לא להאשים את יהודי חברון (בתגובה ל'מתנחלת לדוגמא', גיליון 230)/ לאה מורגנשטרן, ירושלים
עדי מינץ ממועצת יש"ע אמור להכיר את המצב הבלתי אפשרי שבו חיים יהודי חברון. הוא אמור לדעת שנגד היישוב היהודי בחברון מופעלים חוקים מיוחדים המפלים אותם לרעה בכל דבר. הוא אמור היה לדעת שלא רק הערבים מתנכלים ליהודים, אלא גם המשטרה. ערבים יכולים להתנכל פיזית או לבזות מינית נערות יהודיות בדרכן אל מערת המכפלה, ושום דבר לא יקרה. הערבי שנגדו הוגשה תלונה במשטרה בגין התנכלות כזאת תמיד יגיש תלונה נגדית - "זו הנערה שהתנכלה לי וביזתה אותי וכו'".
אין פלא איפא שבתנאים קיפוח שכאלה היהודים מרגישים שאין להם על מי להישען וממי לצפות ליחס הוגן וכי בלית ברירה עליהם להגן על עצמם.
ולעניין יפעת אלקובי (אישה מקסימה, מתוך היכרות אישית): מה היא בכלל עשתה? לשבחה ייאמר כי היא לא התנהגה באלימות. היא קראה לשכנתה הערבייה בשם גנאי. לא יותר.
חיי היהודים בחברון אינם דומים לחיים בישוב קהילתי ביש"ע. שם כל הסביבה זה "אנחנו" "שלנו". הרגשה של שלווה ונינוחות. עדי מינץ לא חי בתנאי לחץ ברומטרי כמו יהודי חברון. לחץ שנמשך מעלות השחר ועד עלות השחר הבא. כל יום כל הימים כל השנים. בלי הפוגה. איך הוא מסוגל להטיף למי מהם מוסר ולקרוא להם לנהוג באיפוק?
לכל רחוב יש שם (בתגובה ל'גאווה יהודית', גיליון 230)/ מיכאל בן חורין, נוב
אליקים העצני הינו יהודי יקר, דגול מרבבה ויריב אידיאולוגי נחוש ומובהק למשנתו של הרב כהנא הי"ד. ועם כל זאת, קרא ב'בשבע', בגדלות רוחו, להנציח את זכרו של הרב כהנא דרך קריאת אתרים על שמו.
ולשם השוואה: על שם יצחק רבין קרואים 520 אתרים-כפול מבן גוריון. ולהבדיל אלפי הבדלות, למה יגרע שמו של הרב כהנא?
ביו"ש יש למעלה ממאה יישובים קהילתיים, כן ירבו! ובהם אין עדיין שם לרחובות.
אין שום מניעה שאנו, באופן אישי לחלוטין, נקבע שמות לרחובות הללו. כך עשיתי במושב נוב, ולראיה מכתבים שמגיעים אלי, ממוסדות ציבוריים וממשלתיים בהם נקובה כתובתי: רח' הרב כהנא 18.
ביצהר שבשומרון גרות בנותי הנשואות: האחת היא חב"דניקית, שגרה ברחוב הרבי מלובביץ' 770; והשנייה גרה ברחוב 'גיבורי הגבעות 26 ' (ע"ש נתנאל עוזרי).
אין שום מניעה שכדרך זו יעשה בכל הישובים בהם חיים אנשי שלומנו. הדבר יכול להיעשות באופן פרטי לחלוטין, כדרך שעשתה עינת כהן בחברון, שקראה שם הרחוב הראשי בה היא גרה – רחוב דוד המלך (במקום רחוב השוהדא).
נתניה נגד רב הגירוש (בתגובה לידיעה במקבץ החדשות, גיליון 229)/ חנוך ובר, נתניה
כתושב נתניה מזה 22 שנה, מאז שעליתי ארצה, אני מרגיש באחרונה בושה ואכזבה גדולה מהתנהלות העיר.
זוהי התקופה שבה הקב"ה מעניש את מעורבי הגירוש הנורא. והנה, בלי חשבון נפש, מחליטה ראש עיריית נתניה להתגרות בקב"ה ולהביא אלינו לעיר את רב הגירוש - הרב הראשי לשעבר של צה"ל, זה שהכשיר את אותו פשע איום ונורא, בניגוד למורו ורבו.
אותו אדם שחפץ לכהן כרבנו, פסק למעשה שלכל מה שהממשלה פוסקת חייבים לציית. הממשלה היא בעיניו מעל הכל.
נתניה הינה עיר שנמנית עם המחנה הלאומי זה שנים רבות, וראש העיר שלה הינה חברת הליכוד. ולכן כל כך קשה לראות דווקא את נתניה מייבאת לתוכה את רב הגירוש.
ראש העירייה חייבת להתעשת ,להתעורר ולהתחזק ולצאת מן הדיבוק להפוך את נתניה לעיר מקלט.
חיבוק הדוב של השמאל/ שמריהו בקרמן, ירושלים
כמדומני שלא מאהבת מרדכי חתמו 30 אישים בולטים מהשמאל הישראלי על עצומה "להפסיק מיידית את ההזנחה של ציבור המפונים מגוש קטיף וצפון השומרון".
הם מרגישים שלא רחוק היום שממשלת אולמרט תרצה לפנות עוד יישובים למען מדינה פלשתינית. גם הגולן בסכנה אם ייחתם 'הסכם שלום' עם הסורים וכדי שכל זה יקרה צריך למצוא פתרון לכל מתנחל.
אם העצומה תעזור למגורשים לבנות את עתידם במהירות מה טוב, אבל אסור להירדם בשמירה.
צימוקים לשבת/ משה טאו רחובות
מפכ"ל חדש.
לשבח או לגנות?
קרית מלאכי.
ביתי הוא נבצרי.