1. מחבלי אל-קסאם הצמידו אקדח לרקתו של החייל החטוף גלעד שליט וכפו עליו להקריא טקסט עילג ומפוקפק, שאותו הם ניסחו בערבית ואחר כך תרגמו לעברית.
מדינת ישראל האזינה לקלטת והשתגעה. או לפחות התקשורת שלה.
'ידיעות אחרונות' התמסר מרצון ובמוצהר לשירות המלחמה הפסיכולוגית של המחבלים. את המסמך שהחייל החטוף אולץ להעניק לו שירותי קריינות, מסמך קצר בן 120 מילה, החליטו במערכת 'ידיעות' למרוח באותיות קידוש לבנה על פני כל עמוד 3, העמוד השני בחשיבותו בעיתון. על עמוד השער, במקום כותרת ראשית, נמרח מאמרה של העיתונאית סימה קדמון, שכולו קריאה נרגשת לכניעה לדרישות החמאס: "תחזירו אותו", זעקה הכותרת. בכל מחיר. "אם הקלטת הינה חלק ממלחמה פסיכולוגית, הרי שהיא הצליחה", קבעה סימה קדמון, וגם עורכיה מיהרו להצטרף אליה להתמסרות מרצון. מאמר שקול יותר של נחום ברנע (חתן פרס ישראל, "העיתונאי מס' 1"), תחת הכותרת "לא בכל מחיר", נדחה לעמ' 2. הלאה ההיגיון, תחי ההיסטריה.
אם המחבלים שמו בפיו של גלעד את המשפט "מצבי הבריאותי מידרדר ואני חייב באשפוז ממושך בבית חולים" אז זה בטח תיאור מדויק של מצבו, ולא רק ניסיון לאלץ את ישראל לפעול בלחץ ובחופזה (אגב, איפה זה עומד מול הידיעות הברורות על מצבו הבריאותי הקשה של הסוכן הישראלי יונתן פולארד, שכבר יושב בתנאים נוראים לא שנה אחת אלא למעלה מעשרים שנה?).
2. את גלעד שליט חייבים להציל. למדינת ישראל ולכלל אזרחיה אסור לנוח ולשקוט עד שישוב לביתו בשלום. הקלטת הזאת, אות חיים ראשון שחמאס נאלץ לשחררו ללא תמורה, היא התפתחות חיובית, צעד ראשון לקראת שחרורו.
אך אסור שהצלתו של גלעד תבוא על חשבון חייהם של עשרות ומאות שצפויים, על פי תקדימי העבר, ליפול מידיהם של המרצחים המשוחררים. אסור לפעול בדרך שתמשיך לדרדר אותנו במדרון הקטלני, שבסופו תאבד לחלוטין מעט ההרתעה שעוד נותרה לנו.
כל מי שעיניו בראשו יודע איזה נזק עצום גרמו העסקאות לדורותיהן. די להיזכר בעסקת ג'יבריל, שמאות המחבלים אשר שוחררו במסגרתה הבעירו את אש האינתיפאדה הראשונה, ובעסקת טננבוים, שהעניקה תמריץ לחטיפות נוספות והביאה את מלחמת לבנון השנייה. אסור לחזור על השגיאה הנוראה של הצלת מעטים במחיר חייהם של רבים כל כך.
ועוד לא דיברנו על המחיר האסטרטגי שגובה התדמית הכושלת והרכרוכית שלנו בעיני אויבינו. אסאד מפנים את חולשתנו, ומצטייד בעוד טילים ארוכי טווח. אחמדיניג'אד מפנים, משחרר עוד הצהרה מתגרה, ולוחץ על הגז בדרך אל פצצת האטום השיעית. התדמית הפחדנית, תוצאת הכניעה לטרור, כבר יצרה איום מצטבר על עצם קיומה של ישראל.
3. אומרים לנו שחובה על המדינה לעשות כל דבר כדי להחזיר את הילדים הביתה. אבל הילדים האלה, גם לאחר שנפלו בשבי, הם חיילים. רגע לפני שנשבו הם נדרשו למסור את נפשם כדי להגן בשדה הקרב על מדינתם. האם עכשיו תפקידם הוא להינצל בדרך שתגרום למדינתם מפלה ותבוסה מוחצת על שולחן המשא ומתן?
במקום להודות בטעות החמורה, מוסרית וביטחונית, של עסקת טננבוים, משתמשים בה כתקדים כדי לחזור על האיוולת הזאת (שהרי כיצד ייתכן שלא נעשה למען חייל מסור את מה שעשינו למען סוחר סמים בזוי?).
כשם שאסור לישראל להפקיר חייל שנפל בשבי, כך גם אסור לה להפוך למאמץ סיזיפי וחסר כל ערך את מאמציהם של לוחמים רבים, שבמחיר סיכון חייהם גדעו את זרוע הטרור והביא את ראשי הנחש אל מאחורי סורג ובריח. מי שישחרר היום מחבלים רוצחים שנתפסו בחירוף נפש, יאבד כל זכות מוסרית לשלוח בעתיד חיילים למשימה מסוכנת של מלחמה בטרור.
4. אז מה כן לעשות? ראשית, להכריז על אחריות אישית של ראשי החמאס, מהזרוע הצבאית ומהזרוע המדינית, לשלומו ובריאותו של החייל שלנו. יידע איסמעיל הניה וכל אחד מחבריו שהם ישלמו בראשם על כל פגיעה בנפשו או גופו של גלעד שליט. שנית, להודיע שכל המחבלים הכלואים היום ושייכלאו בעתיד הם קלפי מיקוח, ולא ישוחררו גם לאחר ריצוי תקופת מאסרם כל עוד גלעד בשבי. אם בג"ץ יבקש להפריע, כפי שנהג בעבר בפרשת השייח'ים הלבנוניים שהוחזקו כקלף להחזרתו של רון ארד, יש להפעיל חקיקה ולהזכיר לשופטי בג"ץ שהם עובדים אצל העם ולא להיפך. ושלישית, למנוע מהמחבלים האסורים כל ביקור משפחתי וכל קשר עם החוץ, עד להעברתו של גלעד לידי גורם אחראי ועריכת ביקורים סדירים אצלו.
במקביל, יש להגביר את המאמץ המודיעיני עד לגילוי מקום כליאתו של גלעד. גם אבו-מאזן יידרש לתת את חלקו. סביר להניח שכמה מאנשי הפתח שנמלטו מעזה יודעים היכן גלעד מוחזק. אסור לחזור על השגיאה שנעשתה בפרשה האומללה של החייל הנעדר זכריה באומל, שמחצית מהדיסקית שלו הועברה על ידי ערפאת מבלי שזה נדרש לגלות כיצד הגיע לידיו או היכן המחצית השנייה. אם אבו-מאזן הוא באמת מתון, שיפעיל את המקורות שעוד נותרו לו בעזה ויסייע לנו למצוא את גלעד.
5. יש בינינו מי שבעיניהם שחרור מחבלים, כמו נסיגה מחבלי ארץ ישראל, בכלל אינו נחשב לוויתור. להיפך. אילו זה היה בידיהם, הם היו פותחים מחר את שערי הכלא ושולחים לחופשי את כל המחבלים. את ברגותי הם רוצים לשחרר לא רק כדי "לחזק את אבו-מאזן", אלא משום שבעיניהם, גם לאחר שבית משפט ישראלי גזר עליו לא פחות מחמישה מאסרי עולם, הרוצח הנקלה הזה הוא לוחם אמיץ, אדם הגון ומנהיג לאומי - "נלסון מנדלה הפלשתיני". הם עושים קולות כאילו הם רגישים יותר מאחרים לגורלו של גלעד שליט ולכן מוכנים לשלם כל מחיר למען הצלתו, אך בסתר ליבם הם בכלל לא חשים שיש כאן מחיר.
כדי שגם אלה יהיו שותפים בצער הציבור אם חלילה ישוחרר ברגותי, לא נותר אלא לחזור על מה שהוצע כאן בעבר. ביום שחרורו של ברגותי, שנשפט לחמישה מאסרי עולם ועד כה ישב רק 5 שנים, ישוחרר גם יגאל עמיר, אשר נשפט למאסר עולם אחד בלבד וכבר ריצה קרוב ל-12 שנה. מעניין אם לאחר יצירתה של משוואה כזאת הם ימשיכו לתמוך באותה התלהבות בשחרורו של הרוצח מהתנזים.