פעם בכמה זמן מגיע לשולחן המערכת דיסק שהערך שלו מתחיל כבר בשלב העטיפה, הרבה לפני קילוף הניילון, ובטח לפני ההאזנה הראשונית. לפעמים אתה נפעם מהרעיון, לפעמים הגרפיקה מהממת, על דיסק כזה שכוחו בפשטותו, מדורנו הפעם.
משפחת ורדיגר, זה כבר ידוע, היא משפחה מוסיקאלית. רבי דוד ורדיגר הוא אביהם של מרדכי חיים ומנדי, וסבם של יידל, שרולי ומאיר. החבורה כבר הפיקה עשרות אלבומים כל אחד בנפרד, ועדיין היה חסר למשפחה משהו מיוחד, מאחד, משהו שייצג את המעבר בין הדורות. שנתיים לקח לסב לתכנן את המיזם, וכשזה יצא סופסוף, התוצאה מרטיטה.
משפחת ורדיגר מזמרת את כל זמירות שבת, לפי הסדר הכרונולוגי, במנגינות המוכרות והידועות. העיבוד מינימאלי, הליווי פשוט עד צנוע, ואפילו טון השירה נמוך כדי לאפשר לכל עם ישראל, ובעיקר לזייפנים שבו, לזמר יחד עם הדיסק. מדובר במחווה ראויה לציון, בתקופה שכמעט כל שיר שני מבוצע באורח כה בומבסטי עד שקשה לשיר אותו לבד בשולחן השבת. (שולחן שבת, כפי שיודע כל שומר מצוות, מוגבל בשימוש בתזמורת מלווה של 60 כלים ושמונה מנצחים + דגימות כלים אלקטרוניים, ולופים דיגיטאליים).
אגב לופים ואלקטרוניקה, הפשטות של העיבוד, כובשת. בהתאם לאופי הזמירות העתיקות-ותיקות, גם כלי הנגינה לא סובלים ממודרניות יתר: תופים צנועים, אקורדיון, חליל צד וזהו.
ואם כלי הנגינה מתלבשים אחד בשני, קולות בני המשפחה כאילו נוצקו בתוכנת קול משוכללת. חיים מתחיל, MBD ממשיך, רבי דוד לוקח ושרולי ממשיך משם. ההרמוניה של בני המשפחה מרשימה. גם יידל מפציע כאן, בהופעה שמזכירה את ימי הבחרות שלו. הקמבק מתברר, מתקבל בהיגיון רב, כשהמשפחה מגוננת מסביב. יידל אגב, עובד בימים אלה על אלבום חדש באולפן של משה מונה רוזנבלום.
רשימת השירים והזמירות מגוונת: שירים בלחנים חדשים לצד פיוטים ממש ממש עתיקים. עושה רושם שנעשה תחקיר לא קטן כדי לאסוף את כל הניגונים מכל התקופות, התוצאה משביעת רצון. השירה בקצב מהיר יחסית, אולי כדי לבדל את השירים מסתם שירים "ממוקצעים". במסגרת גזירות תקופתיות, הנחתתי על בני משפחתי הוראה חד משמעית, להאזין לדיסק בכל שישי לפחות פעמיים, בכך אני מכסה את הסיכון שהם לא יכירו מנגינות קלאסיות.
אחרי מנדי וולד באלבום החדש, הנה מתפתחת מגיפה בתחום האלבומים המגיעים מעבר לים. מעכשיו שימו לב, אתם לא רוכשים דיסק, אלא חוכרים אותו לעשרים שנה. זה אומר שאינכם הבעלים על החומרים ולכן לא תוכלו להעתיק אותו ללא רשות. חבורת ורדיגר מבטיחה שאם תחפצו להאריך את החכירה בתום עשרים השנה הראשונות, זה יתאפשר, וללא תשלום. כמה שהם נאיביים החבר'ה באמריקה.
הפצה: פילהרמונה
פינת משבית השמחה:
סתם, באמת סתם, קשה למצוא משהו "משבית" לומר, אבל כדי לא לקפח את מי שיש לו, הנה תהייה: אבל אם ניסיתם לדמות את שולחן השבת במינימאליות העיבודית המובנת, מה רע במחיאות הכפיים בשינוי של שבת?
הערות מתקבלות על הדעת, אפשר לשגר אל: kobi@a7.org