האומנם יכולים אנחנו להיסב כולנו בליל הסדר, כבני חורין, לומר את ההגדה ולסעוד חגיגית, בשעה שיהונתן פולארד איננו חופשי?
גבירותיי ורבותיי! זה 22 שנה(!) שאסיר ציון, יהונתן פולארד, איננו מציין את ליל הסדר כבן חורין, ואנחנו אשמים.
ממה שהיה שנה שעברה אנחנו יודעים כיצד יעבור' עליו ליל הסדר: "לא יהיה לי שום סדר פסח. לא מצה שמורה, לא יין, לא הסיבה כבן חורין. במשך השבוע של החג, ממש כמו בכל שבוע אחר, אהיה עסוק בשטיפת חלונות ובניקוי אסלות בבתי שימוש. אני לגמרי לבד, בלי משפחה, בלי חברים, בלי מבקרים. ליבי נשבר מן הידיעה שפעם נוספת אסתר רעייתי ואני עומדים לעבור את חג החירות כאסירים".
כל אחת ואחד מאיתנו שפולארד לא רובץ על מצפונו, אשם; כל אחד ואחת מאיתנו שלא פועל בעניינו, אשם. לא זה המקום ולא זה הזמן להיכנס להתפלפלויות מי אשם יותר ומי אשם פחות, מי עשה ומי לא עשה, מה ומתי וכו' וכדו'. אין חולק שאחינו-בשרנו כלוא ונמצא בשבי ואיננו בן חורין; אין גם חולק שעשייתו היתה למעננו, למען העם היושב בציון; ונוסף לכך, הכול מסכימים שהמחיר בו נשא, אף עד עכשיו, חורג מכל המקובל. גם כאן לא ניכנס לשאלה מדוע דווקא הוא ומדוע דווקא על מעשה זה; כרגע, לא רק שהשאלה מיותרת, לא רק שאינה נצרכת, אלא שגם אינה אפשרית.
נאמר בפשטות ובלא כחל וסרק: השעה שעת חירום. מקורות יודעי דבר מעדכנים שמצבו הבריאותי הידרדר והחמיר ביותר. המערכת החיסונית שלו קורסת, הוא סובל מלחץ דם 'מחוץ לסקאלה', כולסטרול גבוה, דלקת פרקים כרונית, גלאוקומה, התקפות קשות בכיס המרה, גידולים בסינוסים אשר לא ידוע אם הם שפירים או ממאירים, דימומים וסחרחורות, בחילות וכאבי ראש. לכל אלה מצטרף מחסור במזון, כל השנה, ובייחוד בפסח. בל נצטעצע אפוא: אנחנו עוסקים בפיקוח נפש, פשוטו כמשמעו.
עת רצון
אומרים שהשעה הנוכחית היא 'עת רצון'. יש רמזים מכיוונו של הנשיא, ששחרור לקראת הפסח אינו מופרך. ראש ה-CIA גי'מס וולסי, כמו גם בכירים נוספים בממשל, קוראים בפומבי לשחררו. מה שנדרש הוא בקשה רשמית מצד מדינת ישראל ופנייה נמרצת מצד יהודי העולם.
זו השעה לפנות, בשפה בהירה וגם נחרצת לנשיא ארצות הברית, למזכירת המדינה, לחברי קונגרס וסנאטורים, למושלים, לאישי ציבור ולעיתונאים, ולהניע את אמות הסיפים. לומר להם שאיננו נכנסים לפלפולים משפטיים ואיננו מבטאים דרישה של דין. אנחנו מבקשים חסד ורחמים. חנינה.
יחסי מדינותינו הם כאלה שהדבר יכול וצריך וראוי שייעשה, ומיד. דינם של משקעי העבר בתחום זה, להיות מוזזים הצידה. ההוקרה לה תזכה ממשלת ארצות הברית, בעשותה מחווה כזו, היא עמוקה.
על כל אחד ואחת מאיתנו לשאול עצמו, מיידית, מה הוא והיא יכולים לעשות לטובת העניין בתפילה (יהונתן בן מלכה) ובמעשה. מי בקשרים אישיים, מי בכתיבה פובליציסטית, מי בתקשורת ודעת קהל, כאן ושם, מי באתרי אינטרנט ופורומים שונים, מי בלחץ על שרים וח"כים, על שגרירות ארה"ב, וכל דרך יצירתית אחרת. העיקר, לראות את יהונתן איתנו.
אשתקד חתם יהונתן את מכתבו במשפט הבא: "יהי רצון שהפסח הזה יהיה חג של חירות - כללית ופרטית – והלוואי שיהיה זה פסח של אותות ומופתים לגאולתם של כל שבויי עם ישראל, אמן, כן יהי רצון!".
אין סומכין על הנס. אם לא נפעל מיידית, בשנה הבאה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו - חלילה - לא באותו מצב אלא במצב חמור הרבה יותר, ומי יודע... וזו לא מליצה!
בידינו הדבר.
פרופ' גוטל הוא ראש המכללה האקדמית לחינוך 'אורות ישראל'.