לפי הכלל: 'עץ – הערבים מרוויחים , פלי – היהודים מפסידים', אין מצב שהמטבע ייפול על הצד שלנו, כי אין צד כזה. כל יום ממציא הראש הישראלי פטנט חדש, איך לצאת מה'ברוֹך' של השתלטות החמאס על הרצועה: אולמרט ביקש להציב כוחות בינלאומיים, כדרישתו עתיקת היומין של ערפאת. ליברמן מציע להכניס לארץ כוחות נאט"ו, וחברי הכנסת זהבה גלאון ואבשלום וילן דורשים להביא לשערי אשקלון גם צבא בינלאומי וגם יחידות של הליגה הערבית.
את כל ההצעות האלה קטל החמאס באבחת הכרזה אחת: הוא יתייחס לכוחות האלה כאל צבא כובש, בתוספת רמז לארונות המתים שבתוכם צעירים בינלאומיים או 'בינערביים' ישובו הביתה. ועדיין, תולעת יעקב לא ויתרה. והיא מצאה לה עוד פיתול, עוד יותר עמוק לתוך האדמה, לפני רמיסתה: ברשת הטלוויזיה הבריטית 'סקיי' תפס עיתונאי 'הארץ', דניאל בן סימון, את הכותרת הראשית, ולא בכדי. הוא הציע "לדבר עם החמאס", כלומר להשלים עם כיבוש הרצועה על-ידי שליחיה של איראן, ומסתמא גם עם תנאי החמאס הידועים – 'הודנה' של 10 שנים תמורת נסיגה מלאה עד הקו הירוק, כולל ירושלים, וקליטת פליטים ערביים.
ואם לא די בכל אלה, מתפשטת מגפת הבינאום גם לתוך יהודה ושומרון. השר רפי איתן עושה נפשות ל'חזון' של כוחות בינלאומיים שיקיפו את ישראל מכל צד: בצפון, בדרום וגם ביהודה ושומרון, לאחר הגירוש הבא. חברו למפלגה, ח"כ ברזניץ, ידיד-משפחה של האולמרטים, מטיף לגירוש היהודים מרוב יישובי יש"ע והכנסת כוחות נאט"ו במקומם, על-פי דגם קוסובו ביוגוסלוויה לשעבר. בקוסובו שולטת בחסות נאט"ו המאפיה האלבנית, רוב הסרבים גורשו, ועתה מנסים לבטל גם את הריבונות הסרבית על האזור. והפרופסור ברזניץ עדיין אינו מבין, כנראה, שכאן אנחנו הסרבים! למקהלה הצטרף גם נתניהו בתרומה מקורית. הוא מציע להכניס ליהודה ושומרון את חטיבת 'באדר', כלומר ריבונות ירדנית על כידונים פלשתיניים.
השורה התחתונה היא שהישראלים מזמינים ארחי פרחי מכל העולם לחגוג ביהודה ושומרון, ורק לא את בעל הבית, את צה"ל. בכל התסריטים האלה הוא, כלומר אנחנו, נסולק מארצנו.
התסמינים החולניים האלה מעלים שאלה מטרידה: מה קרה לנו? איך "עם כלביא יקום" התגלגל כך ל"תולעת יעקב"?
מולדת היהודי הגרמני
ואולי לא התגלגל, אלא כאלה היינו תמיד? לפני מתן תשובה, וכדי לחדד את השאלה, נתבונן בתופעה ששמה אברום בורג. מה יכול לגרום למי שהיה יו"ר הכנסת ויו"ר הסוכנות היהודית לארץ ישראל לקרוא ליהודי אירופה להישאר בארצות מגוריהם ולא לעלות לישראל, כדי שיוכלו לעסוק שם – ולא בארצם – ב'תיקון העולם'?
האם זו מוטציה – שינוי פתאומי בהתפתחות גנטית, או שמא רגרסיה – נסיגה, חזרה למצב חולני קודם? החלופה האחרונה נתמכת על-ידי מאמר שנתפרסם ב'נתיב' במאי 1995, תחת הכותרת המצמררת "יהודי גרמניה לימינו של היטלר". קראו ותסמרנה שערותיכם.
היטלר עלה לשלטון ב-30 לינואר 1933, ומיד פתח בגל של טרור נגד היהודים. הם סולקו ממשרות, חנויותיהם נבזזו, אלפים נפגעו בגופם וברכושם. בראשון באפריל הוכרז חרם כלכלי נגד היהודים, וב-7 בחודש בוטלו זכויות האזרח שלהם. כאשר עלה בחו"ל גל של מחאות וחרם נגדי, נרתעו ראשי המשטר הנאצי, שמלכתחילה התכוונו להתקדם יותר לאט, להתבסס תחילה. לכן יצאה הודעה מלשכתו של היטלר, שכל הידיעות בדבר פגיעה ביהודים הן "סיפורי זוועה שקריים", ולהיפך – אנשי פלוגות הסער סיכנו את חייהם בהגנה על יהודים. הרמן גרינג הכריז שבמקרים הבודדים שבהם חברי מפלגה נאצים הכו יהודים, הם סולקו מן המפלגה.
אולם כל זה לא פתר לנאצים את הבעיה, כי מי האמין להם? כאן חש לעזרתם יהודי בעל הוצאת ספרים מברלין, יעקוב טרכטנברג שמו, שקרא לציבור היהודי בגרמניה "להדוף את מסע ההכפשה" על גרמניה.
אותנו, יהודים במולדתם החופשית, צריכים לעניין ולהדאיג ההיקף וההתלהבות שבהם נרתמו הארגונים היהודיים למסע ההונאה הנאצי. הביטאון הרשמי של 'ההתאחדות המרכזית של אזרחים גרמנים ממוצא יהודי' כתב:
"אנו, יהודי גרמניה, ניצבים ללא היסוס כתף אל כתף עם אחינו הגרמנים להדוף את גל השקרים. כל הארגונים היהודיים הגדולים, ובראשם הפדרציה של החיילים לוחמי החזית, ההתאחדות הלאומית של יהודי גרמניה, ההתאחדות הציונית(!), ארגון הקהילות, רבני גרמניה, פרסמו גילויי דעת ובהם הכחשה גמורה של סיפורי הזוועה חסרי היסוד".
נשיא ארגון היהודים הספרדים בברלין כתב: "...אף לא תלונה, ולו מחבר אחד של הקהילה, הגיעה למשרדנו. אנו ממשיכים ליהנות מהכנסת אורחים גרמנית שלא היתה נדיבה ממנה".
הליגה להגנה מפני אנטישמיות בברלין כתבה: "כל מי שסולד מתעמולה אנטישמית חייב להביע את סלידתו מתעמולה כזאת נגד גרמניה".
ההתאחדות הציונית בגרמניה כתבה: "כבר ב-17 במרס הרמנו את קולנו בגינוי חד-משמעי של התעמולה האנטי-גרמנית בחו"ל. מחינו נגד הסיפורים על מעשי הזוועה השקריים שבוצעו כביכול נגד יהודים..."
נשיא איחוד הרבנים בגרמניה, ד"ר ליאו בק, כתב: "המהפכה הגרמנית הלאומית נאבקת... נגד הבולשביזם (ובעד) שיקומה של המולדת הגרמנית. שיקומה של גרמניה הוא אידיאל נעלה, המקובל על כלל יהודי המולדת הגרמנית. אין עוד ארץ באירופה, שבה הקשר בין היהודים למולדתם הוא כה חזק ואינטימי" (הערה: בחיפה יש בית ספר על שם ליאו בק!).
ביטאון 'ההתאחדות המרכזית' הנ"ל כתב עוד: "אנו, 565,000 יהודי גרמניה... כואבים כאחינו הגרמנים כל מילה הנכתבת נגד שמה הטוב של ארצנו, מולדת אבותינו ומכורת ילדינו. ההתאחדות שלנו היא חלוצת האידיאל הגרמני, הקוראת לשאת את דגלה של המולדת ולהפיץ את מסר הגרמניות..."
חזרה לגרמניה
היו ימים שבהם פטרנו התנהגות מבישה כזאת כ'תופעה גלותית'. בימים ההם נעשו בעם ישראל מאמצים כבירים להיפטר מן המנטליות של 'יהודי חצר' כנועים, חנפים ואנוסים בגוף ובנפש. ניסינו להעלות מתוך אפר הגלות, כעוף החול, יהודי חדש, אדם זקוף קומה, חופשי ברוחו ובעל כבוד והכרת ערך עצמו. ביקשנו לשקם את הרוח והנפש, בד בבד עם מפעל הבנייה הפיסי של יישוב יהודי מתחדש במולדתו ההיסטורית.
המאמר ב'נתיב', כנראה מפרי עטו של העורך אריה סתו, עורך השוואה בין ההתנהגות העלובה והמשפילה של נציגויות היהדות הגרמנית לבין מה שהוא מכנה "מבצע פירוקה של מדינת ישראל ומסירתה חלקים-חלקים למבקשי נפשה, הידוע בכינויו 'תהליך השלום'". הוא גם מוצא צד שווה "במסע השיטתי להעלמת כוונות הערבים... העלמת גילויי האנטישמיות הארסית המתפרסמת בעיתונות במדינות ערב, (למשל) במצרים, מרכז האנטישמיות העולמי".
להשוואה הזאת אנחנו תרמנו כאן דוגמית מן התאווה לרצות את האויב ואת 'העולם' כמעט בכל מחיר, על חשבון מולדת וריבונות, דרך המוליכה באורח בלתי נמנע בחזרה אל הגלות, כחזונו החדש של אברום בורג.
ומכאן בחזרה אל השאלה – מוטציה או relapse? והתשובה היא חד-משמעית: יחד עם נסיגת האליטות השליטות בישראל מן הציונות, חלה גם נסיגה בחזרה אל הטיפוס היהודי הגלותי, המתאים את עצמו כזיקית לסביבה המתחלפת. שם, בסביבה הזרה, הוא פטריוט. שם, ב'מולדתו' הנוכרית, הוא צועד בראש מניפי הדגל הלאומי, לגבולותיה הוא מקנא ובעמו המאומץ הוא מתגאה.
אם חשבנו, שתפקידנו היום הוא להמשיך את מפעל הבנייה הציוני הפיסי ותו לא, טעינו. לא פחות דחוף לגרש את רוח הרפאים של הגלותיות הארורה, שחזרה על גבי האופנה הפוסט-ציונית והאנטי-ציונית החדשה.
את כל ההצעות האלה קטל החמאס באבחת הכרזה אחת: הוא יתייחס לכוחות האלה כאל צבא כובש, בתוספת רמז לארונות המתים שבתוכם צעירים בינלאומיים או 'בינערביים' ישובו הביתה. ועדיין, תולעת יעקב לא ויתרה. והיא מצאה לה עוד פיתול, עוד יותר עמוק לתוך האדמה, לפני רמיסתה: ברשת הטלוויזיה הבריטית 'סקיי' תפס עיתונאי 'הארץ', דניאל בן סימון, את הכותרת הראשית, ולא בכדי. הוא הציע "לדבר עם החמאס", כלומר להשלים עם כיבוש הרצועה על-ידי שליחיה של איראן, ומסתמא גם עם תנאי החמאס הידועים – 'הודנה' של 10 שנים תמורת נסיגה מלאה עד הקו הירוק, כולל ירושלים, וקליטת פליטים ערביים.
ואם לא די בכל אלה, מתפשטת מגפת הבינאום גם לתוך יהודה ושומרון. השר רפי איתן עושה נפשות ל'חזון' של כוחות בינלאומיים שיקיפו את ישראל מכל צד: בצפון, בדרום וגם ביהודה ושומרון, לאחר הגירוש הבא. חברו למפלגה, ח"כ ברזניץ, ידיד-משפחה של האולמרטים, מטיף לגירוש היהודים מרוב יישובי יש"ע והכנסת כוחות נאט"ו במקומם, על-פי דגם קוסובו ביוגוסלוויה לשעבר. בקוסובו שולטת בחסות נאט"ו המאפיה האלבנית, רוב הסרבים גורשו, ועתה מנסים לבטל גם את הריבונות הסרבית על האזור. והפרופסור ברזניץ עדיין אינו מבין, כנראה, שכאן אנחנו הסרבים! למקהלה הצטרף גם נתניהו בתרומה מקורית. הוא מציע להכניס ליהודה ושומרון את חטיבת 'באדר', כלומר ריבונות ירדנית על כידונים פלשתיניים.
השורה התחתונה היא שהישראלים מזמינים ארחי פרחי מכל העולם לחגוג ביהודה ושומרון, ורק לא את בעל הבית, את צה"ל. בכל התסריטים האלה הוא, כלומר אנחנו, נסולק מארצנו.
התסמינים החולניים האלה מעלים שאלה מטרידה: מה קרה לנו? איך "עם כלביא יקום" התגלגל כך ל"תולעת יעקב"?
מולדת היהודי הגרמני
ואולי לא התגלגל, אלא כאלה היינו תמיד? לפני מתן תשובה, וכדי לחדד את השאלה, נתבונן בתופעה ששמה אברום בורג. מה יכול לגרום למי שהיה יו"ר הכנסת ויו"ר הסוכנות היהודית לארץ ישראל לקרוא ליהודי אירופה להישאר בארצות מגוריהם ולא לעלות לישראל, כדי שיוכלו לעסוק שם – ולא בארצם – ב'תיקון העולם'?
האם זו מוטציה – שינוי פתאומי בהתפתחות גנטית, או שמא רגרסיה – נסיגה, חזרה למצב חולני קודם? החלופה האחרונה נתמכת על-ידי מאמר שנתפרסם ב'נתיב' במאי 1995, תחת הכותרת המצמררת "יהודי גרמניה לימינו של היטלר". קראו ותסמרנה שערותיכם.
היטלר עלה לשלטון ב-30 לינואר 1933, ומיד פתח בגל של טרור נגד היהודים. הם סולקו ממשרות, חנויותיהם נבזזו, אלפים נפגעו בגופם וברכושם. בראשון באפריל הוכרז חרם כלכלי נגד היהודים, וב-7 בחודש בוטלו זכויות האזרח שלהם. כאשר עלה בחו"ל גל של מחאות וחרם נגדי, נרתעו ראשי המשטר הנאצי, שמלכתחילה התכוונו להתקדם יותר לאט, להתבסס תחילה. לכן יצאה הודעה מלשכתו של היטלר, שכל הידיעות בדבר פגיעה ביהודים הן "סיפורי זוועה שקריים", ולהיפך – אנשי פלוגות הסער סיכנו את חייהם בהגנה על יהודים. הרמן גרינג הכריז שבמקרים הבודדים שבהם חברי מפלגה נאצים הכו יהודים, הם סולקו מן המפלגה.
אולם כל זה לא פתר לנאצים את הבעיה, כי מי האמין להם? כאן חש לעזרתם יהודי בעל הוצאת ספרים מברלין, יעקוב טרכטנברג שמו, שקרא לציבור היהודי בגרמניה "להדוף את מסע ההכפשה" על גרמניה.
אותנו, יהודים במולדתם החופשית, צריכים לעניין ולהדאיג ההיקף וההתלהבות שבהם נרתמו הארגונים היהודיים למסע ההונאה הנאצי. הביטאון הרשמי של 'ההתאחדות המרכזית של אזרחים גרמנים ממוצא יהודי' כתב:
"אנו, יהודי גרמניה, ניצבים ללא היסוס כתף אל כתף עם אחינו הגרמנים להדוף את גל השקרים. כל הארגונים היהודיים הגדולים, ובראשם הפדרציה של החיילים לוחמי החזית, ההתאחדות הלאומית של יהודי גרמניה, ההתאחדות הציונית(!), ארגון הקהילות, רבני גרמניה, פרסמו גילויי דעת ובהם הכחשה גמורה של סיפורי הזוועה חסרי היסוד".
נשיא ארגון היהודים הספרדים בברלין כתב: "...אף לא תלונה, ולו מחבר אחד של הקהילה, הגיעה למשרדנו. אנו ממשיכים ליהנות מהכנסת אורחים גרמנית שלא היתה נדיבה ממנה".
הליגה להגנה מפני אנטישמיות בברלין כתבה: "כל מי שסולד מתעמולה אנטישמית חייב להביע את סלידתו מתעמולה כזאת נגד גרמניה".
ההתאחדות הציונית בגרמניה כתבה: "כבר ב-17 במרס הרמנו את קולנו בגינוי חד-משמעי של התעמולה האנטי-גרמנית בחו"ל. מחינו נגד הסיפורים על מעשי הזוועה השקריים שבוצעו כביכול נגד יהודים..."
נשיא איחוד הרבנים בגרמניה, ד"ר ליאו בק, כתב: "המהפכה הגרמנית הלאומית נאבקת... נגד הבולשביזם (ובעד) שיקומה של המולדת הגרמנית. שיקומה של גרמניה הוא אידיאל נעלה, המקובל על כלל יהודי המולדת הגרמנית. אין עוד ארץ באירופה, שבה הקשר בין היהודים למולדתם הוא כה חזק ואינטימי" (הערה: בחיפה יש בית ספר על שם ליאו בק!).
ביטאון 'ההתאחדות המרכזית' הנ"ל כתב עוד: "אנו, 565,000 יהודי גרמניה... כואבים כאחינו הגרמנים כל מילה הנכתבת נגד שמה הטוב של ארצנו, מולדת אבותינו ומכורת ילדינו. ההתאחדות שלנו היא חלוצת האידיאל הגרמני, הקוראת לשאת את דגלה של המולדת ולהפיץ את מסר הגרמניות..."
חזרה לגרמניה
היו ימים שבהם פטרנו התנהגות מבישה כזאת כ'תופעה גלותית'. בימים ההם נעשו בעם ישראל מאמצים כבירים להיפטר מן המנטליות של 'יהודי חצר' כנועים, חנפים ואנוסים בגוף ובנפש. ניסינו להעלות מתוך אפר הגלות, כעוף החול, יהודי חדש, אדם זקוף קומה, חופשי ברוחו ובעל כבוד והכרת ערך עצמו. ביקשנו לשקם את הרוח והנפש, בד בבד עם מפעל הבנייה הפיסי של יישוב יהודי מתחדש במולדתו ההיסטורית.
המאמר ב'נתיב', כנראה מפרי עטו של העורך אריה סתו, עורך השוואה בין ההתנהגות העלובה והמשפילה של נציגויות היהדות הגרמנית לבין מה שהוא מכנה "מבצע פירוקה של מדינת ישראל ומסירתה חלקים-חלקים למבקשי נפשה, הידוע בכינויו 'תהליך השלום'". הוא גם מוצא צד שווה "במסע השיטתי להעלמת כוונות הערבים... העלמת גילויי האנטישמיות הארסית המתפרסמת בעיתונות במדינות ערב, (למשל) במצרים, מרכז האנטישמיות העולמי".
להשוואה הזאת אנחנו תרמנו כאן דוגמית מן התאווה לרצות את האויב ואת 'העולם' כמעט בכל מחיר, על חשבון מולדת וריבונות, דרך המוליכה באורח בלתי נמנע בחזרה אל הגלות, כחזונו החדש של אברום בורג.
ומכאן בחזרה אל השאלה – מוטציה או relapse? והתשובה היא חד-משמעית: יחד עם נסיגת האליטות השליטות בישראל מן הציונות, חלה גם נסיגה בחזרה אל הטיפוס היהודי הגלותי, המתאים את עצמו כזיקית לסביבה המתחלפת. שם, בסביבה הזרה, הוא פטריוט. שם, ב'מולדתו' הנוכרית, הוא צועד בראש מניפי הדגל הלאומי, לגבולותיה הוא מקנא ובעמו המאומץ הוא מתגאה.
אם חשבנו, שתפקידנו היום הוא להמשיך את מפעל הבנייה הציוני הפיסי ותו לא, טעינו. לא פחות דחוף לגרש את רוח הרפאים של הגלותיות הארורה, שחזרה על גבי האופנה הפוסט-ציונית והאנטי-ציונית החדשה.