט החלטתי לשים לך כיפה על הראש, אם תרצה ואם לא...".
"אם ככה, תעזור לי לקנות ציצית וסידור ותלמד אותי להתפלל!".
לאחר שהייתי מצויד בכיפה, ציצית וסידור, פניתי לבית-הכנסת השכונתי. הגבאי יחזקאל חיפש כדרכו אנשים למניין. הוא הביט בי בחשש ונדהם לראותי נכנס פנימה. מאז עברו חמישה חודשים שבהם התפללתי שלוש תפילות ביום.
יוחאי התפעם מסיפור החלום, שהפך בבת-אחת חיים שלמים של אדם מבוגר. הוא הביט בפניו הקורנות של חיים, שנראו בדיוק כמו שתיאר בסיום חלומו.