פלוגת הנדסה קרבית בגדוד 603 התמקמה בתחילת מלחמת לבנון השנייה באזור אביבים. תפקידה היה לפנות מוקשים על יד הגבול, לפתוח צירי גישה לכפרים עבור הטנקים, לאבטח כוחות רגליים, ולהשמיד מבנים אסטרטגיים של החיזבאללה על-ידי דחפורים או באמצעות פיצוץ מבוקר. בהמשך הלוחמה עברה הפלוגה מספר קילומטרים מזרחה, מול ציר מרכזי שאותו פרצה כמה ימים לפני כן, והחלה לפעול במרחב הכפרים עיתרון ועינתה, שהיו מוקד לירי תלול מסלול של האויב.
בשעות הקטנות של הלילה שבין יום חמישי לשישי נכנס כח הנדסה מחלקתי ברכב פומ"ה - פורץ מכשולים הנדסי (מעין טנק ללא צריח), בליווי כמה טנקים, למשימת חילוץ של רכב שנתקע בשטח לפני כמה ימים.
הכח נסע בזהירות לעבר הרכב התקוע. ארבעה חיילים בלבד ישבו בפומ"ה, מחצית מההרכב המלא. הוותיק שבהם היה המפקד שלומי, ועמו היו הנהג ניב, הקלע עידו והמאגיסט בנצי. אף אחד מהם לא הכיר את לבנון מבפנים, אבל הם היו מסוגלים לפעול בתנאי המלחמה הקשים בזכות אחוות הלוחמים והתקשורת המיוחדת ביניהם, כאשר כל אחד מכיר היטב את מקומו ואת תפקידו. 
לאחר שהתרחקו כשלושים מטר מרכב הפומ"ה, אמר עידו: "זה יהיה ממש מצחיק אם דווקא עכשיו יירו טיל על הפומ"ה..." בשנייה שסיים את דבריו נשמע לפתע קולו של פיצוץ אדיר, שהעיף את ארבעתם כמה מטרים הלאה. שלומי הספיק להביט לאחור ולראות את הפומ"ה מוארת כולה מהפגיעה הישירה של הטיל
הכח הגיע לכפר עיתרון. הם דיווחו בקשר על מקומם והמשיכו לנוע צפונה. לאחר כמה מאות מטרים החלה המשימה להשתבש. הזחל של הרכב נפגע כשהיו באזור חשוף ביותר לירי, והם לא היו מסוגלים לנוע הלאה. איום הנ"ט הפך לפתע מוחשי מאוד. שלומי צעק לעבר חייליו:
"בואו נתקן כמה שיותר מהר את הזחל ונעוף מפה!".
הוא דיווח על מיקומם בקשר והורה לטנקים לאבטחם בעת התיקון. כל הארבעה ירדו מהרכב והחלו לתקן את התקלה במהירות. אז התברר שחסר להם כבל מסוים אשר נחוץ כדי ליישר את הזחל על גלגלי המרכוב של הפומ"ה.
היה על המפקד לבחור בחייל שיילך להביא כבל מאחד הטנקים הסמוכים. משום מה הורה שלומי שכולם יילכו למשימה זו. בדרך התכוון להסביר להם ביתר פירוט מהו מיקומם בשטח הלבנוני. לאחר שהתרחקו כשלושים מטר מהפומ"ה, אמר עידו:
"זה יהיה ממש מצחיק אם דווקא עכשיו יירו טיל על הפומ"ה...".
בשנייה שסיים את דבריו נשמע לפתע קולו של פיצוץ אדיר, שהעיף את ארבעתם כמה מטרים הלאה. שלומי הספיק להביט לאחור ולראות את הפומ"ה מוארת כולה מהפגיעה הישירה של הטיל. הם מיהרו למצוא מסתור קרוב ככל שניתן, מאחורי סלע שהזדמן להם או שיח גדול.
חיילי הטנקים הסמוכים ניסו לאתר את מקור הירי, אך ללא הצלחה. שלומי ווידא שחייליו שלמים, אסף אותם, והארבעה החלו לסגת במהירות לעבר בתי הכפר שנשלטו בידי כוחות צה"ל. החשש הגדול היה שהפומ"ה עלולה להתפוצץ בכל רגע, בגלל היותה מלאה בתחמושת קליעית, בטילי לאו, והמסוכן מכל - חומרי חבלה מגוונים, החל מלבנות חבלה ופתילים וכלה בשלל מוקשים.
הלוחמים הגיעו לאחד הבתים בפאתי הכפר וחברו לכח צה"ל שהיה במקום. הם דיווחו לפיקוד הגדודי שנורה עליהם טיל נ"ט וכי עתה יש לחלץ, בנוסף לרכב התקוע, גם את רכב הפומה שלהם. האזור הוגדר כעת כמסוכן מאוד והתנועה נאסרה בו כליל.
רק כעבור ארבעה ימים הגיע למקום כח חילוץ. המחלצים גררו את הפומ"ה הפגועה, וכעבור שש שעות הצליחו להגיע עמה לשטח ישראל. כל חיילי הפומ"ה נקראו לחלץ מתוכה את אמצעי הלחימה ולפנות את תכולתה לבונקר הפלוגתי.
אז התגלו מימדי ההרס וגם הנס הגדול: הטיל חדר למרכז הרכב מצידו השמאלי, והתפוצץ בתוך תא הנהג הממוקם בצד ימין בחזית. בנצי, שראה כי הטיל פגע ממש בכסאו, וניב הנהג, שראה את תאו שרוף ושבור, לא פסקו מלהודות ולהלל על כך שלא היו ברכב בעת הפגיעה.
ואילו אוהד, תלמיד ישיבת הסדר מצוות הפומ"ה שלא נכח בעת האירוע, התרגש אפילו יותר מהם. הוא השאיר ברכב שקית ובה סידור וספר משניות והיה בטוח שהיא נשרפה. כעת הופתע לראותה בתוך אחד התאים בין מצבור המוקשים. הוא הודה לה' על הנסים, וחש שאולי בזכות ספרי הקודש הללו ניצלו חבריו ולא התפוצצו חומרי החבלה הרבים שברכב.
כמה ימים לאחר מכן, קבוצה של אנשי מילואים הצליחה להשיג ספר תורה. כל צוות הפומ"ה, ללא יוצא מהכלל, עלו לתורה ובירכו בכוונה ברכת 'הגומל'.
יצירת קשר לסיפור השגחה פרטית שחוויתם odedmiz@actcom.co.il