שאלת השבוע: שרון, חלוץ, בשיא, קצב, קראדי – עונש משמיים על הגירוש או צירוף מקרים?
יש דין ויש דיין/ אורית שפיץ, מראשי מטה צפון
כשמשה רבנו שמע לעצת יתרו ולקח לו שרים שיעזרו לו, אומר רש"י בפרשת דברים על הפסוק: "ואקח את ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידעים ואתן אותם ראשים עליכם" (א', ט"ו) את הדברים האלה: "אבל נבונים לא מצאתי. ולא מצא אלא שלושה אנשים צדיקים חכמים וידועים". מציאת מנהיגים בעלי שיעור קומה, המסוגלים להנהיג את העם בחכמה ובתבונה, מתוך יראת שמים ושמירת חוקי התורה – איננה פשוטה.
לצערנו, העומדים בראש שלטונה של מדינת ישראל בימינו אינם מתאפיינים במידות אלו. בעיניהם, מדינת ישראל היא רכושם הפרטי, והם יכולים לנהוג בקיים בה ובאזרחיה על-פי דעתם וגחמותיהם. כשלמנהיג אין אלוקים שממנו הוא ירא ואין הוא יודע שלפניו עליו ליתן את הדין, ברור כי יסטה מן הדרך. ברור שהכבוד והשררה שלהם הגיע, השכרות מהכוח שצבר, תחושת "כוחי ועוצם ידי" האופפת אותו – כל אלה יובילוהו אל פי התהום.
אנו עומדים לפני ימי הפורים, והסתר הפנים הידוע המצוי במגילת אסתר. בימינו אנו עדים ל"ונהפוך הוא" משלנו: הסתר הפנים כיום איננו מצד הבורא, אלא דווקא מצד ברואיו. למרבה הפלא, עובדות שנמסרו, תרחישים שתוארו, אמיתות שנאמרו – כל אלה הופכים למציאות ברורה כל-כך, ובכל זאת ישנם אנשים שלא רואים את הקשר בין הדברים. בעיניהם אין כאן אלא צירוף מקרים. אין בהם היכולת להתמודד עם האמת הבהירה הנשקפת במראה המוצבת מול עיניהם.
ואלה שאטמו את ליבם, שפשעו מול העם שבחר בהם להנהיגם, שלא היתה בהם אותה מידת הרחמים המאפיינת את הלב היהודי – הם אלה שקיבלו ועוד יקבלו את עונשם, בזה אחר זה. איש מהם לא יֵצא נקי. יש דין ויש דיין, והוא היושב במרומים.
הריקבון היה חייב להתפוצץ/ הרב אביה הכהן, ר"מ בישיבת הקיבוץ הדתי עין צורים
כמה נקודות בעניין זה:
א. השמחה על התמוטטות הנהגת המדינה היא שמחה איוולת כי "אין לנו ארץ אחרת" וזוהי מדינתנו.
ב. נפלאות דרכי ה'. עלינו להתבונן בדרכי האדם ועל כך נאמר "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל".
תקופת ההתנתקות הייתה תקופת ליקוי מאורות. ראש הממשלה שיחק בלהבות, התריס והסית, ולפתע דיבר דברי אהבה. חבר יועציו ערכו מלחמת תקשורת נגד רודפי הכסף מגוש קטיף, גם בתחילה כשסכומי הפיצוי היו בדיחה עצובה. גם כלי התקשורת השמיעו סיסמה שקרית "יש פתרון לכל מתיישב". חשוב להדגיש שאין מדובר פה על כסף, אלא על חוסר יחס של קדושה בנוגע לזיקה שבין אדם לאדמה.
גם בימי הפינוי ראש הממשלה לא התעלה ולא דיבר דברי גדולה אל העם. החשש המקנן בלב, והוא אף בר יסוד, הוא שהיו לראש הממשלה מחשבות זרות על תיקי חקירה שייעלמו וייגנזו ועל כן הרס את המדינה. התקשורת שנלחמה בנתניהו על זוטות גוננה על שרון בעניינים חמורים, ומעשים תמוהים כגון פיטורי יעלון והחלפתו בחלוץ הנוח העלו ריח עז של ריקבון בלי שהתקשורת תפצה פה ותצפצף. הריקבון שהצטבר התפוצץ כי כך דרכו של ריקבון. אמנם ספק אם נשיא המדינה היה צריך לצאת כנגד ההתנתקות, אך מדוע לא נלחם כארי על העוולות ועל מלחמת התקשורת במתנחלים? הנשיא שישב ספון בביתו גורש מביתו.
ג. מדינת ישראל צריכה לעשות חשבון נפש וגם ראשי הימין צריכים לעשות כן. בעיתונות הימנית היו משפטי שטנה ושנאה – ראו את הציטוטים בחוברת של הרב אלי סדן. תלמידים שלי ששרתו בחברון סיפרו סיפורים על קללות וסירוב לתת שתייה לחיילים ועוד, במיוחד בתקופת ההתנתקות. תלמידות שלי שהיו בהתנתקות חזרו פגועות נפש. הן נפגעו מהקולקטיב הדתי. תלמידה שלי שביקשה שלא לפנות ועמדה בפינת רחוב בנווה דקלים חטפה קללות שהקלה שבהם הייתה "נאצית". בבית הכנסת ביישוב של אותה בחורה נשים הפנו לה עורף. מכוניות עצרו ליד חיילים שמשרתים באזור גוש עציון ואמרו להם שלא ייקחו אותם כי הם חיילים. אני מחכה לרגע של אמת של תשובת המקללים והבוזים. למען הסר ספק, לא מדובר כאן על אנשי גוש קטיף עצמם. להם אפשר לסלוח.
ד. כמי שחרד להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, אינני מצליח למצוא דרך אחרת מלבד חלוקת הארץ.
הארץ תובעת את עלבונה/ הרב יוסף אלנקווה, לשעבר הרב האזורי של מועצת חוף עזה
מי שטחו עיניו מראות, יאמר כי מקרה קרה בעולם והיה זה אך צירוף מקרים, שאין קשר בין הדברים וכי אין יד מכוונת כאשר נופלים ונשברים, בזה אחר זה, ערכים ויסודות ומנהיגים. מי שאומר זאת אינו רואה נכוחה.
אנו רואים כי משהו יסודי ומיוחד קורה כאן. רואים שארץ ישראל אינה שותקת, והיא תובעת את עלבונה. הארץ התביישה והרכינה פנים, כאשר ראתה איך בטירוף בלתי מוסבר ובלתי הגיוני אצו-רצו ושעטו מנהיגים פוליטיים לאובדהּ במו ידיהם ולתיתהּ לעם נוכרי. והכול מבלי הסבר ופשר, בלי היגיון. סתם מתנת חינם לרוצחים ושפלים. האדמה הזדעזעה בראותה איך בניה ובוניה קמו והרסוהּ במו ידיה. היא לא האמינה כשראתה את עטורי המדים הססגוניים מכאן ומשם עוקרים נטוע.
זעקת האדמה עלתה לשמים, ודברי הרב חרל'פ לפני שנים רבות התקיימו במלואם. כל יד אשר נגעה בארץ לא נשארה בתומתה.
אמנם אנו לא עמדנו בסוד בית דין של מעלה, ואיננו יודעים מה כתוב בפנקסו של כל אחד ואחד, אבל קריסת המנהיגים והמערכות השלטוניות מעידה כמאה עדים, שארץ ישראל תובעת את עלבונה ושדברי הארץ נשמעים בשמים.
קריסת ערכי הציונות המוצאת את ביטויה בנפילת ההנהגה, אינה נקמה על עוול שנעשה. הארץ אינה מוכנה שאלו יהיו מנהיגיה ושההגה יהיה מסור בידי אנשים שבעיצומה של מלחמה בלבנון – מלחמה שנולדה בחטא העקירה הבוגדנית של נחלת חבל עזה – הצהירו שימשיכו לתת חלקים מארץ ישראל.
לצערנו הבגידה עודנה נמשכת. אוי לה לממשלה שמזמינה את הפחה התורכי להשגיח על בניית הר הבית.
שבירת הכלים, קריסת המערכות ונפילת ההנהגה שאך נמצאת בתחילת דרכה – כל אלה נועדו להצמיח כלים חדשים ואיתנים להנהגת עם ישראל. העם ראוי וזכאי להנהגה נבונה שערכי הקודש בראש מעייניה.
יקום מהר דור חי של הנהגה אמונית, תורנית וערכית לאומה הטהורה במלוא מרחבי הארץ הקדושה.
פשע שהקב"ה לא יכול לסלוח עליו/ יגאל קירשנזפט, ממגורשי נווה דקלים, מנהל בית חב"ד באתר ניצן
אין כאן בכלל שאלה. על עובדות לא מתווכחים ושלוש פעמים זו חזקה. אופן "הורדת הראשים" מלמדנו על המידה כנגד מידה שהקב"ה מענישם.
מדהים להשוות את נאום קצב לדברים ששמענו ממנו בביקורו בגוש קטיף לפני הגירוש. שמענו מפיו שיעור נלהב באזרחות ודמוקרטיה בעניין הציות לחוק: "...ואם ממשלה ריבונית החליטה – צריך לקום ולעזוב", כך אמר.
יום לפני הגירוש מנווה דקלים הגיע חברי משה קראדי, מפכ"ל המשטרה, לבקר אותע בבית שלי. על אף מחאות שכניי, עדיין הייתה בלבי מחשבה שאולי ישנו אחוז אחד שהוא יתעורר לתשובה וימנע מלהשתתף בפשע. דיברתי עמו כשעה וחצי אמרתי לו שיש קונה עולמו בשעה אחת וזוהי שעתו. אמרתי לו שמשתמשים בו כדי להציל את שרון ואח"כ יזרקו אותו. קראדי דקלם את הסיסמאות שבהן שטפו את מוחו: "יש ממשלה ריבונית, יש כנסת, יש חוק. הרוב החליט, אין מה לעשות".
האם מישהו חושב שהקב"ה יכול לסלוח על פשע הגירוש, פשע שנעשה כלפי ציבור קדוש ובעל מסירות נפש שכזו? האם יש מחילה על הריסת בתי כנסת, תלמודי תורה וחילול קברי קדושים? כלום יש מחילה על שבעמונה ריצצו את הגולגולות של נערים ונערות שלא טעמו טעם חטא?
אל לנו לשבת ספונים בביתנו, למי שיש, ולשמוח שהנה משנכנס אדר מרבין בשמחה. אנו צריכים להתחיל לעבוד ולפעול. הקב"ה מפנה עבורנו את הבמה ועלינו לתפוס את ההנהגה. "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה." הפעם לא מסתפקים בסרט כתום ובדגלים, אלא יש ללכת על כל הקופה: לא פחות מבניית בית המקדש וביאת המשיח.
כשם שעל כל צלחת, בכל רחבי ישראל, מונחים הירקות בלי התולעים שלנו, כך צריך לדאוג שכל אחינו, כולל החרדים שהפקירו אותנו תמורת שלמונים, יבואו אתנו למהפכה הגאולה האמונית הכתומה. העם מחכה לנו, ובידינו הכוח להביא את הגאולה. צאו מהבית, קומו מהכיסא, וקידמה לעבודה: להבאת הגאולה.
תוצאה טבעית של תהליך הגירוש/ ערן שטרנברג, לשעבר דובר המוא"ז חוף עזה
השאלה בעצם מקפלת בתוכה הנחת יסוד שהמציאות חייבת להתמקם באחד משני הקטבים הללו ולכך איני מסכים. אומר מייד שחלילה מלהוציא את הקב"ה מן המשוואה שהרי "מלוא כל הארץ כבודו". אך אם הכוונה בביטוי "עונש משמיים" היא למישור העל-טבעי במובן המקובל, הרי שאני נוטה שלא לקבל זאת. ראשית מפני שאסור לאיש לנהל את פנקסי החשבונות של הקב"ה, ובנוסף, גם בקרב העקורים ישנם כאלו שבעקבות הגירוש הידרדרו בבריאותם, במעמדם האישי וכו'.
מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שמתחוללת כאן קריסת דומינו סדרתית וברורה בקרב קבוצה מצומצמת ומוגדרת של ברגים מרכזיים במכונת הגירוש, שלובשת חוקיות כמעט מתמטית וכבר מזמן חרגה מעבר לגבולות הסטטיסטיקה. ולכן, מסקנתי היא שמפולת זו אינה עונש ניסי אך גם אינה צירוף מקרים. היא פשוט תוצאה טבעית של תהליך הגירוש. אצל חלקם הגירוש היה סיבה לכישלונם ואצל אחרים הוא היה יותר בגדר סימן אזעקה מהדהד ממנו בחרו להתעלם. כך או כך לתהליך המושחת אותו הובילו בקיץ תשס"ה היה משקל מרכזי בנפילתם.
אדם שבאיוולתו קופץ מראש בניין מתרסק לא כעונש משמיים אלא בגלל חוקי הפיסיקה. כך הפיל שרון את עצמו כשמרוב שקרים בנוסח "יש פתרון לכל מתיישב" התחיל להאמין לעצמו שהוא כל יכול, ומסוגל בגיל 77 לנהל מדינה לאחר שבץ...
גם בכירי הצבא שטענו בגירוש כי הנוער הכתום "מדאיג אותם יותר מטילי החיזבאללה", לא "נענשו" בתבוסה בלבנון אלא הביאו אותה באופן טבעי במו ידיהם. הדחייה העמוקה אותה חשים בשדה אליהו כלפי בשיא שהשתמש בכיפתו כקרדום להכשרת הגירוש היא כה טבעית עד שהיה תמוה אם לא הייתה קיימת. ובאשר לקצב - קווי הדמיון בין אטימות ליבו ודורסנותו של הנשיא במהלך הגירוש לבין המעשים בהם הוא מואשם כיום פשוט זועקים. לאחרונה התבשרנו שהמשטרה, המוכרת לנו מעמונה ומניסו שחם, רקובה מן היסוד בנושאים הנוגעים לרצח ממש! נו, מישהו בכלל מופתע?!
טיבם של תהליכים לאומיים-חברתיים במציאות מורכבת הוא שתוצאותיהם הטבעיות אינן מיידיות כבחוקי הפיסיקה. ובנוסף, החוקיות בתהליכים אלו גמישה יותר, ובעצם ישנו טווח של תוצאות אפשריות. אך חוקי הסוציו-פוליטיקה אותם טבע הקב"ה בעולמנו עושים את שלהם ואט אט תוצאות הפשע מתחדדות, הופכות לברורות ולובשות שמות ופרצופים. אחד ה"חוקים" הבסיסיים, למשל, בהלכות ציבור, הוא שאי אפשר לרמות את כולם כל הזמן... דומה כי חוק זה מכה כעת ללא רחם בכל רכיבי אימפריית השקר המתפוררת של פורום החווה.