למדת דיינות, הצטיינת, הוכחת יכולות, וכדי להתקבל לעבודה אתה רק צריך לחתום על התחייבות לעבור למקום שבו תכהן. לא תחתום? תחתום! דיינות הוא מסלול לימודים מפרך שבסופו לא מובטחת עבודה, מעבר לכך מדובר בשליחות מיוחדת, ואם זה התנאי... תעמוד בזה, לא? אז זהו, שלא. כל הדיינים חותמים לפני שהם מתמנים. חמישית מהם לא גרים היום במקום בו הם מכהנים.
רמון הציב אולטימטום
בישראל קיימות שלוש מערכות משפט מקבילות: אזרחית, שרעית ורבנית. בעוד שופטי שתי המערכות הראשונות אינם מחוייבים לגור במקום בו הם מכהנים, הדיינים הרבניים - כן.
התקנה המיוחדת קיימת למעלה מ-20 שנה, ומעולם לא שונתה אבל גם לא נאכפה. לפני שלוש שנים הועברה מערכת בתי הדין הרבניים לאחריות שר המשפטים ובמקביל, מונתה נציבת תלונות הציבור על השופטים. הנציבה, השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן, הפיקה דו"חות חמורים במיוחד על התנהלותם של הדיינים. היא מנתה איחורים, חיסורים והרכבים חסרים ותלתה חלק מהעובדות האלה במרחק הרב שבין מקום מגוריו של הדיין למקום עבודתו. אחוז גבוה מן הדיינים, אגב, משתמש בתחבורה ציבורית.
מעבר לכך, כתבה שטרסברג-כהן לפני שנה ורבע ש"ישנה חשיבות נורמטיבית ערכית ומוסרית ביישומה של התחייבות אותה נטל אדם על עצמו. לא כל שכן כאשר מדובר בדיין הנושא בתפקיד שיפוטי והעוסק מטבע הדברים ובתוקף מלאכתו, באכיפת התחייבויות על מתדיינים הבאים בפניו". בחוות דעת מיוחדת מציינת שטרסברג-כהן כי כבר לפני 22 שנה קיבלו דיינים התראות על כך שהם לא קיימו את התחייבויותיהם. 11 שנים מאוחר יותר הוזמנו חלק מן הדיינים להעיד בוועדות שונות והוזהרו כי אם לא יעברו דירה, יודחו מתפקידם. דבר לא בוצע בפועל. שטרסברג-כהן חילקה את הדיינים לקבוצות וקבעה כי מי שמכהן מעל 10 שנים ולא נמצאו ליקויים בעבודתו וכן לא העיד בוועדות ולא הוזהר לעבור דירה, לא יוכרח עתה לעבור דירה. דיינים שמכהנים פחות מ-10 שנים, או כאלה שהוזהרו או כאלה שנתגלו ליקויים בעבודתם, יוכרחו לעבור. מהנתונים שהציגה הנציבה עולה כי קרוב לחמישית מן הדיינים אינם גרים במקום כהונתם, על אף שהתחייבו לעשות כן. לפני מספר חודשים ולאחר שלא נעשה כמעט דבר בעניין, החליטו הנציבה ושר המשפטים שהגיע זמן אכיפה.
לפני כחצי שנה שלח שר המשפטים, חיים רמון, מכתבים ל-15 דיינים ובו אולטימטום: אם הדיין המכותב לא יעבור בתוך שלושה חודשים להתגורר במקום שבו הוא מכהן, הוא יועבר מתפקידו. עברו שלושה חודשים אבל אז החל משפטו של שר המשפטים. ממלא מקומו, מאיר שטרית, החליט להמליץ לוועדה למינוי דיינים להדיח את הדיינים שלא עברו דירה גם לאחר האזהרה של רמון, אולם אז פג תוקף מילוי המקום של שטרית.
"קודם כל יש שני סוגי דיינים", אומר הדיין מ' שמעדיף להישאר בעילום שם "יש כאלה שמתעסקים בכתיבת גיטין, ואין להם קשר לדיונים ולמקום מגורים. מעבר לכך, בשל העובדה שדיינים, מכוח עבודתם הם גם מנהיגי ציבור וגדולים בתורה, יש לשקול את ההשפעה שיש להם על הקהילה שלהם. הדיין במקום מגוריו, מחייה קהילה ומזכה את הרבים. מכאן הוא גם שואב כוח, וזה צריך להיות שיקול כשבאים להכריח דיין לעבור למקום שבו הוא עובד, כשתולשים אותו מהקהילה שלו, מחלישים אותו, ובכך מפסידים".
הדיין מ' לא תמיד התגורר במקום בו הוא מכהן והיום, הוא אומר, כשהוא אכן גר באותה עיר, הולכת ומצטמצמת האפשרות שלו להגיע לשמחות ולהתיידד עם בני קהילתו. הוא נזהר כדי שלא תהיה לו נגיעה אישית בבואם להתדיין בפניו.
טענה נוספת שהוא מעלה היא טענת המשפחה: דיין אינו חי בוואקום, אי אפשר לטלטל את משפחתו בכל עת לפי מקום העבודה שלו.
אבל הדיין חתם על כך שהוא מתחייב לגור במקום כהונתו ביום שבו הוא קיבל את המינוי.
"אז דיין חשב בהתחלה שהוא יעבור לגור במקום שבו הוא מכהן, אבל זה יכול להשתנות. חוץ מזה כשדיין מקבל על עצמו את התפקיד, הוא מקבל על עצמו הרבה דברים. הנושא של מקום המגורים הוא רק פרט קטן".
ובכלל, אומר הדיין מ', מדברים על איחורים אבל לא מדברים על התנאים הקשים שבהם עובדים הדיינים כמו מחסור במחשבים אישיים ובספריה, בעוזרים משפטיים ובמתמחים. לדיינים אין גם עובדות סוציאליות ומגשרים כמו שיש במערכת בתי הדין לענייני משפחה. "חוץ מזה איש לא מפרסם בציבור את הדברים החיוביים שאנחנו עושים, את הזמן שבו אנחנו משקיעים בשלום בית, את העבודה שאנחנו לוקחים הביתה כי אין ספריה ראויה. חשוב להגיע לדיון בזמן, אבל חשוב מזה שאני קם ומתפלל בנץ, מאריך בתפילתי כדי שלא אכשל בדין. אני מכין את עצמי רוחנית. אני לא אשב בדין אם ארגיש שאני לא מוכן עדיין. בכל לילה אני לא הולך לישון לפני 3 בבוקר, כי אני צריך לתת תשובה לפני בורא עולם ולא לפני הציבור. אני לא יכול לבוא לדיון לפני 9 בבוקר. אני מקדיש שיעור לעילוי נשמתו של קרוב שנפטר לא מזמן. מה, אני יכול לעזוב את אותו קרוב רק כדי לנהל דיון בבית הדין?".
הדיין מ' חושב שחשוב לא לאחר, אבל הציבור היה צריך לדרוש דברים אחרים, חשובים יותר כמו יראת שמיים, והתייחסות רצינית של דיינים ולא דברים שוליים כמו הפסקת האיחורים.
לא עומדים בשעות
הרב אלי בן דהן, מזכיר בתי הדין הרבניים, דווקא תומך בדרישה החד משמעית של הנציבה: "זו היא חובה ממדרגה ראשונה. הניסיון מראה שאם אדם מתחיל את הכהונה שלו עם הרבה מרץ, ברבות הזמן הוא מתקשה להגיע לבית הדין בגלל המרחק. הוא מתעכב, הוא מאחר, ואם הוא לא מרגיש טוב, הוא מעדיף שלא להגיע, כי הנסיעה מאוד ארוכה".
הרב בן דהן מסביר שאם דיין מתגורר בירושלים ומשמש בדין בחיפה, הוא מגיע לדיונים מותש ובסוף יום הדיונים הוא כבר ממהר לשוב לביתו, משום שלפניו נסיעה ארוכה. "דיין צריך להגיע לדיון מרוכז, חמוש בסבלנות ובלב פתוח כדי לשמוע את המתדיינים".
כשמעלים בפני הרב בן דהן את הטיעון כי דרישה לגור במקום הכהונה מהווה אפליה מול ציבור השופטים, משיב הרב כי השופטים בערכאות האזרחיות ממילא עוברים לגור במקום בו הם מכהנים או במקום מאוד סמוך לזה. הגורם שמונע מן הדיינים לעבור דירה קשור בדרך כלל לרצון שלהם לגדל את ילדיהם בסביבה דתית, מה שבדרך כלל לא קיים אצל השופטים האזרחיים. הרב בן דהן מציג נתונים חמורים מאלה של הנציבה ולפיהם מדובר בכ-40 אחוזים מכלל הדיינים שמתגוררים שלא במקום בו הם מכהנים. לדבריו, הרוב מתגוררים בבני ברק או בירושלים.
הטענות נוגעות בעיקר למוסר עבודה לקוי. מדוע אינכם מטפלים נקודתית בבעיה הזו?
"זה נכון, אבל קיימת בעיה. לדיינים, כמו לשופטים, אין שעון נוכחות, יש שעות עבודה שנקבעו לדיונים והם לא עומדים בהן. בואי ותראי מה קורה בבתי הדין ביום-יום".
יש להניח שהדיינים כועסים על העמדה הזו שלך.
"הם נורא כועסים, אבל הרב קוק אמר שהאמת היא לא פחדנית ולא ביישנית. כשאומרים את האמת זה לא נוח".
מבחינתו של הרב בן-דהן הנושא תקוע והעיניים נשואות אל יום שני י"א בטבת, אז ייגזר דינו של חיים רמון. כאשר זה יקרה, בין אם יזוכה רמון ובין אם יורשע, שר המשפטים יהיה בעל מינוי קבוע, ולא יחלק את זמנו בין החוץ והמשפטים. ענייני תקציב ישוחררו וגם נושא מקום מגוריהם של הדיינים ימשיך להתקדם.
ויש מי שפועל בנושא בשדה החקיקה. חבר הכנסת ניסים זאב מש"ס הגיש לפני חודשיים הצעת תיקון ל'חוק הדיינים' שכותרתו "איסור שלילת כשירות בשל מקום מגורים". ח"כ זאב מסביר בהצעתו כי ההתחייבות עליה מחוייבים הדיינים לחתום מהווה פגיעה "בחירותם ובכבודם בהתאם לעקרונות חוק היסוד בדבר כבוד האדם וחירותו". גם זאב מציין כי עדיף שדיין לא יתגורר במקום בו הוא מכהן, כדי ליצור ריחוק בינו ובין הציבור שאותו הוא אמור לדון.
"זו אפליה מול השופטים", אומר ח"כ זאב "אם יש בעיה עם דיין זה או אחר שמאחר, צריך לטפל בזה באופן רשמי. אבל לקבוע דרישות כאלה לכולם, זו אפליה".
ח"כ הרב זאב מספר כי הוא החל לעבוד על הנושא לפני שנה אולם אז הכשילה שרת המשפטים, ציפי לבני את היוזמה. כיום, בהיות ש"ס חלק מהקואליציה, הוא מבקש להציג זאת כדרישה. בשבוע הבא תועלה ההצעה להצבעה בקריאה ראשונה. לדבריו הוא עובד על החוק בשיתוף עם הרב הראשי שלמה עמאר ובתיאום עם הרב עובדיה יוסף.
להשוות את הדרישות
עדינה בר-שלום, אשתו של דיין בית הדין הגדול עזרא בר-שלום וביתו של הרב עובדיה יוסף, דווקא תומכת בדרישה שכל דיין יגור במקום בו הוא מכהן. על דייני בית הדין הגדול הכלל אמנם לא חל, "אבל כשבעלי שימש כדיין בתל אביב, גרנו בתל אביב", היא אומרת ומוסיפה כי אביה, הרב עובדיה יוסף תומך בדרישה הזאת.
ומה אומר על כך הרב עמאר, העומד בראש המערכת ומשמש כנשיא בית הדין הגדול? מלשכתו נמסר כי "הרב טוען כי הדרישה צריכה להיות שיוויונית לכל מערכות המשפט. צריכה להיות דרישה לכל השופטים שלא יגורו במרחק מסוים העולה על 60 קילומטר, כנהוג בכל משרדי הממשלה הרלוונטיים".