בדרך-כלל אני לא נוטה לשים לב לפלאיירים הצבועים באדום זועק, שנזרקים תדיר בתיבת הדואר שלי. מתוכם מבצבצים תדיר סיפורים קורעי לב ומסמרי שיער על אלמנה ושבעת יתומיה הרעבים ללחם, או לחילופין אברך הזקוק נואשות לניתוח יקר. נוח לי לחשוב כי מדובר בגורמים אינטרסנטיים, המתלבשים על משפחות מעוטות יכולת ומנצלים את מצוקתן על מנת לשלשל לכיסם כסף קל. 
כוכבה, אישה שנעזרה בקרן: "האנשים האלה הגיעו אלי משמים. אני לא יודעת איך זה קרה לי. הייתי בטוחה שהמצב אבוד. לילדים שלי לא היה מה לאכול, ואני הייתי כל הזמן עסוקה במאבקים מול הרשויות. היו לי חובות שלא היה לי מושג איך אסגור אותם. אני אסירת תודה להם, הם הצילו את החיים שלי"
אבל הפלאיירים של עמותת 'עזרי' אינם צבועים באדום, ולא עולות מהם קריאות "אוי מה היה לנו". מאחורי הפליירים הצנועים של הארגון מסתתרים סיפורים אמיתיים, קורעי לב, המשקפים את מצבה העגום של מדיניות הרווחה במדינתנו – מדיניות יש לרוב, רווחה קצת פחות.
תשובה וצדקה
בתוך משרד צנוע, שאת ריהוטו תרמו נדבנים, יושבים שני אנשים פשוטי מראה, ללא חליפות ובלי עטי זהב יוקרתיים. מאחוריהם ניצבים למעלה ממאתיים מקרים, למעלה ממאתיים משפחות החייבות להם את חייהן. סיפור ההיכרות ביניהם משקף את סיפור הארגון כולו.
את עמותת 'עזרי' הקים אהרן (37), אב לשמונה ילדים מירושלים, ומנהל אותה בפועל אריאל (31) בעבר תושב גוש עציון ואב לשלושה ילדים. השניים מסרבים להיחשף בשמות המשפחה שלהם, מחשש להצפה בטלפונים: "בפעם האחרונה שנעשתה עלינו כתבה, הייתי בבר מצווה ואפילו לא הספקתי להגיד שלום למשפחה, כי כל רגע פנו אלי אנשים וביקשו שאעזור להם. הרגשתי כמו כספומט", מסביר אהרן.
מאיפה בא הרעיון להקים עמותת חסד?
"זה באמת סיפור. הדברים התגלגלו באורח נס. אחי החזיר בתשובה בחור מארצות הברית בשם אברהם כהן, והתיידדנו. הוא היה בחור אמיד מאוד. הבאתי אותו לרב שלי, הרב יעקב עדס, שמשמש לי כאב רוחני, והרב אמר לו להישאר בארץ ולהמשיך לתת צדקה לאנשים, כי הוא יראה ישועה גדולה.
"כל זה קרה בדיוק ביום שתפסו את סדאם חוסיין. הידיעה התפרסמה בארץ מוקדם יותר, כי לפי שעון ארצות הברית היה לילה. הוא הבין שעומדת להתרחש תזוזה בבורסה העולמית, ביצע רכישה בבורסה בטוקיו על סמך המידע הזה והרוויח המון כסף. למחרת הוא בא, שם לי 30 אלף דולר ביד ואמר לי: "הרב צדק, בזכותו התעשרתי. אני מבקש ממך לחלק את הכסף הזה למשפחות נזקקות".
המקרה הזה הביא לשורה של מעשי חסד מזדמנים בחסותו של כהן ונדבנים אחרים שאהרן הכיר דרכו. לאט לאט רכש אהרן טקטיקות יעילות להשגת סכומים גדולים: "גיליתי שהתורמים לא אוהבים לתרום סתם כך. הייתי מביא להם מקרה שמצריך כמות מסוימת של מזומנים, וסיכמתי איתם שהם יביאו חצי ואני אביא את היתרה. זה דיבר אליהם יותר. בשלב מסוים הגעתי למצב שהייתי על פרשת דרכים, איך להרים את הדבר הזה למשהו רציני. הרגשתי ש'גדול עלי' לעשות את כל זה לבד, והבנתי שצריך למסד את זה לארגון מסודר. אבל לא מצאתי את האדם הנכון".
רגע לפני הנפילה
ההיכרות עם אריאל נעשתה דרך חבר שקישר ביניהם. השתלשלות האירועים היתה "כמעט נסית" כפי שמעיד אריאל. הוא ניהל את אחד מבתי הספר המרכזיים באזור גוש עציון, עד שהתחילו לבוא הצרות. "הייתי בשותפות עם חבר, שהכניסה אותי לחובות של יותר מ-150 אלף דולר, לא כולל משכנתא", מספר אריאל. "במשך שנה שלמה התנהלתי מול הרשויות וניסיתי לפתור את המצב, אך ללא הצלחה. המצב היה חמור כל-כך שכשהמעקלים הגיעו לביתי לא נשאר כבר מה לעקל.
"הפסקתי לעבוד בגלל כל הבלגאן של החובות. עבדתי בעבודות מזדמנות, משש בבוקר עד שתיים בלילה, כדי לנסות להחזיר את הכסף, אבל סמוך לפסח הרגשתי שהגיעו מים עד נפש ושאני עומד להיזרק לרחוב. כבר שקלתי לברוח מהארץ. באותה תקופה הגיע לאוזני סיפורו המזעזע של הרב מיכאל אזולאי מאלעד, שנפטר ממחלה קשה והשאיר אחריו אלמנה עם שבעה יתומים. הכרתי את המשפחה ורחמי נכמרו. החלטתי שאני נותן את מאה השקלים האחרונים שהיו לי למען אשתו האלמנה וילדיו היתומים. את הקרן למענם פתח אהרן, כיוון שזה היה בתקופת פורים ולאף ארגון צדקה לא היה זמן להתעסק עם המקרה הזה. כך קרה שתרמתי לקרן שאהרן הקים, ובסוף נושעתי על-ידו".
איך נוצר הקשר ביניכם?
"אנחנו מסבירים למשפחה שאם היא לא תעמוד בתנאים שלנו, לא נעזור לה. אנחנו מחתימים אותם על חוזה, מבקשים דו"ח של הוצאות והכנסות, אומרים להם איפה לקזז, מכריחים אותם לנסוע באוטובוסים. אם יש להם נכס שאפשר למכור או למשכן, אנחנו מחייבים אותם לעשות את זה, כדי לצמצם חובות, ורק אז אנחנו מעבירים כסף בעצמנו"
"חברים סיפרו לי על אהרן, שהוא אברך שעוזר לאנשים במצב כמו שלי. הוא ביקש לדבר עם אשתי, כדי לשמוע ממנה תמונת מצב של הבית. לא האמנתי שהוא יכול לעזור לי בסכומים כאלו. הייתי בבית בלי טיטולים ובלי אוכל, והגעתי למצב של חרפת רעב. לא רק שלא היה לי כדי לקנות בגדים לילדים לחג, לא היה לי אפילו אוכל להכניס להם לפה. כבר קיבלתי הודעה מכונס נכסים על פינוי הדירה ומכירתה. ניסיתי לדחות את הפינוי כמה פעמים, עד שכבר לא היתה ברירה. לפני החג נכנסתי לדיכאון, וכבר לא היה אכפת לי מה יקרה. כבר לא היה מה להפסיד. השלמתי עם זה שאני אזרק לרחוב.
"החבר שלי שקישר בינינו ביקש ממני להכין רשימה של כל מה שדחוף לי, וכשהראיתי לו אותה הוא פשוט סימן איקס על כל דבר, ואמר לי: 'זה מסודר, מזה תשכח, את זה נשלם עוד שבוע, ובקשר למשכנתא – הכול ישולם'. חשבתי שאני חולם".
אריאל לא ידע עד כמה הוא חולם. הוא עוד לא הספיק לעכל את העזרה הבלתי הגיונית שהגיעה לו משום מקום, וכבר קיבל הצעה שיכל רק לחלום עליה: "אהרן אמר לי שכיוון שיש לי ניסיון בניהול, ומפני שהמטרה שלו היא לא רק לסגור לי חובות אלא לשקם אותי, הוא מבקש ממני לנהל את קרן 'עזרי'. הייתי המום. שתי דקות לפני זה אני בחובות, ופתאום הבן אדם נותן בי אמון שלא ציפיתי לו ומבקש ממני לנהל איתו את העמותה. תמורת זה הוא הבטיח למצוא לי עבודה שתפרנס את משפחתי בכבוד, על מנת שלא ארוויח כסף מהעיסוק בחסד, וכך היה".
לא מרוויחים מהחסד
אריאל ואהרון מנהלים את העמותה מבלי להרוויח על כך דבר. אריאל עוסק בהוצאה לאור של ספרים ואהרן סוחר בדברי יודאיקה, ומשם הפרנסה למשפחותיהם.
הארגון מורכב משתי מחלקות: 'קרן השבת', המספקת תלושי מזון ובגדים למשפחות מעוטות יכולת, בעיקר סמוך לחגים. מתנדבים בה כ-70 איש מכל הארץ, רובם מבוגרים ובעלי משפחות. המחלקה השנייה היא קרן 'עזרי', המספקת עזרה למשפחות שנקלעות לחובות בסכומים גדולים על-ידי טיפול בגורמים הבנקאיים, הקפאת הליכים בהוצאה לפועל וכיוצא בזה.
למה בחרתם לעזור לאנשים דווקא בדרך הזו?
אהרן: "המטרה שלנו היא לקחת אנשים ולהעמיד אותם על הרגליים, כדי שלא יגיעו למצב נואש עוד פעם. הרעיון של התלושים הגיע מהתבוננות במה שקורה בחגים: יש הרבה ארגונים שמחלקים אוכל לאנשים, אבל הם לא עושים את זה בצורה הגיונית. המשפחות נתקעות עם שק תפוחי אדמה שמספיק לשמונה חודשים וכמות של שמן שמספיקה לגדוד. זה לא מה שהן צריכות. מכאן הגיע הרעיון לחלק תלושי מזון, כדי לתת למשפחות אפשרות לבחור בעצמן את התפריט לחג. כך גם השבעתי את רצונם של התורמים, שמעוניינים בדרך-כלל שכספם יגיע לאוכל ולא לדברים שוליים".
אתם עוזרים לאנשים מסוימים, רק מהמגזר שלכם?
אריאל: "ממש לא. אנחנו עוזרים לכל סוגי האנשים, גם חרדים וגם חילונים. זה לא משנה מי הבן אדם – אם הוא צריך עזרה, אנחנו נעשה הכול בשבילו. ל-80 אחוזים מהאנשים שעזרנו להם מאז שהוקמה העמותה אין קשר למגזר שלנו".
מה אתם חושבים על עמותות חרדיות שעוזרות רק לציבור שלהן?
אהרן: "זאת בעיה מבחינתנו. לציבור החרדי יש מי שיעזור, כי יש המון עמותות שמתעסקות איתו, והציבור הדתי והחילוני נשארים לבד. אין כמעט ארגוני צדקה שעוזרים לאנשים בחובות, והם פשוט מתמודדים בעצמם עד שהם קורסים. יש הרבה ארגונים שמסייעים באוכל, בבגדים, אבל הם לא מתיימרים להרים בן אדם על הרגלים ולשקם אותו לגמרי, כי זה קשה. לנישה הזאת אנחנו נכנסנו".
אריאל: "אנחנו לא שופטים אף אחד, כל מי שעוזר זה מבורך, אבל אנחנו מתעסקים בלשקם אנשים, ולכן ממש לא חשוב לנו מי פונה אלינו. מי שצריך עזרה מידית, אנחנו נעשה הכול כדי לעזור לו".
הצלת נפשות ממש
אין לכם חשש שינצלו אתכם? בסך הכול מדובר בסכומים גבוהים מאוד.
אהרן: "אנחנו לא נותנים ישר כסף. בדרך-כלל אנחנו בודקים את הבן אדם, לראות שהוא לא בא 'לעשות עלינו סיבוב'. יש לנו תנאים. אנחנו מסבירים למשפחה שאם היא לא תעמוד בתנאים שלנו, לא נעזור לה. אנחנו מחתימים אותם על חוזה, מבקשים דו"ח של הוצאות והכנסות, אומרים להם איפה לקזז, מכריחים אותם לנסוע באוטובוסים. אם יש להם נכס שאפשר למכור או למשכן, אנחנו מחייבים אותם לעשות את זה, כדי לצמצם חובות, ורק אז אנחנו מעבירים כסף בעצמנו".
אריאל: "את צריכה להבין שלפעמים מדובר ממש בסכנת נפשות. כשאישה פונה אלי דרך המוקד ובוכה לי בטלפון שאם אנחנו לא עוזרים לה היא מתאבדת, אני לא משחק משחקים. כשילד בוכה לי בטלפון שאמא שלו לקחה כדורים כי פיטרו אותה מהעבודה, והיא לוותה צ'קים בשוק אפור ועכשיו דופקים לה בדלת – אני לא שואל שאלות".
הרי לכם הבעיה הגדולה של המאה ה-20. דווקא המודרנה והזולות היחסית של רכישת בגדים ומותרות מביאה אנשים לחוסר שליטה בהכנסות ובהוצאות שלהם. כשיש כרטיס אשראי עם תקרת חוב גבוהה פי שניים מגודל המשכורת, לא פלא שכל-כך הרבה אנשים במדינה נקלעים לחובות. "אנשים היום מגיעים בקלות למצב הזה. מספיק שאתה מפוטר מעבודה ואין לך מאיפה לשלם משכנתא, ישר אתה נכנס לחובות ומסתבך בשוק האפור", מסביר אריאל.
סיפור מהחיים
אריאל ואהרן מלאי סיפורים על משפחות שעזרו להם והצילו אותן. בהתחלה כששמעתי אותם הרגשתי שזו פרופגנדה נטולת קשר עם המציאות. עד שהחליטו השניים לדבר און-ליין עם משפחה שמחזיקה באחד הסיפורים הקשים יותר ששמעתי, ופתאום הבנתי: זה אמיתי. הם באמת מצילים נפשות. "לא פעם קורה שרשויות הרווחה עצמן יוצרות איתנו את הקשר, כיוון שאין להן משאבים לעזור בעצמן, והבירוקרטיה בעיקר מסבכת את התהליכים", טוען אריאל.
"יום אחד התקשרה אלי פקידה ממשרד הרווחה בשכונת קטמון וסיפרה לי על אישה בשם כוכבה. היא אמרה לי שמדובר בסיפור קשה מאוד, וכדאי שאלך לראות במו עיני.שלחתי את אחד המתנדבים, והוא התקשר אלי בשתים-עשרה בלילה ובכה לי בטלפון. לנגד עיניו נגלה מחזה נורא ואיום: דירה שחורה מלכלוך, בת חדר אחד, ומתגוררת בה אישה עם שני ילדיה, שאחד מהם חולה ומחובר עם זונדות לצוואר. הסתבר שבעלה בבית הסוהר, כי הוא פרץ לבתים כדי להשיג אוכל.
השופט בעצמו אמר שזה אבסורד להכניס אדם כזה לבית הסוהר. לא היה לה כסף לשלם אפילו על החדר המסכן הזה. נתתי לה 400 שקלים כדי לעבור את השבת, והיא לא הפסיקה להודות לי. היו לה תיקים בהוצאה לפועל מעל הגג, ואברהם כהן, התורם שלנו, נתן את הכסף בעצמו כדי להוציא אותה מהחובות".
הייתי צריכה לשמוע את האישה בעצמי כדי להאמין שסיפור כזה קורה במציאות: "האנשים האלה הגיעו אלי משמים. אני לא יודעת איך זה קרה לי. הייתי בטוחה שהמצב אבוד. לילדים שלי לא היה מה לאכול, ואני הייתי כל הזמן עסוקה במאבקים מול הרשויות. היו לי חובות שלא היה לי מושג איך אסגור אותם. אני אסירת תודה להם, הם הצילו את החיים שלי".
"יש הרבה ארגונים שמחלקים אוכל לאנשים, אבל הם לא עושים את זה בצורה הגיונית. המשפחות נתקעות עם שק תפוחי אדמה שמספיק לשמונה חודשים וכמות של שמן שמספיקה לגדוד. זה לא מה שהן צריכות. מכאן הגיע הרעיון לחלק תלושי מזון, כדי לתת למשפחות לבחור בעצמן את התפריט לחג"מה דעתך על הצורה שבה טיפלו הרשויות במקרה שלך?
"הם היו אטומים לגמרי. כל הזמן הם אמרו לי שאני צריכה לצאת לעבוד, כי לא מגיעה לי הבטחת הכנסה. הבאתי להם את כל האישורים הרפואיים, שאני מטופלת בילד חולה ושאין לי אפשרות לעבוד, אבל זה לא עניין אותם. כל שני וחמישי אני בריצות עם הילד בניסיון להשיג טיפולים ותרופות שאין לי כסף לממן, אז איך רוצים שאני לא אגיע למצב כזה? הבעל שלי פרץ לחנויות בלי ידיעתי כדי להביא אוכל לילדים – אוכל! בשם ה'. אז הכניסו אותו לבית סוהר, והמצב שלי רק נהיה יותר גרוע. החבר'ה מ'עזרי' פשוט העמידו אותי על הרגליים, אין לי מילים להודות להם".
מזיזים דברים מאחורי הקלעים
אודה ואתוודה, היה קשה להוציא מהשניים תמונה ססגונית של הפעילות בארגון. "מה כבר אפשר לצלם? את הטפסים של ההוצאה לפועל שאנחנו מטפלים בהם, את כונס הנכסים שאנחנו בקשר איתו?" צוחק אהרן בנימה צינית.
ואכן כך הדבר. ארגון 'עזרי' עושה בשקט בשקט את העבודה השחורה שכולם מתעצלים לעשות. הרבה ארגונים מחלקים מזון ואוכל, וזה מצטלם נורא טוב. חלילה לי מלהמעיט בערכם, אך מעט מאוד מעזים להתעסק בעניינים החשובים והמסובכים באמת.
אהרן: "יום אחד אנחנו הולכים בעיר העתיקה בירושלים, ובאחד מבתי הכנסת נתקלנו בקופת צדקה ובתוכה פתק של אישה שמבקשת רחמים, כי עומדים לזרוק אותה מהבית. באותה תקופה לא היו הרבה כספים בעמותה, אז התעלמתי מהפתק וזרקתי אותו. אריאל לא הצליח לשכוח מהסיפור, ואמר לי שחייבים לעזור לאישה, כי הוא יודע מה זה להיזרק מהבית.
"ביציאה מהעיר העתיקה היה לי פנצ'ר. תוך כדי שאריאל מתקן את הגלגל, קראתי את המכתב. חבר שלי ערך בדיוק שבת בר מצווה לבן שלו, אז התקשרתי וביקשתי ממנו שכל האורחים שמגיעים יתבקשו לתרום למקרה הזה, וכך היה. במוצאי שבת הוא הביא לי 3000 דולר. נסעתי מיד לעורך הדין של האישה ועצרתי את ההליכים. הייתי עסוק כל-כך בלהעביר את הכסף לעורך דין בתל אביב שנשארתי בלי כסף לחזור לירושלים. הוא ריחם עלי והביא לי כסף, והלכתי ברגל לתחנה המרכזית".
"מה שיפה אצלם זה שהם לא מנסים להשתיק מצב נתון, אלא פותרים אותו לעומק", מסביר עורך דין יצחק גיא, כונס נכסים מטעם בנק 'מזרחי-טפחות', המקורב לשניים. "הם באים ושמים כסף על השולחן, אבל לא לפני שהלווה מתחייב למצוא עבודה ולנסות להשתקם. היום אנחנו ביחסי אמון, ואם אני יודע שהם בתמונה, אני נהיה רגוע".
אם יבוא לך מקרה בעתיד שהעמותה מעורבת בו , תסמוך עליהם בעיניים עצומות?
"אני לא רוצה לצאת בהצהרות, אבל כשאני רואה שהם נכנסים לתמונה זה נותן לי יותר ביטחון, לנסות להקפיא הליכים ולפתור את המצב. עוד לא קרה שהם הבטיחו לי משהו ולא קיימו".
באלתור חרדי אופייני ומיומנות של שנורר שנרכשה עם השנים, מצליחה העמותה לעשות את הבלתי ייאמן. עם אתר אינטרנט שלא עולה אפילו בגוגל, ומתנדבים ללא הכשרה, אך עם כישרון יוצא דופן לשכנוע אנשים, ניצלות עוד ועוד משפחות. כל אחת והסיפור שלה, כל אחת והתיק שנפל עליה.
הזכות והחסד
"אני מסתכל על זה בתור זכות גדולה שנפלה בחלקי, לעזור לאנשים", מסביר ישראל לסרי (31), רכז 'קרן השבת' בארגון.
איך אתה מרגיש כשאתה רואה את המקרים האלו, מה זה גורם לך לחשוב על המצב במדינה?
"תראי, אפשר לשבת ולבכות על המצב, ואפשר לקום ולעשות מעשה. פעם נזדמנה לי משפחה מרובת ילדים מצפת. הם היו צריכים עזרה באוכל ובגדים. לקחתי את אחד הילדים ועשיתי לו סיבוב קניות, אמרתי לו שייקח מה שהוא רוצה. כשהוא בא למדוד והוריד את הז'קט, ראיתי חולצה קרועה לחלוטין. הצווארון היה שחור ומתפורר. אמרתי לו: 'את זה אתה לו לובש יותר, וסידרתי לו גרדרובה חדשה שתספיק לו'. הוא היה אסיר תודה. אז אפשר לבכות על המצב ולרחם, את זה הרבה עושים, אבל עם רצון טוב אפשר גם לשנות באמת. זה עניין של להחליט ולעשות, ואין סיפוק יותר גדול מזה".
יצאתי מהמשרד הירושלמי הצנוע בבניין 'כלל' בהתפעמות. כל אחד עסוק בצרות שלו, אבל יש אנשים שמוכנים לעסוק גם בדאגות של אחרים, וזה באמת עושה להם טוב. מלחמת לבנון חשפה את המצב העגום של רשויות הרווחה משוללות התקציבים – המדינה לא באמת מסוגלת לעזור לאזרחיה החלשים. לתוך הנישות הללו, הבלתי מטופלות, נכנסים ארגונים וולונטריים וארקדי גאידמקים, פשוט כי אין ברירה. וזה עושה להם טוב. הם לא מרגישים פראיירים בכלל.
מה נותנת לכם העשייה הזו? מה יוצא לכם מזה?
"אי אפשר להסביר את הרגשת הסיפוק שבלעזור למישהו. כשהבן שלי בא אלי ואומר לי: 'יש ילד בכיתה שלי שנראה עני, והוא צריך עזרה', אני יודע שהצלחתי בחינוך. אני יודע שהנה, העברתי את הרצון הזה לעזור גם לדור הבא".