כשבתיה היתה רואה ספר חדש, היא היתה ממש מתרגשת. בביקורים היומיים הקבועים שערכה בספרייה העירונית, היה לה קשה מאוד למצוא ספר שעדיין לא קראה, אך כשמצאה אחד כזה, היתה חוטפת אותו במהירות ורצה איתו לספרנית, כשבדרך כבר הספיקה לסיים לקרוא את העמוד הראשון.
מאז שבתיה למדה לקרוא, היא לא הפסיקה. אי אפשר היה לתפוס אותה בלי איזה ספר או עיתון ילדים ביד. אמא שלה כבר העירה לה שבזמן האוכל זה לא כל-כך מנומס לקרוא מול כל האחרים בשולחן, אז לפעמים בתיה היתה מניחה את הספר על הברכיים, וקוראת מתחת לשולחן תוך כדי נגיסה בסנדוויץ'. בהפסקות היא לא יצאה לשחק, והעדיפה לשבת בכיתה ולקרוא בשקיקה עוד שני פרקים בספר עב כרס, וכשהלכה ברחוב נתקלה לא פעם בעוברי אורח או בעמודי חשמל שגרמו לה לכאב ראש – אבל זה לא גרם לה להפסיק לקרוא תוך כדי הליכה.
יום אחד, בהפסקת עשר, כשראשה שקוע ברגעי המתח של ספר על הודו הרחוקה, שמעה בתיה את חברותיה משוחחות בהתרגשות:
"שמעת שהספר החדש של בארי רוטר מגיע מחר לחנות?" שאלה תמר את רעות.
כשבתיה שמעה את הצירוף "ספר חדש" היא חידדה את אוזניה כדי לשמוע במה מדובר.
"כן", ענתה רעות. "אני חייבת לקנות את זה, זה הספר שכולם מדברים עליו. הוא בטח ממש מעניין, כמו הקודמים בסדרה של בארי רוטר".
תמר הוסיפה משלה: "ברור, אלו ספרים מעולים, כולם אומרים ככה. אז קבענו ללכת מחר לחנות?" שאלה, ורעות הנהנה.
בתיה הפסיקה לרגע את שטף הקריאה: "בארי רוטר? ספרים מעולים? מה זה בכלל?" תהתה. היא עוד לא קראה אפילו ספר אחד של בארי רוטר, מתוך עשרות הספרים שכבר בלעה.
"תמר, מה זה בארי רוטר? מה כל-כך מעניין בזה?" פנתה אליה בתיה בשאלה תמימה.
תמר לא הצליחה להסתיר את פליאתה: "מה? את לא יודעת מה זה בארי רוטר? תגידי, את קוראת ספרים? מי שלא קרא את הספרים האלה לא יודע בכלל מה זה ספר טוב!" הכריזה מול פניה המסמיקים של בתיה.
"טוב, לא חשבתי שזה ספר כל-כך מעניין", גמגמה בתיה.
תמר היסתה אותה ואמרה: "אין ויכוחים, מחר את באה איתנו לחנות וקונה את הספר. אחר-כך תביני מה זה ספר טוב באמת", הודיעה לה. בתיה השיבה ב"בסדר" רפה וחזרה אל הספר שלה. 'ואני כבר חשבתי שקראתי את כל הספרים המרתקים בעולם', הרהרה לעצמה.
למחרת התייצבה בתיה עם תמר ורעות בתור הארוך של האנשים שביקשו לרכוש את הספר החדש של בארי רוטר. כולם כל-כך דחפו אחד את השני כדי לזכות בספר, ששלוש הבנות חשבו שלא יהיה להן סיכוי. לבסוף ראה אותן מוכר חביב וקשיש ואמר להן: "בואו, יש לי במחסן כמה עותקים מיוחדים. אתן מחכות כל-כך בשקט, שמגיע לכן לקבל אותם". תמר ורעות רעדו מהתרגשות כשאחזו בידיהן את הכריכה החדשה והמבריקה של בארי רוטר. בתיה לקחה את הספר וחשבה שהציורים על הכריכה קצת ילדותיים ומוזרים, אבל כולם מסביב פלטו כאלו קריאות התפעלות, שהיא העדיפה לשתוק.
כשהגיעה הביתה פתחה בעמוד הראשון והתחילה לקרוא. העמודים הראשונים קצת שעממו אותה, אבל כשתמר התקשרה לשאול: "נו, איך הספר? נכון מדהים?" העדיפה בתיה לענות ב"אני רק בהתחלה. נראה".
היא המשיכה לקרוא דף אחרי דף, מנסה להתעניין בעלילה, אבל הסיפור הדמיוני על מפלצות, מכשפות ויצורים מעופפים לא שבה את לבה. היא אהבה סיפורים אמיתיים יותר. עד שעה מאוחרת בלילה החזיקה מעמד, אך בעמוד 200 לא יכלה יותר להמשיך לקרוא ופשוט נרדמה.
למחרת בבוקר, בכיתה, כשתמר התעניינה מה דעתה על הספר, ענתה בתיה: "את יודעת מה? אני מוכנה להוכיח לך שיש ספרים קצת יותר מעניינים. וחוץ מזה, תודי שגם את לא הצלחת לקרוא יותר מכמה עמודים ראשונים, נכון?" תמר העדיפה לא לענות.
מאז שבתיה למדה לקרוא, היא לא הפסיקה. אי אפשר היה לתפוס אותה בלי איזה ספר או עיתון ילדים ביד. אמא שלה כבר העירה לה שבזמן האוכל זה לא כל-כך מנומס לקרוא מול כל האחרים בשולחן, אז לפעמים בתיה היתה מניחה את הספר על הברכיים, וקוראת מתחת לשולחן תוך כדי נגיסה בסנדוויץ'. בהפסקות היא לא יצאה לשחק, והעדיפה לשבת בכיתה ולקרוא בשקיקה עוד שני פרקים בספר עב כרס, וכשהלכה ברחוב נתקלה לא פעם בעוברי אורח או בעמודי חשמל שגרמו לה לכאב ראש – אבל זה לא גרם לה להפסיק לקרוא תוך כדי הליכה.
יום אחד, בהפסקת עשר, כשראשה שקוע ברגעי המתח של ספר על הודו הרחוקה, שמעה בתיה את חברותיה משוחחות בהתרגשות:
"שמעת שהספר החדש של בארי רוטר מגיע מחר לחנות?" שאלה תמר את רעות.
כשבתיה שמעה את הצירוף "ספר חדש" היא חידדה את אוזניה כדי לשמוע במה מדובר.
"כן", ענתה רעות. "אני חייבת לקנות את זה, זה הספר שכולם מדברים עליו. הוא בטח ממש מעניין, כמו הקודמים בסדרה של בארי רוטר".
תמר הוסיפה משלה: "ברור, אלו ספרים מעולים, כולם אומרים ככה. אז קבענו ללכת מחר לחנות?" שאלה, ורעות הנהנה.
בתיה הפסיקה לרגע את שטף הקריאה: "בארי רוטר? ספרים מעולים? מה זה בכלל?" תהתה. היא עוד לא קראה אפילו ספר אחד של בארי רוטר, מתוך עשרות הספרים שכבר בלעה.
"תמר, מה זה בארי רוטר? מה כל-כך מעניין בזה?" פנתה אליה בתיה בשאלה תמימה.
תמר לא הצליחה להסתיר את פליאתה: "מה? את לא יודעת מה זה בארי רוטר? תגידי, את קוראת ספרים? מי שלא קרא את הספרים האלה לא יודע בכלל מה זה ספר טוב!" הכריזה מול פניה המסמיקים של בתיה.
"טוב, לא חשבתי שזה ספר כל-כך מעניין", גמגמה בתיה.
תמר היסתה אותה ואמרה: "אין ויכוחים, מחר את באה איתנו לחנות וקונה את הספר. אחר-כך תביני מה זה ספר טוב באמת", הודיעה לה. בתיה השיבה ב"בסדר" רפה וחזרה אל הספר שלה. 'ואני כבר חשבתי שקראתי את כל הספרים המרתקים בעולם', הרהרה לעצמה.
למחרת התייצבה בתיה עם תמר ורעות בתור הארוך של האנשים שביקשו לרכוש את הספר החדש של בארי רוטר. כולם כל-כך דחפו אחד את השני כדי לזכות בספר, ששלוש הבנות חשבו שלא יהיה להן סיכוי. לבסוף ראה אותן מוכר חביב וקשיש ואמר להן: "בואו, יש לי במחסן כמה עותקים מיוחדים. אתן מחכות כל-כך בשקט, שמגיע לכן לקבל אותם". תמר ורעות רעדו מהתרגשות כשאחזו בידיהן את הכריכה החדשה והמבריקה של בארי רוטר. בתיה לקחה את הספר וחשבה שהציורים על הכריכה קצת ילדותיים ומוזרים, אבל כולם מסביב פלטו כאלו קריאות התפעלות, שהיא העדיפה לשתוק.
כשהגיעה הביתה פתחה בעמוד הראשון והתחילה לקרוא. העמודים הראשונים קצת שעממו אותה, אבל כשתמר התקשרה לשאול: "נו, איך הספר? נכון מדהים?" העדיפה בתיה לענות ב"אני רק בהתחלה. נראה".
היא המשיכה לקרוא דף אחרי דף, מנסה להתעניין בעלילה, אבל הסיפור הדמיוני על מפלצות, מכשפות ויצורים מעופפים לא שבה את לבה. היא אהבה סיפורים אמיתיים יותר. עד שעה מאוחרת בלילה החזיקה מעמד, אך בעמוד 200 לא יכלה יותר להמשיך לקרוא ופשוט נרדמה.
למחרת בבוקר, בכיתה, כשתמר התעניינה מה דעתה על הספר, ענתה בתיה: "את יודעת מה? אני מוכנה להוכיח לך שיש ספרים קצת יותר מעניינים. וחוץ מזה, תודי שגם את לא הצלחת לקרוא יותר מכמה עמודים ראשונים, נכון?" תמר העדיפה לא לענות.