בשנת תשס"ד נולד לנתי וליסמין מנתניה בנם השלישי, ונקרא שמו בישראל אליה מבשר. לאחר חודש וחצי הופיעו אצל הפעוט סימני מחלה מדאיגים. הוא בכה חרישית ללא הפוגה, היה אפאטי לסביבתו, לא חייך כלל ונראה חסר אונים ומעורר רחמים.

הוריו לא ידעו מהי מחלתו, ולקחו אותו לקופת חולים לבדיקה. הרופא הפנה אותם לבית החולים 'לניאדו'. התינוק אושפז במחלקת ילדים, והרופאים ביצעו בו את הבדיקות השגרתיות ולקחו ממנו דגימת דם לבדיקות המעבדה. התשובות שהגיעו מהמעבדה כעבור זמן מה לא הצביעו על מחלה כלשהי. הרופאים החליטו לבצע בו את הבדיקה לגילוי דלקת קרום המח, הכרוכה בדקירה בעמוד שדרתו של הפעוט – בדיקה קשה למבוגרים, וקל וחומר לתינוק כמעט בן יומו.


נתי חש בבירור שתפילתו חזקה דיה כדי שה' יקבלה, ומאידך גיסא המציאות הוכיחה אחרת, והמצב הגיע כפי הנראה לנקודת האל-חזור. הוא ניגש להיכל ספר התורה, פתח את דלתות ארון הקודש והפציר בבכי גובר: "אני מתפלל מכל הלב, מתפלל ובוכה ומבקש ממך, ואתה לא נענה לי?!..."
כאשר נתי שמע על כך, ביקש מהרופאים לבצע לפני כן בדיקת אולטרה-סאונד של הקיבה. לבנם בכורם, מיכאל, היתה חסימת מעיים, וייתכן שגם אחיו הקטן לקה בה כעת. נתי ממש התחנן לפניהם, בטענה שעדיף לערוך קודם כל את הבדיקות הקלות, שהרי תמיד ניתן לערוך את הבדיקות הקשות לאחר מכן. הרופאים התייעצו ביניהם, והחליטו לבסוף לערוך לתינוק בדיקת אולטרה-סאונד, כדי לרצות את האב. 

נתי ויסמין ירדו לחדר הרנטגן, שם ביצעו בתינוקם את בדיקת האולטרה-סאונד. התשובה היתה שלילית – כלומר, אין חסימת מעיים.

נתי ידע שכעת עליהם לחזור למחלקת ילדים, לחדר טיפולים שבו ללא נוכחותם ידקרו את בנם בעמוד שדרתו. רחמיו נכמרו מאוד, והוא ביקש מאשתו שתעלה במעלית עם התינוק לחדר הטיפולים ואילו הוא יפנה לבית הכנסת, לקרוא קצת תהלים כדי לנסות לבטל את גזרת הבדיקה הקשה.

הוא נכנס לבית הכנסת, שהיה שומם באותה שעה, לקח ספר תהילים, פתח במקום כלשהו והחל לקרוא. מראה תינוקו חסר האונים המייבב חרש חלף בדמיונו, וסכר דמעותיו נפרץ– – –

נתי קרא ובכה וביקש מהקדוש ברוך הוא ממעמקי לבו: "אנא ממך, ריבונו של עולם, בבקשה עשה שהתינוק לא יעבור את הבדיקה! אני האב החס על בנו 'כרחם אב על הבנים', אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה שלא ידקרו אותו. לא משנה לי איך תעשה את זה, אני בטוח שיש לך מלאי של פתרונות להיענות לתפילתי...".

חלפו כמה דקות, שבהן המשיך נתי לבכות ולהתפלל, ויסמין התקשרה: "נתי, הרופאים הכניסו את הילד לחדר הטיפולים".
נתי חש בבירור שתפילתו חזקה דיה כדי שה' יקבלה, ומאידך גיסא המציאות הוכיחה אחרת, והמצב הגיע כפי הנראה לנקודת האל-חזור. הוא ניגש להיכל ספר התורה, פתח את דלתות ארון הקודש והפציר בבכי גובר: "אני מתפלל מכל הלב, מתפלל ובוכה ומבקש ממך, ואתה לא נענה לי?!...".

כעת החליט להציע פתרון יצירתי לריבונו של עולם, וכך אמר: "אני רוצה שהילד יתחיל לחייך לרופאים על מיטת הטיפולים!"
נתי סיים את תפילתו, ולאחר שטעם לראשונה בחייו תפילה ממעמקי הלב, יצא מבית הכנסת ועלה במעלית למחלקת הילדים.

כאשר הגיע, ראה את אשתו מחוץ לחדר הטיפולים. היא ניגשה אליו ואמרה בהתרגשות: "נתי, אל תשאל... הרופאים רצו לבצע את הבדיקה, ואליה מבשר התחיל לחייך להם על מיטת הטיפולים... הם חשבו שאולי הוא חוזר לעצמו, והחליטו לדחות את הבדיקה כל זמן שהוא מחייך ומראה סימני התאוששות".

ליבו של נתי פעם בחוזקה. הוא ידע בבירור שתפילתו, שהיתה שגורה בפיו, התקבלה, וכי נעשה לו נס גלוי: הרי איך ייתכן שתינוק הבוכה שלושה ימים רצופים ואינו מחייך כלל יתחיל לפתע לחייך, ועוד מול רופאים זרים וללא אימו?!... נתי ויסמין נכנסו לחדר הטיפולים ונדהמו לראות את פעוטם מרעיף חיוכים לכל עבר, צוהל מרוב אושר ומנופף בידיו וברגליו.

למחרת חלה נסיגה בבריאותו של אליה מבשר. האפאטיות חזרה. הרופאים היו נחושים הפעם לבצע את הבדיקה. נתי החליט לרדת לבית הכנסת בקומה אפס, במקום שבו הכול מתאפס. כאשר ניצב מול ארון הקודש לא חש כמעט מאומה. אתמול ביטא בתפילתו את כל רגשותיו הסוערים וכוונתו היתה עמוקה, ואילו כעת לא הצליח להזיל אפילו דמעה אחת לרפואה, וגם מעיין מילותיו יבש. כשעלה למחלקה, אשתו בישרה לו שבנם עבר את הבדיקה.

לאחר זמן מה הגיעה מהמעבדה תשובה שלילית. כעבור יומיים החזיר נתי את אליה מבשר לביתו. הבן חש בטוב ולא נזקק לטיפול כלשהו, ואילו האב חש שלמד בבית החולים פרק מאלף בהלכות תפילה...

יצירת קשר לסיפור השגחה פרטית שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il