"אני מקווה שהפעם תוכל לשלם מזונות".
"מצטער, אבל צריך לדחות את זה בעוד חודש".
"אתה לא מתבייש?! אלה הילדים שלך...".
דודו הניח את השפופרת במשרדו. הוא אומנם התחזק לאחרונה באמונה, אבל מילותיה של גרושתו שברו אותו. הוא לא היה מסוגל עוד לעמוד בחרפה. רק לפני שנה היה מפיק ידוע ועשיר, אבל לאחר הפקת ענק כושלת פשט רגל. נושים מפוקפקים מיררו את חייו. כעת החל להרהר: איך אני נפרד מהעולם הזה?
ואז צלצל הטלפון. מי מתקשר ביום שישי?! הוא לא נהג לענות לטלפונים. הטלפון צלצל וצלצל, כאילו מישהו מעבר לקו זועק שיענה. הוא חשב: ארים את השפופרת ואשתוק. אם אשמע חבר – אדבר, ואם נושה – אטרוק.
כשהרים, שמע קול שבור: "שלום. אאא... אפשר לדבר עם דודו ברנע?".
לפי הטון הבין שלא מדובר בנושה: "שלום, מדבר דודו. מי זה?".
"אתה לא מכיר אותי. קוראים לי משה. התחתנתי עם נכה. נולדו לנו שלושה ילדים, ואחד מהם צריך לעבור ניתוח. פיטרו אותי מהעבודה לפני ארבעה חודשים. אולי אתה יכול לעזור במשהו?".
דודו לא החזיק מעמד. הוא רץ למשרדו, סגר את הדלת ופרץ בבכי. מעולם לא בכה כך. לאחר שהתפרק, החל לשאוג: "ריבונו של עולם, מה שעשית עכשיו! ביום הכי קשה שלי, לא נתת לי לזכות בפיס אלא שלחת לי את מויש'לה, והבאת לי, בתוך מצבי הנורא, מישהו שאני יכול לעזור לו, מישהו שמודה לי..."
"משה, סליחה – אבל למה אתה מצלצל אלי?".
"אתה מפורסם ומגלגל הרבה כסף...".
"שתהיה בריא! אתה מצלצל אלי בתקופה הכי גרועה בחיי. כעת היתה לי שיחה קשה עם גרושתי שכבר שבעה חודשים אני דוחה אותה בתשלום המזונות, ועם כל הרצון הטוב, איך אוכל לעזור לך?!".
"אני מבין, אבל אין לנו כסף לעשות את השבת...".
דודו הכניס באופן אינסטינקטיבי את ידו לכיס ומצא מאתיים שקל.
"משה, יש לי פה מאתיים שקל. זה לא יספיק לך אפילו לשבוע, אבל אני מאמין שתצליח לעבור את השבת בכבוד... בוא למשרד ואתן לך את הכסף. איפה אתה גר?".
"בפתח תקווה".
"קח אוטובוס ותגיע לכאן".
"אין לי חמישה שקלים...".
"קח מונית, אל תיבהל... תגיד לנהג שייקח אותך למשרד ושם ישלמו לו, ואדאג שגם יחזיר אותך".
"טוב, תודה רבה".
לאחר עשרים דקות נשמעה דפיקה בדלת. דודו ראה לפניו אדם כבן 35, מכווץ בתוך עצמו ומתבייש להסתכל בעיניו. ווסט הסתיר את קרעי חולצתו ובגדיו המלוכלכים הדיפו ריח. דודו שאל: " אתה משה?".
"כן".
"איך אתה מרגיש?".
"תודה לאל, הכל בסדר...".
כשמשה ענה חש דודו שמישהו הלם בפטיש בראשו. מי אומר 'תודה לאל, הכול בסדר'?! אחד שאין לו חמישה שקלים לקנות כרטיס לאוטובוס, ושלא החליף את בגדיו כמה שבועות...
דודו הביט בו בהערצה: "מויש'לה, אם הכל בסדר, בוא ונזיז את העניינים. איפה הנהג?".
"בחוץ".
"ניגש אליו".
דודו פנה לנהג: "הבאת את מויש'לה לכאן כמו נסיך, ותחזיר אותו כמו מלך!".
הנהג שיתף פעולה: "מה פתאום?! הבאתי אותו כמו מלך, ואחזיר אותו כמו קיסר!".
דודו פתח את הדלת ואמר: "יכנס כבודו!", משה דידה לתוך הטקסי. דודו העביר דרך החלון את הכסף מבלי שהנהג יבחין. אז אחז משה בידי דודו והחל במסכת ברכות מעומק ליבו. דודו הוצף בגל של חום ומלמל "אמן! תודה...", וחש שהוא נחנק מהתרגשות. הוא סימן לנהג שיתחיל לנסוע. משה המשיך: "...בליל שבת ליד השולחן, נזכור שבזכותך אנחנו...".
דודו לא החזיק מעמד. הוא רץ למשרדו, סגר את הדלת ופרץ בבכי. מעולם הוא לא בכה כך. לאחר שהתפרק, החל לשאוג: "ריבונו של עולם, מה שעשית עכשיו! ביום הכי קשה שלי, לא נתת לי לזכות בפיס אלא שלחת לי את מויש'לה והבאת לי, בתוך מצבי הנורא, מישהו שאני יכול לעזור לו, מישהו שמודה לי...".
הייתה זו פרשת תרומה. דודו הביט למעלה ואמר: "ניסית אותי היום במבחן התרומה, ועמדתי בו". לפתע חש מחוזק מאוד.
ביום ראשון הגיע למשרד ואמר למזכירתו: "תזמיני למשרד מחר את כל הנושים!".
"אבל איך תוכל?...".
"תזמיני אותם!".
למחרת התמלא המשרד בטיפוסים מפוקפקים, לבושי גופיות ומקועקעים.
דודו נכנס לחדר, הביט בכולם ואמר: "חברים. הזמנתי אתכם כדי להתנצל על כך שלא היה לי אומץ להתמודד עם המצב. כעת אני מבקש מכם פריסת תשלומים".
להפתעתו הנושים, שכה פחד מהם, ניגשו אליו ואמרו: "שמענו שהפסדת הכל... רק רצינו לדעת איך תרצה להחזיר. רוצה פריסה? אין בעיה! כמה זמן אתה צריך, שנה, שנה וחצי?".
מישהו צעק: "שנתיים... והריבית עלינו!".
דודו היה המום: "תודה רבה! אבל מדובר בהרבה כסף. אני מבקש שלוש שנים!".
"קיבלת".
לאחר זמן-מה קיבל דודו הצעה להפיק תוכנית שבועית בטלוויזיה, ובמקביל התחתן והקים בית יהודי נאמן. הכסף החל לזרום ותוך שלוש שנים קיבלו כל הנושים את כספם.
יצירת קשר לסיפור השגחה פרטית שחוויתם odedmiz@actcom.co.il