"אין גבול למה שאתה יכול לעשות ולאן שאתה יכול להגיע, כל עוד אינך מחשיב מי יקבל על כך את הקרדיט". הכיתוב הזה חרוט על לוח מתכת קטן המונח שולחנו של ראש המועצה האזורית נחל שורק, אלי אסקוזידו. 
"כשאני עובד מול פקיד או פקידה זוטרים במשרדי הממשלה, אני מקפיד לשדר סימפטיה והערכה לאותו אדם, ואני לא מדבר ב'מגיע לי'. אגב, אני בכוונה מתחיל מדרגי השטח, ושומר על קשר טוב עם ראשי האגפים והמחלקות, כי השלטון מתחלף כל הזמן, והם הקבועים. בדרך-כלל לא צריך להגיע עד לשר כדי לפתור בעיות"
עובדים ותושבי המועצה יודעים לספר שזה האיש: עובד ללא לאות, רץ לכל מקום כדי להיטיב עם התושבים, אבל לא קושר לעצמו כתרים, נשאר כאחד האדם. הם מספרים על קשרים שיש לו עם החלונות הגבוהים ועל ההערכה שהוא זוכה לה בקרבם, אם כי אפשר גם לתפוס אותו מסיע תושב מועצה לביקור אצל הרב פירר.
בפגישה עמו נאלץ אסקוזידו לספר על עצמו, ואף ליטול קרדיט. בסיום הפגישה הוא ייבהל מעט ויאמר: "כל הדברים אלה, זה לא אני עשיתי, תכתבי כמה שפחות".
"הפוליטיקה הורסת"
מחוץ למשרדו של אסקוזידו, תלויות תעודות של המועצה האזורית נחל שורק, ובהן מצולם ראש המועצה עם שר הפנים, לפי השנים ובסדר עולה. בשנים המוקדמות מדובר במענק עידוד להבראת המועצה, במהלך השנים הופכת התעודה לפרס על מנהל תקין.
מתמונה לתמונה הטקסט נשאר קבוע. גם אסקוזידו לא ממש משתנה. אם יש קמט חדש, הוא בלתי נראה. הדמות המשתנה תדיר – כמה עצוב – היא שר הפנים. פעם אלי ישי ופעם אברהם פורז, פעם אופיר פינס ופעם רוני בר און.
אסקוזידו מכיר את החומר, ולמרות שיש לו קשרים עם שרים ומנכ"לים רבים, הוא מעדיף להתחיל מהדרגים הנמוכים. "גם כשאני עובד מול פקיד או פקידה זוטרים במשרדי הממשלה, אני מקפיד לשדר סימפטיה והערכה לאותו אדם, ואני לא מדבר ב'מגיע לי'. אם אתה מקרין חיבה, אתה מקבל את זה בחזרה. אגב, אני בכוונה מתחיל מדרגי השטח, ושומר על קשר טוב עם ראשי האגפים והמחלקות, כי השלטון מתחלף כל הזמן, והם הקבועים. בדרך-כלל לא צריך להגיע עד לשר כדי לפתור בעיות".
התעודות של מנהל תקין מנקרות עיניים במיוחד על רקע המשבר ברשויות המקומיות שצץ ועולה מדי פעם, כאשר לעובדי העיריות נמאס לא להביא הביתה משכורת חודשים על גבי חודשים. לאסקוזידו יש עמדה נחרצת בעניין, ונראה שהוא לוקח אותה איתו לכל עיסוקיו. בשתי מילים: 'הפוליטיקה הורסת'. אסקוזידו טוען שהמשבר ברשויות המקומיות מדלג בדרך-כלל מעל מועצות אזוריות, אבל נשאר כאורח קרוא ברשויות המקומיות והעירוניות. "במועצות האזוריות הניהול הוא מקצועי הרבה יותר ופוליטי הרבה פחות. חברי המועצה נבחרים לפי יישובים, ובכל יישוב ישנם חברים מכל גווני הקשת הפוליטית. האנשים, אם כך, נבחרים על בסיס מקצועיות.
"בערים זה הולך על מפלגה, ואז יש פוליטיקה. כדי להרכיב קואליציה אתה צריך לתת אינטרס שהוא מעבר לזה של האינטרס הציבורי של המפלגה. פה מדובר באנשים שעובדים מבוקר עד ערב, והאנשים שנבחרו רוצים לקדם את האינטרס של המועצה, כי כולם זו אותה משפחה".
אולמרט בחור טוב
את ה'בלי פוליטיקה' לוקח איתו אסקוזידו גם לקשר שלו עם ראש הממשלה ושריו. אנשים יודעים לספר שבאחד הסיורים של אהוד אולמרט, במעקב אחרי מצב המגורשים, הגיח אסקוזידו ממכוניתו של ראש הממשלה.
אסקוזידו מספר על קשר שהחל בעקבות מצעד ההתיישבות העובדת, שהוא ייסד ומארגן כל שנה בפתח יום ירושלים. המצעד, המקיף כל שנה אלפי משתתפים ("שאחרת לא היו עולים לירושלים"), מוטל רובו ככולו על כתפיו של אסקוזידו, שמגייס חברי מועצה וחברים מן הצבא, כולם בהתנדבות, לתכנן ולתאם, וגם להוציא לפעול את האירוע: החל מ-170 הסיורים שנערכים בהדרכת 'יד בן צבי' ועד רמת כוס מיץ התפוזים. השנה, מספר ראש המועצה בגאווה, בחרה המועצה האזורית מגידו, שבראשה עומד נציג 'מרצ' לקיים את הסיור באזור גוש עציון.
כל הפרויקט החל לפני כ-7 שנים. ראש העיר היה אז אולמרט, ומנכ"ל העירייה היה רענן דינור. היום מכהן דינור כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. הקשרים האמיצים שהחלו אז ממשיכים גם היום. "הם חיבקו אותנו ועזרו לנו".
והעירייה של היום?
"אחת הבעיות היום, שאני מרגיש שהם לא מתלהבים. הם מרגישים שהם עושים לי טובה, ואני לא יודע אם בקצב הזה נמשיך לערוך את המצעד".
אולמרט מצטייר כאדם חלש ומושחת.
"אני מצטער שזו התדמית של האיש בציבור ובתקשורת. אני לא יודע מאיפה זה נובע, אני חושב על זה הרבה מאוד. הבנאדם הזה הוא אחד החמים שאני מכיר, והוא תמיד מחבק ומפרגן ויודע להוקיר את הטוב. תמיד כשאני מתקשר לאולמרט הוא מחזיר צלצול עוד באותו יום, תמיד בגובה העיניים.
"לגבי שחיתויות, אני לא נתקלתי בהן, אבל לא בתחום הזה עבדתי איתו. פשוט ציירו אותו ברגע הראשון ככזה, אליטה, מעשן סיגרים ואוהב עטים. אז הוא אוהב עטים, אז מה?"
הטענות הן מעבר לזה: כל מכירת הבתים, ובנק לאומי.
"בנק לאומי? זליכה אמר בעצמו שבנק לאומי זו אחת העסקאות הטובות שהמדינה עשתה. כשבנאדם עושה ומחפשים אותו, תמיד ימצאו עליו משהו. להערכתי, לא ירשיעו אותו בסוף בכלום. הוא ישר הגון, ואחד האנשים החמים שאני מכיר".
אסקוזידו נשאר ענייני גם כשהוא מדבר על שרי ממשלה אחרים, שכל מפד"לניק ממוצע היה מדבר עליהם בסלידת-מה – בשל התבטאויותיהם בעבר, או בשל מעשיהם בהווה. אסקוזידו שמח למנות את אנשי ש"ס, ובראשם את אלי ישי, ככאלה שהוא נמצא בקשר קרוב איתם. לציפי ישי הוא עוזר כל שנה עם אלפי מנות ה'קמחא דפסחא' שהיא מארגנת. לצד אלה הוא מונה את רוני בר און, שאול מופז, אבי דיכטר, שלום שמחון, בוז'י הרצוג ואפילו את יולי תמיר כאנשים שהוא נמצא איתם בקשר טוב.
איך אתה 'בולע' את ההבדלים האידיאולוגיים ביניכם?
המועצה האזורית נחל שורק יותר מאשר הכפילה את מספר תושביה בשנתיים האחרונות. מ-2,500 נפש היא תגיע בזמן הקרוב ל-6,000. חלק גדול מה'תוספת' הגיעה ממגורשי הגוש, שמתאכלסים בינתיים ביד בנימין, ומתכוונים לבנות את יישובי הקבע שלהם ברחבי המועצה"תמיר יודעת שהיא הרבה יותר שמאלנית ממפלגת העבודה, אבל היא הגיעה לכאן כשחנכנו בית ספר של 12 כיתות לילדי המגורשים. היא ישבה פה ושמעה מישהי מגני טל, וגם הזילה דמעה. היא עוזרת לי במה שאני מבקש, כי היא אולי היתה בעד הפינוי, אבל אין מישהו שחושב שהמצב של המגורשים עכשיו הוא טוב. אנשים מעריכים אותי כי הם יודעים שזה לא משהו אישי שלי, אלא לטובת הציבור".
להרים את המושב
אלי אסקוזידו נולד בבני דרום לפני כ-50 שנה, וכשהיה צעיר ביותר עברה משפחתו לכפר מימון. הוא הבן הגדול של המושב, "ואני חושב שזה המושב הטוב בארץ", הוא אומר בסוג של גאוות יחידה. את בית הספר היסודי עשה בקיבוץ סעד, ואת התיכון למד בבית ספר מקצועי בשפיר. בהמשך הלך לצבא, וברגע האחרון החליט שהוא ממשיך לקצינים. אסקוזידו השתחרר מצה"ל בדרגת סרן ויצא לעיסוקים פרטיים, אך הוא "מקפיד לעשות מילואים כל שנה", על אף גילו והתפקיד שבו הוא נושא. שניהם כבר הוציאו אותו אל מחוץ למעגל החייבים בשירות.
בתחילת שנות ה-90 חיפשו אלי ועליזה אסקוזידו מושב קרוב יותר לאזור המרכז, כדי שיוכלו להתקרב מעט להוריה של עליזה, המתגוררים בתל אביב. השניים מצאו את בני רא"ם, שתדמיתו היתה אז 'בקאנטים'. אסקוזידו מספר על מושב עם בעיות פוליטיות פנימיות, שנבעו בעיקר מהמבנה המורכב מאוכלוסיית אשכנזים ותימנים. "בכל יישובי הסביבה אמרו על בני רא"ם שזה מושב שלא מוכנים לגור בו, ואפילו לא להסתכל עליו. ילדי בני רא"ם שהיו מגיעים לבית הספר בחפץ חיים היו זוכים למבטים נוקבים מלמעלה למטה".
אסקוזידו החליט שדרוש שינוי, כי אם הוא רכש שם נחלה, כדאי לו שזה יהיה מקום טוב עבורו ועבור בני ביתו. "דיברתי עם האנשים, עם הקבוצות, נבחרתי ליושב ראש הוועד וניסיתי לעשות שינוי". היום בני רא"ם נמצאת במקום אחר לגמרי מבחינת פיתוח ושווי כלכלי. ערך הבתים עלה, במתאם ישר עם תדמית של איכות חיים.
לאחר שנכנס לעסקי הציבור הרים אסקוזידו את ראשו והביט אל עבר ראשות המועצה האזורית נחל שורק, שבני רא"ם נמצאת בשטחה.
ב-50 שנות קיומה, מי שעמד בראשות המועצה היו אנשים מקיבוץ חפץ חיים, ואסקוזידו חשב שאם יקבל את השרביט הוא יוכל לקדם אותה. את הטאבו הזה, שבראשות המועצה עומד קיבוצניק ולא מושבניק, לא היה קל לפרוץ, אבל לבסוף הוא הצליח.
אסקוזידו איננו מרחיב את הדיבור על קודמו בתפקיד, שהותיר אותו עם מועצה שיש לשקם אותה מבחינה כלכלית. אסקוזידו נבחר לפני 9 שנים, ומאז הוא מנהל את המועצה ומפתח אותה. "אלי מחזיק את השרביט ביד רמה", אומר אחד מתושבי המועצה, "והוא עושה את זה כל-כך טוב, שלא נראה לי שמישהו ירצה לקרוא עליו תגר".
הבולדוזר
מאחורי גבו של אסקוזידו תלויות תמונות שלו עם אישים חשובים, ביניהם גדולי רבני המגזר החרדי. בתמונה נוספת הוא נראה צועד בכתום באחת מצעדות המחאה שלפני עקירת הגוש. מן הצד הוא שולף תמונה נוספת, שהוריד עקב מחאותיהם של מבקרים בלשכה. בתמונה הממוסגרת וגדולת הממדים נראה אריאל שרון מחייך, מרוצה מאוד.
המועצה האזורית נחל שורק יותר מאשר הכפילה את מספר תושביה בשנתיים האחרונות. מ-2,500 נפש היא תגיע בזמן הקרוב ל-6,000. חלק גדול מה'תוספת' הגיעה ממגורשי הגוש, שמתאכלסים בינתיים ביד בנימין, ומתכוונים לבנות את יישובי הקבע שלהם ברחבי המועצה.
המגורשים מספרים על ראש מועצה חם במיוחד, שחילק להם מזון ושתייה בימים הראשונים לשהותם באזור, על אחד שפיקח על בניית אתרי הקרוונים בעצמו. "הוא מזכיר לי את הסיפורים על השולטן שהיה מתחפש לאיש פשוט ומסתובב בין אנשים", אומר אחד מהם. "הוא מסוגל להסתובב עם האוטו שלו כאחד העם, סתם לראות אם יש בעיות".
אסקוזידו מודע לשם הזה שיש לו. לדבריו, נצר חזני ושבות קטיף הגיעו למועצה בגלל ראש המועצה שיודע להזיז דברים. "מה שהיה בזמן הפינוי זה שבנינו 350 קרוונים ומבני ציבור, כולל כיתות גן ומעונות, בצורה מטורפת. לדעתי, בשלהי אוגוסט היו כאן 3000 פועלים, וקרוב ל-600 כלים שבנו. משרד הביטחון קיבל אזור אחד, החטיבה להתיישבות אזור אחר, ומנהל מקרקעי ישראל אזור נוסף – הכול כדי שזה ייבנה כמה שיותר מהר. אני, כראש מועצה, ניהלתי ופיקחתי על הדברים, כדי שהסבל שלהם יהיה כמה שיותר קצר".
אתה חושב שהעובדה שאתה מכיר מגורשים באופן אישי, או שיש לך זהות מגזרית איתם, גרמה לך ליתר הזדהות איתם, ולכן קידמת דברים?
"אני לא חושב שזה שייך. זה עניין של אופי ושל תפיסת עבודה. יש מועצות נוספות שרצו את המגורשים ועבדו בשיטה אחרת, ויש כאלה שלא רצו אותם בכלל. במועצה שלנו זה לא היה רק אני, אלו היו גם העובדים מתחתי שעבדו קשה. למשל, ראש מחלקת הרווחה שהובילה דברים. עד הגירוש היו כאן, במחלקת הרווחה, עובדת אחת חוץ מהמנהלת. היום יש 8 או 9 עובדות, שזו מחלקה שלמה שמטפלת בבעיות של המגורשים. גם בשירות הפסיכולוגי: היתה פה 3/4 מישרה של פסיכולוגית, היום יש 4, ומנהלת שירות פסיכולוגי".
"היו עשרות ישיבות ממשלה שהיו בהן החלטות לטובת המועצה האזורית נחל שורק. דאגתי לבוא ולתפוס את ראש הממשלה לפני ועדות שרים וישיבות ממשלה. הייתי אומר לו: 'הדברים לא זזים', וכשהוא היה נכנס פנימה, דבר ראשון הוא היה שואל: 'למה אסקוזידו אומר שדברים לא זזים?' ראשי רשויות אחרים לא חיכו בחוץ"אתה יודע שיש מועצות שבהן לא הסכימו לתת לעקורים שירות סוציאלי או פסיכולוגי, כיוון שהממשלה לא תקצבה את זה? נאלצת להוציא כסף מהכיס של המועצה?
"לא. כל הכסף ניתן לי. לפעמים התחלתי לשלם, אבל החזירו לי. בכל הטיפול במפונים, היות שלא התכוננו לזה כראוי, היה צריך לשאוב את הדברים. היה צריך לדעת איפה להיות ומתי לבקש, ובאתי תמיד בצורה עניינית בתור אחד שיודע מה הוא רוצה, ומה שביקשתי קיבלתי".
אז אם רשויות אזוריות אחרות היו פועלות אחרת, הן היו משיגות דברים עבור המגורשים?
"תסתכלי על מלחמת לבנון השנייה. היו רשויות שהבינו שהתפקיד שלהן זה לטפל בתושבים שלהם, והן עשו זאת ולא חיכו למדינה, והיו רשויות שלא נוהלו כמו שצריך. כך זה היה כאן. אני הבנתי שאני צריך להכין דברים, שיש לי אחריות כלפי התושבים. היו עשרות ישיבות ממשלה שהיו בהן החלטות לטובת המועצה האזורית נחל שורק. דאגתי לבוא ולתפוס את ראש הממשלה לפני ועדות שרים שדנו בעניינים רלוונטיים ולפני ישיבות ממשלה. הייתי אומר לו: 'הדברים לא זזים', וכשהוא היה נכנס פנימה, דבר ראשון הוא היה דופק על השולחן ושואל: 'למה אסקוזידו אומר שדברים לא זזים?' ראשי רשויות אחרים לא חיכו בחוץ. אני הסתובבתי שם כל היום, אולי בגלל שאני קרוב לירושלים ואולי בגלל שזה האופי שלי. לא נתתי לדברים לזוז 'בערך'".
בשיא לא אשם
אסקוזידו מספר שעם עזיבתו של יונתן בשיא את ראשות מנהלת סל"ע הוצע לו התפקיד, אך הוא דחה אותו בשתי ידיים. "אחת הסיבות היתה שחשבתי שזה יהיה לא ראוי, לא הגון ולא מוסרי לעזוב את כל האנשים באמצע וללכת ולהשאיר מישהו אחר שיטפל בהם. המגורשים הגיעו לכאן כי ידעו שיש מי שידאג להם, ואני חושב שמחובתי לדאוג להם עד הסוף".
אגב יונתן בשיא, יש לך היכרות מוקדמת איתו.
"נכון. יונתן לקח על עצמו תפקיד קשה, שאין סיכוי בעולם שמישהו יכול להצליח בו. כאדם הוא אדם צנוע ופשוט, שמדבר בגובה העיניים. יש לו זיכרון פנומנלי, והוא יכול באותו זמן לעשות כמה דברים. את התפקידים הקודמים שלו הוא עשה בצורה טובה מאוד, כי הוא אדם מוכשר.
"אני, אם הייתי במקומו, לא הייתי לוקח את התפקיד הזה עלי. אבל אם חס וחלילה הייתי צריך לעשות את זה, הייתי פועל אחרת. הוא הצטייר בעיני המגורשים כשליח הממשלה שבא 'לעשות את העבודה', וזו היתה הטעות, כי מנהלת סל"ע זו מנהלה לסיוע לאנשים. הוא היה צריך להיות האיש שלהם אצל שרון. הוא היה צריך לרדת לאנשים ולהיות איתם, לומר להם: 'אם חס וחלילה יהיה גירוש, בואו ונראה איך תוכלו לקבל מהמדינה את המקסימום, ולא תישארו בלי כלום'".
אנשים היו מסוגלים לשמוע אותו אז?
"אני לא חושב שזה היה צריך להיות בפרהסיה, או עם תקשורת. אני חושב שהיה צריך לדבר עם האנשים ברמה חברית, לדון איתם ולהביא אותם לידי החלטה. לא להחליט בשבילם. נכון שלא היה קל לדבר איתם, וגם לא היה שייך להגיד בתקשורת, אבל יונתן דיבר בתקשורת ואמר: 'יש פתרונות', 'סגרנו את הכול'. יכול להיות שאני טועה, אבל איך שאני ראיתי את הדברים, הוא גרם להרבה הפרדה בתוך אנשי הגוש. היו חלקי קהילות שהסכימו לדבר, אז הוא דיבר איתם. הוא עשה 'הפרד ומשול', ואני חושב שזו שיטה לא נכונה.
"בסופו של דבר הוא עזב את התפקיד שלו אחרי שנה-שנה וחצי, תקופה קצרה יחסית, והגירוש נרשם על שמו, למרות שהוא לא היה היוזם שלו".
אסקוזידו משוכנע שאם בשיא היה נשאר בתפקידו בתקופה הזאת, הוא היה משקם את המגורשים טוב יותר מהקצב והאופן שבו השיקום מתרחש עכשיו. "גם המגורשים חושבים כך", הוא מוסיף, ומנמק שמדובר באדם מוכשר. "אבל הוא לא היה מסוגל נפשית, כי עם מה שעשו לו ולמשפחתו אי אפשר היה. הביזיון של המדינה זה שלא נערכו כמו שצריך ליום שאחרי. עובדתית, שנתיים אחרי, הם עדיין יושבים בקרוונים".
האיש שידע להזיז עניינים
אסקוזידו פותח לוחות הזזה ומצביע על תב"ע מפורט ליישובי המגורשים שאמורים לעלות על הקרקע בעתיד הקרוב. עם כל הרצון, הקשרים והניג'וזים, גם כאן עדיין לא החלה בניית הקבע. אסקוזידו משוכנע שהחודש הקרוב יהיה חודש של בשורות: "יזוזו כאן דברים שלא זזו שנתיים". כמה הסכמים אמורים להיחתם, ולהביא את הטרקטורים הראשונים שיחלו בבניית הקבע.
אבל אסקוזידו אינו עובד עבור המגורשים רק ברמת המועצה שלו. הוא מוביל פורום של ראשי מועצות אזוריות שאליהן הגיעו פליטי גוש קטיף, יושב איתם פעם בשלושה-ארבעה שבועות יחד עם נציגי מנהלת סל"ע, ומקדם נושאים ששייכים לכולם. הם קובעים יעדים, והוא משתדל לדחוף באמצעות האנשים שאת דלתותיהם הוא כבר מכיר.
אסקוזידו מספק דוגמה מתישה במיוחד, שלכאורה איננה מעניינו של ראש מועצה: הצוות הסוציאלי-מקצועי שלו החליט שפעוטות, בני המגורשים, אינם צריכים להיות בבית, ושיש לסבסד את שהותם במעון באופן גורף, בדרגת הסבסוד הגבוהה ביותר. בשנה הראשונה אסקוזידו יזם, וההחלטה עברה. בשנה השנייה, שמסתיימת כעת, היה צורך במלחמה קטנה, כולל שיחות שכנוע עם רענן דינור, אבל גם זה עבר. לשנה"ל תשס"ח העניין היה כבר יותר מסובך: "ביקשתי ממשרד התמ"ת לנסח הצעת 'מחליטים' לישיבת הממשלה. הגעתי למשרד עם מנהלת מחלקת הרווחה שלי ועם הדרגים המקצועיים של מנהלת סל"ע, והוכחתי שהמצב היום גרוע יותר ממה שהיה בזמן הגירוש. המשרד הכין הצעה, אך היא לא אושרה. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יהושע שופמן, אמר שזה לא מידתי וחסם את זה".
אסקוזידו לא ויתר. הוא דיבר עם האחראית על מעונות היום במשרד התמ"ת, ועם מנכ"ל המשרד. הוא ישב עם היועץ המשפטי החדש של התמ"ת יחד עם תקציבאית המשרד ועם נציג האוצר שלהם. בהמשך היתה ישיבה עם שופמן, שהשתכנע בין השאר בגלל שיישובי קו עימות ויישובי סמוך-גדר מקבלים את רמת הסבסוד הזאת. "שופמן אמר בסוף הישיבה, שאמרו לו שאם אסקוזידו ינסה לשכנע אותך, אין סיכוי שלא תשתכנע", אומר אסקוזידו בשמחה, ומסביר שוב: "אני חושב שאנשים רואים ומבינים שאין לי אינטרס אישי בעניין הזה. זה משהו שטוב למדינה".
"בזמן הפינוי בנינו 350 קרוונים ומבני ציבור, כולל כיתות גן ומעונות, בצורה מטורפת. לדעתי, בשלהי אוגוסט היו כאן 3000 פועלים, וקרוב ל-600 כלים שבנו. משרד הביטחון, החטיבה להתיישבות ומנהל מקרקעי ישראל קיבלו כל אחד אזור – הכול כדי שזה ייבנה כמה שיותר מהר. כראש מועצה ניהלתי את הדברים, כדי שהסבל שלהם יהיה כמה שיותר קצר"זה לא קצת מדכא שאתה צריך גם להיפגש עם זה, גם לתאם עם ההוא וגם לשכנע את ההיא?
"זה ככה בכל דבר. אותי זה לא מדכא, כי אני לא מחפש להיות מדוכא. אם אני מצליח, זה גורם לי לסיפוק ולא לדיכאון".
התקווה הלכה
אמרת שהמצב של המפונים היום הוא גרוע יותר מבעבר. למה? כאן למשל מתייחסים אליהם בכבוד, ויש להם עתיד.
"עתיד זה דבר וירטואלי. מה זה עתיד? הם יודעים שיש תב"ע. אבל אדם, עד שהוא לא בונה את הבית שלו ועוד שנה אחרי זה, הוא נמצא בטראומה. אולי יש להם עתיד, אבל אין להם תקווה. אנשים, וזה כולם פה, שגרו בבית של 200-250 מ"ר, נמצאים היום בקרוון של 60 או 90 מ"ר. באותו חדר פצפון גרים אחים, ילדה בת 8 ובחור בן 22. הם לא יכולים לעשות שיעורי בית כי אין פינה לשיעורי בית, כי אין ציוד. אנשים חיים על מזוודות.
"אז זה נראה יפה מבחוץ, אבל כשבן אדם גר בקרטון הזה, אין פרטיות בתוך הבית, אין פרטיות בין הבתים ואנשים לא עובדים כי הם לא קיבלו שטחים חקלאיים. הם כבר לא מאמינים שהם יבנו בית. אני מאמין, אבל הם כבר לא מאמינים בכלום.
"הם נמצאים במצב נפשי קשה מאוד, ואנחנו צריכים לאלץ אותם להוציא את הילדים למעונות, לטפל בהם במסגרות, בגנים ובבתי הספר, ולתת להם את האפשרות לעשות שיעורי בית, ופעילויות בלתי פורמלית כך שיהיו רק בערב בבית. וגם הערב הוא לא קל. מתחילים ויכוחים, בגלל המתח. הכול זה מערבולת. וזה נמשך שנתיים. כשהם הגיעו אולי עוד היתה להם תקווה".
לא רק תושבים חדשים יש במועצה. המועצה האזורית נחל שורק היא היחידה שכל תושביה הם דתיים וחרדים. לצד בני רא"ם, יד בנימין וחפץ חיים שהוזכרו, קיימים גם בית חלקיה ויסודות. אסקוזידו אומר בגאווה שמאז ומעולם נקראה המועצה שבראשה הוא עומד 'מדינת התורה בזעיר אנפין', ולו עצמו יש חיבה מיוחדת לישיבות ולכוללים שנמצאים בתחום שיפוטה של המועצה.
כדרכו, לא ממש אכפת לו צבע העור או הכיפה שחובשים הלומדים לראשם. הוא משתדל לסייע. "בין אם זה הרב טל, ישיבת בעלז בבית חלקיה או ישיבות וכוללים אחרים, ככל שאתה עוזר יותר אתה מקבל יותר תקציבים מהמדינה. זה לא משהו שנתון בידי בני אדם, אבל אני יכול להוכיח את זה. אין לי ספק שככל שאני עוזר להם יותר, אני גם מקבל יותר".
ofralax@gmail.com