1. בעקבות ביטול מצעד הגאווה נשמעות אנחות קנאה במחנה הכתום. גם בקיץ הקודם זה היה יכול להיגמר אחרת, אומרים לנו, אילו רק נלחמנו בגוש קטיף כמו שהחרדים נלחמו נגד מצעד הגאווה. אנחנו צריכים ללמוד מהם מהי מסירות נפש.
יש מידה של אמת באמירות הללו, אבל צריך למקד אותה יותר. למעשה, בציבור הדתי-לאומי יש גילויים של מסירות נפש לא פחות, אולי יותר, מבמחנה החרדי. גם בשירותו הקרבי בצה"ל וגם בעמידתו היומיומית מול הסכנות ביש"ע - הציבור הדתי-לאומי מגלה מסירות נפש בעוצמות שקשה למצוא כדוגמתן בציבור החרדי.
גם בעת המאבק על היישובים לא חסרו גילויים של מסירות נפש. מאות רבות נעצרו, אלפים רבים ויתרו על חופשת הקיץ כדי להתייצב בכפר מימון וביישובי הגוש, ורבים תרמו סכומי כסף לא קטנים. מעל לכל עומדת מסירות הנפש של התושבים עצמם, שמרביתם הפקירו את רכושם ואת עתידם כדי להישאר בבתיהם עד לרגע האחרון.
מה שיש לחרדים וחסר לציבור הדתי-לאומי זו לא מסירות-הנפש, אלא הנכונות להתנגש בעוצמה רבה עם רשויות המדינה. בעימות על עניין יהודי מול הממסד החילוני, הציבור החרדי - ובפרט אנשי 'העדה החרדית' האנטי-ציונים - הוא נטול עכבות, ואילו הציבור הכתום כובל את ידי עצמו.
הכתומים היו מוכנים למסירות נפש לא פחות מהחרדים, אבל הנהגתם לא היתה ערוכה, נפשית ואידיאלוגית, למאבק עד לניצחון מול רשויות המדינה. מצד אחד הגירוש הוגדר כפשע, אך מצד שני לא היתה אמירה מוסכמת ומוחלטת שיש לסרב פקודה כדי לא להשתתף בפשע. הגירוש הוגדר כאסון, אך לא היתה נכונות לנקוט דרכים רדיקליות ולא פופולאריות, כפי שנכון לעשות כדי למנוע אסון. כמה ממנהיגי המאבק הכתום ביטאו לאחרונה את דעתם כי אסור לנצח את הממשלה ואת צה"ל, כי ניצחון כזה יהיה סוף המדינה. לא מסירות נפש היתה חסרה שם, אלא החלטיות רעיונית.
2. ביטול מצעד הגאווה הושג בין השאר באמצעות איומים באלימות חמורה עד כדי שפיכות דמים. ספק אם המטרה הראויה מצדיקה את האמצעים הקשים והחמורים. בכל מקרה, גם אילו ננקטו בגוש קטיף האמצעים שהביאו לביטול המצעד, הם לא היו מספיקים כדי לבטל את הגירוש. גם בגוש קטיף היה חשש לשפיכות דמים, אבל אף אחד לא חשב שבגלל זה צריך לבטל את המהלך.
אסור לשכוח שאת מצעד הגאווה לא יזמו רשויות המדינה. ממשלת ישראל מעולם לא העמידה את המצעד במרכז האג'נדה המדינית שלה, ולא העבירה אותו בכנסת בשלוש קריאות. זו היתה יוזמה עצמאית של אנשי 'הבית הפתוח', כשמשטרת ישראל מתגייסת לסייע רק בשל מחויבותה העקרונית לחופש ההפגנה והביטוי של כל המגזרים, ובגלל חובתה להגן על כל מי שמאוים באלימות.
רשויות מדינת ישראל לא ראו בקיום המצעד אינטרס עליון, ולכן גם לא התאמצו לקיימו בכל תנאי. כשמפכ"ל המשטרה צידד בביטול המצעד, בגלל חשש משפיכות דמים וכדי שלא יהיה צורך לרכז כוחות משטרה שיחסרו במקומות אחרים - עמדתו התקבלה בסופו של דבר. אילו היה קראדי מבקש מראש הממשלה לבטל את מבצע ההתנתקות מסיבות דומות, הוא היה מפוטר מתפקידו. בגוש קטיף נערך מאבק בין רשויות נחושות לאזרחים מתלבטים - לא לגבי עצם הרצון להישאר אלא לגבי האמצעים שבהם מותר לנקוט כדי להשיג את המטרה.
בירושלים החרדים היו נחושים, והשלטונות חיפשו איך לרדת מהעץ. בשני המקרים הצד הבטוח בדרכו ניצח את הצד המהוסס.
3. אז אולי לא מסירות נפש, אבל מה שוודאי כדאי ללמוד מהציבור החרדי זה את יכולתו להפעיל במאורגן את כוחו כמגזר צרכני. החרם החרדי נגד חברות כלכליות מוכיח את עצמו שוב ושוב כנשק רב עוצמה ואפקטיבי להפליא. השבוע זה קרה לחברת 'אל-על', שראשיה מזיעים כעת בניסיון לרצות את ראשי הציבור החרדי ולהסיר מעליה את איום החרם.
אפשר היה להגיע להישגים יפים אילו השכלנו להפעיל חרם דומה נגד עוכרי ההתיישבות ומשטיניה, וקודם כל נגד כלי תקשורת עוינים. הצעד הברוטאלי והאכזרי של עקירת היישובים לא היה עובר לא בדעת הקהל ולא בכנסת אלמלא קדם לו מסע הסתה רב-שנים שנוהל בכלי התקשורת נגד המתיישבים וההתיישבות. הניכור כלפי התושבים, הזלזול במפעלם והאטימות למצוקתם לא נולדו ביום אחד. בכל אחד מכלי התקשורת הגדולים במדינה יושבים אנשי מפתח שהיו שותפים פעילים בקמפיין שהציג את המתנחלים כנצלנים, פורעי-חוק ועוכרי השלום. כדי למנוע את הגירוש הבא, אחד הדברים שיש ליצור זו מערכת מגובשת וממושמעת שתדע להפעיל את נשק החרם נגד אנשי תקשורת וכלי תקשורת מלעיזים ומסיתים.
4. אם הרס גוש קטיף היה פשע, הרס יישובי צפון-השומרון היה גם פשע וגם איוולת חסרת כל הנמקה. קשה לנהל היום מאבק על שיקום ההתיישבות בעזה. כצעד ראשון וסמלי, שיאותת על רצינות הכוונה לשוב לכל יישוב, יש להיאבק על השיבה ליישובי צפון-השומרון החרבים. האזור נתון באופן רשמי לשליטה ישראלית, ולכן קל יותר לחזור ולהקים את היישובים החרבים. גם האמריקנים יכולים להבין כי לאחר שהפלשתינים הגיבו לנסיגה מעזה בהצבעה מסיבית לחמאס, ישראל לא חייבת להם כלום. גם תועלת ביטחונית תצמח מהחזרת התנועה הישראלית לאזור שמאז הנסיגה הפך, כדברי ראש השב"כ, לג'יהאד-לאנד.
לקראת חנוכה הקרוב מתארגנת יוזמה לקידום הרעיון המתבקש הזה. במקום לעסוק כל הזמן בהתגוננות מול כוונות ההרס, יש לצאת ביוזמה של חידוש תנופת הבניין.