שיא האושר
"אני מאושרת", הכריזה השבוע דורית קראדי, "הוא חזר אלי ולילדים". בהנחה שהיא דוברת אמת, אפשר לקבוע שתשס"ז היא שנה עתירת אושר להרבה נשות אח"מים בישראל.
זיכוי מחמת המנדט
בדיוק לפני שנתיים שמתי נפשי בכפי ושאלתי את אריאל שרון אם נכונה השמועה שהיוזמה למנות את משה קראדי למפכ"ל יצאה מחוות השקמים. "זה לא יצא ממני", הכחיש שרון, "לא יצא מאף אחד מבני משפחתי, שהיום יש מגמה לייחס לה כל דבר. הדבר היה ביוזמתו של השר לביטחון הפנים, ואני חושב שזה היה מינוי ראוי".
ובכן, דו"ח זיילר קבע השבוע שזה לא היה מינוי ראוי. בכל זאת, קראדי ושארית הפליטה של מקורבי שרון מצאו ניחומים בקביעת הוועדה, כי "לא הובאה בפנינו אף עובדה אחת על זיקה פוליטית שעמדה ביסוד המינויים". פרשני משפט מיהרו להעניק לקביעה הזאת תוקף של זיכוי גמור. אבל מי שיטרח לעיין בדו"ח עצמו יגלה שהפרשנות הזאת לא מדויקת. למעשה, הוועדה מודה שהיא בכלל לא חקרה את החשד הזה, מפני שהוא לא נכלל במפורש בכתב המינוי שלה. בעמ' 143 לדו"ח כתוב: "מעל חלק מדיוני הוועדה ריחף צל פוליטי. היו עדויות וראיות שביקשו לייחס מניעים פוליטיים לחלק מהפעולות שנבדקו על ידינו. מדובר בעיקר במניעים למינויו כמפכ"ל של רב-ניצב משה קראדי, ולמינויו של ניצב-משנה יורם לוי למפקד ימ"ר דרום... היו אלינו פניות מרומזות ואחרות שהציעו לנו לחקור נושא זה, ואולם אנו החלטנו שלא לעשות כן".
קראדי ולוי הצהירו בוועדה שאין להם שום הכרות עם עמרי שרון, והוועדה הניחה כי איש מהם לא "יסתכן בעדות כזו אם היא בלתי נכונה, לנוכח פרסומה ברבים". לעומתם העיד אריאל בן אור, אחיו של השוטר הרוצח-נרצח צחי בן אור, כי המינוי של קראדי נסגר בשיחה בין צחי הנגבי לעמרי שרון במסעדה באשדוד. בעדותו ב-22.1.06 הוא טען שעדותו זו מסתמכת על קצין בכיר במשטרה, אבל סירב לחשוף את זהותו. חברי הוועדה החליטו שאי אפשר לעשות כלום עם עדות בעייתית שכזאת. יחסית למנדט שניתן להם הם כבר עשו די והותר.
קול ישראל, כל החדשות
קוראים חביבים, במסגרת החוג המזדמן שלנו ללימודי תקשורת ולספרות השוואתית ננתח היום בקצרה ידיעה לא מרעישה ששודרה בצהרי יום ו' שעבר ברשת ב'. אמנם גלומים בה כמה רכיבים מרתקים, אבל העורכים הצניעו אותם בחסות ניסוח מרוכך: "ליד הכפר בלעין שממערב לרמאללה נפצעו קל חייל ושלושה מפגינים ישראלים בעימותים סמוך לגדר ההפרדה. כמאה ישראלים – פלשתינים ופעילים מחוץ לארץ – הפגינו נגד הגדר, וצה"ל הכריז על המקום שטח צבאי סגור. החיילים ירו רימוני גז אל מיידי אבנים. כתבנו גיא קוטב מוסר כי הפצועים קיבלו טיפול בשטח".
ובכן, מה הבעיה כאן? הסלחנות הלשונית המופלגת כלפי פורעי חוק, סלחנות ייחודית לפורעים שמאלנים, אשר עושים יד אחת עם האויב הפלשתיני ומדי יום ו' סוקלים באבנים את חיילינו. בעבר הלא רחוק הם אפילו הוציאו עין לחייל, אבל בקול ישראל ממשיכים להעניק להם את הכינוי האוורירי "מפגינים" או "ישראלים". אין בידיעה אזכור כלשהו של השמאל, פן תדבק בו, חלילה, תווית של אלימות או של קיצוניות. לרגע נדמה כי מדובר בכלל בהפגנה של שוחרי איכות סביבה או סתם אזרחים שהגדר מעכירה את חייהם. אמנם הפעם ויתרו העורכים על תיאור המתפרעים כ"פעילי שלום", אך התואר "ישראלים" לא פחות ערמומי וחצוף מפני שהוא מעניק דימוי קונצנזוסאלי לקבוצה שאין קיצונית ממנה.
אמות הספים הרדיופוניות ירעדו אם אנשי ימין ("ימין קיצוני", כמובן) יתקפו חיילים מדי יום שישי בצהרים, אבל האנרכיסטים נגד הגדר מצליחים להישאר "ישראלים". מעשי התקיפה שלהם ליד בילעין נעטפים באיצטלת "עימותים", שזאת מלה בעלת משמעות סימטרית. היא לא מגלה מי יזם את העימות ומי תקף ראשון. גם השימוש במלה "פצועים" בסוף הידיעה, אשר מאחדת את פצועי שני הצדדים, נועד לשדר שאין טובים ורעים בסיפור הזה. קול ישראל מהאו"ם.
אם מישהו עדיין לא השתכנע כי אופן הניסוח של הידיעה הנ"ל בעייתי ומוטה, אנא יעיין כאן בתמליל הידיעה ששודרה ביום שני השבוע במהדורת 11.00 של קול ישראל. גם היא עוסקת בהתנגשות בין חיילים לאזרחים מעבר לקו הירוק, ואפילו הכתב אותו כתב, אבל האבחנה בין הטובים לרעים חדה ומדויקת. אין בה "ישראלים", אין "מפגינים", אין "פעילים" ובעיקר אין שום ניסיון להלבין חטאים: "בחברון התעמתו מתנחלים עם שוטרים שעשו סריקות באזור השוק. המשטרה עצרה מתנחל שנכנס למבנה של פלשתיני ומתנחלת נעצרה בחשד שתקפה שוטרים. כתבנו גיא קוטב מוסר שהשוטרים הוזעקו למקום בעקבות תלונה של פלשתינים על פלישה של מתנחלים לחנויות שלהם בשוק הסיטונאי".
אגב, תושבי חברון היהודים הסבירו כי הבית ה"פלשתיני" שאליו פלשו הוא בבעלות יהודית בכלל, אבל להסבר הזה אין זכר בידיעה. הם תוארו כ"פולשים", ודי. לעומתם, המניע של אנשי השמאל בבלעין סוקר בבהירות בידיעה עליהם ("הפגינו נגד הגדר"). מי שעוקב אחרי שידורי קול ישראל בדור האחרון יודע שלא מדובר באפליה חד פעמית. ההשוואה הנודניקית שעשינו כאן בין שתי הידיעות היא לא היטפלות לקוריוז אלא הצבעה על שיטה.
ראשומון
תחילת ינואר 2005. בפגישה עם חיילים בשומרון משתלח ראש הממשלה, אריאל שרון, במתנחלים. הוא מדבר על "אישה שסטרה על לחיו של אחד הקצינים, והוא, בחור מנומס, שתק כשהיא חבטה בו". ממלא מקומו, אהוד אולמרט, אומר באותו עניין ש"צריך לקצוץ ידי מתנחלים שיפגעו בחיילים".
6.1.05 כותרת בעיתון 'ידיעות אחרונות': "האישה שסטרה – דניאלה וייס". בכותרת המשנה נכתב: "מדובר צה"ל נמסר כי מדובר במקרה מלפני שנה וחצי והקצין הגיש נגד וייס תלונה במשטרה".
15.12.05 וייס מגישה תביעת נזיקין על הוצאת דיבה נגד דוברת צה"ל רות ירון ונגד 'ידיעות אחרונות'. היא טוענת שלא היו דברים מעולם.
8.2.07 מושג הסדר פשרה. רות ירון מודה למעשה כי שגתה כאשר אישרה לכתב 'ידיעות' כאילו דניאלה וייס סטרה לקצין צה"ל. "עובדה כזו אינה נכונה", מצהירה ירון. וייס מושכת את התביעה. 'ידיעות', מצדו, מתחייב לדווח לקוראיו על ההסדר שאליו הגיעו הצדדים.
19.2.07 כותרת ב'ידיעות אחרונות': "נמחקה תביעת המתנחלת נגד דוברת צה"ל". קוראים שלא טורחים לקרוא את האותיות הקטנות מתחת, מתרשמים שהדוברת ניצחה. הודאת רות ירון שלא היתה שום סטירה אינה מאוזכרת. סוטר מי שסוטר אחרון.
כרוניקה
חבר הכנסת לשעבר, עפר חוגי, נשלח השבוע לשנתיים מאסר ואף אחד לא התרגש. עוד ח"כ מש"ס הולך לכלא, אז מה?
"אני מאושרת", הכריזה השבוע דורית קראדי, "הוא חזר אלי ולילדים". בהנחה שהיא דוברת אמת, אפשר לקבוע שתשס"ז היא שנה עתירת אושר להרבה נשות אח"מים בישראל.
זיכוי מחמת המנדט
בדיוק לפני שנתיים שמתי נפשי בכפי ושאלתי את אריאל שרון אם נכונה השמועה שהיוזמה למנות את משה קראדי למפכ"ל יצאה מחוות השקמים. "זה לא יצא ממני", הכחיש שרון, "לא יצא מאף אחד מבני משפחתי, שהיום יש מגמה לייחס לה כל דבר. הדבר היה ביוזמתו של השר לביטחון הפנים, ואני חושב שזה היה מינוי ראוי".
ובכן, דו"ח זיילר קבע השבוע שזה לא היה מינוי ראוי. בכל זאת, קראדי ושארית הפליטה של מקורבי שרון מצאו ניחומים בקביעת הוועדה, כי "לא הובאה בפנינו אף עובדה אחת על זיקה פוליטית שעמדה ביסוד המינויים". פרשני משפט מיהרו להעניק לקביעה הזאת תוקף של זיכוי גמור. אבל מי שיטרח לעיין בדו"ח עצמו יגלה שהפרשנות הזאת לא מדויקת. למעשה, הוועדה מודה שהיא בכלל לא חקרה את החשד הזה, מפני שהוא לא נכלל במפורש בכתב המינוי שלה. בעמ' 143 לדו"ח כתוב: "מעל חלק מדיוני הוועדה ריחף צל פוליטי. היו עדויות וראיות שביקשו לייחס מניעים פוליטיים לחלק מהפעולות שנבדקו על ידינו. מדובר בעיקר במניעים למינויו כמפכ"ל של רב-ניצב משה קראדי, ולמינויו של ניצב-משנה יורם לוי למפקד ימ"ר דרום... היו אלינו פניות מרומזות ואחרות שהציעו לנו לחקור נושא זה, ואולם אנו החלטנו שלא לעשות כן".
קראדי ולוי הצהירו בוועדה שאין להם שום הכרות עם עמרי שרון, והוועדה הניחה כי איש מהם לא "יסתכן בעדות כזו אם היא בלתי נכונה, לנוכח פרסומה ברבים". לעומתם העיד אריאל בן אור, אחיו של השוטר הרוצח-נרצח צחי בן אור, כי המינוי של קראדי נסגר בשיחה בין צחי הנגבי לעמרי שרון במסעדה באשדוד. בעדותו ב-22.1.06 הוא טען שעדותו זו מסתמכת על קצין בכיר במשטרה, אבל סירב לחשוף את זהותו. חברי הוועדה החליטו שאי אפשר לעשות כלום עם עדות בעייתית שכזאת. יחסית למנדט שניתן להם הם כבר עשו די והותר.
קול ישראל, כל החדשות
קוראים חביבים, במסגרת החוג המזדמן שלנו ללימודי תקשורת ולספרות השוואתית ננתח היום בקצרה ידיעה לא מרעישה ששודרה בצהרי יום ו' שעבר ברשת ב'. אמנם גלומים בה כמה רכיבים מרתקים, אבל העורכים הצניעו אותם בחסות ניסוח מרוכך: "ליד הכפר בלעין שממערב לרמאללה נפצעו קל חייל ושלושה מפגינים ישראלים בעימותים סמוך לגדר ההפרדה. כמאה ישראלים – פלשתינים ופעילים מחוץ לארץ – הפגינו נגד הגדר, וצה"ל הכריז על המקום שטח צבאי סגור. החיילים ירו רימוני גז אל מיידי אבנים. כתבנו גיא קוטב מוסר כי הפצועים קיבלו טיפול בשטח".
ובכן, מה הבעיה כאן? הסלחנות הלשונית המופלגת כלפי פורעי חוק, סלחנות ייחודית לפורעים שמאלנים, אשר עושים יד אחת עם האויב הפלשתיני ומדי יום ו' סוקלים באבנים את חיילינו. בעבר הלא רחוק הם אפילו הוציאו עין לחייל, אבל בקול ישראל ממשיכים להעניק להם את הכינוי האוורירי "מפגינים" או "ישראלים". אין בידיעה אזכור כלשהו של השמאל, פן תדבק בו, חלילה, תווית של אלימות או של קיצוניות. לרגע נדמה כי מדובר בכלל בהפגנה של שוחרי איכות סביבה או סתם אזרחים שהגדר מעכירה את חייהם. אמנם הפעם ויתרו העורכים על תיאור המתפרעים כ"פעילי שלום", אך התואר "ישראלים" לא פחות ערמומי וחצוף מפני שהוא מעניק דימוי קונצנזוסאלי לקבוצה שאין קיצונית ממנה.
אמות הספים הרדיופוניות ירעדו אם אנשי ימין ("ימין קיצוני", כמובן) יתקפו חיילים מדי יום שישי בצהרים, אבל האנרכיסטים נגד הגדר מצליחים להישאר "ישראלים". מעשי התקיפה שלהם ליד בילעין נעטפים באיצטלת "עימותים", שזאת מלה בעלת משמעות סימטרית. היא לא מגלה מי יזם את העימות ומי תקף ראשון. גם השימוש במלה "פצועים" בסוף הידיעה, אשר מאחדת את פצועי שני הצדדים, נועד לשדר שאין טובים ורעים בסיפור הזה. קול ישראל מהאו"ם.
אם מישהו עדיין לא השתכנע כי אופן הניסוח של הידיעה הנ"ל בעייתי ומוטה, אנא יעיין כאן בתמליל הידיעה ששודרה ביום שני השבוע במהדורת 11.00 של קול ישראל. גם היא עוסקת בהתנגשות בין חיילים לאזרחים מעבר לקו הירוק, ואפילו הכתב אותו כתב, אבל האבחנה בין הטובים לרעים חדה ומדויקת. אין בה "ישראלים", אין "מפגינים", אין "פעילים" ובעיקר אין שום ניסיון להלבין חטאים: "בחברון התעמתו מתנחלים עם שוטרים שעשו סריקות באזור השוק. המשטרה עצרה מתנחל שנכנס למבנה של פלשתיני ומתנחלת נעצרה בחשד שתקפה שוטרים. כתבנו גיא קוטב מוסר שהשוטרים הוזעקו למקום בעקבות תלונה של פלשתינים על פלישה של מתנחלים לחנויות שלהם בשוק הסיטונאי".
אגב, תושבי חברון היהודים הסבירו כי הבית ה"פלשתיני" שאליו פלשו הוא בבעלות יהודית בכלל, אבל להסבר הזה אין זכר בידיעה. הם תוארו כ"פולשים", ודי. לעומתם, המניע של אנשי השמאל בבלעין סוקר בבהירות בידיעה עליהם ("הפגינו נגד הגדר"). מי שעוקב אחרי שידורי קול ישראל בדור האחרון יודע שלא מדובר באפליה חד פעמית. ההשוואה הנודניקית שעשינו כאן בין שתי הידיעות היא לא היטפלות לקוריוז אלא הצבעה על שיטה.
ראשומון
תחילת ינואר 2005. בפגישה עם חיילים בשומרון משתלח ראש הממשלה, אריאל שרון, במתנחלים. הוא מדבר על "אישה שסטרה על לחיו של אחד הקצינים, והוא, בחור מנומס, שתק כשהיא חבטה בו". ממלא מקומו, אהוד אולמרט, אומר באותו עניין ש"צריך לקצוץ ידי מתנחלים שיפגעו בחיילים".
6.1.05 כותרת בעיתון 'ידיעות אחרונות': "האישה שסטרה – דניאלה וייס". בכותרת המשנה נכתב: "מדובר צה"ל נמסר כי מדובר במקרה מלפני שנה וחצי והקצין הגיש נגד וייס תלונה במשטרה".
15.12.05 וייס מגישה תביעת נזיקין על הוצאת דיבה נגד דוברת צה"ל רות ירון ונגד 'ידיעות אחרונות'. היא טוענת שלא היו דברים מעולם.
8.2.07 מושג הסדר פשרה. רות ירון מודה למעשה כי שגתה כאשר אישרה לכתב 'ידיעות' כאילו דניאלה וייס סטרה לקצין צה"ל. "עובדה כזו אינה נכונה", מצהירה ירון. וייס מושכת את התביעה. 'ידיעות', מצדו, מתחייב לדווח לקוראיו על ההסדר שאליו הגיעו הצדדים.
19.2.07 כותרת ב'ידיעות אחרונות': "נמחקה תביעת המתנחלת נגד דוברת צה"ל". קוראים שלא טורחים לקרוא את האותיות הקטנות מתחת, מתרשמים שהדוברת ניצחה. הודאת רות ירון שלא היתה שום סטירה אינה מאוזכרת. סוטר מי שסוטר אחרון.
כרוניקה
חבר הכנסת לשעבר, עפר חוגי, נשלח השבוע לשנתיים מאסר ואף אחד לא התרגש. עוד ח"כ מש"ס הולך לכלא, אז מה?