סגן ניצב אפרים ארליך (קְרֶמְשְׁנִיט) יכול לנשום לרווחה. אילנה דיין מעידה כי כל אשר סיפר לה ארליך, לפני התחקיר והשידור של 'עובדה', מצוי במסקנות ועדת זיילר. דיין הייתה האחרונה אליה פנה ארליך. לפני כן פנה לכל מי שיכול היה בתוך המערכת, לרבות המחלקה לחקירות שוטרים. איש לא שעה לו, והוא נתפש כמטריד מנוחה לשווא. שוטר רוצח ונרצח בעצמו, מפקד המחוז ממנה כמפקד ליחידה המרכזית שוטר חשוד בפלילים ובקשר עם עבריינים, אפילו מח"ש מנערת חוצנה ופוטרת מאחריות את כל המעורבים. רק שוטר אחד, אפרים ארליך, מתעקש ואינו מוותר. עד שקמה הוועדה בעקבות התכנית 'עובדה'.
בבית הכנסת השכונתי ברחובות בו מתפלל ארליך, כיבדו אותו ב'מפטיר' יום לפני פרסום מסקנותיה של ועדת זיילר, וכל המתפללים איחלו לו שצדקתו תצא לאור. על אף ידיעתו את האמת בה דבק מלכתחילה מול כל צמרת המשטרה, תוך לקיחת סיכון אישי, ניכרו על פניו אותות של מתח רב, שהרי הפנה אצבע מאשימה נגד אלה שבסמכותם לעכב את קידומו. אלא שכל השיקולים האחרים נידחו מפני יושרו והגינותו. איך אפשר להשתייך לארגון שהסיאוב והרקב אחזו בו בכל חלקה טובה?
רבות דובר ונכתב אודות המחיר הכבד אותו משלם עובד הנאמן למצפונו ועוצר מהלכים קלוקלים נגד דעת הממונים עליו. בדרך כלל רואים בו 'מלשין', מתרחקים ממנו, ובמקרים לא מעטים הוא מפוטר מהעבודה. אצל ארליך זה אחרת – כל השוטרים מדרגתו ומטה מעריצים אותו וּמעריכים את מקצועיותו, וכל צמרת הפיקוד חוששת מפניו. עובדה, רעידת האדמה שחוללה ועדת זיילר מקורה באיש הזה, משום שהוא פשוט שוטר, במובן הכי חיובי שאפשר.
מעניין יהיה לעקוב ולראות מה ייעשה לאיש שהשקיע עמל רב בהשבת כבודה של המשטרה. כיצד יתוגמל שוטר וקצין שמעשיו הם דוגמה וּמופת. האם ייענש על כי קטע קריירה של קצינים בכירים שנשלחו הביתה מושפלים, ואולי גם מצפה להם חקירה פלילית? אפרים ארליך הפגין אומץ לב בלתי רגיל במהלך כל הפרשה וסיכן את פרנסתו, רק בשביל לבער את הרע במשטרת-ישראל. שום רווח אישי לא צמח לו, ומי שהאמת והצדק במדינה הזאת יקרים לו – חייב לו תודה.