אלבום זמירות לשבת/ תזמורת שלהבת (גרינטק)
מי שלא היה בסביבה בשנתיים האחרונות ונכנס לאחרונה לחנות או לאתר המוכרים אלבומי מוסיקה יהודית, יגלה תופעה מעניינת: מדף ניגוני השבת, שבעבר היה נתון לשליטתם הבלעדית כמעט של החזנים (ואולי גם ניגוני ר' שלמה קרליבך, שלכל לחן שלו יש את השעה השבתית המתאימה לו). המדף הזה, הרזה והמצומצם, התמלא באלבומים של זמרים והרכבים רבים, שהחליטו לנסות ולמתוח את האווירה השבתית על ששת הימים המתייחסים אליה.
תזמורת שלהבת, תזמורת חתונות בימים כתיקונם, משחררת מדי פעם אלבומי אולפן, והפעם החליטה אף היא להצטרף לטרנד השבתי ולנסות ולשחזר בהקלטת אולפן את ריחות הצ'ולנט והג'עלה, הנותנים למזמורי השבת את טעמם המיוחד.
אין באלבום הזה לחנים מקוריים. ההצהרה הרשמית של גלעד פוטולסקי, סולן התזמורת והמעבד שלה, היא שיש כאן ניסיון ליצור אווירה שבתית אותנטית עם לחנים מוכרים וזמירות שנמצאות בכל הזמירונים הקלאסיים – מ'שלום עליכם' ועד 'אשת חיל', מ'דרור יקרא' ועד 'כי אשמרה שבת'.
כדי להגיע לסאונד חי ושבתי, את הכול עוטפת שירת מקהלה, הנותנת תחושה אנושית מאוד, בלי אפקטים ו'שואו', כאילו הרגע נכנסנו לדיבוק חברים בישיבה.
יש כאן גיוון במקורות הניגונים: קצת ליטאי, קצת חסידי ואפילו כמה סלסולים מזרחיים, רק חבל מאוד שבשום מקום לא מפורט מאין מגיע כל ניגון, היכן נהוג לשיר דווקא בלחן זה ומי המלחין. גם הניסיון להבין את החלוקה של הזמירות בין האלבומים לא צלח; באלבום הראשון שוכנים להם שירי סעודה ראשונה עם שלישית, וכך גם בחלק השני, 'לכה דודי' ו'יונה מצאה' שוכנים יחדיו בלי להתבלבל.
נכון שמה שחשוב הוא הצליל, אך אלו פרטים שיכולים להוסיף ולהעשיר את חוויית ההאזנה. ובכלל, אם כבר מוציאים אלבום כפול מושקע כל-כך, גם בצורתו החיצונית, חבל ליפול בנושא הזה.
באלבום הזה לא חסכו בכל הנוגע לאריזה. במהלך מעניין למניעת העתקות פיראטיות מצורפים לאריזת האלבום זמירונים לשבת יחד עם ברכת המזון (בנוסח אשכנז בלבד. כי גם אם יש נוכחות לכמה סלסולים, זה לא אומר שההגמוניה נעלמת). הזמירונים מעוצבים בצורה נעימה לעין, ומבצעים בזה את אחד הגימיקים המבריקים בתולדות המוסיקה החסידית: מכניסים את התזמורת והאלבום לשולחן השבת, גם כשהמערכת דוממת.
האלבום הזה מיועד בעיקר למי שרוצה גם באמצע השבוע להתכונן לנשמה היתרה, להיזכר איך נשמעים ניגונים כשאין אוזניות או רמקולים מתווכים, או כשאין עיבודים ואפקטים ממוחשבים.
אחת בודדת
באהבה/ הלל עם נתן אביעד
וכיוון שאין שבת בלי מוצאי שבת, זו ההזדמנות להיזכר באחד האלבומים הטובים שצצו בתקופה שבה נגיעות אלקטרוניות במוסיקה החסידית היו חידוש, וסאונד אלקטרוני בטוב טעם היה מצרך עוד יותר נדיר (עד היום, דרך אגב). אז, אי שם בשנת תשס"ב, הוציא מי שקרא לעצמו 'די.ג'יי הלל' את האלבום 'המבדיל', שבו הלחין ובישל את כל הרצועות.
הלחנים ענו על דרישות הז'אנר החסידי המתקתק והפופי, אבל קיבלו את תבלין העיבוד, שנתן להם ארומה קצת אחרת. אחת הרצועות הבולטות בו, שזכתה להשמעות רבות, היתה 'באהבה' – למילים מתוך ברכת 'אהבה רבה' שבתפילת שחרית. הלחן והקול הנעים של נתן אביעד קיבלו ריפוד אלקטרוני רך שלא השתלט על השירה, לא הפך את הקול של אביעד לרובוטי וממוחשב (כמו שכמה זמרים חסידיים נלהבים מדי חשבו שמאגניב להישמע) ויצרו שיר קצבי , משמח ועשוי היטב, שלא התיישן.
מי שלא היה בסביבה בשנתיים האחרונות ונכנס לאחרונה לחנות או לאתר המוכרים אלבומי מוסיקה יהודית, יגלה תופעה מעניינת: מדף ניגוני השבת, שבעבר היה נתון לשליטתם הבלעדית כמעט של החזנים (ואולי גם ניגוני ר' שלמה קרליבך, שלכל לחן שלו יש את השעה השבתית המתאימה לו). המדף הזה, הרזה והמצומצם, התמלא באלבומים של זמרים והרכבים רבים, שהחליטו לנסות ולמתוח את האווירה השבתית על ששת הימים המתייחסים אליה.
תזמורת שלהבת, תזמורת חתונות בימים כתיקונם, משחררת מדי פעם אלבומי אולפן, והפעם החליטה אף היא להצטרף לטרנד השבתי ולנסות ולשחזר בהקלטת אולפן את ריחות הצ'ולנט והג'עלה, הנותנים למזמורי השבת את טעמם המיוחד.
אין באלבום הזה לחנים מקוריים. ההצהרה הרשמית של גלעד פוטולסקי, סולן התזמורת והמעבד שלה, היא שיש כאן ניסיון ליצור אווירה שבתית אותנטית עם לחנים מוכרים וזמירות שנמצאות בכל הזמירונים הקלאסיים – מ'שלום עליכם' ועד 'אשת חיל', מ'דרור יקרא' ועד 'כי אשמרה שבת'.
כדי להגיע לסאונד חי ושבתי, את הכול עוטפת שירת מקהלה, הנותנת תחושה אנושית מאוד, בלי אפקטים ו'שואו', כאילו הרגע נכנסנו לדיבוק חברים בישיבה.
יש כאן גיוון במקורות הניגונים: קצת ליטאי, קצת חסידי ואפילו כמה סלסולים מזרחיים, רק חבל מאוד שבשום מקום לא מפורט מאין מגיע כל ניגון, היכן נהוג לשיר דווקא בלחן זה ומי המלחין. גם הניסיון להבין את החלוקה של הזמירות בין האלבומים לא צלח; באלבום הראשון שוכנים להם שירי סעודה ראשונה עם שלישית, וכך גם בחלק השני, 'לכה דודי' ו'יונה מצאה' שוכנים יחדיו בלי להתבלבל.
נכון שמה שחשוב הוא הצליל, אך אלו פרטים שיכולים להוסיף ולהעשיר את חוויית ההאזנה. ובכלל, אם כבר מוציאים אלבום כפול מושקע כל-כך, גם בצורתו החיצונית, חבל ליפול בנושא הזה.
באלבום הזה לא חסכו בכל הנוגע לאריזה. במהלך מעניין למניעת העתקות פיראטיות מצורפים לאריזת האלבום זמירונים לשבת יחד עם ברכת המזון (בנוסח אשכנז בלבד. כי גם אם יש נוכחות לכמה סלסולים, זה לא אומר שההגמוניה נעלמת). הזמירונים מעוצבים בצורה נעימה לעין, ומבצעים בזה את אחד הגימיקים המבריקים בתולדות המוסיקה החסידית: מכניסים את התזמורת והאלבום לשולחן השבת, גם כשהמערכת דוממת.
האלבום הזה מיועד בעיקר למי שרוצה גם באמצע השבוע להתכונן לנשמה היתרה, להיזכר איך נשמעים ניגונים כשאין אוזניות או רמקולים מתווכים, או כשאין עיבודים ואפקטים ממוחשבים.
אחת בודדת
באהבה/ הלל עם נתן אביעד
וכיוון שאין שבת בלי מוצאי שבת, זו ההזדמנות להיזכר באחד האלבומים הטובים שצצו בתקופה שבה נגיעות אלקטרוניות במוסיקה החסידית היו חידוש, וסאונד אלקטרוני בטוב טעם היה מצרך עוד יותר נדיר (עד היום, דרך אגב). אז, אי שם בשנת תשס"ב, הוציא מי שקרא לעצמו 'די.ג'יי הלל' את האלבום 'המבדיל', שבו הלחין ובישל את כל הרצועות.
הלחנים ענו על דרישות הז'אנר החסידי המתקתק והפופי, אבל קיבלו את תבלין העיבוד, שנתן להם ארומה קצת אחרת. אחת הרצועות הבולטות בו, שזכתה להשמעות רבות, היתה 'באהבה' – למילים מתוך ברכת 'אהבה רבה' שבתפילת שחרית. הלחן והקול הנעים של נתן אביעד קיבלו ריפוד אלקטרוני רך שלא השתלט על השירה, לא הפך את הקול של אביעד לרובוטי וממוחשב (כמו שכמה זמרים חסידיים נלהבים מדי חשבו שמאגניב להישמע) ויצרו שיר קצבי , משמח ועשוי היטב, שלא התיישן.