איפה השלום? היכן הביטחון?/ חיים יואבי רבינוביץ, תל-אביב
המועצה לשלום ולביטחון, בראשות דני רוטשילד, פרסמה השבוע מודעה גדולה ויקרה בעיתונות ובה תמיכה מלאה וגורפת, בתכנית המדינית של אהוד אולמרט, לפיה ישוחררו רוצחי יהודים עם דם על הידיים, יהודים יגורשו מבתיהם ויהפכו לפליטים וכו'.
במודעה, מציגה המועצה את עצמה כעמותה "מקצועית". כדאי לחזור לקרא את אחת מתוך המודעות הקודמות של אותם "מקצוענים", זו שפורסמה, לפני גירוש יהודי גוש קטיף, הריסת היישובים, שריפת בתי הכנסת ונטישת ציר פילדלפי. אז הם פרסמו מודעה גדולה (מעניין מי מימן) וכתבו שם, בין השאר, כדקלמן:
"ההתנתקות תאפשר הערכות לפעילות צבאית נכונה, כנגד טרור וירי קסמים ככל שנדרש. ההתנתקות תשפר את יכולת הפעולה, של כוחות הביטחון ותעניק לה לגיטימיות. היא תגרום לשינוי אסטרטגי ומדיני, ותפתח סיכוי להסדר". היום זה נשמע, ממש כמו פילטון טרגי–קומי.
מסתבר שהם לא למדו מאומה ולא שכחו דבר. הם מקובעים בדעתם, ואטומים לכל מה שמתרחש מסביב, הם לא שמעו ולא ראו את התוצאות הטריות של איוולתם. הם לא יתנו לעובדות לקלקל להם את התיאוריה השמאלנית.
אני קורא להם להפסיק לבזבז כספים על מודעות סרק. ללכת אל 1,500 המשפחות שנרצחו מאז הסכמי אוסלו ואל 160 המשפחות שנהרגו במלחמת לבנון השנייה, לבקש מהם סליחה ומחילה.
לחזור הביתה בשלום/ חנה מנדלמן, כפר חסידים
בעוד הציבור מחפש לקחים מן המלחמה האחרונה, קם לנו ארגן חדש ומסוכן של חיילים משוחררים, 'שוברים שתיקה'. הארגון מודאג מן הפגיעה "בחפים מפשע". כדי לפתור את הבעיה, פותח נשק שתפקידו להרתיע את המגנים בגופם על המחבלים החמושים. קוראים לזה "נשק אל-הרג" והוא כולל בעיקר כדורי גומי משופרים. בשירות חיילים נאורים.
והנה שוב יידרשו חיילנו ללכוד מחבלים המסתתרים אחרי אזרחים. אותה תרגולת של לחימה בשטח בנוי, כמו במלחמות הקודמות. החיילים שלנו ישמעו את בכי הילדים, יראו את הפנים המבוהלות. לרגע ונדמה כאילו כל הקרבה היא מעשה גבורה. נדמה שחיי החפים מפשע שווים כל סיכון. האומנם? אין יותר חף מפשע מחייל ישראלי הנוטל נשק ויוצא להגן על ארצו. מי שמסכן לוחם ישראלי, ומגן, מרצונו על בעל כורחו על מחבל, הוא פושע.
אין לנו הרבה זמן עד למלחמה הבאה. כעת, כאשר ניתן לבצע שיקול דעת מתוך רוגע. שבו עם החייל: הבן, החניך,או התלמיד שיתגייס בתקופה הקרובה, ושאלו אותו כעת: חייך או חיי מי ששייך לעם האויב? אולי, במלחמה הבאה, התשובה הנכונה תחזיר את החייל שלכם הביתה בשלום.
לא רה"מ שלי/ עמוס שריג, באר שבע
כאשר פרס היה ראש הממשלה, למרות היותו חולמני ולא מציאותי, עדיין ראיתי בו ראש הממשלה שלי. כאשר נתניהו היה ראש הממשלה, למרות היותו פנטזיונר וממציאן, עדיין ראיתי בו ראש הממשלה שלי. כאשר ברק היה ראש הממשלה, למרות היותו יהיר ושחצן, עדיין ראיתי בו ראש הממשלה שלי. כאשר שרון היה ראש הממשלה, למרות היותו מושחת וכוחני, עדיין ראיתי בו ראש הממשלה שלי.
אבל כיום, כשאהוד אולמרט יושב בלשכתו בירושלים, אני לא מצליח להפנים אל תוך מוחי עובדה פשוטה: אולמרט הוא ראש ממשלת ישראל, ולכן הוא גם ראש הממשלה שלי.
מדוע? האם מפני שבאיש הזה טמונות יחדיו כל התכונות השליליות של כל אחד מקודמיו במשרה, או בגלל שבחירתו לתפקיד הנכסף והקשה הייתה "תאונת דרכים לאומית"?
בדיחה שכזו (בתגובה ל'קורעים עיתונים', גיליון 218)/ יעקב ברזל, ירושלים
אורי אורבך ידוע ומפורסם בשנינותו. אבל את הבדיחה החזקה ביותו שלו הוא הפליט בראיון עימו, כשהוא מסביר (ברצינות) שהוא רשאי היום להתנצח עם הרבנים משום שחלק מהם הם בני גילו. הרי אני כבן שישים שנה ובדיחה כזו עוד לא שמעתי.
ללמוד מההיסטוריה/ משה בודק, חיפה
חרף העובדה שקיימת לכאורה 'רגיעה', ממשיכים הפלשתינים לשגר קסאמים, אמנם בכמות קטנה יותר, אך גם אחד או שניים ביום יכולים לגרום לאבידות בנפש.
וכיצד אנו מגיבים? למרות ששר הביטחון הורה לצה"ל לפגע במשגרים, החליט רה"מ לגלות איפוק ולהבליג.
ברצוני להזכיר לכולנו, בעיקר לצעירים בינינו, כי בפרעות שפרעו בנו הערבים בשנים 1936-39 הבלגנו. וכתמורה קיבלנו את הספר הלבן הבריטי, שהגביל עליית יהודים לארץ, מכירת קרקעות ליהודים ועוד גזירות שונות ומשונות.
האם לא למדנו מאז לקח? האם לא ברור שגם על הבלגה זו נשלם מחיר כבד? עוד לא הבנו שאצל שכנינו איפוק אינו כוח אלא חולשה?
צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות
הוא היה נותן בהם סימנים
שב"ס - שייתפס בני סלע.
החרדים: מסוכן לטוס באל על
יראת שמים.