1. לפי מה שמחלחל אל דפי העיתונות אודות תוכניות החורבן והנסיגה שרוקחים אהוד אולמרט וחיים נצור-לשונך רמון, נראה כי גורלם של עשרות יישובים ורבבות תושביהם יונח בראש השנה הזה על שולחן בית דין של מעלה - מי ינוח ומי חלילה ינוע.
בעוד פחות משלושה חודשים אמורה להתקיים ועידה בינלאומית שבה ייחתם ברוב טקס 'מסמך עקרונות' להסדר הקבע בין ישראל למדינת אש"ף. כזכור, גם הסכמי אוסלו היו רק מסמך עקרונות שנחתם על מדשאות הבית הלבן, ושפרטיו לובנו מאוחר יותר בהסכמי קהיר, הסכם אוסלו ב' ועוד מסמכים. אולמרט ואבו-מאזן הם אמנם מנהיגים חלשים עם מעט מאוד תמיכה ולגיטימציה בקרב עמם, אבל מעמדם הבינלאומי של ההסכמים שיחתמו יציב קשיים עצומים בפני כל ממשלה ישראלית עתידית שתרצה להתכחש להם.
2. לכתבי 'ידיעות אחרונות' נחום ברנע ושמעון שיפר יש מקורות מצוינים בלשכת ראש הממשלה. ביום שישי האחרון הם פרסמו את מה שלדבריהם מציע חיים רמון לפלשתינים בשיחותיו עם אנשי אבו-מאזן. מדובר במסירת מאה אחוז של שטחי יהודה ושומרון, למעט שלושה עד שמונה אחוזים של יישובים שיסופחו לישראל. כפיצוי על המעט שיישאר בידינו יקבלו הפלשתינים מסדרון יבשתי בריבונותם בין עזה לחברון, אשר ינתק את הרצף היבשתי שמחבר את הנגב אל מרכז הארץ. הקשר התחבורתי בין שני חלקיה של ישראל המפוצלת יעבור מעל או מתחת לאותו מסדרון יבשתי הפלשתיני.
על פי שיפר וברנע, בלשכת אולמרט אומרים שמגעיו של רמון מתקיימים ברשות אבל לא בסמכות. כלומר הצעותיו מרחיקות הלכת הן כרגע על דעת עצמו, אך בעתיד עשויות להפוך לתכניתו של ראש הממשלה. כזכור, כך היה גם בתהליך אוסלו. בתחילה רבין התייחס לערוץ השיחות של פרס-ביילין-הירשפלד-פונדק כאל מהלך סרק, ולבסוף הוא אימץ את סיכומיהם כמדיניותה הרשמית של ישראל. רמון עצמו, אגב, אומר שהוא פועל לא רק ברשות אלא גם בסמכות.
3. בין היישובים המיועדים להימסר מונים שיפר וברנע לא רק את יישובי גב ההר, אלא גם את עפרה, בית אל וקרני שומרון (ומן הסתם גורלן של קדומים ושבי-שומרון המרוחקות יותר לא אמור להיות שונה). אפילו היישוב החרדי הגדול תל-ציון הסמוך לירושלים מיועד למסירה. באופן כללי גדר ההפרדה, פרי יוזמה אחרת של חיים רמון, אמורה להפוך לגבול, מלבד במספר מקומות. הערים אריאל ומעלה אדומים יסופחו. ירושלים תחולק בין השכונות היהודיות לערביות. בעיר העתיקה תנהל כל דת את המקומות הקדושים לה, ולא יונפו דגלים לאומיים. ישראל תוותר על ריבונותה בהר הבית.
ייתכן שבפרסומן של ההצעות המחרידות הללו נכללו בכוונה כמה עיזים אשר יוצאו בהמשך, אם באגף הימני יותר של הקואליציה תקום זעקה. כאמור, כרגע הדברים אינם מוצגים כמדיניותה הרשמית של ישראל, אך מי שרוצה לישון טוב בלילה צריך להיות אופטימיסט חסר תקנה ולהתעלם לחלוטין מלקחי העבר.
4. מפלגות הימין, המפד"ל והאיחוד הלאומי, טעו בעבר כאשר העניקו לאריאל שרון חודשים ארוכים של שקט בין ההצהרה על 'תוכנית ההתנתקות' ועד לפרישתן המאולצת וההדרגתית מן הממשלה. מפלגות ש"ס וישראל ביתנו עומדות כעת בפני מבחן דומה. אסור להן להמשיך להיות שותפות בממשלת אולמרט, אשר מסתיר את מהלכיו מפני שותפותיו, ובינתיים מתחזק את חברותן בקואליציה בתקציבים נדיבים ובהליכה לקראתן בנושאים שונים.
ערב ראש השנה, על אלי ישי ואביגדור ליברמן לעשות את חשבון הנפש שלהם ולקבל החלטות. לאולמרט אין הרבה אופציות, הוא פועל ברוח השקפותיו החדשות ולמען שרידותו. לעומתו, לישי וליברמן יש הרבה פחות מה לחשוש מבחירות חדשות. אך אם יתברר למפרע כי דבקותם במנעמי הקואליציה אפשרה מהלכים נוראים נגד התורה, הם ישלמו מחיר כבד.
גלי צה"ל קרבית
ויכוח סוער ניטש לאחרונה מעל דפי 'מעריב' בעניין החיילים המשרתים בגל"צ.
קלמן ליבסקינד, כתב התחקירים של העיתון, כינה את הגל"צניקים בתואר 'משתמטים', ודרש משדרני התחנה להוריד פרופיל בוויכוח הציבורי על ההשתמטות מצה"ל: "בחרתם להשתמט? תרומה למדינה לא בראש שלכם? שבו בפינה ואל תטיפו לאחרים".
השיב במאמר נגדי נטע לבנה, בכיר באגף החדשות ב'מעריב' ובעצמו בוגר גל"צ. לבנה התקומם נגד הדבקת התואר 'משתמטים' למי שמשרתים במסגרת צבאית ולובשים את מדי צה"ל, והרחיב בעניין תרומתה של התחנה הצבאית, לדעתו, למדינה ולחברה בכלל ולחיילי צה"ל בפרט.
כך או כך, לאור העובדה הידועה שגל"צ נחשבת לבית הספר לתקשורת מס' 1 בישראל, ובהתחשב בכך שהשירות בגל"צ הוא מקפצה מוכחת לתפקידים נחשקים בתקשורת הישראלית - אין ספק שחיילים קרביים אשר רואים את עתידם בתקשורת סובלים מאפליה לרעה בכך שנמנעת מהם הפריבילגיה של השירות בגל"צ.
השלכה בעייתית נוספת של גלי צה"ל הג'ובניקית היא דמותה המתעצבת של התקשורת הישראלית, שבכל שנה נוספים לשורותיה עוד ועוד עיתונאים ושדרנים אשר לא חוו שירות קרבי, ואפילו לא טעמו חיי מחנה צבאי מחוץ ליפו-תל-אביב.
אפשר היה לעשות קצת צדק ולתקן מעט מהמעוות על ידי מתן אפשרות לחיילי היחידות הקרביות לגשת למבחני הכניסה לגל"צ בשנה השלישית לשירותם. לאחר שנתיים בצנחנים או בגולני יוכל החייל הקרבי להציג מועמדות, לגשת למבחני המיון שגלי צה"ל עורכת לשמיניסטים, ואולי אפילו לזכות להעדפה מתקנת.
אכן, לאחר שנה בתחנה יהיה צורך לשלם לאותם חיילים משכורת של משרתי קבע. את העול התקציבי הזה אפשר לקזז באמצעות הפרטתה והעברתה לידיים אזרחיות-מסחריות של תחנת גלגל"צ, המשדרת מוסיקה ודיווחי תנועה. במעמדה כתחנת המוסיקה הפופולארית ביותר ישראל, יכולה גלגל"צ להרשות לעצמה להתפרנס מפרסום, ולוותר על העסקת כוח אדם זול של חיילים אשר נהנים משירות דה-לוקס ללא כל טעם והצדקה.