עכשיו משתמה פרשיית שוואקי 4, בתבוסתה של חברת ההפצה המגולפזת, אפשר לדבר על האלבום עצמו. מילה אחת למתעניינים בעניין, לפני שבועיים התפרסם צו מניעה של בית הדין של הרב קרליץ, שאסר לשווק בארץ את הדיסק החדש, בטענה שההפצה הובטחה לחברה אחת ונמסרה בסוף לאחרת. אולם בינתיים בית הדין התכנס, שמע את הצדדים ואישר להמשיך בשיווק כפי שתוכנן. העיכוב בהפצת הדיסק בארץ גרם לשבירת שיאי ציפייה של קהל המאזינים, שזה טוב, אבל מי שהשיג את הדיסק לבסוף, לא התעלף מהבשורה המוסיקאלית.

חשוב לציין, יעקב שוואקי הוא אחד המקצוענים מבין יוצרי המוסיקה החסידית בעולם. הבחור הפקיד את הניהול המוסיקאלי בידי יוחי בריקסמן, והאחרון עושה עבודה מצוינת: בחירת השירים מעניינת, העיבודים משובחים, והאלבום מספק כמעט שעה של נחת רוח ואוזן. ואולם, אחרי שלושה 'אלבומי שוואקי' ועוד שלושה אלבומי אוספים והופעות חיות, נדמה שמה שהיה הוא שיהיה. הצמד שוואקי ובריקסמן, מייצרים להיטי נוסחה שכוחם בלהיטותם. וכך אם באלבומים הקודמים יש שיר אחד שקט, אחד איטי לחתונות, אחד מזרחי, ושלושה קצביים, הרי שגם באלבום הרביעי, הנוכחי, המתכון זהה. לא מדובר בסבל, במיוחד למי שאוהב את קולו הערב מאוד של הזמר הצעיר, ועדיין היעדר החדשנות, טיפל'ה משעמם.

אחרי זילוף הדברים הצוננים קמעה, הנה מה שיש לנו לומר על הרצועות: הרצועה הראשונה, "ברשות", הולכת להיות ובצדק, הדבר הבא בשמחות. ההקדמה לזימון, אני מוכן להתערב, תהיה מעתה מוזיקאלית ומרגשת, פשוטה ונעימותה תביא אותה גם לסופי הסעודות הביתיות, כאמור לחן חמוד ולא שגרתי.

הלהיט הקצבי הראשון באלבום הוא 'לשם שמים', שיר הנושא של הדיסק, הוא כל מה ששיר חסידי קצבי צריך להיות. הוא מתגלגל, הוא מלודי, מעובד טוב, וחסידי מהדור החדש.

הקטע הרביעי, רועש למדי, ומפתיע במיותרותו. שיר חסידי מהדור הקודם, תחילתו אידיש, וישמש מן הסתם לאירועים בחצרות חסידיות. לעומתו, הרצועה השביעית, גם היא באידיש, מדליקה. שיר מקורי 'טאטע', שמגיע אולי כתגובה ל'Father' של אברהם פריד, מרגש, סוחף, ונתקע מהר מאוד בתאי המוח המתאימים. הרצועה הזאת קיבלה גרסה נוספת, באנגלית, ועכשיו הקונטרה לפריד נראית מוחשית למדי.

רצועה אחת קודם, 'הלא ידעת', היא תשובת המשקל של האינטגרציה. מילים לא מוכרות יחסית בשדה הזמר החסידי, לחן מזרחי, וסלסולים של חאלבי אמיתי. מרקיד ומקפיץ (ריקודי הורה, כן?)

לסיכום, אלבום מצוין אבל נורא דומה לשאר האלבומים של שוואקי.

פינת משבית השמחה:



עיצוב העטיפה מעניין. ניכר שנעשה מאמץ 'לא להיות דומה', אבל עניין המספור של האלבום מבלבל אותנו ההדיוטות. עד היום יצאו שבעה אלבומים לבחור, והעטיפה החדשה מבשרת שמדובר ב"שוואקי 4". לאן אם כן, נעלמו עוד שלושה? התשובה פשוטה כמובן, הארבעה הם אלבומים מלאים משירים מקוריים, והאחרים לא, אבל אם כך, כיצד יעדכנו המעריצים את הרשימות על המדפים?

הערות, הזמנות לדין תורה וצווי מניעה חדשים, ניתן לשגר אל: kobi@a7.org